הבדלים בין גרסאות בדף "דוד קוק"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
(תולדות חיים)
שורה 7: שורה 7:
  
 
בהיותו ברוסיה, ניהל יחד עם בני משפחתו את מפעל הבשר שפתח אביו ושימש כקצב ומחלק בשר.
 
בהיותו ברוסיה, ניהל יחד עם בני משפחתו את מפעל הבשר שפתח אביו ושימש כקצב ומחלק בשר.
 
בני משפחת קוק היו ידועים (בהיותם ברוסיה ואח"כ בארץ ישראל) כמשפחה של אנשים בעלי כח פיזי ואנשי חיל ומספרים עליהם סיפורים מתקופת שהותם ברוסיה, בה השתמשו עם כוחם לעניני יהדות.
 
  
 
== העלמו של אביו ==
 
== העלמו של אביו ==

גרסה מ־00:01, 27 במרץ 2020

ר' דוד קוק (אדר תרפ"ב - ט' ניסן תשמ"ב) היה חסיד חב"ד שנולד ברוסיה ובהמשך עלה לארץ הקודש, השתתף בהברחת יהודים ביציאת רוסיה תש"ו -תש"ז , עסקן וממייסדי היישוב כפר חב"ד ונקרא בפי אנ"ש דכפ"ח "שר החסד".

תולדות חיים

ר' דוד קוק נולד בחודש אדר שנת תרפ"ב במינסק מזובייצקי שבפולין לאביו ר' נתן לאש בן למשפחה מיוחסת דור אחר דור למגיד ממעזריטש. אביו ר' נתן נולד באודסה, עבר להתגורר בפולין שם נולדו לו חלק מילדיו וחזר לאחר מספר שנים בהיות ר' דוד בן פחות מחצי שנה לרוסיה למאז'ייעסק (שבאיזור מוסקבה) מפני חשש גיוסו לצבא הפולני[1]. בהיות משפחת לאש (קוק) בפולין במטרה לברוח ולחזור חזרה לרוסיה אז באותם הימים החליף ר' נתן את שם משפחתו המקורי מ'לאש' ל'קוק' במטרה להסתיר את זהותו מהשלטונות הרוסיים. בשם משפחה זה נשאר ר' דוד כל חייו.

בבית הוריו ספג אווירה חסידית, אדמו"רים ורבנים שהיו מגיעים לאזור היו מבקשים מאמו להכשיר עבורם את הבשר, מכיון ששמה התפרסם כדקדקנית במצוות ומחמירה.

בהיותו ברוסיה, ניהל יחד עם בני משפחתו את מפעל הבשר שפתח אביו ושימש כקצב ומחלק בשר.

העלמו של אביו

בשנת תרצ"ח התמנה בכיר בנ.ק.וו.ד שהחל לעשות 'צרות' לחסידים ונעצרו אז הרבה מאנ"ש חסידי חב"ד בפטרבורג ובמוסקבה. גם על בני משפחת קוק שהיו אז במאז'ייעסק לא פסחו הצרות, ואביהם הרב נתן נעצר על ידי אנשי הנ.ק.וו.ד. ב"עוון" קיום מניין תפילה בביתו. מעצרו התבצע בליל שבת קודש שעה שניגש ליטול ידיו לסעודה פרצו סוכני החרש של הנ.ק.וו.ד. עם פנסים רבי עוצמה (כדי שלא ימלט), המעצר ארע בעקבות הלשנה של אחד השכנים הגויים ועימו נעצרו עוד כ12 חסידים.

מאותו מעצר האב לא חזר ור' נתן ניימרק שהיה עמו בתא סיפר לימים כי בחצות הלילה הוצא מהתא, ומאז לא חזר. עקבותיו נעלמו.

בשנות הכפ"ים שלחו בני המשפחה מכתב לק.ג.ב. במטרה לגלות מה עלה בגורל אביהם והשלטונות הרוסיים החזירו במכתב שבו נאמר כי נשלח לסיביר ושם נפטר. בשנת תשע"ג לאחר שבתו מרת פירה (אסתר) ברגשטיין נסעה למוסקווה ושם פעלה שיפתחו את תיק החקירה של אביה ובתיק נכתב שהוא הוצא להורג כחודש לאחר שנעצר ע"י הנ.ק.וו.ד. - בי"ז אדר תרצ"ח ונקבר בקבר אחים באזור. ר' דוד הצטיין בלימודיו, אולם לאחר מעצרו של אביו, נאלץ לעזוב את לימודיו, והוא עם אחיו ר' ישראל, יצאו לסייע בפרנסת הבית במקומו של האב.

