תמונת אדמו"ר הזקן/מחקר

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מברשת לפסח.png ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ציור אדמו"ר הזקן

על הציור מרשימת 'תולדות אדמו"ר הזקן'[עריכה]

ברשימת 'תולדות אדמו"ר הזקן' (הרשימה שהרבי קורא לה במקום-אחר: "תולדות הרב"), שנכתבה על ידי אחד מחסידי קאפוסט בשנת תר"נ לערך נכתב כך:

בימים אלו הופיע דבר חדש תמונתו היקרה שהיה טמון ונעלם משך תשעים שנה אצל השר הנ"ל שעמד לימין צדקו כנ"ל ובעת שהי' טרוד ברעיון עמוק עמד לנגדו וצייר תמונתו היטב ועד עתה היה אצל בניו ונכדיו ולא שזפתו עין רואה וה' סיבב שנתגלה עתה לעין כל. והרבי העיד על אמיתתו כי הוא היה מכיר את הרר"א בנו של אדמו"ר והרר"א היה בדמותו כצלמו של אדמו"ר. וגם נתן כתב הסכמה על זה ונדפס בהמודעה שנותנים עם התמונה ושם נדפס איך השיגו כל זה. ומתמונתו נראה כי נורא ואיום הוא, ה' יזכנו לראותו בביאת משיח צדקינו בב"א ולראות אור פניו האמיתי ולשמוע ממנו דברי קדשו דא"ח אשר כיסם עת"י אכי"ר.

על הציור מהספר "בית רבי"[עריכה]

ר' חיים מאיר הילמן, כותב בספרו 'בית רבי': [1]

בשנים אלו האחרונות נתגלה על פני תבל ציור תואר תמונת רבינו כי בעת היותו בפטרבורג בשנת תקנ"ט צר אותה צייר א' בדקדוק גדול ובתכלית ההידור (כפי הנראה היה שייך זה לדבר המשפט כידוע). והשר ראש הזאנדארמים שהי' מחבב אותו מאד לקחה לביתו ואחר כך נשארה ביד יורשי השר בניו ונכדיו. ולאחר זמן קנה אותה מהם הגראף טישקעוויץ בעד סך רב והיתה ספונה וטמונה בביתו שנים רבות ולא שזפתה עין רואה. עד שנים האלו שנזדמן לאחד מהציירים מאחב"י להיות בבית עקד התמונות של הגראף הנ"ל ובתוך המון רבוי התמונות שנמצא שם מאינם יהודים וגם מיהודים ראה גם תמונה הזאת ונשתומם למראה מיופי התמונה שלא ראה כמוה. אך מי הוא לא ידע. ושאל להגראף על זה והשיב לו שהוא תמונת רב א' גדול ומפורסם בין היהודים. והראה לו שמו ושם אביו שם עירו רשום על התמונה בלשון רוסיא (בזה הלשון "זלמן בארוחאוויץ איז לאזני"). והנה בווארשא נמצא א' מנכדי רבינו נקרא בשמו ר' שמרי' בן ר' לוי"צ שניאורסון. ונזדמן להצייר הנ"ל להיות בביתו וסיפר לו לתומו את אשר ראה כו'. וכאשר שמע ר' שמריהו הנ"ל את דבריו נבהל משמוע כי מובן הדבר מי הוא הרב. וסיפר לו להצייר מעט ממהות הרב וכי הוא מנכדיו. ועל כן בקשו שיהיה לו לעזר להשיג רשיון מהגראף להעתיק התמונה ולהפיצה על פי תבל. ובעמל ויגיעה רבה השיגו הרשיון על זה והעתיקו אותה בדיוק גדול מאד. וגם העתיקו הכתב הרשום שם אמו ושם אביו ושם עירו כנ"ל. גם היה רשום שם שם הצייר גלאוואטשעווסקע. ושם העיר פטרבורג. וזמן השנה שנת 1798 למספרם. שזהו בתחלת שנת תקנ"ט למספר בני ישראל שאז היה רבינו בפטרבורג בפעם הראשונה כנ"ל. ונדפסה ברשיון הצענזור. ובהסכמת הגאב"ד דווארשא והסכמות הרבה מנכדי רבינו הרבנים שי'.

