הבדלים בין גרסאות בדף "אליהו פינקל"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירת דף עם התוכן "הרב אליהו פינקל נולד בי' אד"ר ה'תרפ"א להוריו ר' אברהם יהודה ומרת לובא פייגע פינקל, בעיירה ק...")
 
מ (החלפת טקסט – "עיירה" ב־"עיירה")
(23 גרסאות ביניים של 12 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
הרב אליהו פינקל נולד בי' אד"ר ה'תרפ"א להוריו ר' אברהם יהודה ומרת לובא פייגע פינקל, בעיירה קלצק שבפולין, בנעוריו נשלח ר' אליהו ללמוד אצל ר' אלחנן ווסרמן הי"ד בברנוביץ, הוא נמנה עם מניין בחורים מובחרים וידע את כל הגמרא, כולל מפרשיה בעל פה. בשנות המלחמה גורש עם קבוצת בחורים לסיביר שם שהה במחנה שבויי מלחמה.
+
[[קובץ:הרב אליהו פינקל.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב אליהו פינקל]]
  
לאחר שחרורו נסע לקזחסטן, שם פגש בחסידי חב"ד שקירבו אותו מאוד ולמדו עימו את תורת החסידות. בהמשך הם אף שידכו את מרת דבורה שטרן, בת למשפחת חסידים מפורסמת מהעיר גומל (הומל) ומבברויסק. החתונה התקיימה בשנת תש"ה כשלאחריה חזר הזוג לעיירה גומל (הומל), שם חיו מספר שנים.
+
הרב '''אליהו פינקל''' ([[י' אדר]] [[תרפ"א]] - [[י' שבט]] [[תשע"ג]]) מחשובי חסידי חב"ד ב[[חיפה]], ו[[שוחט]] במקצועו.
  
עם יציאת החסידים הגדולה מרוסיה לפולניה, יצא גם הוא יחד עם רעייתו מעמק הבכא הסובייטי. בהגיעם לפולין נסעו ללוד'ז, שם מצא ר' אליהו בגטו ההרוס מרתף ששימש כבית מדרש לחסידי גור. ר' אליהו באהבתו את התורה, אסף שתי מזוודות מלאות בספרי קודש, והם אשר היוו את ספריית ספרי הקודש שלו, הקיימת עד היום.
+
==תולדות חיים==
 +
נולד ב[[י' אדר|י' אדר ראשון]] [[תרפ"א]] להוריו ר' אברהם יהודה ומרת לובא פייגע פינקל, ב[[עיירה]] [[קעלצק]] שב[[פולין]].
  
מפולין נסעו למחנה העקורים שבפוקינג בגרמניה, ובהמשך יצאו לצרפת, שם שהו יחד עם קבוצת חסידים שהתעתדה לעלות לארץ ישראל וליישב את כפר חב"ד. בסופו של דבר, על פי הוראת הרבי הריי"צ, הם הגיעו לחיפה.
+
בנעוריו נשלח ר' אליהו ללמוד אצל ר' אלחנן ווסרמן בברנוביץ, ונמנה עם מניין בחורים מובחרים שידעו את הגמרא ומפרשיה בעל פה.  
  
בארץ ישראל נפתחו בפניו אפיקים חדשים כאן יכול היה לתת ביטוי לאהבת התורה שפיעמה בקרבו. מספר שנים עבד כמגיד שיעור בישיבת 'תפארת ישראל' שבחיפה, וכשהוקמה ישיבת 'תומכי תמימים- ליובאוויטש' בחיפה בשנת תשט"ו, שימש גם בה מגיד שיעור. בהמשך החל לשמש כשוחט בחיפה, כשמידי פעם נסע לשחיטה בחו"ל.
+
בשנות המלחמה גורש עם קבוצת בחורים ל[[סיביר]] שם שהה במחנה שבויי מלחמה. לאחר שחרורו נסע ל[[קזחסטן]], שם פגש ב[[חסידי חב"ד]] שקירבו אותו מאוד ולמדו עימו את [[תורת החסידות]]. בהמשך הם אף שידכו את מרת דבורה שטרן{{הערה|נפטרה ב[[כ"ז אייר]] [[תשע"ד]].}}, בת למשפחת חסידים מפורסמת מהעיר [[הומיל]] ומ[[בברויסק]]. החתונה התקיימה בשנת [[תש"ה]] כשלאחריה חזר הזוג ל[[עיירה]] הומיל, שם חיו מספר שנים.
  