במלחמת העולם השניה

כשפרצה מלחמת העולם השניה, ברח ר' דוד יחד עם משפחתו כמו חסידים רבים לטשקנט הרחוקה, שם המשיך לפעול לטובת הכלל. בג' באלול תש"ד - בעת שהותו בטשקנט - נשא ר' דוד את פולה (פרלה) אחות ר' זלמן סודקביץ [2] ושם נולד להם בנם הבכור ר' גרשון קוק.

באחד מימי שהותו בטשקנט, כשהסתובב ברובע בו השתכנו פליטים יהודים רבים, הבחין באנשים רבים העומדים סביב בניין שעשן ולהבות יצאו מחלונו. התברר כי בני הבית שישנו, מיהרו למלט את עצמם, אך שכחו בפנים תינוק פעוט. הוא מיד נזעק ושאל 'מה אתם עומדים, זה פיקוח נפש?!' אבל איש לא העז להיכנס. הוא שהיה אמיץ בצורה בלתי רגילה, פרץ את חלון הבית, נכנס לתוך החדר ומצא את הפעוט בן השנתיים רדום במיטתו, והצילו ממש ברגעים האחרונים.

התארגנות ליציאה מרוסיה

כשהסתיימה המלחמה נודע בפעילותו הציבורית לטובת הכלל, כאשר נודע על האפשרות לברוח מרוסיה לפולין דרך לבוב בעשאלונים הידועים, אז עזר ר' דוד לחסידים רבים בתוכנית הבריחה והוא מונה להיות חלק מרכזי "בוועד הצלה" של יהודי רוסיה לברוח ממנה ביציאת רוסיה תש"ו. הייתה בו כריזמה רבה ואומץ רב, וחסידים רבים נהנו ממנו. העובדה שלא היה עטור בזקן, הצליחה להכניס אותו למקומות רבים ששאר החסידים לא יכלו להגיע אליהם.

ר' דוד היה בלדר מרכזי בתוכנית הבריחה. אחת משיטות העבודה שלו הייתה לתחפש לסוכן נ.ק.וו.ד. וזאת למרות הסיכון העצום הכרוך בכך.

מלבד עזרתו בבלדרות וכספים - הוא הצליח להשיג מאתים ושבעים(!) אשרות יציאה ממשרד הפנים[3]. היה לו חן וחוש בריא להתחבב על אנשים, והוא ניצל זאת עד תום.

המעצר

למרות כל ניסיונות ההתחמקות, נעצר ר' דוד פעמיים על ידי השלטונות. הפעם הראשונה הייתה בטשקנט, אך כמעט ולא ידועים פרטים מכך, שכן העדיף לשתוק. הפעם השנייה בה נעצר הייתה בלבוב, הוא שהה במעצר ימים אחדים ונחקר כמה פעמים. באחת החקירות כשהחוקר איים עליו, ר' דוד לא נרתע והפטיר מול פניו הנדהמות, תוך שהוא מרים את שולחן החקירות וזורקו על החוקר באומרו: Не угрожай мне ('על קוק לא מאיימים'...). גם פה, תושייתו ואומץ לבו עמדו לו. תמורת שוחד עצום שנתן לאיש מינהלה, הצליח להימלט מן המעצר באישון ליל, כשהוא לבוש במדי איש נ.ק.וו.ד..

כאחד מהיחידים שידעו היכן התמקמה "כוורת" הפעילות של ראשי ועד הבריחה, שם פניו מן הכלא אל דירת המסתור כדי להציע את עזרתו... מאחר ו'ישב' מספר ימים ולא ידע את ההתפתחויות האחרונות בשטח - הוא בא לשמוע לאן נושבת הרוח, ובמה הוא יכול לסייע... הוא הגיע למקום, ונקש על הדלת ללא להזדהות בשמו. משלא נענה ניגש לחלון ונקש עליו בתקווה כי משם מישהו ישמע ויענה לו. כשהנאספים נוכחו לדעת שהאיש העומד ליד הדלת לבוש במדי ק.ג.ב. נפלה עליהם אימת מוות. לאחר מספר דקות נקש שוב ר' דוד באמרו "דא איז דוד!" רק אז נרגעו. ר' מענדל ניגש לפתוח את הדלת תוך שהוא מכבד אותו בסטירת לחי הגונה, על הפחד והחרדה שהפיל על כולם.