מכתב תעודה מאב"ד ווארשא[עריכה]

ב' המכתבים מאדמו"ר מקאפוסט להמו"ל שדבריו נוגעים לענין עדות אמיתי' התמונה כו'. וגם מכתב התעודה מהגאב"ד דווארשא:

ז"ל התעודה מהגאב"ד דווארשא. בעזהשי"ת הנה כ' הרבני מוה"ר שניאורסאן נ"י נמצא תחת ידו תמונת הרב הגאון קדוש עליון נזר ישראל ותפארתו נודע שמו בשערים מרנא ורבנא הררש"ז זצוקללה"ה הנקרא בשם הרב מלאדי זיע"א בעהמ"ח ספר התניא והשו"ע וס' לקוטי תורה ותורה אור. והתמונה הנ"ל השיג אותה הרר"ש הנ"ל אצל הגראף טישקעוויץ כפי התעודה שביד הרר"ש הנ"ל וגושפנקא של הגראף הנ"ל חתום על התעודה כי התמונה הנמצאה תח"י הרר"ש הנ"ל נעתקה בדיוק גדול ממש מן התמונה הראשונה אשר צר אותה צייר אומן נפלא מחכמי חרשים בפ"ב את תואר פני הרה"ק הנ"ל בעצמו בשנת תקנ"ט בפ"ב. והנה כל הרואה התמונה הנ"ל של הרה"ק הנ"ל יפלא הפלא ופלא על זיו הדרת קדש המאיר מהוד פניו. וממבטי עיניו ניכר כי כבוד ה' היה חופף עליו והי' מאיר לארץ ולדרים. וכעת עלה בדעת הרר"ש הנ"ל להוציא לאור ציור התמונה הנ"ל על ידי איש אמן היודע היטב בחרשת אבן ולהפיצה בישראל למען תאיר תמונת פני הרה"ק הנ"ל לאחב"י וידעו כי פניו פני מלאך ה' צבאות התהלך פה אתנו על אדמתינו כו'. וזכות הרב הגאון הקדוש יסייענו להוציא מחשבתו אל הפועל להאיר תמונתו על פי תבל. הבעה"ח יום ג' ט"ז אדר שני תרמ"ט לפ"ק פה ווארשא. שמואל זנוויל קלעפפיש מו"צ דפ"ק הנ"ל.

והנה הרר"ש הנ"ל שלח תעודת הרב דווארשא להרבנים נכדי רבינו ובקש הסכמתם על זה. והרבה מהם הסכימו על זה ונדפסו דבריהם בהמודעה של המו"ל כנ"ל.

שני מכתבים מאדמו"ר מקאפוסט[עריכה]

א) מכתבו קבלתי לנכון. והנני להשיבו שודאי טוב הדבר להדפיס תמונת אדמו"ר הזקן זיע"א. רק שישיג מעל' הסכמות ואזהרות מרבני זמניננו על השגת גבול כו'. כי אחרי שיתפזר התמונה על המדינה יוכלו אחרים גם כן להדפיס, ע"כ נצרך שיהיה מעל' בטוח מהשגת גבול. וכשיודפס ישלח לי ג' או ד' תמונות ואשלם לו במיטב כסף אי"ה. מוס"פ התעודה מהרב דווארשא לחזרה. והעיקר להשיג רשיון מהממשלה הרוממה כנימוס. לידידינו הג' ר"נ בירכנהיים שי' השבתי כעת כנ"ל.

ב) מכתבו גם התמונות קבלתי לנכון כו'. שמעתי כמה פעמים מכבוד אמי זקנתי הרבנית הצדקנית שתואר בנו הרב החסיד המפורסם מוהר"ר חיים אברהם היה דומה הרבה לתאר אביו קדש הקדשים אדמו"ר הזקן זיע"א. ותאר הר"ר חיים אברהם אני זוכר היטב וכמו הוא נצב חי לנגדי ודומה הרבה לתואר התמונה כו'.

המשך מתוך הספר 'בית רבי'[עריכה]

והנה לשמע אזן שמענו מכבר שתכונת גופו היה נפלא מאד (באחד מספורים הנדפסים מכבר כתוב בזה"ל: כלי מוחיו היו נפלאים ומבנה גוויתו היה איתן וחזק מאד והי' בריא אולם רוב ימיו (עד ימי זקנותו שנחלש מרבוי התלאות שעברו עליו כמבואר לעיל) הנערווין שלו היו עבים ומוצקים כו'). והנה עתה ראינו כי כן הוא שמראהו על התמונה איום ונורא ותכונת גופו נפלא מאד עד שתפליא עין כל רואה אותה כו'. וביותר יתפלאו כל רואיו ממבטי עיניו עין חודרת שנראה כמו חי ממש עמוק בעמקי עשתונותיו כו'. ושמענו שגם שרים ורוזנים שלא מאחב"י קונים את התמונה. וכולם משבחים ומפארים ומעריצים את שם רבינו שמהתמונה ניכר שהי' איש רם המעלה מאד חכם נפלא ופילוסוף אלקי כו'. על חוטמו היה שרטת (מסיבת הניתוח שעשה לו הדאקטאר המפורסם הר"ר אברהם מריגא זלה"ה), ורושם השרטת ניכר גם על התמונה כו'.

