תבנית:הידעת חדש/גלריה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גלריית קטעי הידעת?

לעריכת קטעי הידעת? לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".

1

אדמו"ר הזקן ייסד את שיטת חסידות חב"ד בשנת תקל"ב. בשנה זו מלאו לו עשרים ושבע שנים בלבד והיה זה עוד בחיי רבו המגיד ממעזריטש. בגיל עשרים וחמש כבר החל לכתוב את ספרו שולחן ערוך, על פי בקשת רבו - המגיד ממזריטש.

2

במהלכה של פגישה בין אדמו"ר האמצעי ורבי עקיבא איגר (מגדולי רבני ישראל בהונגריה תקכ"א - תקצ"ח), ביקש אדמו"ר האמצעי את ברכתו. בהמשך הפגישה אמר ר' עקיבא איגר שאין לו חלק בהתנגדות לחסידות וזהו שקר גמור מה שכתבו בשמו. אדמו"ר האמצעי העניק לו במתנה את ב' הכרכים של שולחן ערוך אדמו"ר הזקן, ספר התניא וספרי חסידות נוספים שלו, ואמר לפניו חלק מהמאמר דיבור המתחיל "אל תצר את מואב".

3

לאחר הסתלקות אדמו"ר הצמח צדק נהגו כל בניו באדמו"רות בעיירות שונות, חוץ מבנו הבכור ר' ברוך שלום שנהיה לחסיד של אחיו הצעיר ביותר - אדמו"ר המהר"ש.

4

אדמו"ר המהר"ש התנהג בעשירות רבה ונהג כלפי חוץ כעשיר גדול. לעומת זאת, הנהגתו הפנימית הייתה בשיא הפשטות. לדוגמא: נעליו היו מזהב ונראו לעומד מן הצד כסמל לעושר ולהרחבה גשמית, אך בתחתית הנעל לא הייתה סוליה, דבר שגרם ייסורים עצומים לאדמו"ר המהר"ש.

5

התקופה הארוכה ביותר בה לא היה נשיא רשמי לחסידות חב"ד, הייתה לאחר פטירת אדמו"ר המהר"ש. בנו, אדמו"ר הרש"ב קיבל את הנשיאות רק אחד עשר שנים לאחר פטירתו.

המועמד אפשרי נוסף לנשיאות, היה הרז"א שהיה האח המבוגר, אך הוא סירב בכל התוקף לקבל על עצמו את התפקיד. למרות האמור, החל אדמו"ר הרש"ב באמירת מאמרים, הרבה קודם ההכתרה הרשמית (כארבעה ימים לאחר הסתלקות אביו). אמירת מאמרי חסידות נעשית דווקא על ידי נשיאי החסידות.

6

אדמו"ר הריי"צ נכנס לעבודת העסקנות הציבורית, כבר בהיותו בגיל חמש עשרה. בגיל שבע עשרה התחתן וכבר ב"שבע ברכות" שלו החל לנהל בפועל את ישיבת תומכי תמימים שנוסדה באותה השנה - תרנ"ז.

7

כאשר הרבי היה אוכל דג היה שופך עליו מלח רב עד שכמעט לא היו רואים את הדג, אך מעולם לא נראתה על פני הרבי תנועת צער. החל משנת תשל"ח התחיל למעט בכמות המלח (כנראה בהוראת הרופאים בעקבות שמיני עצרת תשל"ח). פעם הסביר הרבי את הנהגתו הזו בכך שבעת הבריחה מאירופה התחבא פעם במפעל מלח, ולכן מרבה באכילת מלח.


8

אדמו"ר האמצעי היה חוזר לפעמים מאמרי חסידות ארוכים מאוד. בשעת ה'חזרה' היה נשען על נכדו המהרי"ל מקאפוסט (בן הצמח צדק), שעקב כך קיבל את הכינוי 'הסטנדר'. לעיתים היה אומר חסידות למעלה מעשר שעות ופעם אף קרה שאמר מאמר שמונה עשרה שעות ברציפות! בעת אמירת החסידות, פעמים שהיה קורא "שא! שא!" כדי להשתיק את נביעת המוחין שהיה לו באמצע אמירת החסידות.

9

אדמו"ר הצמח צדק ישב במאסר עשרים ושניים פעמים(!) בגין דיבוריו החריפים באסיפת הרבנים בפטרבורג ועמידתו בתוקף נגד השינויים שממשלת רוסיה רצתה לעשות בתחום החינוך. פעם שאלהו אחד משרי הממשלה: "הרי אתה מורד במלכות?" השיב לו אדמו"ר הצמח צדק: "מורד במלכות חייב מיתת הגוף, אך מורד במלכות שמים חייב במיתת הנפש, שהיא מיתה חמורה יותר".

10

לפני הסתלקותו אמר החסיד ר' משה וילנקר (שהיה ידוע כבעל מוחין עצום). כי הוא יכול לתת דין וחשבון על כל העשר שנים האחרונות; על מחשבותיו, דיבוריו ומעשיו.

11

החסיד ר' פרץ חן זכה לראות ששה מנשיאי חב"ד. ראה את אדמו"ר הזקן בזקנותו, כשהוא - ר' פרץ - צעיר לימים, וראה את אדמו"ר הריי"צ בצעירותו כשהוא - ר' פרץ - זקן מופלג.

12

החסיד ר' משה מייזליש שימש כמרגל במלחמת נפוליאון לטובת רוסיה, על פי בקשת אדמו"ר הזקן שרצה שרוסיה תנצח. במסגרת תפקידו יצא לו להפגש מספר פעמים עם נפוליון. באחד הפעמים עלה חשדו של נפוליאון שר' משה מרגל. ניגש אליו נפוליון ומיד הניח את ידו על ליבו של ר' משה כדי לבדוק את פעימות הלב. ר' משה שמר על קור רוח והכחיש זאת מיד. לימים סיפר ר' משה, שהדרכתו של האדמו"ר הזקן, שלימדם איך להשליט את המוח על הלב, הצילה את חייו.