הקהילה החבדי"ת בחיפה מנתה בימים ההם, מספר בודד של משפחות ובהם הרב גרשון חן, הרב מנחם מענדל קופרשטוק, הרב יחיאל מיכל דוברוסקין, המשפיע ר' ראובן דונין, והרב שלמה קופצ'יק. ר' אליהו עזר ותמך בביסוס בית הכנסת ששכן בתחילה בביתו של הרב דוברוסקין, ושימש כבעל קורא וכבעל תוקע. קולו הנעים אך גם הרועם, היה לשם דבר בקהילה שגדלה והתפתחה במשך השנים.
+
עם [[יציאת רוסיה תש"ו|יציאת החסידים הגדולה]] מרוסיה לפולין, יצא גם הוא יחד עם רעייתו מעמק הבכא הסובייטי. בהגיעם ל[[פולין]] נסעו ל[[לוד'ז]], שם מצא בגטו ההרוס מרתף ששימש בעבר כבית מדרש לחסידי [[גור]] וכעת עמד נטוש לאחר המלחמה. על מנת להציל את הספרים מאבדון, רכש שתי מזוודות ומילא אותם בספרי קודש, איתם היטלטל לכל אורך הדרך עד שהגיע לארץ ישראל, והם אלו שהיוו את הבסיס לספרייתו התורנית האישית.
  
ר' אליהו דאג גם לכלל הקהילה החרדית בחיפה, והיה ממקימי 'חברת המתמידים' ששכנה בבית המדרש של חסידי גור. גם בשנותיו האחרונות היה מעמודי התווך של הכולל זקנים ששכן בבית המדרש של חסידי בעלז.
+
===עלייתו לארץ===
 +
מ[[פולין]] נסעו למחנה העקורים שב[[פוקינג]] ב[[גרמניה]], ובהמשך יצאו ל[[צרפת]], שם שהו יחד עם קבוצת חסידים שהתעתדה לעלות ל[[ארץ ישראל]] וליישב את [[כפר חב"ד]]. בסופו של דבר, על פי הוראת [[הרבי הריי"צ]], הם הגיעו ל[[חיפה]].
 +
 +
מספר שנים עבד כמגיד שיעור בישיבת 'תפארת ישראל' שבחיפה, וכשהוקמה ישיבת [[תומכי תמימים חיפה (נסגר)|תומכי תמימים בחיפה]] בשנת [[תשט"ו]], שימש גם בה מגיד שיעור.  
  
שנים רבות היה נוסע פעמיים בשנה לשחיטה בחו"ל, בדרך כלל בדרום אמריקה. כל נסיעה כזו ארכה חודשים אחדים. בדרכו חזרה מתקופת שחיטה בסוף חודש אלול, היה נשאר לחודש תשרי אצל הרבי- כך נהג במשך שנים רבות. בנסיעתו הראשונה לרבי זכה להכנס ל'יחידות' פרטית אצל הרבי ולקבל הנחיות מיוחדות בקשר לעניינים אישיים . כמו"כ מידי שנה קיבל מצה שלימה מהרבי לחג הפסח.
+
הקהילה החבדי"ת בחיפה מנתה בימים ההם, מספר בודד של משפחות ובהם הרב [[גרשון חן]], הרב [[מנחם מענדל קופרשטוך]], הרב [[יחיאל מיכל דוברוסקין]], ה[[משפיע]] ר' [[ראובן דונין]], והרב [[שלמה קופצ'יק]]. ר' אליהו עזר ותמך בביסוס [[בית הכנסת]] ששכן בתחילה בביתו של הרב דוברוסקין, ושימש כבעל קורא וכבעל תוקע. קולו הנעים והרועם, היה לשם דבר בקהילה שגדלה והתפתחה במשך השנים.
  
ר' אליהו היה בעל צדקה וחסד בצורה מופלאה. כאשר היה שב משחיטה בחו"ל, היה מחפש ברשתות המזון את ארגזי הבשר עם החותמת שלו, היה קונה כמה ארגזים ומחלקם בין משפחות אנ"ש.
+
ר' אליהו דאג גם לכלל הקהילה החרדית בחיפה, והיה ממקימי 'חברת המתמידים' ששכנה בבית המדרש של חסידי גור.
 +
גם בשנותיו האחרונות היה מעמודי התווך של הכולל זקנים ששכן בבית המדרש של חסידי [[בעלז]].
  
במשך שנים רבות ניהל גמ"ח ממנו הלווה כספים רבים ללא ריביות או תמורה מיוחדת, וכך נעזרו בו משפחות לצורך קניית, נישואי ילדים וביסוס בתי חב"ד. לעיתים קרובות היה מוותר על החזר ההגמ"ח כולו או חלקו.
+
===מלאכת השחיטה===
 +
[[קובץ:אליהו פינקל.PNG|שמאל|ממוזער|250px]]
 +
שנים רבות היה נוסע פעמיים בשנה ל[[שחיטה]] בחו"ל, בדרך כלל ב[[דרום אמריקה]]. כל נסיעה כזו ארכה חודשים אחדים. בדרכו חזרה מתקופת שחיטה בסוף חודש [[אלול]], היה נשאר לחודש [[תשרי]] אצל [[הרבי]] כך נהג במשך שנים רבות.
  