זיהוי התמונה וה"שרטת בחוטם"[עריכה]

העניין האחרון מוזכר גם ברשימה שב'התמים', מסופר שאחד מזקני החסידים בבורויסק הזכיר את ה"שרטת בחוטם" כסימן לזיהוי התמונה.

ידיעה דומה מופיעה גם ב'לקוטי דיבורים' [2], משיחת כ' כסלו תרצ"ג:

ידוע המעשה שלרבינו הזקן היה לו מחלה בחוטמו, רז עס פלעגט בר אים פון צייט צו צייט ררויספרלן שטיקליך פלייש [=שמזמן לזמן נפלו ממנו פיסות בשר], ואמרו על זה הרופאים אז דאס נעמט זעך פון א שטרקע טיפע ביינקעניש צו א זאך [=שזה בא מגעגוע חזק], והוא ענין נכספה וגם כלתה נפשי.

וכן מסופר על כך בספר[3] 'שמועות וסיפורים' מאת הרב רפאל נחמן כהן: כשאדמו"ר הזקן היה אצל רבו הרב המגיד, חלה פעם, תולעים היו במוחו. הזמין המגיד רופא (דומני שהרופא היה אחד מתלמידיו), בדקו הרופא ואמר: אפשר להוציא את התולעים מהמוח, אבל טיפול זה יפגע בחוטם ויעקמהו מעט. אמר לו המגיד ז"ל: רצוני שגם חוטמו של זלמן יהיה שלם. אזי נסתגר הרופא בחדר מיוחד כדי להרהר אודות תרופה עבור אדמו"ר הזקן, ולאחר כמה ימים הכין תרופה והיא משחה אשר גרמה ליציאת התולעים דרך האף. מרוב שמחה על שגילה תרופה זו נפל מעולף. אחר מרחו את המשחה תחת חוטמו של אדמו"ר הזקן ובהריחו את הריח יצאו התולעים דרך החוטם, כמאתיים תולעים יצאו. ור' גרונם שממנו שמעתי את הסיפור אמר שאעפ"כ היה חוטמו של אדמו"ר נגוע במקצת.

הספק באמיתיות התמונה[עריכה]

בחוברת 'התמים' כתוב שכשהתפרסמה התמונה הזו בשנת תרמ"ח [ולפי ההסכמות דלעיל צריך להיות: תרמ"ט].. היה דיון בעיתונות בנוגע לתמונה

דיון בסוגיה זו מופיע בחלק השני ממאמרו של ז. ש"ץ, "מלאכת מחשבת", שנדפס בעתון היומי 'הצפירה'[4]. שם נכתב:

זה לא כביר ראיתי בבית עקד התמונות אשר לגראף פולני, תמונת איש יהודי, אשר כמעט שמתי עיני בה וימלאו כל חדרי לבי תמהון, כי לא ראיתי כמוה בהדר יפעת תארה ובחן השפוך עליה. קראתי את הכתב הנמצא תחתיה, והנה שם רשום בשפת רוסיה.. [=הרב זלמן בן ברוך מלאדי. 1796. נפלה כאן טעות וצריך להיות: 1798]. שאלתי את הגראף על אודותו ויגד לי כי רב מפורסם הוא בישראל, והוא קנה את התמונה במחיר מעזבון גענעראל אחד בפ"ב. מאשר מוזר היה לי שם הרב הזה מי הוא, עזבתי את התמונה ההיא אשר עשתה רושם חזק בלבבי ולא אשכחנה כל ימי חיי חלדי, ולא נתתי אל לבי להעתיקה, אף כי תמונות רבות נתן לי הגראף להעתיקן.. אולם כבואי ווארשאה ואספר לאחד ממכירי (ה' שמריה שניאורסאהן) המחזה אשר חזיתי, העירני כי הרב ההוא הלא נודע ומפורסם בכל בני הגולה אשר ברוסיא, בעהמ"ח ספר התניא והשו"ע ורב הראשון לחסידי רוסיא ונודע בשם "הרב" סתם, ובהיותו בפ"ב בשנת תקנ"ז, זאת השנה אשר נרשמה על התמונה 1796 [כנ"ל, צריך להיות: 1798, מתאים לחורף תקנ"ט], בטח צרו שם צורתו עפ"י חפץ אחד שרי הצבא אשר ראהו, כי נפלא היה האיש בדורו, כנודע מתולדותיו ותולדות שטת החסידות ברוסיא, ותמונתו יקרה מאד לכל יודעי שמו (וה' שניאורסאהן זה הוא נין ונכד לו).