13

בשנת תשי"ב הסתלק אחיו של הרבי שליט"א - ר' ישראל אריה לייב, שהתגורר באנגליה. הרבי דאג שדבר זה לא יוודע לאימו - הרבנית חנה - ששהתה בניו-יורק, מחשש שמא בשורה זו תשפיע לרעה על מצב בריאותה. במשך שנים רבות היה הרבי שליט"א מוסיף מספר שורות על מכתביו הישנים של ר' ישראל אריה לייב, שנהג לשלוח לאמו, כאילו זה מכתב חדש מר' ישראל אריה לייב.

14

ר' ישראל אריה לייב - אחיו של כ"ק אדמו"ר שליט"א, היה פרופסור למתמטיקה וחיבר חיבורים במקצוע זה. לאחר פטירתו ביקש הרבי מפרופסור פסח רוזנבלום לערוך כתבים אלו להדפסה. חוברת זו הודפסה עם פענוחים שרובם הם מהרבי עצמו.

15

אדמו"ר האמצעי הזהיר את גדולי המשכילים, חסידי אדמו"ר הזקן; ר' משה וילנקר ור' יחזקאל דרויער, לבל יסעו לר' אהרן מסטרשלה ואם יסעו - אמר להם - "תינטל מהם מהותם". בפועל קשתה עליהם מצווה זו ולמרות אזהרת אדמו"ר האמצעי, נסעו לר' אהרן והחלו ללמוד את תורתו. בעקבות כך "פגעה" בהם הבטחת אדמו"ר האמצעי.

ר' משה וילנקר חזר בסוף לאדמו"ר האמצעי ואמר לו שהוא מעדיף להסתלק מן העולם ואכן כעבור חצי שנה נסתלק. ר' יחזקאל דרויער לא חזר לאדמו"ר האמצעי והפך ליהודי רגיל ופשוט. במשך כל הזמן הי' צועק: "ריבונו של עולם, היכן הוא חצקל?!". כלומר: היכן הוא אני כפי שהייתי בעבר?

16

החסיד ר' אברהם וינגרטן רשם רשימות רבות מההתוועדויות שנערכו ב-770 בין השנים תש"ה - תש"י. הרשימות הוחזקו בידיו עד לפטירתו בשנת תש"ס. לאחר מכן הועברו לבנו שמסרם לעריכה לר' יוסף יצחק קעלר. רוב הרשימות לא הודפסו כלל עד היום, אך חלקם הודפס בספרים ניצוצי אור ושיחות קודש קודם הנשיאות. הרשימות כוללות; אלפי סיפורים, שיחות ואמרות מאדמו"ר הריי"צ, מכ"ק אדמו"ר שליט"א ומעשרות חסידים מאותה תקופה. כמו כן, יש בו ביאורים מר' שמואל לויטין על ספר התניא ועל מאמרי חסידות ומכתבים ורשימות שהעתיק מגנזי חסידים.

17

נעוועל וקרמנצ'וג היו שתי עיירות ברוסיה בהם התקיימה קהילה חבדי"ת. העיירה קרמנצ'וג הצטיינה בחסידים משכילים והעיירה נעוועל הצטיינה בחסידים עובדים. בדרך כלל נחשבו ה"משכילים" לבעלי דרגא נעלית מה"עובדים". בכל זאת נשמעו אמירות נדירות במעלת חסידי נעוועל ה"עובדים". אדמו"ר האמצעי התבטא: "הללוהו בנבל" - "הללוהו בנעוועל" וכן אדמו"ר הריי"צ אמר פעם בהתוועדות: "יקר לי קצב מנעוועל יותר מאשר משכיל מקרמנצ'וג".

18

פעם נשאל אדמו"ר הצמח צדק כיצד סיכן את נפשו במלחמותיו על היהדות והרי הוא מנהיג של רבבות יהודים ומי היה מחליפו באם ח"ו לא היה ניצל? ענה הצמח צדק: "הבנים שלי. או שאחדות החסידים תביא אותם לקראת משיח צדקנו.

19

רבי יחזקאל לנדא (ה'נודע ביהודה') התנגד לשיטת הבעל שם טוב, אך בתו כיבדה מאד את הבעל שם טוב ואף היתה משרתת בביתו. בשעה שנפטר רבי חיים בן עטר (ה'אור החיים') בארץ ישראל, קרע עליו הבעל שם טוב - שהיה במזיבוז' - קריעה. כשסיפרה זאת בתו של ר' יחזקאל לנדא לאביה, אמר, שעל פי הלכה אסור למי שאינו נוכח במקום יציאת הנשמה, לעשות קריעה. כששמע על כך הבעש"ט אמר "ומה אעשה שהייתי נוכח שם בשעת פטירתו".

20

אדמו"ר המהר"ש לא השתתף בחתונת בנו אדמו"ר הרש"ב. המהר"ש יצא עם בנו לאוורוטש שבה נערכה החתונה, אך חזר לליובאוויטש באמצע הדרך. היה זה ביום ה' באלול, והעצירה הייתה בעיירה אחרעמעווע. המהר"ש אמר דא"ח וסיפר סיפורים ולאחר מכן חזר לביתו באמרו: "עכשיו הוא גילוי בחינת "מוחין דאמא" ולכן נסעה רק אם החתן לחתונה ואילו לעתיד לבוא, שאז יתגלה "מוחין דאבא", אהיה גם אני שם".

21

בי"א תשרי תשכ"ח התבטא אדמו"ר שליט"א ביחידות לקבוצת מקורבים: "אני בשר ודם בדיוק כמוכם, ברמ"ח איברים ושס"ה גידים, אלא שהקדוש ברוך הוא העניק לי כוחות שאוכל לעזור ליהודים".

