גרשון שרגא אטינגון
הרב גרשון שרגא אטינגון (?-י"ד תשרי תרצ"א) היה גביר חב"די, מייסד בית הכנסת החב"די בפתח תקוה.
תוכן עניינים
תולדות חיים
נמנה על חסידי חב"ד, ובהגיעו לגיל חתונה נישא עם רעייתו מרת חנה גולדה בת ר' מרדכי.
שלח ידו במסחר וזכה להצלחה רבה, בעסקיו והפך לאיש אמיד שתרם רבות מהונו לצדקה.
בסביבות שנת תרס"ט עלה לארץ הקודש והתיישב ברחוב גוטמן בפתח תקוה, בסמיכות לשוק המקומי.
זמן קצר לאחר הגעתו, הקים מכספו את בית הכנסת החב"די בעיר על שטח החצר הסמוך לביתו, ולאחר פטירתו בי"ד תשרי תרצ"א הונצח זכרו בלוח זכרון מיוחד בחזית הבנין.
נטמן בבית העלמין בפתח תקוה.
משפחתו
פרדס אטינגון - חוות אטינגון
חוות אטינגון הנקראת פרדס אטינגון הוקמה ונוסדה בפתח תקוה על ידי הגביר רבי גרשון שרגא אטינגון ממייסדי פתח תקווה החדשה, עלה לישראל בערך בשנת 1920-1910 עם רעייתו חנה גולדה זהבה[1] אטינגון. הוא כבר היה בא בימים ומשאת נפשו היתה להגיע לארץ ישראל ולהיקבר בה. גרשון היה בעל אמצעים וגביר עשיר, התיישב בפתח-תקווה ובנה לו בית במרכז המושבה, ברחוב גוטמן ליד השוק. בית גדול מוקף גן גדול שתיכנן גנן מומחה משרונה. בגן גדל כל עץ פרי למינהו מאנונה עד פאפיה, ובעיני התושבים דמה לגן העדן שבתנ"ך. על אדמתו ובכספו הקים גם בית כנסת חב"ד "צמח צדק", בית הכנסת הראשון של חב"ד בפתח-תקווה ומבתי הכנסת הראשונים של הזרם החסידי של חב"ד בארץ.
הקמת הפרדס והחווה "אטינגון"
שארי בשרו של גרשון. הם שעזרוהו להקמת החווה בהיותם סוחרי פרוות בינלאומיים. אחד מהם מקס איטינגון, אזרח ארצות הברית, שדודו הינו פרופסור מקס אייטינגון (תלמידו וידידו של זיגמונד פרויד), שלח לו סכום כסף נכבד על מנת שיקים פרדס ומשק חי, בהם יעבדו בו פועלים יהודים בלבד – לתת פרנסה לחלוצים. הדבר היה נדיר ואינו מהשגרה באותה תקופה כשפרדסני אם המושבות העדיפו פועלים ערבים, אלה היו מיומנים יותר וזולים יותר מהפועלים היהודים.
"משק אטינגון" היה שם דבר בפתח-תקווה הקטנה. אטינגון רכש מאחד מערביי הסביבה מאה דונם קרקע בסגולה החופפת לפתח תקוה, נטע עליהם פרדס תפוזים ואשכוליות וגם לימונים, ואתרוגים, והקים לולי תרנגולות וברווזים, עם ממטרי מים ותעלות השקייה. במשך היום היו באות ה"אורזות" ויושבות ישיבה מזרחית ב"בייקה", ונטולות צפרניים מבררות בזהירות את פרי ההדר למיניהו ואורזות אותו בניירות דקיקים מסומנים בכתובת "ג'אפה" וציור של גמל. במגדל המים המיתמר בחווה היה בראשו חקוק "פרדס אטינגון תרפ"ט" ומצוייר מגן דוד. כמו כן היה בפרדס מקווה מים נוסף – בריכת נוי מוגבהת עשויה בטון ובטבורה חסידה מבטון שצווארה הארוך מתיז מים. תאומה זהה של החסידה הזו התנוססה בגנו של אטיגון במושבה.
משפחתו
גרשון באהבתו הרבה לישראל הקדים לעלות ארצה. והשאיר את בנו יחידו "אלתר בן ציון" ושלושת נכדותיו בקייב שבאוקראינה. אלתר התגורר עם בני ביתו התגורר בקרסצ'אטק העיר היפה באוקריינא בחוצות העיר, שבזמנו רק לסוחרים יהודים מהגילדה הראשונה הותר לגור ברובע זה והמשיך לנהל את מנסרת העצים המשגשגת שנחל מאביו גרשון אטינגון.
ב-1920, אחרי שאביו גרשון אטינגון כבר ישב "שבעה" על יקיריו, הגיע אלתר בנו עם משפחתו לארץ; הוא התגורר בחווילה של אביו וניהל את "משק אטינגון". שנים רבות פעל לצידו העובד האחראי אבא דויטש. אחר מותו של גרשון, בגיל צעיר יחסית, ניהל את החווה קרוב משפחתו בשם סולובי שאף התגורר בה זמן מה. הוא מכר את הקרקע, המשק נכחד והפרדס שונה לבתי דירות[2].
מיקומה של החווה
חוות אטינגון היא על יד השוק הגדול של פתח תקוה ולידו בית הכנסת אשר שלט גדול בחזיתו מעיד כי הקים אותו ר' גרשון אטינגון. כיום נותר מ"פרדס אטינגון" מגדל המים בגובה של בית בן קומותיים, ועליו הכתובת "אטינגון תרפ"ט" ומגן דוד.
החוזה על החווה והפרדס
בעיריית פתח תקווה נמצא חוזה הפרדס האגדי והגדול של פתח תקוה משנת 1929, תרפ"ט בה כתוב: "מועצה מקומית פתח תקוה ארץ ישראל" מאשרת כי גרשון אטינגון קנה בכ"א באדר תרע"ד שני דונם אדמה מנחמן גדליה ברודר, עליהם הקים את ביתו וגן. תעודה אחרת, המיועדת לספרי האחוזה, מאשרת כי בנה את הבית ב-1912. בתעודה עוד מ-1908 מאשרת המועצה כי אטינגון הקים את בית כנסת חב"ד. מסמך מאשר כי גרשון רכש 5 דונם ליד ביתו מאדמת אל-כרמים חור אל-סאברא ונטע עליהם פרדס וכדומה.
כמו כן מצויה בתיק ביוגראפיה קצרה על בעלי "חוות אטינגון" אך מדויקת בה נכתב: גרשון אטינגון נפטר בי"ד בתשרי תרצ"א 1930, ונקבר בסגולה. רעייתו "חנה גולדה אטינגון" נפטרה בכ"ח באדר תרפ"ג ואף היא קבורה בסגולה. בנם אלתר בן ציון אטינגון נפטר בירושלים בשנת 1943 וקבור בהר הזיתים.