כאשר נעלה מעל כל ספק כי זאת היא תמונת האיש המורם הזה, כן בל"ס [=בלי ספק] נמצאות עוד תמונות יקרות כמו אלה בבתי עקד התמונות אשר להאצילים ועין איש יהודי לא שזפתן. ומאד ראוי ונכון לשים לב למו להוציא תעלומות כאלה לאור.

על פירסום זה כתב אדמו"ר הריי"צ ונתפרסמה בשנת תשנ"ג במילואים ל'אגרות קודש' שלו: [5]

ב"ה, כ"ד סיון תרח"צ. אטוואצק.

אל כבוד החכם הנודע כו' מו"ה אברהם שי' הכהן שלום וברכה!

במענה על מכתבו אשר שואל דעתי בדבר מאמרו בשתוף עם מר נרק[י]ס שי' אודות תמונתו של הוד אדמו"ר הזקן זצוקללה"ה נבג"מ הנדפס ביום ד' לחדש זה, במכה"ע הארץ.

טוב וישר עשה אשר פנה אלי בשאלתו זאת אבל לא בזמנו, כי שאלה זו היה לו לשאול באותו הזמן שקבצו החומר למאמרם זה, פן נמצאו איזה תעודות, מכתבים, רשימות זכרונות, מענין זה, באוצר הכתבי יד הבאים בירושה מאבינו הראשון.

הנני מצטער במאד על הסערה אשר הטילו במאמרם - הבלתי מעובד - בקהל ישראל יחיו בכלל, ובעדת החסידים יחיו בפרט.

הסגנון אשר כתבו מאמרם הנזכר מעורר חשד נטי' לבכן בלתי יסודי, ובכל אופן מעיד על אי הבנת רצינות הדבר, ואי רגש בהקדוש לישראל. השגיאות בכל ענין ולכל אדם מצויות הנה, וישרי לב המכוונים רק אל האמת באשר הוא משתדלים לתקן את אשר עוותו.

בשם הרבי, יחזקאל פייגין. מזכיר.

באותו עתון יומי, 'הארץ', מיום ו' ד' סיון תרח"צ, נכתב בכותרת המאמר: "לתולדות התמונה של ר' שניאור זלמן מלאדי", וכותרת המשנה: "התמונה המקובלת אינה תמונתו". על המאמר חתומים "מ. [=מרדכי] נרקיס אברהם שרון [=שבדרון], המסיימים במשפט: "אנחנו מודיעים את הענין ברבים, כדי להעמיד דבר על אמתו".

וכך נכתב שם: בכל תפוצות ישראל מצויה תמונת האדמו"ר רש"ז מלאדי, הנדפסת בזה. היא ידועה בפורטרטים הנדפסים בדפוס-אבן לשם תלייתם על הקירות, וכן בהעתקים שבספרים. בתמונה מתואר איש יהודי עבדקן "רן פס", שפניו מביעים מרץ ורוחניות, זקנו מסולסל וכומתא מכסה לראשו. תמונה זו נחשבת בחוגי החסידים והחוקרים לאמיתית, כפורטריט שצויר או שנרשם על פי קלסתר פניו ממש של הרב בהיותו אסור בפטרבורג.

אכן באמת אין זו תמונת הרב כלל - לפי העדות הבאה. בשנת 1927 (=תרפ"ז) העיד הפרופ' ב. שץ בפני החתומים-מטה, כי בהיותו תלמיד בית הספר לציור בווארשה, בערך בשנות 1887-1888 [תרמ"ז-ח], היה יוצא ונכנס לבית אחד מנכבדי הרב, ר' שמריה שניאורסון, שירד מנכסיו ונשבר מטה לחמו. ב. שץ, שידע את מלאכת הרשום, הציע לפני אותו ר' שמריהו שניאורסון, מתוך ידידות ורצון לעזור לו במצוקתו, שיצייר למענו את תמונת הרב מלאדי. באין מקור לתמונה ומכיון שהיו אומרים, כי קלסתר פניו של ר' שמריהו הנ"ל דומה לפני הרש"ז, צייר ב. שץ את התמונה לפי התיאור של הר' שמריהו שניאורסון. בטופסים הראשונים היה גם סימן האמן ז. ש. (כך היה חותם האמן בשנים ההן; בפספורט שלו הוא רשום בשם שלמה זלמן שץ..). כדי להפיץ דבר תמונה זו הודיעו בשעתם העתונים העבריים על הופעתה מתוך סנסציה מרובה, ובוריס שץ הדפיס ב"הצפירה"... [=כאן נעתק הקטע שצוטט לעיל].

