ב' מנחם אב תרפ"ט

שגיאות פרמטריות בתבנית:איחוד
פרמטרים [ ערך ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרי חובה [ 1, 2 ] חסרים

		מתקיים דיון בו מוצע לאחד את הערך [[{{{1}}}]] עם הערך [[{{{2}}}]].
		אם אין התנגדויות, ניתן לאחד את הערכים שבוע לאחר הצבת התבנית.	[[|לדיון]]

בב' מנחם אב תרפ"ט הגיע אדמו"ר הריי"צ לביקורו הראשון בארץ ישראל על מנת להשתטח את קברי צדיקים, במקום ההשתטחות על קברי אדמו"רי חב"ד שנבצר ממנו.

מרכז הביקור הייתה בירושלים, מלבד זאת ביקר בקהילה החב"דית בחברון. הוא אף זכה בזכות מיוחדת להיכנס למערת המכפלה. כמו כן ביקר בעפולה, טבריה, צפת, מירון, חברון, תל אביב, בני ברק ופתח תקוה.

ביום ט"ז במנחם אב תרפ"ט סיים את הביקור והוא נסע ברכבת למצרים, משם המשיך לארצות הברית.

שאלת משיחיותו של הרבי מלובביץ' נהפכה זה מכבר לסוגיה ציבורית החורגת בהרבה מגבולות חסידות חב"ד. העובדה שכ-330 שנה אחרי טראומת משיחיות השקר של שבתי צבי שוב נמצא ביהדות גורם חשוב הטוען למשיחיות - לא סתם טענה שמדובר בתקופת גאולה, לטענה זו שותפים רבים, בוודאי בחוגי הימין הדתי-לאומי, אלא משיחיות פרסונלית), משכה גם את תשומת הלב הן של עולם שומרי המצוות, שנדרש לגבש התייחסות ערכית לתופעה, והן של עולם המחקר, שנמצא לו לפתע כר לחקר תופעה משיחית "בזמן אמת", תוך כדי התהוותה.

כשם שהתופעה עצמה מרתקת, כך גם שני סוגי ההתייחסות אליה - הדתית והמחקרית. בתחום הראשון בלטה התייחסותו של מנהיג הציבור הליטאי בישראל (המתנגד מסורתית לחסידות בדיוק בשל החשד שהיא מסתירה מאחוריה שאיפה משיחית), הרב אליעזר שך. הרב שך, שהיה ידוע באופן כללי במנהיגותו החריפה והתקיפה, נהג כך גם כלפי גילויי המשיחיות של חב"ד. מיוחסת לו האימרה כי "חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות", כלומר מבחינתו עצם התופעה המשיחית כבר הוציאה אותה מחוץ לגבולות היהדות. ראוי לציין שהוא אמר את הדברים עוד לפני פטירת הרבי מלובביץ', בקיץ 1994, אירוע שהחריף עוד יותר את הבעייתיות של המשיחיות החב"דית - כשחוגים נרחבים בתוכה סירבו לקבל את העובדה שהמוות סתם את הגולל על אפשרות משיחיותו של הרבי, ונתלו באמונות סמי-נוצריות שהרבי לא מת אלא "נסתר מן העין", והוא עתיד להתגלות. חוגים אחרים, מצומצמים יותר, הרחיקו לכת באימוץ המודל הנוצרי ואף ייחסו לרבי מעמד של בורא העולם ממש).