22

בליל ראש חודש אייר תשט"ז הסתננה קבוצת מחבלים ערביים לשטח בית הספר למלאכה בכפר חב"ד, ופתחו ביריות על התלמידים והמדריכים שעמדו בתפילת ערבית. בפיגוע נרצחו ארבעה תלמידים והמדריך שמחה זילברשטרום, ונפצעו עשרות תלמידים. אחרי האירוע, הגיעו אישי ציבור רבים לחזק את תושבי כפר חב"ד, והרבי שלח קבוצת שלוחים מיוחדת לעודד את רוחם. לזכר חמשת הנרצחים בפיגוע הוקם בית הספר לדפוס 'יד החמישה'.

23

סיפר ר' שמואל אלעזר הלפרין: הרבי מעולם לא הלך עם מטריה, וזאת משני טעמים: א) שלא להפריד בינו ובין גשמי ברכה. ב) חייל לא הולך עם מטריה.

24

על פי המובא בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן, הל' תפילה סימן צ"א סעיף ו' ומטעמים קבליים, אין לשלב את אצבעות יד ימין ושמאל. פעמים, כשהרבי הבחין באחד המשלב אצבעותיו, היה מפנה את תשומת ליבו לכך. פעם הביא הצייר רפאל נוריאל לרבי ציור בו נראה הרבי כשהוא משלב את אצבעותיו אלו באלו. אמר לו הרבי שיתקן את הציור.

25

בשנתו הראשונה של ר' אברהם אליהו פלוטקין כתלמיד בתומכי תמימים בליובאוויטש, העמיס עליו אדמו"ר הריי"צ את עבודות הפסח הקשות ביותר. הדבר נעשה על פי הוראה מאדמו"ר הרש"ב. בליל הסדר הראה הרש"ב לבנו הריי"צ את העידון המוחשי שהתחולל בר' אברהם בעקבות העמל והיגיעה של מצווה.

26

בשנת תרח"צ הביאה מרת טויבע בינה גוראריה (אשת ר' יחיאל צבי גוראריה) לאדמו"ר הריי"צ תמונות של נכדה (מחתנה ר' נחום גולדשמיד) - ר' מרדכי גולדשמיד. בראותו את התמונות התבטא אדמו"ר הריי"צ: "כמו שהם נכדים שלך כך הם נכדים שלי".

27

פעם פנה אדמו"ר המהר"ש לחסיד ליאדי שחזר מרבו, אדמו"ר מוהרחש"ז ושאלו: חוזר אתה מאחי? ענה לו החסיד: כן. אמר לו המהר"ש: הושט את לשונך ואומר לך איזה חסידות שמעת שם. הושיט החסיד את לשונו, ואדמו"ר מהר"ש חזר לו על הדברים שאמר האדמו"ר מליאדי.

28

בויכוח שהיה בין אדמו"ר המהר"ש לאחיו הגדול מהרי"ן, טען אחיו שעל אדמו"ר המהר"ש לכבדו מפני שהוא גדול ממנו בשנות חייו. ענה לו אדמו"ר המהר"ש: "אתה גדול ממני בשנות חייך, אולם אני גדול ממך בשנותיו של אבא" (כלומר, הוא צירף את שנותיו של אביו למניין שנות חייו. היות והוא ממשיכו של אביו, הרי הוא בא גם בכוחותיו של אדמו"ר הצמח צדק).

29

תמונת הבעל שם טוב שהופצה פעם, אינה תמונתו האמיתית, אלא של הבעל-שם ממיכלשטט-לונדון (שיש טוענים שהי' שבתאי, והחיד"א קראו חצוף). אחת הראיות לכך היא, על פי המסופר שבזקנו של הבעש"ט היה שלש עשרה חלקים, דבר שאינו מופיע בתמונה המפורסמת. בנוסף, ציין הרבי כי שמע מאדמו"ר הריי"צ שלא קיימת תמונה של הבעש"ט וממילא לא ייתכן כי זוהי תמונתו האמיתית.

30

צורת האותיות האשוריות המפורסמת כ"כתב אדמו"ר הזקן" חיברם אדמו"ר הזקן על פי הוראת רבו, המגיד ממזריטש. מיד לאחר תיקון צורת האותיות הורה רבי זושא מאניפולי לסופרו לכתוב לו תפילין על פי צורת כתב זה, באומרו שכך ראה בשמים.

31

בהוראת הרבי מדפיסים חסידי חב"ד את ספר התניא בכמה שיותר מקומות בעולם. עד כה הודפסו קרוב לששת אלפים מהדורות של התניא בעולם כולו - שיא עולמי!

32

התוועדות י"ד כסלו תשי"ד נערכה על ידי הרבי, על פי בקשת החסיד ר' בנימין אלטהויז כ"דמי שדכנות" על עזרתו של אביו, הרב אליהו חיים אלטהויז, בשידוכו של הרבי.

33

כשראה רבי זושא מאניפולי את ספר התניא של אדמו"ר הזקן, אמר: "תמהני, כיצד יכול היה להכניס אלוקים כל כך גדול, בתוך ספר כל כך קטן?".

34

המאמר הראשון שאמר אדמו"ר הרש"ב היה בשנת תרמ"ג - ד"ה "ראשית גויים עמלק". המאמר הראשון שאמר אדמו"ר הריי"צ היה בשנת תר"פ - ד"ה "כתר יתנו לך". מאמרו הראשון של הרבי היה בשנת תשי"א - ד"ה "באתי לגני". חסידים אמרו כי שלושת המאמרים הם כנגד ג' המצוות שנצטוו ישראל לכניסתם לארץ ישראל: מחיית זכר עמלק, מינוי מלך ובנית בית המקדש.

