גדול יהיה תשכ"ב

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון הוא שמו (דיבור המתחיל) של מאמר שאמר הרבי בהתוועדות שבת מברכים חודש מנחם אב פרשת מטות מסעי כ"ו בתמוז תשכ"ב. המאמר הוגה על יד הרבי ויצא לאור לקראת שבת נחמו פרשת ואתחנן תש"נ.

המאמר עוסק בכללותו במעלת בתי המקדש ובעיקר במעלת בית המקדש השלישי, מעלת בתי המקדש כפי שמתפרש במאמר זה, הוא המעלה שבמקום המקדש גופא מעלה הקיימת בה מעצם בריאת המקום. לצורך הביאור, ישנה אריכות במאמר לבאר את אופן מציאות הנבראים כפי שמתהווים מצד שם הוי"ה ובגדר מציאותם מצד שם אלקים.

המאמר זוכה לעיסוק רב, והלימוד בו נפוץ בקרב החסידים בימי בין המצרים ולאחריהם.

תוכן המאמר

חלק א: מעלת בית המקדש השלישי בנביאים ומאמרי חז"ל

חגי הנביא ניבא על בית המקדש השני שנבנה בימיו: "גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן"[1] כפי שאכן בית המקדש השני היה גדול מבית המקדש הראשון במספר השנים ובהדר הבנייה. אולם הזהר[2] מבואר כי נבואה זו נאמרה בעיקר על בית המקדש השלישי, שיהיה גדול מבתי המקדש שלפניו (שנכללים בתואר "ראשון", ששווים בכך שלא היו נצחיים). וממעלת הבית השלישי נמשכת מעלה זו גם לגאולה השלישית [ובעיקר לחיית המתים], שבשניהם יהיה מעלת הנצחיות שכנגד יעקב אבינו מדת האמת שאין לה הפסק.

לאמיתו של דבר מעלת בית המקדש השלישי היא עמוקה יותר מהעדר ההפסקה, שהרי אמרו חז"ל שאילולא מעלת בית השלישי לא היה ה' מחריב כלל את בית המקדש ("אלא אריה.. והחריב אריאל.. כדי שיבוא אריה ויבנה אריאל"[3] ואם כן היו גם בית המקדש הראשון והשני נצחיים מצד עצמם, ורק מצד מעלת הבית השלישי (מעלת התשובה, התגלות הכתר) ביטל הקב"ה את נצחיותם. ומעלת בית השלישי יהי נעלה אפילו מהעליה של בית שני (שבמעלת התשובה ריבוי דרגות). [ובזה מובן מאמר חז"ל תמוה על הפסוק[4] "שמעו דבר ה' בית יעקב.." שדרשו זה[5]: "שמעו גופיכון עד שלא ישמעו גרמיכון.." שאילו היו שומעין לדברי הנבואה והתוכחה לא היו צריכים לתחיית המתים. שדווקא אי השמיעה לדברי התוכחה והירידה, על ידה נוספה עליה בתחיית המתים.]

חלק ב: הקדמה למעלת המקדש, חילוק ההתהוות משם הוי"ה ושם אלקים

ההתהוות היא משם הוי"ה אלא שמציאות העולם שלפנינו היא דווקא משם הוי"ה באמצעות שם אלקים. ההתהוות משם הוי"ה היא בדרך ממילא ("כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ"[6]), ואילו משם אלקים היא באופן של פעולה והתלבשות ("בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים"[7]) שבדרך ממילא המתהווה הוא בערך דרגת הפועל (כיחס העילה אל העלול וכאור אל המאור), ואילו בהתלבשות דווקא נוצר מציאות שאינו בערך המהווה (כיחס הכח אל הפועל). [וסיבת הדבר; בהתהוות שבדרך ממילא ההדגשה היא על המהווה ולכן המתהווה הוא בערכו, משאין כן בהתלבשות ההדגשה בפעולה היא על מציאות המתהווה ולכן אינו בערך הפועל], ולכן בהתהוות שמשם הוי"ה נרגש בנברא כח הפועל והוא בטל אליו ואילו בהתהוות משם אלקים לא נרגש בנברא מציאות הבורא והוא מציאות יש.

הצורך בב' משלים לבדרך ממילא היא כי אין במשל אחד לבאר את אופן קירובו של היש אל שם הוי"ה מקורו. על ידי התהוות משם הוי"ה נוצר מציאות יש שבאין ערוך למקורו (ומכל שכן מכח ופועל, שעניינו של הכח הוא לפעול בשונה בשם הוי"ה שאין עניינו לפעול), בניגוד לעילה ועלול שהעילה בערך העלול, ולכן מתגלה בעלול העילה. ולזה מועיל משל אור ומאור שהאור אינו בערך המאור כלל (שהמאור הוא עצם ואילו האור הוא התפשטות) מאידך האור אינו נמשך מהמאור כ"מציאות דבר" אלא כדבר שדבוק במאור כל עניינו לבטא המאור ולכן בטל אליו, ואילו הנברא נוצר כ"מציאות דבר". ולזה מועיל משל מעילה ועלול שהעלול נמשך מהעילה כ"מציאות דבר". ועיקר החידוש הוא בביטול כמציאות דבר (ועניין הביטול הוא שנרגש שכל מציאותו אינו אלא משם הוי"ה).