מכאן, כנראה, ומן המסורה בפי הר' שמריהו ומקורביו שואב רח"מ היילמן בספרו "בית רבי" כשהוא מספר שהתמונה נמצאת באספו של הגראף טישקביץ (אוסף זה עודו קיים בפולין גם כעת), ועל פיה העתיק הצייר מאחב"י (הכונה לשץ) את התמונה שנעשתה בשנת 1798 (לפי שץ רשומה שנת 1796 על המקור) על ידי הצייר גלאוואטשעווסקי.

הפרופ. שץ היה מבאי ביתו של הגראף טישקביץ בוילנה ונתמך על-ידו, אך ספק הוא אם היתה תמונה כזו בידי הגראף טישקביץ, וכנראה שעל-ידי סימנים אלה השתדלו הר' שמריהו שניאורסון וידידיו להראות על הנאמנות שבתמונת הרש"ז.

העתקה מתמונה זו שלחו לפרופ' להיסטוריה באוניברסיטה הוילנאית, סטאניסלאב קוסציאלקובסקי, הבקי במיוחד בעניני אספים כאלה ומראשי החברה של שוחרי המדע דשם, ושאלו אם היה נמצאת באספי הטישקיביצים או אם בא זכרה בקטלוגים וכדו'. וזו תשובתו (מיום 10 לספטמבר 1937): "לצערי יש בידי להשיב לך רק תשובה שלילית כי בשום מקום - בין בקטלוגים של המוזיאון הידועים לי ובין ברשימות או בציונים - לא מצאתי ידיעה כל שהיא, שיהיה בה איזה ביאור בנוגע לתמונה המתבקשת.

פניתי לאנשים שונים שיש בידם איזה ידיעות, הן על דבר האוספים של הטישקיביצים מלפנים, שהובאו לאוצר המוזיאון של הועדה הארכיולוגית הוילנאית משנות 1865-1857 [=תרי"ז-כ"ה] (שהוחרם והועבר ברובו בשנים 66-1865 [=תרכ"ה-ו] למוסקבה אל המוזיאון הרומינצובי), הן על האספים החדשים של הגראפים ולאדיסלב ואנטוני טישקיביצ'ים; אולם איש מהם לא יכול למסור לי שום ידיעות בשאלה שאנו מעונינים בה".

מר מ. שניאורסון, מצאצאי הרש"ז, ומר הלל אפשטיין סיפרו שמקובל בחוגי חב"ד, כי בשעה שנתפרסמה תמונה זו היו כמה זקנים, שראו את הרש"ז פנים אל פנים בילדותם, נרגשים מאד והתפעלו מדמיון הצורה המתוארת בתמונה, לקלסתר פניו של הצדיק ששמרו בזכרונם. - הדבר מתבאר מדבריו הנ"ל של פרופ' שץ, שפני ר' שמריה שניאורסון היו דומים לקלסתר פניו של הרש"ז. והרי מזמן פטירתו של אדמו"ר הזקן עד פרסום התמונה עברו כשבעים וחמש שנים ולכן ברור שלא נשמרו בזכרון הזקנים אלא קוים כלליים בלבד.

מסמכים המאשרים את אמיתיות התמונה[עריכה]

אחר מסירת עדויות אלו, נדפסו ב'התמים' גם מספר מסמכים שמאשרים אף הם את אמיתות התמונה. בעמוד יב-יג ניתן פקסימיל מן "המכתב של האדון הרוסי למר שאטץ - הוא בוריס ש"ץ הנ"ל - אודות התמונה של אדמו"ר הזקןחודש שבט תרמ"ט, ושם בע' יז ניתן תירגום ממכתב זה:

הכי נכבד, מר שאטץ' בווארשא.

... הכתובת על תמונת הרב אחרי הדיוק בה נראה לי, אשר מלה האחרונה יותר קרובה להיות ליאזני ולא ליאדי, כמו שכתב הוא במכתב הראשון וכמו שכתבתי בתעודה שלי, הנני שולח לו קופיא מדויקת עשויה על ידי נייר קאלק, ויוכל להבחין בעצמו.