35

שם משפחתו של אדמו"ר הזקן היה 'ברוכוביטש', על שם אביו, ר' ברוך. בנו, אדמו"ר האמצעי, כונה בשם המשפחה 'שניאורי', על שם אביו, שניאור זלמן. חתנו אדמו"ר הצמח צדק כונה בשם 'שניאורסון' (= בן שניאור) ומפטירת אדמו"ר האמצעי עד היום מכנים כל צאצאי אדמו"ר הזקן בשם זה.

36

כשהרבי הגיע לחודש החגים (תשרי) בשנת תרצ"ג לשהות במחיצת חותנו הרבי הריי"צ, מינהו הרבי הריי"צ לתפקיד "מנהל פועל של ישיבת תומכי תמימים". תפקיד זה ככל הידוע הוענק רק לרבי הריי"צ ולרבי, ולשניהם הוענק על ידי הרבי שלפניהם.

37

האדמו"ר רבי אהרן רוקח מבעלז היה נוהג לתת 'שלום' לאנשים כשידו עטופה במגבת וראשו מורכן כלפי מטה. כשנתן פעם 'שלום' לרבי, הוא הרים את עיניו, הוריד את המגבת מיד והחזיק בידו של הרבי זמן ממושך ושאל: "מי הוא האברך הזה"? "אברך פשוט", ענה הרבי. השיב האדמו"ר מבעלז: "יד חמה. אברך, מאיתנו אי אפשר להסתתר". ר' חיים שניאורסון שליווה את הרבי, אמר לאדמו"ר מבעלז שהאברך הוא חתנו של אדמו"ר הריי"צ. הגיב האדמו"ר: "כן כן, אני רואה אני רואה, הרגשתי שזו היא יד זכה".

38

בחודש תשרי שנת תשמ"ב כתב מישהו לאדמו"ר שליט"א שהוא רוצה להיכנס ליחידות. ענה לו הרבי (בפתק): "הרי כבר הי' כאן בכמה התוועדויות". המשפיע ר' אברהם דרייזין (מאיור) הסביר: ב'יחידות' נפגשת יחידה של נשיא הדור עם 'יחידה' של חסיד והדבר נכון גם לגבי התוועדות. זה שמפריע שנמצאים שם עוד אנשים, הרי זה בגלל שחסר באהבת ישראל.

39

בתו של אחד מסגני ראשי המועצה באחת מערי ארץ ישראל חלתה ובכעסו הטיח נעל לעבר תמונתו של הרבי. כעבור זמן הזדמן לו לעבור בחלוקת דולרים והרבי אמר לו: "המכה מהנעל, עדיין כואבת לי".

40

בהזדמנות אמר הרבי, כי בזה שמדינת ישראל אינה מבוססת על האמונה באלוקים, היא עיכבה את הגאולה השלימה בכמה וכמה שנים!

41

בתקופה שרבי אהרן מקרלין ואדמו"ר הזקן היו אצל המגיד ממזריטש, אמר פעם ר' אהרן מקרלין בלחש את שיר השירים. לפתע נכנס משרתו של המגיד ממזריטש וביקש מר' אהרן מקרלין שיפסיק, כיון שאמירת שיר השירים שלו עושה רעש גדול בעולמות העליונים וזה מפריע למנוחת המגיד ממזריטש.

42

כשרבי שלמה מקרלין רצה להתיישב בעיירה בישנקוביץ, הוא ביקש את רשותו של אדמו"ר הזקן, שעיירה זו הייתה בתחום אחריותו. אדמו"ר הזקן הסכים לכך בשלושה תנאים: א. שלא להשפיל את הלמדנים. ב. שלא להשפיל היראת שמים הטבעית. ג. שהצדיק לא יישא את הצאן (כלומר שהחסידים יצטרכו להתייגע בכוחות עצמם בתורה ובעבודה). על שני התנאים הראשונים הסכים, אך על התנאי השלישי לא הסכים.

43

הבעל שם טוב אמר: גדולה אהבתו של הקדוש ברוך הוא ליהודי הכי פשוט, כאהבתם של הורים שנולד להם בן יחיד לעת זקנותם, ועוד יותר מכך.

44

כשאדמו"ר הזקן הלך פעם לר' זושא מאניפולי, אמר ר' זושא כי ירא הוא מאד, מאחר ונשמה דאצילות הולכת אליו.

45

כשנשאל אדמו"ר הזקן, על ידי רב מתנגד, מה מהותו של הספר "נועם אלימלך" שהיה זרוק תחת הספסל עליו ישב המתנגד. השיב אדמו"ר הזקן: גם אם היית מניח את המחבר עצמו, רבי אלימלך מליז'נסק, תחת הספסל, הוא היה שותק ולא היה אומר מאומה.

46

בחודש סיוון שנת תשמ"ח ביקר מר אריה גוראל שיהיה בזמנו ראש עירית חיפה, במעמד חלוקת הדולרים אצל הרבי, במהלכה אמר לו הרבי שבחיפה יש ים והקדוש ברוך הוא עשה פלא שהוא הטמין בעמק אבנים טובות ומרגליות ועל כל פנים, בעומק הנהר. על בסיס הדבריו הללו הוקמה חברת שפע ימים.

47

בי"ח אלול תק"ה ערך הבעל שם טוב סעודה מיוחדת לכבוד הולדתו של אדמו"ר הזקן. באותה סעודה השתתפו גם ר' זלמן מלוצק, רבי שלמה מבאיעוו ורבי יונה מפולוצק, מתלמידי הבעל שם טוב.

