אכילה לפני התפילה

האכילה לפני התפילה היא דבר אסור, ועל האוכל לפני התפילה נאמר כי הוא עובר על האיסור "לא תאכלו על הדם", לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. איסור אכילה לפני התפילה אף קודמת לתפילה בציבור.

בשולחן ערוך נפסק כי הצמא והרעב הם בכלל החולים שמותר להם לאכול לפני התפילה ("ואפילו עכשיו, שאין מכוונים כל-כך בתפילה, אם רוצה לאכול ולשתות כדי לכוון – הרשות בידו"). בדורות האחרונים, עקב חלישות הדורות, הורו רבותינו נשיאינו שאין להחמיר יותר מפסק זה של השולחן ערוך, דבר הגורם להקל בתפילה עצמה, אלא מוטב לאכול די הצורך לפני התפילה, בצורה שיוכל להשקיע את כל המחשבה והכוחות בתפילה עצמה, ובפרט בשבת, בה מאריכים בתפילה.

סיפורים בנושא

מסופר, כי הרבנית רבקה בהיותה כבת שמונה עשרה שנה חלתה, והרופא ציוה עליה שתאכל תיכף ומיד עם קומה בבוקר משנתה, הרבנית רבקה לא רצתה לטעום קודם התפילה, והייתה מתפללת בהשכמה, ואחר התפילה הייתה אוכלת פת שחרית. כשנודע הדבר לחותנה, האדמו"ר הצמח צדק, אמר לה: יהודי צריך להיות בריא ובעל כוח, על מצוות נאמר "וחי בהם", הפרוש של וחי בהם: יש להחדיר חיות במצוות, בכדי שיוכלו לעשות זאת חייבים להיות בעל כוח ולהיות בשמחה. וסיים: אינך צריכה להיות על בטן ריקה. עדיף לאכול כדי להתפלל, מאשר להתפלל כדי לאכול, וברכה הצמח צדק באריכות ימים. היא נולדה בשנת תקצ"ג והסתלקה בשנת תרע"ד.

פעם סיפר הרב אהרן יעקב שווי, אשר בחג הסוכות באחת השנים (בחיי אדמו"ר מהוריי"צ) לאחר נטילת לולב, יצא הרבי לאכול בסוכה, ר' שמואל לויטין, שהיה הרב של בית הרב, העיר לרבי שאין זה מתאים שהרבי יוצא לאכול קודם התפילה בשעה שכולם רואים, אך הרבי ענה לו שבמנהגי חב"ד אין להתבייש.

וכן סיפר, אשר אחיו אייזיק נכנס פעם לרבי ליחידות, ואמר לו הרבי, ששמע שהוא מקפיד שלא לאכול קודם התפילה, ואין נכון לנהוג כך. לכן "מעתה תתחיל לאכול בכל יום קודם התפילה, וכתיקון על מה שעד היום לא אכלת - תשפיע על כל חבריך שיתחילו גם הם לאכול קודם התפילה!".

הרב זיסל פיקרסקי סיפר, שאביו ניכנס ליחידות והתלונן שבנו מחמיר לא לאכול לפני התפלה, ענה הרבי: תגיד לו שאני אוכל.

לא ליטול ידיים

בהיות חסידי חב"ד בפוקינג, קיבלו הוראה מאדמו"ר מהוריי"צ: לא ליטול ידיים לפני התפילה.

בהתוועדיות חסידים

המשפיע הרב יואל כהן, ביאר בהתוועדות שכאשר אדם אוכל בשביל עצמו אסור לאכול קודם התפלה, אך כאשר הוא חש ש"אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני", במיילא גם אכילתו היא לא לעצמו אלא לעבודת ה', ועל כן אוכל בשביל להתפלל.

ימים שאין אוכלים קודם התפילה

בשני הימים של ראש השנה לא טועמים לפני קיום המצווה של תקיעת שופר. בחג הסוכות לא טועמים לפני קיום מצוות נטילת לולב. כמו כן בפורים לא טועמים עד לאחר קריאת המגילה.

כמות האכילה

אודות כמות האכילה, הורו רבותינו נשיאינו לא להרבות. הרבי אמר פעם לחסיד שיאכל. כשהחסיד הנהן בראשו להן, אמר הרבי: "אבער ס'זאל זיין געגעס'ן", היינו שיהיה אכילה ולא טעימה. מאידך, אודות הריבוי האכילה יותר מהצורך, מסופר כי אדמו"ר הצמח צדק הורה לחסיד לאכול לפני התפילה מכיון שהיה חלש ולא היו לו ילדים. לאחר שנה בא החסיד ואמר שנולדו לו תאומים. אמר הרבי: כנראה שאכלת חתיכה יתירה. ואין זה פשוט! חתיכה יתירה זה מתנגד... ואכן, אחד מהבנים היה מתנגד חריף, לעומת השני שהיה חסיד.

לקריאה נוספת

• הרב יחיאל יעקובוביץ, טעימה לפני התפילה בדור השביעי, בתוך שערי ישיבה חלק כ', ישיבת חח"ל צפת כ"ח סיון תשפ"א
• קונטרס "צדיק אוכל לשובע נפשו", שבתוך: תשורה - רפפורט, שבט תשע"ג.

קישורים חיצוניים

• צפו: הכיצד חסידי חב"ד אוכלים 'מזונות' לפני התפילה?, באתר 'לחלוחית גאולתית'