הרב ד"ר יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן, מגלם בכפל תאריו את כפל ההתייחסות לסוגיה: הפן הפנים-דתי והפן המחקרי. בספרו החדש הוא מבקש להתמודד לעומק עם תופעת המשיחיות החב"דית, לבחון את מקורותיה, סיבות לעיתויה, ההצדקות התיאולוגיות שבהן השתמשה, השלבים השונים בהתפתחותה והאמצעים שבהן מימשה את תפיסתה. כבר בראשית הספר הוא מצביע על עובדה משמעותית: המשיחיות היתה שם מן הרגע הראשון. הוא מצטט בהרחבה את נאומו הראשון של הרבי כ"נשיא" החסידות (התואר המוענק בחב"ד למנהיג) משבט תשי"א (1951), כדי להדגיש שכבר אז דיבר הרבי על דורו כדור ביאת משיח. למעשה, הוא מדגיש שכבר המנהיג שקדם לרבי, חותנו הרי"ץ (הרב יצחק שניאורסון), דיבר על תקופתו כעידן גאולה. חשוב להדגיש שעולם המחקר יודע זה מכבר על קיומו של גרעין משיחי בחב"ד עוד בתקופת האדמו"ר הקודם, אבל מכיוון שהציבור הרחב נוטה לייחס את ההתפרצות המשיחית ל-13 שנותיו האחרונות של הרבי (מאז עודד את שירת השיר "אנחנו רוצים משיח עכשיו", ב-1981), ומכיוון שהספר נועד לציבור הרחב, הרי יש בהחלט חשיבות להדגשה זו גם אם אין בה חידוש מחקרי. ==תיאור הביקור==

מיד לאחר הביקור יצא יומן מיוחד מהביקור, וכעבור שנים תועד הביקור בספר מסע הרבי בארץ הקודש.

רשימה קצרה שכתב בזמנו אחד מראשי חב"ד בחברון, הרב ש.ז. קלונסקי:

"...בחודש מנ"א תרפ"ט, שבועות מספר לפני הטבח שהיה בחברון, הגיע לארץ לביקור הרב הצדיק מרן ר' יוסף יצחק שניאורסאהן זצוק"ל.

הקדוש ר' אליעזר דן סלונים קיבל על עצמו לתכנן את ביקורו של הרבי בחברון, הן במערת המכפלה והן בשאר המקומות הקדושים שם. כידוע, היתה הכניסה למסגד העומד על מערת המכפלה אסורה גם על היהודים וגם על הנוצרים מחמת "טומאתם". אולם אליעזר סלונים, שהיו לו קשרים טובים בחוגי השילטון הערבי שבחברון, הצליח להשיג רישיון מיוחד לביקור בתוך הבניין והמסגד בעבור הרבי ושלושה מלווים עימו.

בצאת הרבי לחברון נלווינו אליו לסיור. בהגיענו לחברון באנו למלון אשר מחוץ לעיר. רוב תושבי חברון הקבילו פנינו, ובצאתנו מן המלון, ליוונו קהל היהודים ובתוכם תלמידי הישיבה "כנסת ישראל" שבחברון, בדרכנו לעיר העתיקה. השיירה עברה כולה דרך הכביש החיצוני, לא דרך השוק והחנויות, אל מערת המכפלה. התוכנית היתה להיכנס למערה בעד "שער יעקב", אשר בו היתה הכניסה אסורה ליהודים לחלוטין, ולצאת בעד "שער אברהם", הכניסה הידועה עם המדרגות ו"שבע המדרגות" המותרות בעלייה ליהודים.

בהגיענו ל"שער יעקב", חיכתה לנו שם משלחת מנכבדי הערבים שבחברון, אשר באו במיוחד לבקשתו של אליעזר דן סלונים, שהיה אז מנהל בנק אפ"ק בחברון. הם קידמו את פנינו – שבעת בעלי הרישיונות: הרבי מליובאוויטש, חתנו ר' ש' גור-אריה, הרב יעקב יוסף סלונים רבה של חברון, ר' אליעזר דן סלונים, ר' ישראל ור' יצחק דבורץ ואנוכי – הם נתנו לרבי סנדלי עור מיוחדים, שלמעשה היו רק סוליות עור ולהן שרוכים כדי לקושרם מעל נעלינו, וזאת למען לא נהיה נאלצים לחלץ את מנעלינו לפי הנהוג והמקובל.

