דבר מלכות שלח

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
" ועוד ועיקר, שתיכף ומיד נלך כל בני ישראל, "בנערינו ובזקנינו . . בבנינו ובבנותינו" לארצנו הקדושה, ותיכף ומיד עוד ביום הש"ק זה קודם תפילת המנחה וקריאת התורה, ועוד קודם המשך ההתוועדות, כיון שתיכף ומיד זוכים לשמוע את הבשורה הטובה על ביאת משיח צדקנו – ש"הנה זה (מלך המשיח) בא", שכבר בא משיח ("אַז משיח איז שוין געקומען") – בגאולה האמיתית והשלימה.

[אחרי שיחה זו ניגנו "שישו ושמחו בשמחת הגאולה"]

"

– סיום שיחה ג' שבת פרשת שלח תנש"א. בלתי מוגה.

דבר מלכות שלח הינה שיחה שאמר הרבי בשבת קודש פרשת שלח, מברכים החודש תמוז תנש"א[1].

שיחה זו היא חלק מהרצף של שיחות הרבי המוגהות שנאמרו במשך השנה האחרונה בה שמענו שיחות על ידי הרבי, המכונות דבר מלכות.

רקע[עריכה]

סיפורם של המרגלים המסופר בפרשה, הוכר תמיד בדברי ימי עם ישראל בהיבט השלילי שלו. לכל אורך הדורות הכירו יהודים רק את הצעד החמור שנעשה בחטאם הגדול של המרגלים.

בתורת הקבלה ובפרט כשהתגלתה תורת החסידות, גילה אדמו"ר הזקן בלקוטי תורה, שאמנם עצם מעשה המרגלים היה מעשה לא טוב, אולם כוונתם היתה לטובה. הם לא רצו לשקוע בהתעסקות עם עולם הגשמי ולכן העדיפו להישאר במדבר. כשהתקדמנו עוד שלב לעבר הגאולה וכבר אוחזים ממש בתחילת ימות המשיח, גילה הרבי בשיחה זו, שלא רק כוונתם של המרגלים היתה לטובה, אלא אף ממעשה המרגלים יצא טוב בפועל שבעקבות עדותם שהארץ טובה, נכנסו עם ישראל לאחר ארבעים שנה ברצון ובחפץ לב, ולא זו בלבד שממעשיהם היתה תועלת לאחר זמן, אלא אף באותה שעה היתה תועלת במעשיהם מכיון שבזה התחיל הענין של כיבוש הארץ ברוחניות.

תוכן השיחה[עריכה]

פתיחה. המיוחד שבפרשתנו.

השיחה נפתחת בהסברת המושג 'תורה אחת', ושנושא זה משתקף באופן מיוחד בפרשתנו. מציין שיש למצוא את הקשר של המושג 'תורה אחת' לנושא המרגלים, ולסיומו של חודש סיון.

ביאור חלק א. שליחות המרגלים בפשוטו של מקרא (סעיפים ב-ו).

מבאר את עניין שילוח המרגלים: מצביע על ששה הבדלים בין המרגלים ששלח משה בפרשה והמרגלים ששלח יהושע בהפטרה (ס"ב). מבאר שיש שני סוגי מרגלים, לצורך ראיית טיב הארץ ולצורך צבאי (ס"ג), ומרגלי משה משתייכים לסוג הראשון של המרגלים ותפקידם העיקרי היה לשמח את בני ישראל במעלותיה של הארץ (ס"ד). ועל פי זה מבאר את כל ההבדלים שבין שני הסיפורים (ס"ה). ומסקנתו שמטרת משה בשילוח המרגלים אכן נשלמה, והם פעלו את תחילת הכניסה לארץ. ובפנימיות הענין, המרגלים התחילו את בירור העולם התחתון (ס"ו).

ביאור חלק ב. שליחות המרגלים על פי חסידות (סעיפים ז-י"ב).

לאחר שהגיע למסקנה ששילוח המרגלים היה אירוע חיובי שתוכנו כיבוש הארץ ובירורה. נכנס לבאר לעומק ענין זה ולהראות החידוש המיוחד שבפרשתנו: מקדים ושואל מדוע כל נשיא שבט היה צריך לתור את הארץ כולה, והמענה על כך (שהיה זה מצד אהבת ישראל, ובעומק יותר) בכדי שבירור התחתון יהיה באופן של אחדות (ס"ז). כמבואר בהמשך השיחה:

מסביר שבתורה ובישראל ישנה דרגת האחדות ודרגת ההתחלקות [וכאן מגיע חלקו של המענה על השאלה בפתיחת השיחה, מה הקשר לחודש סיון דוקא, החודש דמתן תורה שעל ידה נעשה בירור העולם] (ס"ח). מבאר ומראה מהי דרגת האחדות ומהי דרגת ההתחלקות. ומבאר שאף שעיקר בירור העולם נעשה על ידי דרגת ההתחלקות, החידוש כאן שמחדירים בעולם גם דרגת האחדות שבתורה ובישראל, הדרגה שלמעלה מעולם (ס"ט).

מבאר שמרגלי משה עשו את הבירור בדרך התחלקות, ומרגלי יהושע עשו בירור בדרך אחדות (ס"י). ומבאר את מעלתם של מרגלי יהושע, וכיצד שליחותם היתה בעצם הכנה לירושת הארץ לעתיד לבוא (סי"א).

ומסיים הביאור שענינה של מצות ציצית שבפרשתנו הוא החדרת האחדות בהתחלקות. וגם במרגלי משה אפשר לראות נקודה זו, של החדרת האחדות בהתחלקות (סי"ב).

המעשה הוא העיקר.

המעשה הוא העיקר, מראה דרכים לפועל כיצד לגלות אחדות גם במקום של התחלקות (סי"ג). וכן תהיה לנו, שתיכף ומיד נכנסים לארץ (סי"ד).

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. השיחה הוגהה על ידי הרבי בלשון הקודש ונדפסה בספר השיחות תנש"א ח"ב עמ' 617 ואילך.