48

בכתבי האריז"ל נכתב, שאסור לשלב את אצבעות יד ימין ויד שמאל, המרמזות למידות העליונות חסד וגבורה ואין לערבם. הצייר רפאל נוריאל סיפר שכאשר הראה לרבי ציור בו מופיע הרבי בשילוב אצבעות, העיר לו על כך הרבי שאינו משלב את ידיו כפי שתיאר הציור. בעקבות כך, תיקן רפאל את ציורו. ענין זה מובא להלכה בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן הלכות תפילה סימן צ"א סעיף ו' בזה הלשון: "טוב ליזהר שלא לחבוק אצבעותיו בעת שלום כי בזה מוריד דין על עצמו".


49

הרבי אמר לאדמו"ר רבי יוחנן טברסקי מרחמסטריבקא: "החפץ חיים היה בידידות גדולה עם אדמו"ר הריי"צ והוא אמר לי שהוא בטוח, שאם היו שואלים את החפץ חיים, הוא היה אומר שיש חיוב ללמוד תורת הבעל שם טוב לא פחות מהמשנה ברורה.

50

באסיפה בפטרבורג סיפר רבי חיים מבריסק כי אמירת ה'כתר' של רבי לוי יצחק מברדיטשוב היה בכוחה לפקוד עקרות. רבי חיים אף הוכיח זאת על פי הלכה בנגלה. הרבי סיפר, כי זקני החסידים מאוד התפעלו מהוכחתו של ר' חיים.

51

באסיפה שהתקיימה בפטרבורג בהשתתפות כל גדולי הדור, שהה רבי חיים מבריסק ברוב הזמן עם אדמו"ר הרש"ב. לשאלת ידידיו מה ראה לעשות כך, השיב ר' חיים: אמנם התורה ניתנה על הר סיני, אך בית המקדש נבנה דווקא על הר המוריה בו נעקד יצחק אבינו, שכן קדושה באה דווקא על ידי מסירות נפש.

52

אדמו"ר הריי"צ שלח את הרבי אל הרב ברוך בער לייבוביץ'. בבואו הקיפוהו תלמידי הישיבה בקמניץ ושאלו אותו שאלות רבות בלימוד. הרבי לא ענה להם ורק לאחר שנכנס לר' ברוך בער קרא לתלמידים וענה להם על כל קושיותיהם. שאלו ר' ברוך בער מדוע לא ענה להם קודם? השיב הרבי: כאשר הייתי בשליחות לא רציתי להסיט מעיני לכל דבר אחר".

53

בועידת הרבנים תר"ג שהתקיימה בפטרבורג, דיבר אדמו"ר הצמח צדק בחריפות גדולה נגד החלטות שונות של הממשלה נגד היהדות והיה זה על גבול "מרידה במלכות". רבי יצחק מוולוז'ין שנכח אף הוא באותה אסיפה שאל את אדמו"ר הצמח צדק "היתכן שהעמדתם את עצמכם בסכנת נפשות, ומה היו עושים החסידים?" השיב לו הצמח צדק: "אשיב לך כדרך הגמרא. ראשית - יש לי בנים, ואי בעית אימא: אהבת אחים שישנה בין החסידים תוליך אותם עד ביאת המשיח".

54

על יראתו של המגיד ממזריטש מרבו הבעל שם טוב מסופר שפעם, לאחר הסתלקותו של הבעל שם טוב, השתמש המגיד באחד מבגדיו של רבו, הבעל שם טוב, ולפתע הבחין בטיפת טבק שנותרה מהבעל שם טוב ומרוב פחד התעלף המגיד.

55

כשהבעל שם טוב לבש פעם בערב יום כיפור את הקיטל שלו ותלמידו, המגיד ממזריטש הבחין בקמט קטן על הקיטל. כשהמגיד ניגש ליישר את הקמט הוא נתקף בפחד ונאלץ לאחוז בשולחן סמוך שהתחיל אף הוא לרעוד. נענה המגיד והתפלל: "רבונו של עולם, הלא לא ידעתי עד היכן מגיעה יראת השמים של רבי".

56

המגיד ממזריטש אמר לבנו, רבי אברהם המלאך, שיציית לדברי אדמו"ר הזקן כיוון ששיקול הדעת הראשון שלו היא בבחינת נבואה קטנה וכל הגה היוצא מפיו הוא ברוח הקודש.

57

הבעל שם טוב רצה פעם לנסוע לארץ ישראל ולא הייתה לו ספינה לעבור את הים. הוא פרש מטפחת על המים ופנה לתלמידיו ואמר להם שיתיישבו על המטפחת ויאמינו בה' שיגיעו לארץ ישראל. תלמידיו סירבו, כיון שפחדו שאם תיפסק אמונתם לרגע אחד - הם יטבעו.

58

לאחר פטירתו של הבעל שם טוב, ציווה תלמידו רבי זאב וולף קיצס שיעמידו את מיטת הבעל שם טוב והוא גילה את פניו לרגע קטן. בהסבירו, שהמלאכים והשרפים חפצו תמיד להסתכל בפניו, אך מרוב קדושת נשמתו לא היו יכולים להסתכל בו כל עוד היה בחיים.

59

דרכם של הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש היו שונות. בעוד שהבעל שם טוב היה נוסע אל היהודים לקרבם ליהדות, הרי שהמגיד ממזריטש ישב במקומו ומי שרצה בא אליו.

60

רבי הלל מפאריטש התווכח פעם עם אדמו"ר הצמח צדק על הסבר במאמר שאמרו אדמו"ר הצמח צדק עצמו. שאלו החסידים: כיצד זה שאינך מקבל את הסבר הרבי שהוא בעל המאמר?! השיב ר' הלל: מאמר שאומר רבי, הרי זה 'תורה משמים'. אחר כך יכול כל אחד להבין את המאמר כפי הבנתו.


61

הבעל שם טוב התגלה לאחר פטירתו לאחד מתלמידיו והמחיש לו את עבודת ה' כשהיה בחיים; הוא נראה כאדם המהלך על הר גבוה וזורק עצמו מהפיסגה לתהום, עד שהתפרק לאיברים.