העתקת "הכתובת תחת תמונת "הרב" שנמצא כתוב על תמונת-הארגינאל" נדפסה שם בע' יד, בצירוף העתקה של "שם הצייר שעשה התמונה". פקסימיל מן התעודה הנזכרת - מחודש טבת תרמ"ט - ניתן שם בע' טו-ז, והעתקתה שם בע' יז: אני החתום מטה מעיד אשר הקופיא, הנעשית על ידי העלמה אוגעניע זשערמונדסקי על פי בקשת מר שאטץ' מתמונת פני רב עתיקה, שתחתיה נמצאת הכתובת "הרב זלמן ברכוויטש מליאדי [ולעיל במכתב תיקן: מליאזני] משנת 1798" ונמצאת באוסף התמונות אשר לי מס' 127, מתאמת בדיוק עם האורגינאל, והנני נותן רשות למר שאטץ לעשות פוטוגרפיות מהקופיא להפצה.

אחר הדברים האלה הרי שמתמיהה ההתעלמות מעדויות ומסמכים אלה בדבריו של ר' מאהלר בספרו 'דברי ימי ישראל דורות אחרונים' - ספר שלישי כרך ראשון נספח יא - שם נדפסה תמונת אדמו"ר הזקן מאוסף שבדרון שבספריה הלאומית בירושלים, כשמאחוריה הכיתוב: "תמונה מדומה של ר' שניאור זלמן מלאדי - לאמיתו של דבר, תמונת אחד מנכדי ר' שניאור זלמן מראשית המאה העשרים". דברים דומים מופיעים גם ביחידה 10-9 של החוברת 'פולין' מטעם "האוניברסיטה הפתוחה", תל-אביב תשנ"א, ע' 19, שם נדפסה תמונת אדמו"ר הזקן ותחתיה הכיתוב: "תמונתו של ר' שניאור זלמן מליאדי. לא ידוע מי ציירה ומתי, וייתכן שאינה שלו, אך בין חסידי חב"ד היא מוחזקת כמהימנה".

ברשימה הנדפסת ב'התמים' מסופר שבשנת תרי"ט הביע אדמו"ר הצמח-צדק את רצונו לקנות את הציור המקורי, או לערוך ממנו העתק "על ידי אומן טוב". הרעיון לרכוש את הציור עצמו לא צלח, וכיום לא ברור מה עלה בגורלו. בשנת תרכ"ב הובא הציור לליובאוויטש לתקופה קצרה, אך לא ידוע אם כבר אז נעשה נסיון לערוך ממנו העתק.

בגוף התמונה, בפינה התחתונה מצד ימין ניתן להבחין בחתימה ברורה של הצייר, פרט שניתן להבחין בו במאמץ גם בהדפסות שנעשו מתמונה זו ב'התמים' ועוד. בשולי התמונה מספר שורות, כתובות בעברית וברוסית, בתוכן מספר מילים מאת המו"ל בצירוף חתימתו, וכאמור, גם שמו של ז. ש"ץ (ברוסית). גם שנת ההדפסה נמצאת כאן: 1889. הדפסה מוקטנת ממנו - חסרת שנת הדפסה - נעשתה לפני מספר שנים (ראה בצילום המצורף), והיא כוללת את הכתובות הנ"ל, להוציא את הפקסימיל מכי"ק אדמו"ר הזקן (ראה מסגרת).

ההדפסה הראשונה של התמונה[עריכה]

בדברי המו"ל הנדפסים בשולי התמונה נאמר ש"תולדות התמונה הזאת מבואר בהמודעה בפרט". אף בקטע מרשימת 'תולדות אדמו"ר הזקן' - צוטט לעיל - מסופר כי הסכמת האדמו"ר מקאפוסט "נדפס בהמודעה שנותנים עם התמונה ושם נדפס איך השיגו כ"ז". מלבד ההסכמות - שלפי ה'בית רבי' יש בהן "הרבה מנכדי רבינו הרבנים שי'" [אך מן הרשימה שב'התמים' נראה שאדמו"ר הרש"ב אינו ביניהם] - נדפסו באותו דף פרטים נוספים מתולדות אדמו"ר הזקן, והדברים נלמדים מאגרת שכתב ר' שמריה שניאורסאהן ביום כ"ד סיון תר"נ (מתוך כת"י): "בהמודעה שלי מהתמונה שהבאתי שם מהפנקס דלאזניע,"שא"ז התחייב לתת ח"י ג"פ לשנה לחברה קדישא". מודעה זו מוזכרת גם בדבריו של מ' ריינעס ב'אוצר הספרות' שנה שלישית, קראקא תרמ"ט-נ, ע' 111, ושוב בספרו 'נצח ישראל', שם תר"נ, ע' 7, במאמר "התמונות וערכן": "למרות המנהג הנפרץ בימינו להדפיס תמונות גדולי העם, עוד לא הערה איש מקורו ולא הראה מה ערכו, זולתי מו"ל תמונת האדמו"ר הגאון הקדוש בעל התניא זצוק"ל, שדיבר בזה דברים מעטים בהודעתו הארוכה עי"ש".