ר' אליהו הדגיש תמיד את חשיבותה של העבודה, ובעצמו היה  יוצא למשחטה יום יום, בשעות של לפנות בוקר, בשעה 8:00 בבוקר כבר היה בדרכו למשחטה נוספת, וכך התמיד בעבודה גם בשנת הפ"ז לחיין, כאשר כבר סבל ממחלת הפרקינסון, הוא עדיין נסע לחו"ל בתפקיד משגיח.
+
בפעם הראשונה ש[[נסיעה לרבי|נסע לרבי]] זכה להיכנס ל[[יחידות]] ולקבל הנחיות מיוחדות בקשר לעניינים אישיים. כמו כן מידי שנה קיבל [[מצה]] שלימה מהרבי ל[[חג הפסח]].
  
בשנותיו האחרונות חלה בפרקינסון והתקשה לצאת מביתו, בנוסף גם התקשה בראייה, אולם כיוון שהיה בקי בתורה ובש"ס בעל פה- המשיך ללמוד. גם כשכבר לא תיפקד גופנית כלל, שאל והתעניין על אנ"ש וילדיהם.
+
היה בעל [[צדקה]] וחסד בצורה מופלאה. במשך שנים רבות עשה לעצמו מנהג שבחזרתו ממסע שחיטה בחו"ל רכש מספר ארגזי [[בשר]] מתוצרת המפעל בו עבד, וחילק אותם בין משפחות אנ"ש. ובמשך שנים רבות ניהל גמ"ח ממנו הלווה כספים רבים ללא ריביות או תמורה מיוחדת.
  
בר"ח שבט ה'תשע"ג שאל מתי בדיוק חל י' שבט ונענה "ביום שני הבא", למחרת ביום ב' שבט כאשר עלה חומו, שאל "מחר י' שבט?" וכך חיכה ליום גדול זה.
+
הדגיש תמיד את חשיבותה של העבודה, ובעצמו היה יוצא למשחטה יום יום, בשעות של לפנות בוקר, בשעה 8:00 בבוקר כבר היה בדרכו למשחטה נוספת, והתמיד בעבודה גם בשנותיו האחרונות כשכבר החל לסבול ממחלת הפרקינסון, ואף בתקופה זו המשיך לנסוע לחו"ל כמשגיח.
  
ואכן, ביום שני י' שבט, דקות ספורות לפני השקיעה, השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה.
+
בשנתיים האחרונות לחייו התגברה מחלת הפרקינסון והוא התקשה לצאת מביתו, בנוסף גם התקשה בראייה, אולם המשיך ללמוד בעל פה ולחזור על לימודו.
  
הותיר אחרין את רעייתו הגב' דבורה, ילדיו, נכדיו, שחלקם משמשים כשלוחים, וניניו.
+
נפטר ביום שני [[י' שבט]] [[תשע"ג]], דקות ספורות לפני השקיעה.
 +
 
 +
==משפחתו==
 +
*חתנו הרב שלמה גרוס - שליח הרבי בשכונת 'נווה יוסף', חיפה
 +
*בנו, ר' יהודה פינקל - [[מודיעין]]
 +
 
 +
{{הערות שוליים}}
 +
{{מיון רגיל:פינקל, אליהו}}
 +
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]
 +
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א]]
 +
[[קטגוריה:קהילת חב"ד חיפה: אישים]]

גרסה מ־03:53, 9 בנובמבר 2016

הרב אליהו פינקל

הרב אליהו פינקל (י' אדר תרפ"א - י' שבט תשע"ג) מחשובי חסידי חב"ד בחיפה, ושוחט במקצועו.

תולדות חיים

נולד בי' אדר ראשון תרפ"א להוריו ר' אברהם יהודה ומרת לובא פייגע פינקל, בעיירה קעלצק שבפולין.

בנעוריו נשלח ר' אליהו ללמוד אצל ר' אלחנן ווסרמן בברנוביץ, ונמנה עם מניין בחורים מובחרים שידעו את הגמרא ומפרשיה בעל פה.