62

רבי זאב קיצס היה רב של קהילה קטנה והיה עני מרוד. פעם התאכסן אצלו הבעל שם טוב ורבי זאב הכין עבורו סעודה. לאחר הסעודה ביקש הבעל שם טוב שיקנו יי"ש טוב ויקר, בשווי שני זהובים. פניו של רבי זאב התכרכמו, שכן לא היתה לו באותה שעה אף פרוטה. אמר לו הבעל שם טוב: למה אתה מתעצל להושיט את ידך אל הכיס? הושיט רבי זאב את ידו אל כיסו מתוך אמונה בדברי הבעל שם טוב והעלה בידו שני זהובים.

63

כשרבי פנחס הורביץ, תלמידו של המגיד ממזריטש, הדפיס את ספרו "ההפלאה", ביקש הנודע ביהודה לראותו. כשראה את גאונותו של המחבר, התפלא הנודע ביהודה מאוד ואמר: אני מקנא בגאון הזה (בעל ההפלאה) שחיבר כזה ספר ואני לא זכיתי לחבר ספר כזה, ושאל בתמיהה כיצד יש לחסיד - העוסק במשך היום גם בזוהר, קבלה, תפילה באריכות - זמן לחבר חיבור כזה על תורת הנגלה? אין זה אלא שמתוך שחסידים הם תורתן משתמרת.


64

המגיד ממזריטש אמר פעם לתלמידיו פלפול עמוק בתלמוד בבלי, שגרם לו ולתמידיו שמחה גדולה והמגיד צחק. לפתע הבחין שהשחוק שלו סילק את הפמליא של מעלה, שבאה לשמוע את דבריו. מיד התעלף המגיד ונפל בפישוט ידים ורגלים על הרצפה בכדי לעשות תשובה. כך שהה לילה שלם ורק בבוקר שבו אליו כוחותיו.

65

רבי יעקב יוסף מפולנאה (מחבר הספר "תולדות יעקב יוסף") ביקר את המגיד ממזריטש וראה עניות קשה בביתו. שאל הרב מפולנאה את המגיד: "כיצד יתכן שאין בביתכם אפילו כסא לשבת עליו?" שאלו המגיד: "ולמה לך אין כסא כאן?". "אני כאן רק אורח" השיבו. נענה המגיד ואמר: "אף אני בעולם הזה רק אורח".

66

הרב אהרן גורדון, תלמידו ורופאו של המגיד ממזריטש, שירת בערב שבת אחד את המגיד, שלא הרגיש טוב. כשהמגיד אמר את הפסוק הנאמר לפני תפילת מנחת ערב שבת "כל אוכל תתעב נפשם", הרגיש הרב גורדון שאיבד לצמיתות את תחושת הטעם באוכל. כשהמשיך המגיד והגיע לפסוק "ויזעקו אל ה'", ברח מהחדר מחשש שימות מרוב דבקות באלוקים.

67

רבי מנחם נחום מטשרנוביל מאוד רצה לראות את רבי אברהם המלאך (בנו של המגיד ממזריטש). כאשר כיבדו פעם את רבי נחום למול תינוק, אמר שהוא מסכים בתנאי שרבי אברהם המלאך יהיה הסנדק, כך יוכל לראותו. לקראת הברית המתינו מאות אנשים לראות את פניו של אברהם, אך כאשר הוא נכנס נפל פחד גדול כל האנשים ורובם נמלטו וגם לרבי מנחם נחום עצמו כמעט שנפל הסכין מהיד.

68

באחת מנסיעותיו של רבי זושא מאניפולי לרבו המגיד ממזריטש, שהה שם שלוש שנים ושכח לגמרי שיש לו אשה ובנים. בסוף הזכיר לו המגיד ואמר לו שעליו לשוב לבתו ולמשפחתו. המגיד הורה לתלמידיו שישכרו עבורו עגלה שתובילו לביתו, כדי שלא יצטרך להתפלל על כך לקדוש ברוך הוא וישלחו לו ענן מהשמים להסיעו לביתו.

69

כשאדמו"ר הזקן היה אסור בבית הסוהר, באו רבותיו מעולם האמת - המגיד ממזריטש והבעל שם טוב - לבקרו בתאו. אדמו"ר הזקן לא הכיר את הבעל שם טוב, אך כשראה את המגיד נכנס לאחריו, הבין שהראשון הוא הבעל שם טוב.

70

רבי יעקב יצחק מלובלין, מתלמידי המגיד ממזריטש, היה נוהג כל ערב שבת למלוח חתיכת דג במלח אותו יאכל בשבת. לפליאת התלמידים כיצד יגיע בדיוק אותה חתיכה שמלח דווקא אליו, לא הגיב. באחד מערבי השבתות עשה אדמו"ר הזקן סימן בחתיכת הדג, כדי לבחון האם הוא אכן יגיע אליו. בסעודת שבת נפלה חתיכת הדג בחלקו של אחד מהחסידים שישב סמוך לרבי יעקב יצחק. לפתע תקפתו קדחת, ולא יכול היה לאכול את הדג ומסרו לרבי יעקב יצחק שישב לידו.

71

כשפרצה שריפה באחת העיירות החסידיות וביתו של החסיד ר' שמואל מונקס עלה באש, החל לרקוד "שלא עשני גוי". חסידים שחשבו שיצא מדעתו שאלוהו לסיבת הריקוד. ענה להם ר' שמואל: "אם הייתי גוי, היה נשרף האלוקים יחד עם הבית, אך היות ויהודי אני - עדיין הנני מאמין באלוקים".

