הבדלים בין גרסאות בדף "ג' בתמוז"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תגית: עריכה ממכשיר נייד
תגית: עריכה ממכשיר נייד
שורה 12: שורה 12:
 
יום זה מוגדר ע"י הרבי כאתחלתא דגאולה,
 
יום זה מוגדר ע"י הרבי כאתחלתא דגאולה,
 
ולכן רבים מחסידי חב"ד לא אומרים תחנון ביום זה
 
ולכן רבים מחסידי חב"ד לא אומרים תחנון ביום זה
*[[תשנ"ד]] - [[הרבי]] העלם והסתר נורא ואיום. בקרב [[חסיד]]י [[חב"ד]] ישנם דעות שונות בשאלה כיצד להתייחס ליום זה, כיוון שוודאי הרבי ממשיך להנהיג את צאן מרעיתו כקדם בלי שום שינוי, וא"כ וודאי שמשמעות יום זה אצל חסיד-מקושר אינה אך ורק כפי שהיא בפשטות ובגשמיות, וכתוצאה מכך ישנם דעות שונות בשאלה כיצד לנהוג ביום זה.
+
*[[תשנ"ד]] - [[הרבי]] יום של העלם והסתר. בקרב חסידי חב"ד ישנם דעות שונות בשאלה כיצד להתייחס ליום זה, כיוון שוודאי הרבי ממשיך להנהיג את צאן מרעיתו כקדם בלי שום שינוי, ומשמעות יום זה אצל חסיד-מקושר אינה אך ורק כפי שהיא בפשטות ובגשמיות.
 +
 
 +
כתוצאה מכך ישנם דעות שונות בשאלה כיצד לנהוג ביום זה.
  
 
חלק מהחסידים אינם מוכנים להתייחס ליום זה כאל יום הילולא בשום פנים, הם אינם נוהגים המנהגים בהתאם לכך ואף שוללים התנהגות כזו אצל מושפעיהם, רוב המשפיעים בקבוצה זו בדרך פלא הולכים לאוהל הק' למרות שיטתם, אך מרבית הצעירים שבהם אינם הולכים לשם, ואף שוללים זאת אצל מושפעיהם.
 
חלק מהחסידים אינם מוכנים להתייחס ליום זה כאל יום הילולא בשום פנים, הם אינם נוהגים המנהגים בהתאם לכך ואף שוללים התנהגות כזו אצל מושפעיהם, רוב המשפיעים בקבוצה זו בדרך פלא הולכים לאוהל הק' למרות שיטתם, אך מרבית הצעירים שבהם אינם הולכים לשם, ואף שוללים זאת אצל מושפעיהם.
  
חלק אחר של חסידים כן שולחים את מכתביהם, מדריכים את מקורביהם וקוראים לכלל עם ישראל לבוא לאוהל הק', וכן מדריכים את מושפעיהם להתייחס אל יום זה כפי שהוא במשמעותו הפשוטה והמקובלת, ולנהוג במנהגים המתאימים.  
+
חלק אחר של חסידים כן שולחים את מכתביהם, מדריכים את מקורביהם וקוראים לכלל עם ישראל לבוא לאוהל הק', וכן מדריכים את מושפעיהם להתייחס אל יום זה כפי שהוא במשמעותו הפשוטה והמקובלת, ולנהוג במנהגים המתאימים.
  
 
ברור שחילוקי הדעות אינם בסתירה לכך שכל חסידי חב"ד מאמינים ויודעים בברור שיום זה אינו ככל יום הילולא בו בעל ההילולא מסיים את הנהגתו ועבודתו ומסתלק ח"ו. (שכן דורינו הוא הדור האחרון לגלות שתפקידו להביא את הגאולה.)
 
ברור שחילוקי הדעות אינם בסתירה לכך שכל חסידי חב"ד מאמינים ויודעים בברור שיום זה אינו ככל יום הילולא בו בעל ההילולא מסיים את הנהגתו ועבודתו ומסתלק ח"ו. (שכן דורינו הוא הדור האחרון לגלות שתפקידו להביא את הגאולה.)

גרסה מ־11:52, 3 בדצמבר 2015

<< >> חודש תמוז

א ב ג ד ה ו ז ח ט י
יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ
כא כב כג כד כה כו כז כח כט

תשרי · חשוון · כסלו · טבת · שבט · אדר
ניסן · אייר · סיוון · תמוז · מנחם אב · אלול

ג' בתמוז הוא היום השלישי בחודש תמוז.