נכנסנו למקום קברי האבות. עברנו ליד המצבות שהיו מכוסות בשטיחים יקרים ובפרוכיות רקומות בפרחים ועטורות בגדילי-זהב. מלווינו הערבים הסבירו לנו על קברו של מי עומדת מצבה זו ואחרת. ליד מצבתם של אברהם ושרה, הראו לנו פתח של בור המוביל למערה שמתחת, ובתוכו תלויה מנורת שמן דולקת כנר תמיד.

בראש הלך הרבי וכולו שקוע במחשבות ובהירהורים, דומה היה כל העת שעיניו עצומות ושפתיו נעו כל העת. היה מופלא הדבר לראותו צועד, בראש כולם, כאשר מלוויו, הן הערבים והן היהודים, מהלכים בלאט אחריו, ועובר ופונה פעם ימינה ופעם שמאלה כמי שנהירין לו שבילי המערה כשבילי ביתו.

כך עבר הביקור במערה, ללא דיבור ואף לא בלחש. התרגשותנו היתה רבה, עד שהגענו ל"שער אברהם" וממנו ירדנו במדרגות הרבות עד שהגענו למדרגה השביעית – אותה מדרגה שאחב"י היו מורשים לעלות עדיה בלבד, ויצאנו".

מערך אחר

ביום ט"ז מנחם אב בשנת תרפ"ט, סיים כ"ק אדמו"ר הריי"צ את ביקורו בארץ הקודש, ויצא ברכבת למצריים בדרכו לביקור בארצות הברית. טקס הפרידה החל בתל אביב, ממנה יצאה בלווית החסידים לתחנת הרכבת בלוד. הנהלת הרכבת עשתה סידורים מיוחדים על מנת לאפשר לאדמו"ר הריי"צ לשהות עם המלווים בתחנת הרכבת.

כך נכתב ביומן שנרשם על ידי אחד החסדים באותם הימים: "... בשעה 10:00 יצא הרבי את תל אביב לעבר תחנת הרכבת בלוד. שיירת המלווים מונה 15 אוטובסים ובכל אחד כעשרים איש מנגנים ניגונים חסידיים והאנשים ברחוב עומדים ומתפלאים.

בתחנת הרכבת בלוד התאספו כחמש מאות איש שבאו מירושלים, חברון, צפת טבריא ופתח תקוה. הנהלת הרכבת הכינה אולם גדול שם המתין הרבי לרכבת היוצאת למצרים. הקהל הרב נדחק לתוך האולם ורבים נאלצו להשאר בחוץ.

אחרי שהות קצרה באולם יצא הרבי לעבר הרכבת. הרבי נעמד על המדריגה העליונה של הרכבת, כך שיכול היה לראות את כל הקהל, הוא פנה לקהל ואמר: "אל יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה, ובאשר אין הזמן גרמא לדבר מסרתי בזה מאמר ארוך - ד"ה אל יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה".

כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בירך את כל הקהל והקהל ענה לו בברכה, ונפרדו בשמחה רבה, והרכבת יצאה לדרך.

קבוצה גדולה של מלוים ובראשם רבני וזקני חב"ד נסעה ללוות את הרבי עד תחנת הרכבת ברחובות.

הרבי נסע ברכבת למצרים ומשם נסע לביקורו בארצות הברית.

בזמן שהותו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בארצנו הקדושה, היה מרוגש בקרב היהודים החרדים על דבר ה', רוח אצילית והוד קודש, וכשיצא הרבי את ארצנו הקדושה, הורגש כי פנה זיוה, פנה הודה ופנה הדרה. אולם הרושם שנחרת עמוק בלב לא ימחה לעולם ... "

לקריאה נוספת

• דוד זאב רוטנברג, מסע הרבי לארץ הקודש, הוצאת אש"ל - כפר חב"ד, תשנ"ז.

קישורים חיצוניים

• סקירת הביקור בעיתון בית משיח
• עיתון הארץ בכתבה על הביקור
• דיבת הארץ - עיתון משפחה בכתבה על הביקור