72

הפוסקים חלוקים האם יש להוסיף בסיום ברכת 'מעין שלוש' את המילים "ועל הכלכלה" או לא. כאשר רבי לוי יצחק מברדיטשוב היה מברך ברכה 'מעין שלוש', היה אומר "ועל הכלכלה - המחותן לא אומר". בצורה הזו יצא ידי חובת שתי הדעות. לדעה שיש לאומרה, הרי אמר "ועל הכלכלה" ולדעה של מחותנו, אדמו"ר הזקן, שאין לומר, נחשב הדבר כאילו אמר בסיום הברכה רק אמירה הלכתית.

73

כשבא המגיד ממזריטש לבעל שם טוב בפעם הראשונה, הוא היה חולה וביקש מהבעל שם טוב עצה לרפואתו. אמר לו הבעל שם טוב, כי הוא יכול לבחור בין שני אפשרויות: רפואה על-טבעית ומושלמת, על-ידי שמות קדושים ותפילות או רפואה טבעית אבל חלקית. המגיד בחר באפשרות השניה, כיוון שלא רצה להטריח את קונו. לעת זקנותו, כאשר נחלש המגיד, הוא התחרט על שלא בחר באפשרות הראשונה.

74

כשרבי שמלקא מניקלשבורג ורבי פנחס הורביץ באו בפעם הראשונה אל המגיד ממזריטש, הם ביקשו ממנו שיאמר להם דברי תורה בנגלה. הורה להם המגיד שישאלו אותו שאלה והוא ישיב להם. הם שאלוהו והוא השיב להם. הם הקשו על תשובתו והיה נראה שלא ניתן לתרץ את קושייתם, אך להפתעתם שב ותירץ על כך המגיד. הדבר חזר על עצמו תשעה פעמים עד שנחה דעתם.

75

אדמו"ר הזקן ביקר פעם בבית כנסת של מתנגדים ושמע אותם מדברים על כך שהחסידים אינם עוסקים בתורת הנגלה. הוא נעמד על הבימה ודרש בתורת הנגלה. כשראו שהוא יודע ללמוד שמע אותם מדברים שאמנם הוא, אדמו"ר הזקן, יודע ללמוד, אבל הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, לא ידע ללמוד. כששמע זאת הוא התחיל לומר דברי תורה במשך שש שעות, עד שטובי הלמדנים בעיר לא הצליחו לרדת לעומקם של חידושיו. כשסיים ושמע את למדני העיר אומרים כי דברי תורה אלו הם כתורתם של אביי ורבא, נענה: דרך לימודו של הבעל שם טוב, היה כאביי דווקא, ולא כרבא.

76

כאשר המגיד ממזריטש, רצה לחזור לביתו לאחר תקופה ממושכת בה שעה אצל הבעל שם טוב, לא הניחו הבעל שם טוב, באמרו שמוחו שלו הוא כמעיין הנובע, המתגבר ככל ששואבים ממנו יותר, ולכן נוכחותו של המגיד בבית מדרשו גורמת למעיינות החסידות להתגבר.

77

כאשר ביקר הבעל שם טוב בבית ידידו, רבי מאיר מפרמישלאן, היה בנו אהרון אריה ילד קטן. שאלו אותו הבעל שם טוב: מי אני? השיב הילד: רבי יצחק לוריא. נענה הבעל שם טוב שאכן שורש נשמתו היא מהאריז"ל.

78

כשהבעל שם טוב היה רואה כלי כלשהו, היה רואה בו גם את מחשבותיו של יוצר הכלי. כששמע זאת רבי אלימלך מליז'נסק, הביע את התפעלותו על כוחו הגדול של הבעל שם טוב.

79

הבעל שם טוב התבטא פעם לפני תלמידו: אוהב אני את היהודי הקל שבקלים והפחות שבפחותים, יותר מאשר אוהב אתה את בנך יחידך.

80

אדמו"ר הצמח צדק סיפר שסבו אדמו"ר הזקן אמר, שהמגיד ממזריטש יכול היה להביא תינוק בן יום ליראה עילאה והבעל שם טוב היה יכול לעורר את היראה עילאה אפילו בדומם.

81

כאשר נפטרה אשתו של הבעל שם טוב אמר למשפחתו שעד עתה יכול היה לעלות בסערה השמימה כמו אליהו הנביא. עכשיו כשנפטרה חשוב הוא כ"פלג גופא" (חצי גוף), ונלקחה ממנו מדריגה זו.

82

כשאדמו"ר הזקן ישב במאסר על שהפיץ את תורת החסידות, ביקרו אותו המגיד ממזריטש והבעל שם טוב, שבאו מעולם העליון. ביקשם אדמו"ר הזקן שיעזרו לו להשתחרר מבית הכלא, שהרי אינו אומר דבר משל עצמו וכל תורתו היא מפי רבותיו המגיד והבעש"ט. ביקש ממנו הבעל שם טוב שיאמר את אחד ממאמריו והוא אמר את מאמר "מראיהם ומעשיהם" (שנדפס לאחר מכן בספר תורה אור). אמר הבעל שם טוב למגיד: נכון הדבר, אומר הוא את תורתך, כפי שקיבלת ממני, אות באות, ובירך אותו הבעל שם טוב.

83

רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב היה בעל מנגן אצל הבעל שם טוב והוא חיבר את "ניגון התעוררות רחמים רבים". לפני פטירתו של הבעש"ט, ביקש מתלמידיו לשיר ניגון זה ובסופו הבטיח שכל מי שישיר את הניגון ברגש של התעוררות תשובה בכל עת, הוא יצטרף לשירה יחד עימו ויעורר עליו רחמים רבים לפני הקדוש ברוך הוא.

84

כשהגיעו ראשוני היהודים לגור בפולין, אמרו ש'פולין' הוא מלשון 'פה-לין'. בכך ביטאו את האמונה שפולין היא מקום לינה זמני והם עתידים לשוב לארץ הקודש. הרבי אמר על כך, שזוהי גם הסיבה הפנימית לכך שהפולנים קראו למדינתם בשם זה. למרות שהפולנים, לא חשבו על כך במודע, בכל זאת, המזל הרוחני שלהם חש בכך והוביל שבסופו של דבר יבחרו בשם זה.