באחד הפעמים, הגיע לאחד המחסומים כשבאמתחתו למעלה משישים דרכונים פולנים מזויפים! ר' דוד שהיה עם שפם ומעיל ארוך והיה לבוש כסוכן נ.ק.וו.ד. הגיע לאחד המחסומים, ניגש היישר אל מפקד המחסום והחל לצעוק עליו 'כישוריך אינם מספיקים לעצור את כל הבורחים דרך המחסום שלך?' מפקד המחסום שחשב כי לפניו מפקד רם דרג במשטרה החשאית, נבהל ונתן לו לעבור מבלי לשאול שאלות...

בפעם נוספת, בזמן שהוא הגיע לאחד המחסומים, חשדו בו והוא החל לברוח רגלית תוך כדי שהוא צועק "תפסו אותו" וכך זה היה נראה כאילו כמה אנשים רודפים אחרי אדם אחר וכך נמלט...

ט' כסלו תש"ז

הנה לפננו תיאור מאת סימה סודקביץ גיסתו של ר' דוד קוק בשעת היציאה מרוסיה: "...לאחר מספר שנים בהם שהינו בימי המלחמה בטשקנט, שם פתח בעלי ר' זלמן ע"ה מפעל שהעסיק רבים מאנ"ש שהצליחו אודותיו להתפרנס ולשמור את השבת ואף השיג פטור מגיוס לאחר ששיכנע את הרשות הצבאית בנחיצות התוצרת שלו למאמץ המלחמתי,עברנו לגור בפאתי מוסקבה. בעת שהתחלנו להתבסס במקום, היה זה בקיץ תש"ה מצאנו להפתעתנו בתיבת הדואר גלויות דואר מפראג הממוענה אלינו שתוכנה המהמה אותנו ושיבשה את שיגרת חיינו (בתרגום מרוסית) "לסודקביץ' זלמן, הסבא מזדקן הוא מבקש מהנכדים להשתדל לראות אותו .בברכה הרב ג'ייקובסון" ועל הגלויה התנוססה לתפארת חותמת הצנזורה הרוסית. הבנו מיד כי גלויה זו הוראה ישירה מאת הרבי הריי"צ עבורנו שנשלחה מהרב ישראל ג'ייקובסון. נבהלנו מאוד. כל דמות שהתקרבה למקום הדאיגה אותנו, וכי דבר קל הוא גלויה מהרבי שעברה תחת הצנזורה ומי יאמר שלא הבינו תוכנה. בערב ר"ה נולד לנו במז"ט בננו גרשון ומיד לאחר הלידה התחלנו בהכנות ליציאה. את הבית מכרנו לר' פרץ חן ולקראת היציאה לכיוון לבוב ספרנו לשכנים התוהים על מעברנו לעיר אודסה. בתוך כדי הדברים ניגש אלנו אחד השכנים השקטים שהוכר כאיש טוב ולחש לנו "אל תספרו לי סיפורים אני עובד בצנזורה ואישרתי בעצמי את הגלויה שקיבלתם אני יודע בדיוק לאיפה אתם נוסעים...."

...לאחר חודשי מתח וחרדה בעיר לבוב הגיע יום היציאה. כל משפחתנו הצטרפו לעשאלון שיצא בט' כסלו (תש"ז) אלא לפי תנאי ופרטי הניירות אני עצמי והילדים הותאמנו לניירותיו של משפחת גיסי ר' דוד קוק ואילו בעלי ואחותו מרת פערל זוגתו של ר' דוד קוק לא הותאמו לניירות. הם סמכו על אותם עסקנים שסיפרו להם כי אפשר לסדר זאת על הגבול.