בהקשרה של התמונה המדוברת מוזכר ר' שמריה הנ"ל ברשימת אדמו"ר (הריי"צ) משנת תרפ"ח - נדפסה ב'אגרות קודש אדמו"ר המהר"ש ע' לד בשולי-הגליון: ... בן משפחתינו ר' שמרי' שניאורסאהן (שניאורסאהן זה הוא מאלו שהם נכדי וניני הוד אאזמו"ר האמצעי3, זצוקללה"ה נבג"מ, אשר כינו עצמם בשם שניאורסאן היינו שהחליפו כינויים בכינוי שניאורסאהן) אשר הוציא לאור תמונת הוד אאזמו"ר רבינו הגדול זצוקללה"ה נבג"מ.

הדפסות של התמונה[עריכה]

בספריית ליובאוויטש נשמר עותק נוסף (קרוע) מהדפסה בפורמט גדול, אלא שהתמונה המצויירת בו - על אף הדמיון לתמונה הקודמת - שונה. בשולי התמונה הזו נדפסה כתובת זהה (לפי החלק שנשתייר בעותק הנ"ל): "תאר פני.. מרנא ור[בנא] מו"ה שניאור זלמן.. ותורה אור, ולקו[טי תורה]", ותחתיה העתקת הכתובת ברוסית.

הדפסה נוספת של התמונה בפורמט גדול נעשתה בווילנא בהוצאת מ. קצנלבוגן. צילום מוקטן מהדפסה זו מופיע בקטלוג המכירה של 'יודאיקה ירושלם' [י], כ' אדר תשנ"א, מס' 192, והוא משוער כנדפס בשנת תר"ס. הכתובת מתחת לתמונה היא בעברית וברוסית וכוללת צילום חתימתו של אדמו"ר הזקן.

בשנת תר"ע נדפס בווארשא ספרו של מ' טייטלבוים 'הרב מלאדי ומפלגת חב"ד', ובתחילתו הקדמה מאת המוציא-לאור, מיודענו ר' שמריה שניאורסאהן. בתחילת ספר זה נדפסה תמונתו של אדמו"ר הזקן, אך התמונה ששם שונה במעט מן התמונה הרגילה - וראה בצילום המצורף.

את עובדת השינויים בציור אולי יש להסביר בידיעה כי העתקת הציור מן התמונה המקורית נעשתה בזמנו באמצעים השונים מאלו הנהוגים כיום, וכפי הנוסח בתעודה שנדפסה ב'התמים': "הקופיא הנעשית על ידי העלמה...", ואפשר שכך נהגו גם בהעתק מן העתק.

בהקשר זה יש לציין כי הכתובת הנדפסת מעבר לשער חוברת ח של 'התמים', כאילו המדובר ב"תמונה פוטוגרפית" של אדמו"ר הזקן [וכך גם מעבר לשער חוברת ג' בנוגע לתמונת הצ"צ], יש בה בכדי להטעות, כאשר הכוונה היא לצילום מן ההדפס המצוייר.

הדפסת תמונת אדמו"ר הזקן נעשתה עוד מספר פעמים קודם ההדפסה ב'התמים'. היא מופיעה באלבום 'אוצר תמונות, של בן-ציון אייזענשטאדט' במהדורת ניו-יורק תרס"ט ע' 11, ושם במהדורת תרע"ה ע' 9 (בשתי המהדורות נדפסה שם גם תמונת אדמו"ר הצמח צדק).

כמו כן היא מופיעה בספריית ליובאוויטש בשערי לוחות השנה דלהלן: 'לוח המזכיר' לשנת תרפ"ח, הנדפס בריגא בשנת תרפ"ז בהוצאת ב. שערעשווסקי מריגא. 'לוח החיים' לשנת תרצ"ג, שנדפס שם תרצ"ב בהוצאת ל. רעמיגאלסקי.

הדפסה קדומה של ציור אדמו"ר הזקן נראית בצילום מוקטן המופיע בקטלוג המכירה של 'יודאיקה ירושלם' [ו], י"א סיון תשמ"ט, מס' 289. הדפסה זו מתוארת שם שבה "שבעה ציורים בצבעים של גדולי האדמו"רים ברוסיה על גליון אחד", כאשר התמונה הגדולה שבמרכז היא זו של אדמו"ר הזקן.

