הבדלים בין גרסאות בדף "אשה"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מ (החלפת טקסט – "הקב"ה " ב־"הקב"ה ")
(תגית: עריכה ממכשיר נייד)
מ (החלפת טקסט – " תפילין " ב־" תפילין ")
שורה 10: שורה 10:
 
'''אשה''' חייבת בכל מצוות עשה שאין הזמן גרמא ופטורה ממרבית המצוות שהזמן גרמן.  
 
'''אשה''' חייבת בכל מצוות עשה שאין הזמן גרמא ופטורה ממרבית המצוות שהזמן גרמן.  
  
מצוות תפילין מובאת ב[[תלמוד]] כמצוה שנשים פטורות ממנה‏‏<ref>‏מסכת תפילין פרק ראשון, בבלי [[קידושין]] לד א‏</ref>, ואף אין זה מן הראוי שתקיים אותה<ref>מכיוון שצריך [[גוף]] נקי לקיום מצווה זו‏‏: "‏דלא הוי רשות משום דתפילין צריכין [[גוף]] נקי ונשים אין זריזות ליזהר" - תוספות עירובין צו א‏</ref>. בספרות חז"ל מסופר על מיכל בת שאול שהניחה תפילין ולא מיחו חכמים בידה‏‏<ref>בבלי עירובין צו א. המקרה מובא כמקרה קצה. ובנוסף ישנם כמה מקורות ‏כמו פסיקתא רבתי פכ"ב ‏שסוברים כי חכמים מיחו</ref>.
+
מצוות [[תפילין]] מובאת ב[[תלמוד]] כמצוה שנשים פטורות ממנה‏‏<ref>‏מסכת [[תפילין]] פרק ראשון, בבלי [[קידושין]] לד א‏</ref>, ואף אין זה מן הראוי שתקיים אותה<ref>מכיוון שצריך [[גוף]] נקי לקיום מצווה זו‏‏: "‏דלא הוי רשות משום דתפילין צריכין [[גוף]] נקי ונשים אין זריזות ליזהר" - תוספות עירובין צו א‏</ref>. בספרות חז"ל מסופר על מיכל בת שאול שהניחה [[תפילין]] ולא מיחו חכמים בידה‏‏<ref>בבלי עירובין צו א. המקרה מובא כמקרה קצה. ובנוסף ישנם כמה מקורות ‏כמו פסיקתא רבתי פכ"ב ‏שסוברים כי חכמים מיחו</ref>.
  
 
ב[[ברכות השחר]] שב[[תפילת שחרית]] הגבר מברך, לצדן של הברכות "ברוך שלא עשני גוי" ו"ברוך שלא עשני עבד", גם "ברוך שלא עשני אישה" (בעוד האישה מברכת "שעשני כרצונו" או, לפי מנהג חב"ד, לא מברכת כלל ברכה זו{{מקור}}). פרשנות מקובלת היא כי המצוות הרבות המוטלות על הגבר הוא הסיבה לברכה זו. ראיה לכך ניתן למצוא ב[[תוספתא]] ב[[מסכת ברכות]], שהוא אחד המקורות לברכה זו<ref>ו' כ"ג</ref> שם [[רבי יהודה]] מציע לראשונה את הברכות: "שלש ברכות צריך לברך בכל יום: ברוך שלא עשני גוי, ברוך שלא עשני אישה, [ברוך] שלא עשני בור. גוי - כל הגוים כאין נגדו, אישה - אין אישה חייבת במצות".
 
ב[[ברכות השחר]] שב[[תפילת שחרית]] הגבר מברך, לצדן של הברכות "ברוך שלא עשני גוי" ו"ברוך שלא עשני עבד", גם "ברוך שלא עשני אישה" (בעוד האישה מברכת "שעשני כרצונו" או, לפי מנהג חב"ד, לא מברכת כלל ברכה זו{{מקור}}). פרשנות מקובלת היא כי המצוות הרבות המוטלות על הגבר הוא הסיבה לברכה זו. ראיה לכך ניתן למצוא ב[[תוספתא]] ב[[מסכת ברכות]], שהוא אחד המקורות לברכה זו<ref>ו' כ"ג</ref> שם [[רבי יהודה]] מציע לראשונה את הברכות: "שלש ברכות צריך לברך בכל יום: ברוך שלא עשני גוי, ברוך שלא עשני אישה, [ברוך] שלא עשני בור. גוי - כל הגוים כאין נגדו, אישה - אין אישה חייבת במצות".

גרסה מ־18:28, 24 ביולי 2016

מברשת לפסח.png ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: מידע חסר ולא ערוך.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.