...בהגיענו לגבול המתח טיפס לשיאים חדשים הגברים הורדו אל הקור הנורא בחוץ, והנשים נשארו בתוך הקרון. כל גבר שנקרא שמו ע"פ רשימת שמות הנוסעים ניגש אל השולחן של הפקידים והציג ניירותיו והמשיך לכיוון הקרונות. בעלי עמד בתור והוא אובד עצות כיצד יוכל לחצות את המחסום אל הרכבת. בהשגחה פרטית בני פייטל שהיה ילד קטן ראה בסמוך לאחת הקרונות פרח יפה שעניים אותו בתקופת החורף זה תופעה די נדירה והוא התקרב להתבונן בפרח המעניין בעוד שבעלי שומר על צעדיו, צעד אחר צעד עברו את נקודת הביקורת כשבעלי עסוק בשמירת ילדו. כשהתקרב לקרון חמק עם בני פנימה. לאחר שהגברים עברו ואף הנשים הציגו את ניירותיהם בתוך הקרונות. בקשו מגיסתי מרת פערל אשת ר' דוד (קוק) שהייתה בהריון והיא התחמקה באומרה שבעלי מחזיק אותם. אנשי הביקורת הבטיחו לחזור.

בנתיים בעלי שחמק עם אחותו התחפרו מאחורי כל המזוודות., ועליהם התיישבו הנער זעליג אלטהויז, ור' מענדל דייטש שהיה בגיל יותר מבוגר ככה שלא יחשדו.

...המתח שוב גבר כר' בערל גורביץ' נלקח למאסר מחוסר ניירות והחיפוש אחרי בעלי ואחותו מרת פערל שלפי הניירות נרשמה כזוגתו (כזוגתו של אחיה ר' זלמן סודקביץ) גברו. ברשימת הנוסעים התנוסס שמו של בעלי ר' זלמן ובפועל הוא לא הציג ניירותיו. השוטרים הזועמים עברו מקרון לקרון ואייו כי לא יאשרו את הנסיעה אם בעלי לא יסגיר אותו להם.

בזעמם כמעט שהחליטו שאני אשתו... וחפצו לאסרני. גיסי ר' דוד קוק עמד בתוקף על כך שאני אשתו ואני רשומה בניירותיו ואין שום שייכות עם האדם אותו הם מחפשים... ובסוף לא מצאו ויצאנו.

לצרפת

בחורף תש"ז הבריח את הגבול לפולין יחד עם קבוצת פליטים בת ארבעה עשר אנשים[4]. הם המשיכו רגלית לעבר צכי'ה ומשם לאוסטריה בה נולד להם בנם השני ר' אליהו קוק ומשם המשיכו לצרפת, שם נעזרו כמו כולם בארגון הג'וינט. במשך שנתיים התגוררו במלון דירות - פרימה.

באותם ימים עבד ר' דוד במפעל לסריגים, אותו סידרו עבורו אנשי הגוינ'ט. הוא ידע את המלאכה עוד מרוסיה, שם ניהל מפעל לסריגים. הוא עבד במכונה בייצור דוגמאות. המנהלים ביקשו שיעשו דוגמאות חדשות ומגוונות. ר' דוד שהיה מוכשר, היה מפיק מתחת ידיו דוגמאות יפות וססגוניות. לא כל החסידים היו מוכשרים למלאכה זו, ור' דוד חשב גם עליהם. במקום להוסיף לעצמו עוד דוגמאות ובכך להאדיר את שמו בפני מנהלי המפעל, העדיף לסייע לאחיו החסידים וייצר בעבורם דוגמאות יפות בכדי שיוכלו להמשיך בעבודתם ולהתפרנס בכבוד...

לארץ הקודש

באותם ימים, כמה מבני משפחתו ומשפחת רעייתו עלו לארץ ישראל. גם ר' דוד עלה לארץ הקודש, וביום כ"ד באייר תש"ט הגיע לארץ הקודש עם רעייתו ושני בניו.

תחילה התגוררה משפחת קוק בפרדס חנה, לאחר מכן עברה למעון העולים בבאר יעקב ומשם לכפר חב"ד. באותם ימים התגוררו בכפר משפחות העולים החב"דיות הראשונות. תחילה התגוררו במבנים ארעיים בסמיכות להיכן שממוקם כיום בית הכנסת 'בית מנחם'. משהגיע החורף והכל הוצף מים, הועברו למבנים נטושים בחלקו הימני של הכפר.

