עריכת הדף "אדם (בני ישראל)"

בני ישראל קרויים '''אדם'''. אך למרות שבכללות, כל אדם מישראל, על כל מרכיביו - נקרא [[אדם]], מכל מקום - היהודי עצמו כלול מ"אדם" ו"גוף אדם".
==תואר אדם לנשמה==
נשמת ישראל ביחוד, נקראת בשם "אדם", זאת אומרת שנשמת האדם מישראל היא במיוחד - האדם שבכל אחד מישראל.
===שתי בחינות שבנשמה===
וזאת מצד שתי הבחינות שבנשמה:

א) מצד עצם [[נשמה|נשמות]] ישראל שהן "חלק אלקה ממעל" - חלק מעצמותו, ו"התופס בחלק מהעצם כתופס בכולו", ולפיכך נקראים אדם - מלשון "אדמה לעליון". שהרי הם חלק ממנו. נמצא כי השם "אדם" לנשמה, הוא מצד היותה מופשטת מכל ציור - חלק אלקה ממעל ממש.

ב) מצד ה[[נר"ן]] שבנשמה. והיינו מצד היותה מוגדרת ומצוירת בציור כוחות הנפש כמראה אדם הנאמר ביחס ל[[ספירות]] שב[[עולם האצילות]].

שלמרות ש[[נשמה|נשמות]] ישראל הן חלק מ[[עצמותו]] יתברך, וכמו שכתוב {{ציטוטון|חלק ה' עמו}} - חלק משם [[הויה]] ברוך הוא, כדכתיב {{ציטוטון|ויפח באפיו נשמת חיים}} ואיתא על זה ב[[זוהר]] {{ציטוטון|מאן דנפח מתוכיה נפח}} - מתוכיותו ופנימיותו, מכל מקום, אחר כך כשנזקקה ה[[נשמה]] לרדת ולהתלבש ב[[גוף]] הנברא, ירדה והשתלשלה ב[[סדר השתלשלות]], כדי להברא - ככל [[נברא]] שהוא [[יש מאין]] - על ידי מאמר ה' - "נעשה אדם", ונעשית בבחינת נברא, ואז היא גם מוגדרת ומצויירת - "דמות כמראה אדם", הנאמר גם על הספירות העליונות, וכמו שכתוב: {{ציטוטון|ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם}}.

אמנם כל זה אינו אלא מצד חיצוניות הנשמה - בחינת [[נר"ן]] שבה, הנמשכת ויורדת להיות במדריגת נברא, וכמו שאומרים ב[[תפילה]] ביחס לנשמה: "אתה בראת אתה יצרת אתה נפחת בי וכו'", מה שאין כן פנימיות ועצם הנשמה, שאינה בגדר נברא ח"ו אלא "דבר אחד ממש עם אלקותו ית'", עליה נאמר: "נשמה שנתת בי טהורה היא".

יתר על-כן גם הנר"ן שנמשכו להיות יש נברא ודבר בפני עצמו, המצויר בציור וגדר אדם שיש בו ראש ורגל, מכל מקום יש בהם בחינת הביטול לקב"ה -גם כן - מצד שרשן, וכמאמר חז"ל: ברא כרעא דאבוה, שאף על פי שהבן נעשה מציאות עצמאית נפרד מאביו - בחינת כרעא בלבד, שהוא החלק התחתון שבאב, מכל מקום הוא כרעא דאבוה, שכוחו ועצמיותו של האב משתקפת בו. וכך גם [[נשמה|נשמות]] ישראל מצד הנר"ן שבהם, גם בהיותם למטה-מלובשים בגוף, הם בבחינת אדם-אדמה לעליון, חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו. וזאת משום שגם התהוות הנשמות כנבראים, להתלבש בגוף האדם שלמטה, נמשכה מבחינת פנימיות הדיבור של מעלה, ולכן נרגש בהם ה[[ביטול]] - היפך ה[[ישות]] - המאפיינת כל נברא.

הקשר של הנר"ן עם הספירות העליונות שהם בחינת "דמות כמראה אדם", שבגלל זה גם הנר"ן נקראים "אדם", הוא בשנים:
===קשרן של הנר"ן עם עשרת הספירות העליונות===
1) ש[[עשר הספירות]] הנקראות "אדם העליון", וכמו שכתוב "ועל הכסא דמות כמראה אדם", הן מצוירות ומוגדרות בציור [[גוף]] האדם שלמטה - כביכול, וכמ ושכתוב בזוהר: [[ספירת החסד|חסד]] - דרועא ימינא, [[ספירת הגבורה|גבורה]] - דרועא שמאלא.

וכך גם הנר"ן מצד כוחות ה[[נפש]] שבהן, הן כביכול, בציור הגוף, כגון: כח ה[[אהבה]] הוא כמו "יד" ימין שבנפש - "ימין מקרבת", כח ה[[ספירת הגבורה|גבורה]] (להתגבר על הזולת, להכניעו או לגרשו) הוא ה"יד" השמאלית שבנפש - "שמאל דוחה", וכן בשאר הכוחות.

2) הספירות ד[[אצילות]] שהם בבחינת "כמראה אדם" שנאמר ב[[מעשה מרכבה]], מלבד שהן עצמן מוגדרות בציור 'אדם', הן גם מקור להגדרות וההגבלות של הנבראים. והיינו, שמלכות דאין-סוף מתלבשת בספירות, בבחינת [[אורות]] ב[[כלים]], כדי שבאמצעות הספירות הללו יתהוו ממלכות של האין סוף - כל העולמות בגבול ומדה, נמצא שעל ידי הספירות מתהווים העולמות.