האשה ביהדות ובחסידות

שלילת עבודה זרה

בחטא העגל לא הסכמו הנשים עם בעליהם שיקחו את נזמי הזהב ויעשו מהם את העגל[דרוש מקור] מבואר בחסידות[1] שטעותם של הגברים שהוטעו על ידי הערב רב הייתה שעזב ה' את הארץ, ומפני ששרש נפש האשה היא ממלכות שעניינה החיות האלוקית שמתלבשת ומחייה את הטבע לכן הרגישו בנפשם יותר מהגברים איך שהקב"ה הוא המנהיג הבלעדי בעולם ובצבא השמים ולכן לא טעו בעגל.

חיוב נשים במצוות

אשה חייבת בכל מצוות עשה שאין הזמן גרמא ופטורה ממרבית המצוות שהזמן גרמן.

מצוות תפילין מובאת בתלמוד כמצוה שנשים פטורות ממנה‏‏[2], ואף אין זה מן הראוי שתקיים אותה[3]. בספרות חז"ל מסופר על מיכל בת שאול שהניחה תפילין ולא מיחו חכמים בידה‏‏[4].

בברכות השחר שבתפילת שחרית הגבר מברך, לצדן של הברכות "ברוך שלא עשני גוי" ו"ברוך שלא עשני עבד", גם "ברוך שלא עשני אישה" (בעוד האישה מברכת "שעשני כרצונו" או, לפי מנהג חב"ד, לא מברכת כלל ברכה זו[דרוש מקור]). פרשנות מקובלת היא כי המצוות הרבות המוטלות על הגבר הוא הסיבה לברכה זו. ראיה לכך ניתן למצוא בתוספתא במסכת ברכות, שהוא אחד המקורות לברכה זו[5] שם רבי יהודה מציע לראשונה את הברכות: "שלש ברכות צריך לברך בכל יום: ברוך שלא עשני גוי, ברוך שלא עשני אישה, [ברוך] שלא עשני בור. גוי - כל הגוים כאין נגדו, אישה - אין אישה חייבת במצות".

ישנם מצוות שקיימים במיוחד אצל הנשים והם מצוות הדלקת נרות שבת ואיסור מלאכה בראש חודש ועוד.

מצוות תלמוד תורה

אדמו"ר הזקן פוסק[6] אשה אינה במצוות תלמוד תורה, ואם למדה תורה יש לה שכר אבל לא שכר גדול כשכר האיש מפני שאינה מצווה ועושה, ואף על פי שיש לה שכר ציוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד ומוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן, ואם מלמדה תורה שבעל פה הרי זה כאלו מלמדה תפלות, מפני שעל ידי זה נכנס בה ערמומית.

ומכל מקום גם הנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן לידע אותן, כמו דיני נדה וטבילה ומליחה ואיסור יחוד וכיוצא בהם, וכל מצוות עשה שאין הזמן גרמא וכל מצות לא תעשה של תורה ושל דברי סופרים שהן מוזהרות בהן כאנשים.

ובימי חז"ל היה החכם דורש הלכות המצויות ורגילות וצריכות לכל אדם לידע אותן בלשון שמבינים הנשים ועמי הארץ מידי שבת בשבתו. ע"כ דבריו.

הרבי עורר פעמים רבות את לימוד התורה אצל נשים ופעם התבטא הרבי שההלכות שנשים חיבות בהן רבות כל כך שהלוואי שכל הגברים היו יודעים אותן.[דרוש מקור]

בנוגע לחיובן בתלמוד תורה, הורה הרבי להוסיף בשיעורי תורה, ולהתחיל בדברים שהלימוד בהם קל יותר כגון בעין יעקב (אגדות שבתורה).[7] כמו"כ הרבי אף תיקן בלימוד הרמב"ם היומי שיעור מיוחד לנשים בספר המצוות.

יחד עם זאת הסביר הרבי, ובכך הוא מתנגד לאמירות מפורשות בתלמוד ובפוסקים, את חיובן של הנשים ללמוד תורה אף מעבר להלכות הצריכות להן [8] כי הקשר שלהן עם התורה הוא מהותי ודורש עיסוק בה. זוהי הסיבה לכך שגם נשים מברכות ברכות התורה בברכות השחר.