חלק ג: מעלת בתי המקדש

על מקום המקדש כתוב[8]: "מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקים". ומפרש התרגום אונקלוס "לית דין אתר הדיוט". וכוונת הדברים; במקום המקדש אף שגם הוא נברא על יד עשרה מאמרות (המכונים בזהר[9]: "מילין דהדיוטא") האיר בו שם הוי"ה, ולכן היו בבית המקדש ניסים והמקום עצמו היה למעלה מגדר מקום (מקום הארון אינו מן המידה). לפי שמצד שם הוי"ה הזמן והמקום שבעולם אינו בהתחלקות כלל, ולפי שבבית המקדש היה ההתהוות משם אלקים, אלא שלא הסתיר על שם הוי"ה היות והוי"ה ואלקים כולא חד לכן היה המקום עצמו בלי מקום.

ובאמת בגילוי שם הוי"ה שבשם אלקים ב' דרגות א. כמשל הרב והלמיד שלגבי הרב אין העלם מסתיר כלל (שאין עצם מסתיר על עצמו) ויתירה מזו למעלה שההסתר אינו מסתיר לא רק לאחרי תנועת הגילוי אלא גם בעת ההסתר ממש. ב. שבעצמותו ממש העלם והגילוי מתאחדים ממש (ולא רק פועלים אותה מטרה). וגילוי זה יהיה בעיקר בבית המקדש השלישי. היות והתאחדות בדרגה הראשונה היא בעשר ספירות בהם האורות והכלים הם שני מציאויות שפועלות יחד בניגוד לדרגת הכתר שהגילוי והעלם מאוחדים ממש. ובית המקדש השלישי דווקא יתגלה הכתר. וזו מעלת הנצחיות בבית השלישי (מצד ה"אור" גם בבתי המקדש שלפניו היה "נצחיות" אלא שבבית שלישי) שהתחתון יהיה כלי לנצחיות, היות והוא מדרגה שבה העלם מאוחד בעצם מציאותו עם הגילוי.

ועיקר מעלת הבית יתגלה בגאולה שנמשכת ממנה. שגאולה השלישית תהיה מצד העולם עצמו, שקיבוץ הגלויות יבוא מצד גדרי העולם ועד לתחיית המתים שהמתים עצמם יחיו. שהתחתון נעשה כלי לנצחיות העליון וחידוש בזה יותר מבניין הבית שהתחתון שלמטה מבית המקדש גם הוא נעשה כלי לנצחיות.

רקע

את המאמר אמר הרבי בהתוועדות שבת מברכים חודש מנחם אב פרשת מטות מסעי תשכ"ב. כעבור שנים הוגה על יד הרבי ויצא לאור בערב תשעה באב תש"נ. בפתח דבר צוין שהוצאתו לאור הוא לקראת שבת נחמו פרשת ואתחנן, הרבי הוסיף בסוף הפתח דבר ציון התאריך: "עש"ק נחמו ה'תש"נ"[10]. כציון למקורות המאמר ציין הרבי שנים קודם לכן שהוא מיוסד על המאמרים: "בונה ירושלים" בספר המאמרים תרכ"ט [11], מאמר "ראה קראתי" בספר המאמרים תרס"ה[12], לקוטי תורה מטות מאמר "ואשה" [13]. "על כן יאמרו" בספר המאמרים קונטרסים ח"א תבנית:הערה עמוד קצא, ב ואילך. יש משערים כי המאמר המוגה בחלקו מורכב מהמאמר "אריה שאג מי לא ירא" שנאמר כמה שבועות לאחר מכן בשבת פרשת ראה.[14]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. פרק ב פסוק ט.
  2. חלק א' כח, א. תקוני זהר תיקון ח.
  3. ילקוט שמעוני ירמיה רמז רנט.
  4. ירמיה ב, ד.
  5. ילקוט שמעוני ירמיה רמז רסד.
  6. תהילים קמח.
  7. בראשית ב, א.
  8. בראשית כח, יז.
  9. זהר חלק ג דף קמט ב.
  10. שורה זו היו העורכים משאירים באופן קבוע לרבי.
  11. ע' רצד ואילך
  12. עמוד קעו ואילך.
  13. פג, ג-ד.
  14. הרב אסף פרומר, "מאמר מבואר" עמוד 5.