בשנות המלחמה גורש עם קבוצת בחורים לסיביר שם שהה במחנה שבויי מלחמה. לאחר שחרורו נסע לקזחסטן, שם פגש בחסידי חב"ד שקירבו אותו מאוד ולמדו עימו את תורת החסידות. בהמשך הם אף שידכו את מרת דבורה שטרן[1], בת למשפחת חסידים מפורסמת מהעיר הומיל ומבברויסק. החתונה התקיימה בשנת תש"ה כשלאחריה חזר הזוג לעיירה הומיל, שם חיו מספר שנים.

עם יציאת החסידים הגדולה מרוסיה לפולין, יצא גם הוא יחד עם רעייתו מעמק הבכא הסובייטי. בהגיעם לפולין נסעו ללוד'ז, שם מצא בגטו ההרוס מרתף ששימש בעבר כבית מדרש לחסידי גור וכעת עמד נטוש לאחר המלחמה. על מנת להציל את הספרים מאבדון, רכש שתי מזוודות ומילא אותם בספרי קודש, איתם היטלטל לכל אורך הדרך עד שהגיע לארץ ישראל, והם אלו שהיוו את הבסיס לספרייתו התורנית האישית.

עלייתו לארץ

מפולין נסעו למחנה העקורים שבפוקינג בגרמניה, ובהמשך יצאו לצרפת, שם שהו יחד עם קבוצת חסידים שהתעתדה לעלות לארץ ישראל וליישב את כפר חב"ד. בסופו של דבר, על פי הוראת הרבי הריי"צ, הם הגיעו לחיפה.

מספר שנים עבד כמגיד שיעור בישיבת 'תפארת ישראל' שבחיפה, וכשהוקמה ישיבת תומכי תמימים בחיפה בשנת תשט"ו, שימש גם בה מגיד שיעור.

הקהילה החבדי"ת בחיפה מנתה בימים ההם, מספר בודד של משפחות ובהם הרב גרשון חן, הרב מנחם מענדל קופרשטוך, הרב יחיאל מיכל דוברוסקין, המשפיע ר' ראובן דונין, והרב שלמה קופצ'יק. ר' אליהו עזר ותמך בביסוס בית הכנסת ששכן בתחילה בביתו של הרב דוברוסקין, ושימש כבעל קורא וכבעל תוקע. קולו הנעים והרועם, היה לשם דבר בקהילה שגדלה והתפתחה במשך השנים.

ר' אליהו דאג גם לכלל הקהילה החרדית בחיפה, והיה ממקימי 'חברת המתמידים' ששכנה בבית המדרש של חסידי גור. גם בשנותיו האחרונות היה מעמודי התווך של הכולל זקנים ששכן בבית המדרש של חסידי בעלז.

מלאכת השחיטה

אליהו פינקל.PNG

שנים רבות היה נוסע פעמיים בשנה לשחיטה בחו"ל, בדרך כלל בדרום אמריקה. כל נסיעה כזו ארכה חודשים אחדים. בדרכו חזרה מתקופת שחיטה בסוף חודש אלול, היה נשאר לחודש תשרי אצל הרבי כך נהג במשך שנים רבות.

בפעם הראשונה שנסע לרבי זכה להיכנס ליחידות ולקבל הנחיות מיוחדות בקשר לעניינים אישיים. כמו כן מידי שנה קיבל מצה שלימה מהרבי לחג הפסח.

היה בעל צדקה וחסד בצורה מופלאה. במשך שנים רבות עשה לעצמו מנהג שבחזרתו ממסע שחיטה בחו"ל רכש מספר ארגזי בשר מתוצרת המפעל בו עבד, וחילק אותם בין משפחות אנ"ש. ובמשך שנים רבות ניהל גמ"ח ממנו הלווה כספים רבים ללא ריביות או תמורה מיוחדת.

הדגיש תמיד את חשיבותה של העבודה, ובעצמו היה יוצא למשחטה יום יום, בשעות של לפנות בוקר, בשעה 8:00 בבוקר כבר היה בדרכו למשחטה נוספת, והתמיד בעבודה גם בשנותיו האחרונות כשכבר החל לסבול ממחלת הפרקינסון, ואף בתקופה זו המשיך לנסוע לחו"ל כמשגיח.

בשנתיים האחרונות לחייו התגברה מחלת הפרקינסון והוא התקשה לצאת מביתו, בנוסף גם התקשה בראייה, אולם המשיך ללמוד בעל פה ולחזור על לימודו.

נפטר ביום שני י' שבט תשע"ג, דקות ספורות לפני השקיעה.

משפחתו

  • חתנו הרב שלמה גרוס - שליח הרבי בשכונת 'נווה יוסף', חיפה
  • בנו, ר' יהודה פינקל - מודיעין

הערות שוליים

  1. נפטרה בכ"ז אייר תשע"ד.