אירועים ביהדות

ימי חב"ד

יום זה מוגדר ע"י הרבי כאתחלתא דגאולה, ולכן רבים מחסידי חב"ד לא אומרים תחנון ביום זה

  • תשנ"ד - הרבי יום של העלם והסתר. בקרב חסידי חב"ד ישנם דעות שונות בשאלה כיצד להתייחס ליום זה, כיוון שוודאי הרבי ממשיך להנהיג את צאן מרעיתו כקדם בלי שום שינוי, ומשמעות יום זה אצל חסיד-מקושר אינה אך ורק כפי שהיא בפשטות ובגשמיות.

כתוצאה מכך ישנם דעות שונות בשאלה כיצד לנהוג ביום זה.

חלק מהחסידים אינם מוכנים להתייחס ליום זה כאל יום הילולא בשום פנים, הם אינם נוהגים המנהגים בהתאם לכך ואף שוללים התנהגות כזו אצל מושפעיהם, רוב המשפיעים בקבוצה זו בדרך פלא הולכים לאוהל הק' למרות שיטתם, אך מרבית הצעירים שבהם אינם הולכים לשם, ואף שוללים זאת אצל מושפעיהם.

חלק אחר של חסידים כן שולחים את מכתביהם, מדריכים את מקורביהם וקוראים לכלל עם ישראל לבוא לאוהל הק', וכן מדריכים את מושפעיהם להתייחס אל יום זה כפי שהוא במשמעותו הפשוטה והמקובלת, ולנהוג במנהגים המתאימים.

ברור שחילוקי הדעות אינם בסתירה לכך שכל חסידי חב"ד מאמינים ויודעים בברור שיום זה אינו ככל יום הילולא בו בעל ההילולא מסיים את הנהגתו ועבודתו ומסתלק ח"ו. (שכן דורינו הוא הדור האחרון לגלות שתפקידו להביא את הגאולה.)

כל החסידים מאמינים, שהמצב שנוצר הוא שלב נוסף בתהליך התגלותו השלימה של הרבי כמלך המשיח. זאת בשל דבריו של הרבי כי דורנו[1], [2] הוא "הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה"[3]. בהקשר לכך, מזכירים החסידים את האמור[4]: "אשרי המחכה ויגיע" וגו': ".. שעתיד משיחנו להתכסות אחר שנגלה וישוב ויתגלה", כלומר, שמלך המשיח נכסה וחוזר ונגלה.

עניינו

ג' בתמוז מבטא את החידוש הכללי שהתחדש בדורות האחרונים לפני ביאת המשיח בכל עניין הגלות.

הביאור בזה: חודש תמוז הוא חודש של העלם והסתר. משום שבה החלה הגלות, לכן אין בה חג אדרבה רק צום יז בתמוז ובה מתחילים השלשה שבועות של אבלות על חורבן הבית והירידה לגלות. דבר זה מתבטא אף בשם החודש 'תמוז' שהוא על שם עבודה זרה.[דרוש מקור: יש לעיין במקור המובא השיחה.] אולם בדורנו התחדש בחודש זה יום של שמחה יום של התגלות אלוקית בגאולה וניצחון על המנגדים לתורה ומצוות - חג הגאולה י"ב תמוז.

הסיבה שבקרבנו אל הגאולה האמיתית והשלימה מתגלה דווקא בחודש תמוז שמסמל את החורבן יום גאולה הוא מתוך מובן עמוק יותר ביחס של גלות וגאולה. ביאת הגאולה היא לא באופן שיתגלה ש'סיבת' הגלות היא 'בשביל' הגאולה. אלא שהגלות 'עצמו' הוא 'נהפך' לטוב וליום טוב. (ומתגלה שבעומק הגלות ישנו אור! עניין זה (שהחושך עצמו נהפך לאור) מתבטא גם ב'אופן' הגאולה של הרבי הריי"צ עצמו שהמנגדים שחררו את הרבי לא על ידי שגברו עליהם ונצחום, אלא הם בעצמם יחד עם כל תוקפם הורו ושחררו אותו. כמו כן מתבטא עניין זה בשם החודש שכאמור נקרא על שם של עבודה זרה אולם תורת החסידות מגלה שהשם תמוז מורה על גילוי אור משום שבימי הקיץ מאיר בעולם אור אלוקי - אור אין סוף).

