גבאי בית הכנסת 770

גבאים

הרב רוזנברג מפקח על הבחירות (תמוז תש"ע)

הגבאים (מימין לשמאל) ר' אורי ניאזוב, ר' יוסף ברוך שפילמן, ר' זלמן ליפסקר ור' מרדכי חן, באסיפה ראשונה לאחר תוצאות הבחירות

במהלך השנים מאז פתיחת בית הכנסת על ידי הרבי הריי"צ בעת קניית הבניין, הופקד ניהול בית הכנסת בידי "גבאי בית הכנסת ובית המדרש ליובאוויטש שבליובאוויטש", הם שדאגו לתפילות, לנקיון ולשאר צרכי הבית. פעמים רבות התייחס לכך הרבי וכאשר חברי אגודת חסידי חב"ד ניסו להתערב בניהול בית הכנסת, העיר על כך הרבי בחריפות^{[דרוש מקור]}. בשנת תש"ל, לאחר פטירת הרב יוחנן גורדון ששימש כגבאי מטעם אדמו"ר הריי"צ, התקיימו לראשונה בחירות לגבאים, באישורו של הרבי ובברכתו לגבאים שנבחרו. בשנת תשל"א התאספו אנ"ש והחליטו שכיון שהגבאים עושים עבודתם נאמנה, הרי שיישארו בתפקידם זה לכל חייהם. במהלך השנים נפטרו חלק מהגבאים ונותרו רק הרב פינסון והרב בלסופסקי והיו שרצו למנות כגבאי חדש את הרב זאב כץ. לשם כך נאספו חתימות כדי למנותו וכאשר נכתב על כך לרבי, שלח הרבי לרבני השכונה שיאשרו את המינוי.

בשנת תשמ"ז, לאחר שבפרשת יתרו לחצו חברי אגו"ח על הגבאים שלא יעלו בקריאת התורה (ל'עליה' של עשרת הדברות) את רבני השכונה, דיבר על כך הרבי בשיחה ואמר שלמרות שבדרך כלל אינו מתערב בעבודת הגבאים, הרי מכיון שהדבר נעשה בפניו, החובה בידו למחות, וביקש שהרבנים "יענישו" את הגבאים וביקש שייעשה בדרכי חסד. מיד לאחר השיחה התפטר אחד הגבאים ממשרתו, וגבאי אחר סירב להתנצל, בעקבות כך הרבי הפסיק להתייחס אליו. לאחר מספר חודשים הוכרח לבקש סליחה ברבים ובנוכחות הרבי, ורק אז שב הרבי להתייחס אליו.

לאחר מכן התקיימו בחירות לוועד הקהל, בהם היה הרבי מאוד מעורב ולאור הפרשיה מחג השבועות, ביקשו תושבי השכונה מהרבנים להורות על בחירות חדשות לגבאים. ואכן בקיץ התקיימו הבחירות, שזכו להתייחסות מהרבי, ונבחרו מספר גבאים שהחלו מיד לשמש כגבאים במקום ובמשך מספר שבועות כיהנו כגבאים ואף העלו את הרבי לתורה ועוד. במקביל היתה מחלוקת בשכונת קראון הייטס, ולאחר תאונה בה נהרג בחור חב"די בשם שמואל חיטריק, החליטו הגבאים להפסיק את פעילותם כגבאים.

בשנת תשנ"ו, כאשר חברי אגו"ח התערבו בניהול המקום והגיעו הדברים לידי כך שמנעו מרבני השכונה להתוועד בבית הכנסת ביומי דפגרא, החליטו הרבנים אשר כיון שהגבאי היחיד שנותר פעיל בבית הכנסת הינו הרב פינסון, יחזרו לשמש הגבאים שנבחרו בשנת תשמ"ז. בשנת תשס"ט, לאחר שעברו כארבע שנים מאז הבחירות הקודמות, התעורר ויכוח בין רבני השכונה באשר לקיום בחירות נוספות, אך לפועל התקיימו בחירות, כאשר רוב ציבור הבוחרים מימש את זכותו, ונבחרו הגבאים: הרב זלמן ליפסקר, הרב מרדכי חן, הרב יוסף ברוך שפילמן והרב אורי ניאזוב.