בימינו, כאשר נשים לומדות לימודי חול, עודד הרבי להרחיב ביותר את לימודי הקודש לנשים.[דרוש מקור] ואף יותר מכך, הרבי הסביר שיש ללמד נשים את הטעמים שמאחורי ההלכות עד ה"שקלא וטריא" (לימוד גמרא ממש!), לימוד שיש בו עונג. זאת משום שעדיף שה"ערמומית" שעשויה להתפתח בנשים תצמח מלימוד זה ויהיו לאישה כשרונות ברוח התורה הקדושה מאשר מהיחשפותה לתרבות הכללית. [9] הרבי מחדש שאישה שנהנית מלימוד התורה האמירה ש"...כאילו מלמדה תיפלות" כבר אינה חלה עליה! הזמנים השתנו והיום גם בנות, כמו הבנים, רוצות לדעת את הטעמים. עוד הוסיף כי מי שמלמד בתו רק את הרמה הפשוטה שבמקצועות הקודש-הוא זה שמלמדה תיפלות וכדי להיפטר מתיפלות זו חובה ללמד את הבנות בצורה מעמיקה ורחבה יותר.

אמירות כאלו הן מהפכה של ממש בעולם היהודי.

לימוד חסידות

האדמו"ר הריי"צ החל בהפצת שיחותיו בשפת היידיש כדי שגם נשים ובנות תלמדנה את התורה שבע"פ בכלל ואת החסידות בפרט. הוא עודד את הנשים להפיץ את שיחותיו וללמד אותן לחברותיהן ומכרותיהן[10]

לימוד החסידות הוא חלק מחיובן של הנשים לפי שמצוות אלו אמונה בה' ואחדות ה' ואהבת ה' ויראתו וכו' הן מצוות תמידיות שחובה על כל אחד ואחת מישראל לקיימם וממילא ללמדם. מסיבה זו ומסיבות נוספות פוסק הרבי כי חובה על נשים ללמוד חסידות. הרבי עודד זאת ואף האיר על מעלות מסוימות בלימוד חסידות אצל נשים יותר מהגברים.[11]


צניעות וכבוד הציבור

ישנם מספר תפקידים הקשורים במצוות, שנשים אינן יכולות למלא מנימוקי צניעות וכבוד הציבור.

אשה איננה יכולה לעלות לתורה בשל הנימוק ההלכתי של "כבוד הציבור" (תלמוד בבלי, מגילה כג). וכך כותב הרמב"ם: (משנה תורה, הלכות תפילה פרק יב הלכה יז) "אשה לא תקרא בתורה, מפני כבוד הציבור". כמו כן, אישה אינה יכולה להיות שליחת ציבור ולשמש כחזנית. במשנה (מסכת קידושין פרק ד י"ג) נאסר על אישה להיות מורה (מלמדת תינוקות), כדי שלא תגיע למפגש עם אבותיהם של התלמידים, מפגש שעלול להוביל לפריצות[12].

ראו גם

לקריאה נוספת

  • ליקוטי שיחות, כרך ל, עמ' 9–15 - שיחה אודות הנשים בתורה.
  • זושא וולף, אל נשי ובנות ישראל ליקוט שיחות ערוכות של הרבי
  • מגבעות אשורנו - ילקוט שיחות ומכתבים לנשי ובנות ישראל, גברת גליצנשטיין וגברת הלפרין, תשמ"א.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ספר המאמרים תר"ם חלק א דיבור המתחיל להבין ענין ראש חודש
  2. ‏מסכת תפילין פרק ראשון, בבלי קידושין לד א‏
  3. מכיוון שצריך גוף נקי לקיום מצווה זו‏‏: "‏דלא הוי רשות משום דתפילין צריכין גוף נקי ונשים אין זריזות ליזהר" - תוספות עירובין צו א‏
  4. בבלי עירובין צו א. המקרה מובא כמקרה קצה. ובנוסף ישנם כמה מקורות ‏כמו פסיקתא רבתי פכ"ב ‏שסוברים כי חכמים מיחו
  5. ו' כ"ג
  6. פ"א מהלכות תלמוד תורה
  7. שלשלת היחס עמ' 35.
  8. חידושים ובאורים בש"ס, ירושלים 1979, סימן כז, עמ' ריז-רכג; לקוטי שיחות, כרך יד, עמ' 44-37. שם, עמ' 155-148; חידושים ובאורים בש"ס, סימן ב, עמ' ג-יב
  9. התוועדויות, תש"ן, כרך ג, עמ' 173. וראו עוד למשל: אגרות קודש,כרך ז, עמ' 247 ; שם, כרך יד, עמ' 99 . ראה גם את התיחסותו החיובית ללימודי גמרא של מבוגר עם נערה בת 11: אגרות קודש, כרך יד, עמ' 99.
  10. 1אגרות קודש של האדמו"ר הריי"צ, כרך ד׳, עמ׳ 13
  11. התוועדויות, תשמ"ח, חלק א, עמ' 228.
  12. איסור דומה מוטל גם על גבר רווק. ספר המדע, הלכות תלמוד תורה, פרק ב, הלכה ד