ספירות הגנוזות וספירות אין קץ

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף ספירות אין קץ)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עשר ספירות הגנוזות וספירות אין קץ הם שני סוגים בספירות שבאור אין סוף שלפני הצמצום, אשר הראשון שבהם מגלה את האור אין סוף עצמו, והשני מגלה את כח הגבול שבו[1].

הדרגות הדרגות שבאור אין סוף שלפני הצמצום[עריכה]

בכללות[עריכה]

למרות שאור האין סוף שלפני הצמצום הריהו כלול בעצמותו, יש בו שתי מדרגות כלליות: א. כמו שהוא רק "יכולת" להאיר (היינו, שאינו מציאות אלא כלול ממש בעצמות), וב. כפי שהוא "אור" ממש, הבא בהתפשטות והתגלות (אך יש לזכור שמדובר באוא"ס שלפני הצמצום. היינו, שגם "התפשטות" זו כלולה בעצמותו, אינה יוצאת ממקורה ואינה ח"ו נפרדת).

בפרטות[עריכה]

בבחינה השניה (האור שבהתפשטות והתגלות) ישנן שלוש מדרגות פרטיות: א. עצם האור, ב. גילוי האור שלעצמו, ג. גילוי האור השייך לעולמות.

הספירות שבאוא"ס שלפני הצמצום[עריכה]

הספירות שבאוא"ס שלפני הצמצום הן עניין נוסף על שלושת המדרגות שבו, ויש בהן שני סוגים:

עשר ספירות[עריכה]

שלמרות שגם הן פשוטות בתכלית (שהרי גם הן "לפני הצמצום", וכלולות בעצמות), יחד עם זה יש להן איזה שהוא גדר (היינו, ש"חכמה" שבהן אינה "בינה" וכן הלאה). עשר ספירות אלו הן הנקראות "עשר ספירות הגנוזות" – והן באות מצד עניין הגבול שבאור אין סוף.

"ספירות" אלו כלולות משני הופכים: מצד אחד יש להן גדר, אך מצד שני הן גנוזות בהאור שלפני הצמצום. היינו, "גדר" זה מופשט מהגדר דעשר ספירות שאחרי הצמצום. הן נעלות מהן באין ערוך – ואינן אלא רק "יכולת" על ספירות, ועד שלגבי הספירות שאחרי הצמצום אינן נקראות ספירות כלל.

ספירות אין קץ[עריכה]

"ספירות" אלו הן בתכלית הפשיטות לגמרי – והן באות בסיבת הגילוי דהאוא"ס. הן אינן בבחינת הגדרה כלל, והבלי גבול שבהן הוא לא רק בכמות (שהן בריבוי אין קץ) אלא גם באיכות. היינו, שכל ספירה בפני עצמה פשוטה בתכלית הפשיטות, ומכיון שאינן בבחינת הגדרה כלל ממילא אין להן שום דמיון לספירות שאחרי הצמצום (שכל עניינן גדר והגבלה).

סיבתם, והבחינות הנמשכות מהן[עריכה]

סיבתם[עריכה]

סיבת הספירות אין קץ היא האור עצמו. היינו, שעניינן הוא לגלות אותו. ומכאן מובן מדוע הן פשוטות בתכלית: דמכיון שעניינן לגלות את האור שהוא פשוט בתכלית, נמצא שכל עניינן הוא לגלות את הפשיטות שבו.

לעומת זאת, סיבת הספירות הגנוזות הוא עניין הגבול שבאוא"ס. והיינו, מכיון שאוא"ס כולל בתוכו את כל השלימויות, הכרח לומר שכולל בתוכו גם את כח הגבול (אור הגבול), וכח זה מתגלה בעניין של גבול – דוקא עשר ספירות (עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשר).

הבחינות הנמשכות מהן[עריכה]

מספירות אין קץ נמשך אחרי הצמצום האור הסובב כל עלמין, ואילו מעשר ספירות הגנוזות נמשך האור הממלא – הספירות הגלויות.