באותם ימים קיבל ר' דוד מספר הצעות לעזוב את ארץ ישראל ולעבור לאוסטרליה או לארצות הברית. אחד מחבריו שדחפו אותו להגיע לאוסטרליה, היה ר' שמואל אלטהויז, שהיה עימו בעת הבריחה ובצרפת. הוא שלח לו מכתבים והתחנן אליו להגיע ולהצטרף אליו. ר' דוד שאל את הרבי הריי"צ, אך לא קיבל תשובה. לימים, כאשר התקשה מאוד בפרנסה והוצע לו לעבור לארצות הברית, שוב שלח מכתב אל הרבי, אך גם הפעם לא זכה לקבל תשובה. "אם הרבי לא עונה, משמע שאין אישור", פסק ר' דוד, והבין כי על אף כל הקשיים, שליחותו בעלמא דין היא בארץ הקודש, ונשאר בה לגדל את ילדיו.

בשנים הראשונות עבד במאפייה ללחם בכניסה לכפר חב"ד, לא רחוק מפסי הרכבת. מאוחר יותר מונה למנהל העבודה בחברה לייצור חומרי בניה שהקים הרש"ג. לימים אף הקים חברה זעירה משל עצמו לייצור חומרי בנייה. לפני פטירתו עסק בגידול חממות פרחים, ובסייעתא דשמיא החל לראות ברכה בעבודתו.

סיוע לזולת

בכל שנות מגוריו בארץ ישראל, למרות מצוקתו הכלכלית, לא חדל מלסייע לזולת, לפעמים גם למעלה מיכולתו.

ר' דוד היה נחלץ לסייע לכל יהודי, גם אם מדובר היה בסיכון בריאותו. כאשר בכפר חב"ד נתגלה יהודי ערירי ואלמן מת בדירתו הוא היה היחיד שטיפל בגופה כדי להביאה לקבר ישראל. בשנים הראשונות של כפר חב"ד, כאשר מסתננים שהיו מגיעים מדי לילה לשדות בכפר וגונבים רכוש יקר ערך, כמו ציוד חקלאי ואף בהמות, הוא הלך עם נשק לארוב להם, למרות שרוב האנשים פחדו לצאת עמו.

ר' דוד זכה להיות ביחידות אצל הרבי פעמיים בחייו. הפעם הראשונה הייתה בשנת תשכ"ז והפעם הנוספת בשנת תשל"ז. בשתי הפעמים התעניין הרבי על מעשיו ופעילותו.

בט' באדר תשמ"ב, חש ר' דוד שלא בטוב והובהל לבית הרפואה, שם גילו אצלו ל"ע את המחלה הידועה. בעקבות זאת עבר ניתוח מסובך, אך הרופאים הזהירו כי מדובר בסוג קשה ביותר של המחלה. אנשים רבים להם סייע בחייו, ביקרו אצלו והתפללו להחלמתו, אולם לאחר חודש בט' ניסן נלקח לבית עולמו, כשהוא משאיר אחריו צאצאים חסידים.

משפחתו

אחיו
  • ר' ישראל (לאש).
  • ר' דוד.
  • ר' אלעזר - עלה ארצה בשנות הלמ"ד לארץ ישראל[5].
  • ר' משה מרדכי - נהרג בהיותו חייל בצבא האדום במלחמת העולם השנייה[6].
  • מרת פירה (אסתר) ברגשטיין.
  • מרת סוניא (שרה מינדל) אשת ר' דובער גרודקה.
בניו
בנותיו
  • מרת מלכה יקונט.
  • מרת שרה קליין.

לקריאה נוספת

  • 'ניצוצות' גליון 6 עמוד 52, על אביו ר' נתן קוק ומציאת קברו שברוסיה.

הערות שוליים

  1. על פי מסמכי החקירה של הק.ג.ב
  2. שנולדה וגרה בקייב שבאוקריאנה ואף היא יחד משפחתה, ברחו לטשקנט ושם התחתנו.
  3. מפי המשפיע הרב מענדל פוטרפס, שהיה מראשי המארגנים של הבריחה ומידידיו הקרובים.
  4. בהם ר' שמואל אלטהויז ואיסר קלובגנט.
  5. ללא בני משפחתו שנותרו ברחבי ברית המועצות.
  6. הותיר בת קטנה בברית המועצות.