וכך גם [[נשמה|נשמות]] ישראל, הואיל - שבשבילם נבראו כל הנבראים, נמצא שעל-ידם (ובזכותם) יש לנבראים קיום.

ובפנימיות הענין הנה, נשמות ישראל נמשכים ויורדים ל[[בי"ע]] - בבחינת "ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם", והירידה היא בשביל שיהיו בבחינת יש ודבר בהגבלה, כדי שבאמצעותן יתהוו נבראים דבי"ע - מוגבלים, בבחינת יש ודבר נפרד.

ומכיון שהתהוות הנבראים בהגבלתם היא בגלל ה[[נשמה|נשמות]] - כנ"ל, על-כן יוכלו בני ישראל לתקנם ולעשותם דירה לה' ית'.

והיינו, על ידי שהנשמות ירדו להיות - דמות כמראה אדם בעולם הבריאה. שעל-ידם נעשתה ה"ישיבה" -כביכול- על ה"כסא", שמשמעותה היא הירידה ל[[עולם הבריאה]] לצורך הבריאה, הנה, על ידי זה יכולים בני ישראל לתקן עולם במלכות ה'.

וכידוע שתכלית הבריאה הייתה בשביל ישראל, כדי להיות לו יתברך דירה בתחתונים, והיינו, שתשכון [[שכינה|שכינתו]] בישראל כפי שהם למטה, שזהו פירוש "ישראל עלו במחשבה" כלומר שכל הבריאה היא בשבילם, ובגללם ובאמצעותם - נבראו.
==תואר אדם לגוף==
אף על פי שבכללות - שם "אדם" מכוון לכל המין האנושי, מכל מקום עיקר שם אדם שייך במיוחד לאיש ישראל החי ופועל ב[[עולם הזה]]. כמאמר חז"ל על הפסוק: {{ציטוטון|ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם}}. - אתם קרויים אדם, ואין אומות העולם קרויים אדם. בפירוש [[התוספות]] כתוב שהשם "אדם" ללא הה"א מיוחד רק לעם ישראל, בשונה מ"האדם" עם הה"א הידיעה, שמכוון לכל אדם בעולם.

הסיבה לכינוי המיוחד, נעוץ להיות היהודי כלול גם מהעליונים, וגם מהתחתונים, ובאופן קיצוני. מהעליונים ביותר - אדם מלשון אדמה לעליון שנברא בצלם ודמות של מעלה - [[עולם האצילות]]. ומהתחתונים ביותר - אדם שנברא מן האדמה, וכלשון הכתוב: {{ציטוטון|האדמה אשר לקח משם}}.
===הבדלת נפשו הבשרית של היהודי משאר אנשים ===
מאחר שהאדם כלול גם מ[[חומר וצורה|חומר]] (בשר) לצד ה[[נשמה]], צריך שתהיה בו גם [[נפש]] מיוחדת השייכת לחומר - "נפש הבשר" - השונה בעצם מהותה [[נפש אלוקית|מהנשמה האלוקית]] שבו.

נפש זו נקראת בשמות שונים בהתאם לעניניה:

# "[[נפש חיונית]]" - שמחיה את ה[[גוף]] הגשמי.
# "[[נפש הטבעית]]" - שהחיים שמחיה את הגוף, הם חיים על פי הטבע הגשמי שבעולם הזה.
# "[[נפש השכלית]]", על-שם השכל שבנפש הטבעית שבאדם, המבדילו מה[[בהמה]] והוא השכל האנושי בתחום כל עניני העולם הזה, והוא החלק הנעלה ביותר בנפש החיונית הטבעית.
# "[[נפש הבהמית]]" - משום שכל המדות הבהמיות האנוכיות והגסות, נובעות ממנה, והוא החלק השפל ביותר שבנפש החיונית הטבעית.

נמצא, שהאדם היהודי כלול מגוף אחד ושתי נפשות: 1) [[נפש אלוקית]]. 2) [[נפש]] מה[[קליפה]]. אלא שלהיותו יהודי, הרי נפש זו דקליפה היא מ[[קליפת נוגה]] שיש גם טוב המעורב בה, וקיימת האפשרות לשעבדה ואף להופכה מקליפה לקדושה, והיא המטלה שהטיל [[הקב"ה]] על כל יהודי.

מאחר שהקב"ה בחר בישראל להיות עמו ונחלתו, הרי כל מרכבי האדם היהודי רצויים וחשובים בעיני ה', ואדרבה, עיקר הבחירה שבחר ה' היא דוקא בגוף האדם מישראל, והם יקרים וחשובים בעיניו - שיהיו בשלימות ובטוב הנראה והנגלה. נמצא, שגם מצד ה[[גוף]] והנפש הטבעית - ישראל נעלים, והיינו שהקב"ה קורא ומייחד שמו יתברך על כל מרכיבי האדם מישראל, וגם הנפש השכלית שבישראל (אדם), היא באופן אחר ונעלה ביותר מנפש השכלית שבכללות המין האנושי - בזה שנרגש בה הפלאה רוחנית.
{{סגל}}

[[קטגוריה:האדם וגופו|*]]