בחודש ניסן תש"ע, בעקבות מחלוקות בשכונה, הוקם בית דין מיוחד שפסק בין היתר על עריכת בחירות חדשות לגבאים. המעוניינים הגישו בקשות מועמדות ובחודש סיוון אישר בית הדין את המועמדים. בכ"ה סיוון הוציאו הרב אברהם אזדבא והרב אהרן יעקב שווי מכתב בו הם קוראים לבעלי זכות הבחירה, להשתתף בבחירות, שהתקיימו בר"ח תמוז תש"ע ובהם נבחרו הגבאים: ר' מנחם נחום גרליצקי, ר' אברהם הולצברג, ר' יוסף יצחק לאש ור' זלמן ליפסקר. אחריהם ברשימה (שלא עברו את אחוז החסימה): ניאזוב, חן ושפילמן.

כמו כן, משמש הרב אהרן יוסף וואגעל כגזבר והאחראי על מכירת המושבים בימים נוראים.

משלהי שנת תשע"ג הפסיק ר' מנחם נחום גרליצקי לשמש כגבאי.

במהלך השנים שימשו כשמשים בבית הכנסת: ר' אבא פלסטין, ר' שלום דובער קיובמאן ור' נחום קפלינסקי.

משנת תשע"א משמש ר' יוסף יצחק קרץ כעוזר לגבאים.

משפטים

'אבן הפינה' שהניח הרבי בי"ז באלול שנת תשמ"ח. כיום מוצב בכניסה לבית הכנסת הגדול ("הזאל הגדול") ב-770 כשמסביבו לוח שיש עם הסבר (החדש)

בשנת תשס"ה, בעקבות ניסיון להחליף את לוח השיש של 'אבן הפינה' המוצבת בפתח 770, הוגשה תביעה על ידי הנציגים של אגודת חסידי חב"ד והמרכז לעניני חינוך קרינסקי ושמטוב לבית משפט (לאחר שסירבו להתדיין בבית דין רבני^{[דרוש מקור]}), בתביעה שניהול בית הכנסת יעבור לידיהם. הדיונים נמשכו מספר שנים והכרעת בית המשפט המחוזי, בראשות השופט איירה הארקווי, הייתה לטובת העותרים. הגבאים פנו לערעור לבית המשפט העליון של ניו יורק שפסק, ביום י"א בשבט תשס"ט, שבית הכנסת הוא מקום ציבורי והאחריות לניהולו היא בידי נבחרי הציבור (הגבאים).

בחודש טבת תש"ע, פנו התובעים שוב לבית המשפט, בבקשה שיעניק פרשנות שונה לפסק העליון, באופן שיאפשר להם לנהל את המקום. כעבור שלושה חודשים, בחודש סיון, הגישו התובעים בקשה נוספת, לבית משפט מחוזי, להפקיע את סמכות עמותת בית הכנסת מהגבאים וצו לפינוי ציבור המתפללים. ביום ו' בתמוז התקיים הדיון בנושא ובית המשפט פסק כי אופיה של התביעה היא סכסוך-דיירים וכי לבעלים החוקיים זכות מלאה כולל אפשרות לפינוי בית הכנסת ממקומו. הגבאים הגישו ערעור לבית המשפט העליון שעצר את ביצוע פסק בית המשפט המחוזי וניתנו למשיבים שישה חודשים להכין ניירות לקראת הדיון בבית המשפט לערעורים של מדינת ניו יורק.

ביום ל' בתשרי שנת תשע"א הגישו הגבאים תצהיר ובו טענתם לפיו פסק הדין של השופטת בערכאה הנמוכה הינו מוטעה מיסודו וכי הפסיקה הקודמת של בית המשפט הגבוה בניו יורק, היא הצודקת. לתובעים ניתנה שלושים יום כדי להשיב על כך וביום כ"ד באייר תשע"א פסק בית המשפט לערעורים כי את בית הכנסת ינהלו הגבאים.

ביום כ"ב באלול תשע"א דרשו שמטוב וקרינסקי שמתחם בית המדרש יפונה תוך עשרה ימים ובאם לא - ייתבעו הגבאים בבית משפט אזרחי

בחודש חשוון תשע"ח הגיעה השופטת שדנה בנושא ל-770, נערך בשבילה סיור והיא מאוד התרשמה מהביקור.

ביום ד' אייר תש"פ היא פסקה שלאגודת חסידי חב"ד יש את הזכות לנהל את המקום, וכבר אינו בניהול הגבאים, אך בל' סיון הגישו הגבאים ערעור^{[דרוש מקור]}.