בשנת תש"ג נדפס ספר התניא 'ליקוטי אמרים' במונקאטש, בהוצאתו של הר' צבי אלימלך קאליש. בסוף הספר, [6] נספח קונטרס בשם 'תולדות התניא', בעריכת הנ"ל, ובסופו הוא כותב: בדור הקודם אתרחשי ניסא שתמונה וצורה הקדושה של הרב אשר נעשה על ידי אומן מומחה בי[ו]שבו בשנת תקנ"ט במאסר (בפעטערבורג) נמצא והי' בבית הגראף טשיקעוויטץ אשר אבותיו הנחילוהו בצוואה לשמרו כבבת עינו כי זהו צורה של איש אלקים קדוש, ונכדי המחבר שלמו בעד התמונה הון רב והעתיקוה בדפוס בשנת תרמ"ט בהסכמת הבד"צ דק"ק ווארשא גם נכדי המחבר האדמו"רים הגדולים עלו בהסכמה להו"ל על פי תבל צורה הקדושה אשר הודה זיו והדרה מעוררות ליראת שמים, מאז חביבה ביותר צורה הקדושה הזאת אצל אנ"ש חסידי חב"ד, ובסיפורי האדמו"ר מליבאוויטש נמצאים מעשיות שהתמונה הקדושה פעלה התעוררות התשובה לכמה אנשים שכבר היה בעמקי שאול תחתיי' שנטו מדרך התורה, וחזרו בתשובה. גם אנחנו השתדלנו כעת להמציא תמונה הק' הזאת להקוראים בתולדות המחבר. וזאת לדעת שהתמונה לא היה בתחילתה "פאטאגראפיע" רק ציור מאומן מומחה כאמור. וכאשר בשנת תרמ"ט אסר הבד"צ להשיג גבול של המו"ל התמונה כן הנני גם כן אוסר לעשות כמתכונתו עד כלות זמן האיסור של ההדפסה על ספה"ק לקו"א.

בסופו של דבר לא נדפסה שם תמונת אדמו"ר הזקן. הסיפור הנזכר מ"סיפורי האדמו"ר מליבאוויטש" הוא זה שב'לקוטי דיבורים' [7], שם מסופר על גביר מפטרבורג, מגזע החסידים, שמיד עם הדפסת תמונתו של אדמו"ר הזקן הזמין אצל אחד מגדולי הציירים שיעתיק עבורו את התמונה, וכן את תמונת אדמו"ר הצמח-צדק, שתיהן בפורמט גדול על מנת לקובען בספרייתו. בי"ט כסליו תרנ"ב השתתף בהתוועדות חסידית, התרשם מן הדברים שנאמרו בה - אחר ההתוועדות מצאהו בחדרו, שוכב על הריצפה מול תמונתו של הרבי ובוכה בקול מר: רבי הצילני! - ובעקבות כך חזר בתשובה.

הסופר זלמן שניאור, בעצמו צאצא למשפחה חב"דית, השתמש בידיעות שהתפרסמו על ציורו של אדמו"ר הזקן והכניסם לסיפור דמיוני שכתב.

פרק בשם "דער פארטרעט" [=הדיוקן] נדפס בתוך הספר 'קיסר און רבי', כרך רביעי, ניו-יארק 1949, ע' 17-11 (הספר תורגם אחר-כך ונדפס בשם 'הגאון והרב'). אין לתת אמון מלא בפרטים ההיסטוריים של סיפור מאוחר זה, ובכל זאת, ישנם שם מספר פרטים שלא ידועים ממקור אחר: שניאור מספר כי שער זקנו של אדמו"ר הזקן היה, ארבע חודשים קודם המאסר, בצבע זהוב-חום, ובעת המאסר הלבין כולו. עוד כתב שם שהרעיון לצייר את קלסתר פניו היה של הרוזן צ'רטוריז'סקי, ידידו של יורש-העצר אלכסנדר, והוא קנה את התמונה מאת הצייר גלבצ'בסקי במחיר 800 רובל כסף.

על עטיפת 'ספר הצאצאים' - ירושלים תש"מ - מופיע הדפס לא צבעוני מדיוקנו של אדמו"ר הזקן, מעשה ידי הצייר ר' לוי יצחק בק, מצאצאי רבינו, ושם[8] מצוטטים דבריו: 'שלחו לקרוא לי לצייר תמונת בעל התניא. ציירתי בפעם הראשונה בצבעים; אין תמונה שלו בצבעים".

הערות שוליים

  1. ע' 6 - 501
  2. כרך א ע' 9-88
  3. כרך א'
  4. בעיתון מיום א' כ"ו בטבת תרמ"ט גיליון מס' 217 ע' 3
  5. כרך יג ע' רנג-ד
  6. ע' 352-327
  7. כרך ד ע' 1445; כרך א ע' 241-238
  8. ע' 308