והטעם לזה, מכיון שספירות אין קץ עצם עניינן הוא להיות מופשטות מגדר ספירות, לכן גם למה שנמשך מהן אחרי הצמצום אין שום גדר וצורה אלא הוא "מקיף", וסובב את העולמות בשווה[2].

אבל עשר ספירות הגנוזות, מאחר וגם לפני הצמצום הן שייכות ל"הגדרה" (ומה שהן "פשוטות" הוא רק מכיון שהן כלולות במקורן – אבל לא מצד מהות עניינן שלהן עצמן), מה שנמשך מהן אחרי הצמצום גם הוא בחינה של "הגדרה" – עשר ספירות הגלויות[3].

המשל בנפש האדם[עריכה]

מאחר והאדם הוא "מורכב" (ואינו "פשוט"), אין אנו נדרשים לשני משלים להסביר את עניין הספירות אין קץ – משל אחד להסביר את עניין הריבוי שבהן, ומשל אחר להסביר את פשיטותן.

המשל ריבוי עד אין קץ[עריכה]

אנו רואים שבכח השכל ישנן שלוש מדריגות כלליות: א. כמו שהוא חכמה פרטית (כמו חכמת הרפואה או חכמת התכונה וכדומה), ב. כמו שהוא מופשט מחכמה פרטית (ולכן הוא מקור כללי להתחכם בכל המיני חכמות), אבל מכל מקום הוא בהגבלה (היינו, שאינו מצליח להבין דברים עמוקים), ג. כח השכל ההיולי העצמי הנטוע ומושרש בעצם הנפש - שממנו יכול להיות גילוי השכלות עד אין קץ ממש.

ומכיון שהגילוים שמבחינה הראשונה הם רק בחכמה פרטית, הגילוים שמבחינה השניה הם בכל המיני חכמות, והגילוים שמבחינה השלישית הם עד אין קץ ממש – נמצא, שככל שהכח פשוט יותר הגילוים שנמשכו ממנו הם בריבוי יותר. ומאחר והאור שקודם עלות הרצון הוא פשוט לגמרי, לכן הספירות שנמשכו ממנו הם בריבוי אין קץ[4].

המשל לפשיטותן[עריכה]

מאחר וגם הגילויים שמכח השכל ההיולי העצמי הם בסופו של דבר "שכלים" (ולא משהו אחר, היינו, שהגילויים ממנו בכל זאת מוגבלים ומוגדרים במשהו – בזה שהם שכל ולא משהו אחר), לכן לעניין הפשיטות שבספירות יש להביא משל אחר.

והמשל לפשיטותן הוא מכוחות הכלולים בנפש – דמכיון שהם נמצאים מעצם הנפש (ועצם הנפש הרי היא פשוטה בתכלית), לכן גם הכוחות הנמצאים ממנה הם בבחינת פשיטות[5][6]

ראה גם[עריכה]

עשר ספירות הגנוזות

הערות שוליים

  1. רובו ככולו של ערך זה נכתב על פי הערך "אור אין סוף (ג) שבספר הערכים. ראה שם הרחבה גדולה ועצומה, וכן פרטים רבים נוספים.
  2. ראה בתניא פרק מ"ח ש"מקיף" אין פירושו שאינו נמצא בתוכם אלא שאינו מורגש בהם – היינו, מכיון שאינו נתפס בהם.
  3. ראה ד"ה מי מנה תער"ב, דרוש ג' שיטות קרוב לסופו (בדרמ"צ ח"ב עמ' שטו א), המשך תרס"ו עמ' קפה – קפט, וד"ה נשא תערב.
  4. המשך תרס"ו, ד"ה מי מדד.
  5. ד"ה ועשית חג השבועות תער"ג, אנכי ה' אלקיך תש"ג פ"ב ועוד.
  6. אך יש להעיר, ש"פשיטות" זו של כוחות הנפש אינה כלל מערך ודמיות פשטות הספירות אין קץ, והמשל רק ממחיש שמ"עצם" פשוט נמשך "אור" שגם הוא פשוט.