התחדשות זו (שבעומק החושך מתגלה הטוב ו'נהפך' לטוב) התגלתה באותה השנה ביום ג' בתמוז. והוא לפי שיום זה מצד עצמו הוא יום שבו החל הגלות של הרבי לעיר גלותו קסטרמא שהגלות שקול בחומרתו כמוות.[5] ועד שבאותו היום היה צד שכל השחרור מהמאסר ושליחה לגלות היא בכדי להחמיר את הגזירה (ולצאת ידי חובת הלחץ מאומות העולם) וממילא הרי הוא יום חשוך וגלותי מצד עצמו. אולם הגאולה בי"ב תמוז גילתה למפרע שיום זה לא רק שלא היה גלות אלא אז התחילה הגאולה. ויוצא שמתוך כל ימי החודש היום שמבטא בעיקר את ה'חידוש' שבגאולה הוא דווקא ג' בתמוז שהוא יום מצד אחד כולו ירידה לגלות ולעומת זאת כל עניינה 'התחלת הגאולה'.

וזה גם הסיבה שיום ג' תמוז חל באותו היום בשבוע שחל תשעה באב י"ז בתמוז וחג הפסח[6] משום שזה עצמו שתשעה באב וי"ז בתמוז חלים באותו היום של חג הפסח הוא מפני שבפנימיותם הם התחלת הגאולה על אף שבחיצוניות הם ימי צרה וגלות (שלכן הם ימי צום) וג' תמוז להיותו היום שמחבר ומגלה את הפנימיות - הגאולה בחיצוניות, גם הוא חל באותו היום של י"ז בתמוז משום שהוא מחבר את חג הפסח עם צום יז בתמוז שהוא לאמיתו של דבר ופנימיותו יום גאולה.[7]

קישורים חיצוניים



הפתגם היומי - ג' בתמוז - מלוח היום יום
אבי אדוני זקני מורי ורבי אמר: א אידישער קרעכץ וואס קומט ח"ו בסבה פון א ניט גוט גשמי איז אויך א תשובה גדולה, בפרט א קרעכץ בסבה פון א ניט גוט רוחני איז אודאי און אודאי א תשובה מעליתא. דער קרעכץ שלעפט ארויס פון עומק רע, און שטעלט אנידער אין א מעמד טוב.

תרגום מאידיש: אבי אדוני זקני מורי ורבי אמר: אנחה יהודית המגיעה בסיבה של לא טוב גשמי הוא גם תשובה גדולה, בפרט אנחה בסיבה של לא טוב רוחני. ודאי וודאי תשובה מעולה. האנחה מושכת מעומק רע ומעמידה במעמד טוב.

הערות שוליים

  1. ההגדרה של דורות בשיחות הרבי, היא לפי נשיאי הדור. כך למשל במאמר באתי לגני מוזכרים שבעה דורות שהראשון שבהם הוא דורו של אדמו"ר הזקן והאחרון שבהם הוא דורו של הרבי
  2. בשיחה אחרת של הרבי מובא התייחסות יותר מפורשת לנצחיות חיין של נשיא הדור: "מזה מובן החידוש דדורנו - הדור התשיעי לגבי כל הדורות שלפני זה, עד לדור שלפני זה (דור השמיני): מכיון שהגאולה לא באה אז בפועל, ה"בא אל פרעה" (הגילוי ד"אתפריעו כל נהורין" למטה) לא היה בתכלית השלימות כנשמה בגוף בריא (היתה הסתלקות הנשמה מן הגוף וגם הנשמה בגוף היתה במצב ש"הדיבור הוא בגלות" וכו'), מה שאין כן בדורנו זה - הדור האחרון לגלות ודור ראשון לגאולה - נעשה תומ"י "נתלו המאורות", שלא זו בלבד שלא חסר חס ושלום במאורות הגדולים דגילוי תורה שבכתב ותורה שבעל פה, אלא אדרבה - מתווספת שלימות נעלית יותר (לא באופן ד"כבד פה מאורייתא שבעל פה וכבד לשון מאורייתא שבכתב, בהיותו למעלה מזה), באופן שכשנשמות בגופים מקבלים בפנימיות "אתפריעו כל נהורין" ש"נתלו" עתה, על ידי זה שמשיח צדקנו בא מיד, "שלח נא ביד תשלח" וילמד תורה את כל העם כולו, עד "תורה חדשה מאיתי תצא". (תרגום מספר השיחות תשנ"ב חלק א' עמ' 294).
  3. ראו לדוגמה במאמר באתי לגני תשי"א
  4. רש"י בסוף ספר דניאל, פרק י"ב פסוק י"ב, המדבר על מלך המשיח.
  5. ראה ספר החינוך מצווה יח.
  6. כידוע הרמז א"ת ב"ש שביום שחל בו הראשון של פסח באותו היום חל תשעה באב וביום השני של פסח חל שבועות וכו'
  7. לקוטי שיחות חלק יח עמוד 315.