אבא שאול
אבא שאול היה תנא בן הדור האחד-עשר לתנאים שהוא הדור הרביעי לחורבן בית שני. בן דורו הצעיר של רבי עקיבא.
מסורות רבות המובאות בשמו בתלמוד עוסקות בבית המקדש ובעבודה שבו.
היה גבוה מאוד בקומתו, ומתואר בתלמוד<ref>בבלי, נידה סא ע"א.}} שהתנא רבי טרפון הגיע לגובה כתפו.
עבד לפרנסתו כקברן<ref>בבלי, נדה כד ע"ב.}} [לפי הקבלה וה'בן איש חי' מדובר בעבודה רוחנית, בה ניסה אבא שאול למגר את הטומאה בכמה דרכים, וקרא להם 'קבורה' שהוא מלשון לקבור את הסטרא אחרא].
בהלכות ייבום החמיר אבא שאול, ודרש כוונה קדושה אצל היבם[1]:
אבא שאול אומר: הכונס את יבמתו לשם נוי, לשם אישות, לשם דבר אחר - כאילו פוגע בערוה, וקרוב בעיני להיות הוולד ממזר
— בבלי, יבמות קט ע"א
אבא שאול גם סובר שבתקופתו לא ניתן למצוא יבם שכוונתו היא לשם המצווה, ולכן הוא מבטל לחלוטין את מצוות היבום, ומחליף אותה במצוות החליצה.
אמרותיו
כאשר חכמים מנו את אשר היה בלשכות בית המקדש, שכח רבי אליעזר בן יעקב מה היתה משמשת הלשכה הדרומית מזרחית, ואבא שאול אמר שבה היו נותנים יין ושמן והיא היתה נקראת לשכת בית השמנים. כאשר רבי אליעזר בן יעקב שכח למה שמשה הלשכה הרביעית בעזרה, אמר אבא שאול לשכת כהן גדול היתה. על פי הסברו של רבי לוי יצחק הוא אמר זאת לסגולה, שכן שמן זית היא סגולה לזכרון, וכן כהן גדול שהיא דרגה השווה לשמן, שכן כהן גדול נמשך בשמן.
אבא שאול הוא ענין הזכרון, השם שאול רומז ליסוד, השם אבא רומז לחכמה, והשם אבא שאול היא בחינת יסוד אבא שביסוד, ולכן זכר מה היה בלשכות אלו. ושרשו היה ממנשה בן יוסף[2]
קישורים חיצוניים
- אבא שאול, באנציקלופדיה דעת.