85

ביום כיפור אחד, התאמצו מאוד בתפילתם הבעל שם טוב ותלמידיו כדי לבטל גזירה שהייתה בשמים. במהלך התפילה נכנס לבית הכנסת יהודי פשוט שהתעורר משכורנו וכשראה את התפילות הרמות, התחיל לצעוק לקב"ה מעומק ליבו ותפילתו ביטלה את הגזירה. לאחר יום הכיפורים קנה לו הבעל שם טוב מלבושים חדשים כאות הכרת הטוב.

86

לאדמו"ר הזקן נולדו, במשך ארבע עשרה שנות נישואין, רק בנות. הוא נסע לרבו, המגיד ממזריטש, להתברך בבן זכר. כשהגיע אמר לו המגיד: כתוב "במה יזכה נער את אורחו". במה זוכים לנער? - "את אורחו", על ידי קיום מצוות הכנסת אורחים זוכים שייוולד בן זכר. בעקבות כך החל אדמו"ר הזקן להכניס לביתו הרבה אורחים וכעבור שנה נולד לו בנו, אדמו"ר האמצעי.

87

כאשר נסע רבי אברהם גרשון מקיטוב לארץ ישראל אמר לו הבעל שם טוב שיפגש עם האור החיים וימסור לו דרישת שלום משמו ושראה אותו בהיכל משיח, על כסא המשיח מעיין בספר "אור החיים". כשבא רבי גרשון לאור החיים ושוחח עימו הורה לו האור החיים שיבוא שוב למחר. כאשר בא למחר שוב אמר לו האור החיים: ראיתי את רבכם (הבעש"ט) והנה הוא חכם גדול, ובמילה "גדול" האריך מאוד. כאשר סיפר לו רבי גרשון את הד"ש שקיבל מהבעש"ט, הגיב האור החיים בפשטות: אכן, אך לשם מה צריך הוא להודיע לי זאת, כאשר הדבר ידוע לי כבר?!

88

הבעל שם טוב שלח את גיסו, רבי גרשון מקיטוב, לארץ ישראל כדי שיתראה עם רבי חיים בן עטר (ה"אור החיים"). בפגישתם שאל רבי גרשון את רבי חיים: "מדוע אתה לומד עם אנשים בעלי נשמות נמוכות כל כך? השיב לו ה"אור החיים": "כך היא דרכי, להוציא יקר מזולל".

89

כאשר נמלט אדמו"ר הזקן מפני נפוליאון ועזב את העיר לאדי, הוא ציווה לבני ביתו לקחת עימם את כל החפצים. לאחר מכן שרפו את הבית עם כל אשר בו. כאשר הגיע נפוליאון למקום, ומצא את הבית בוער, הוא הבטיח לשלם הון תועפות למי שיביא לו חפץ ששייך לאדמו"ר הזקן, אך הוא לא מצא דבר.

90

{{הידעת?/90}

91

כאשר הביאו את אדמו"ר הזקן למאסר במבצר הפטרופובלבסקי היה זה לפני עלות השחר. אדמו"ר הזקן הוציא את טליתו ובדק את ציציותיה עבור תפילת שחרית ומיד נפל פחד על כל הפקידים שנכחו שם.


92

בערב ראש חודש סיוון שנת תק"נ מלאו לאדמו"ר הצמח צדק שמונה חודשים. סבו, אדמו"ר הזקן, ביקש מבתו, מרת דבורה לאה, שתביא אליו את בנה, על מנת לברכו. מאז נהפך הדבר לשגרה ובכל ערב ראש חודש סיוון, היה הצמח צדק מתברך מסבו, אדמו"ר הזקן.


93

לאדמו"ר המהר"ש היו ניגונים קבועים לכל אחת מסעודות השבת. כמו כן, היה לו ניגון מיוחד לשעת לבישת בגדי השבת וניגון מיוחד לשעת פשיטתם במוצאי שבת.


94

אדמו"ר הריי"ץ הביא פעם לאביו, אדמו"ר הרש"ב, ספר סיפורים שנרשם על ידי אחד מבני בית הרב. אדמו"ר הרש"ב מאוד נהנה מהספר ואמר: אני מייקר זאת יותר מאשר לו היית מביא לי כתב יד קודש של רבי.


95

את הספר "אמרי בינה" (אחד הספרים העמוקים ביותר בתורת החסידות) כתב אדמו"ר האמצעי עבור החסיד ר' יקותיאל ליעפלי, שהיה נחשב לפשוט בידיעת הנגלה שבתורה. אדמו"ר הרש"ב התבטא על ר' יקותיאל כי הוא "מופת חי" על הנאמר "יגעת ומצאת".

96

החסיד הרב אייזיק מהומיל נפטר ביום כ"ו אייר תרי"ז. בשנת תרנ"ז, ארבעים שנה לאחר פטירתו, הוצרכו להעבירו ממקום קבורתו, וכשפתחו תלמידיו את הקבר לאחר תענית וטבילה מצאו את גופו שלם.

97

הרב רפאל נחמן כהן, שהיה בן בית אצל אדמו"ר הרש"ב, סיפר, שבכל פעם שהגישו לפני אדמו"ר הרש"ב ראש של דג בסעודה, אכל קודם את עין הדג ורק לאחר מכן אכל את שאר הדג.

98

באמצע שנות המ"מים, ישב פעם הרבי לבדו בסוכתו הפרטית, שנבנתה בסמוך לחדרו. הבחורים, שעמדו מבחוץ, שמעו את הרבי מנגן בלחש את הניגון (בשפה אנגלית) ווי ואנט משיח נאו (We want Moshiach now - אנו רוצים משיח עכשיו), אותו הרבה הרבי לנגן באותם שנים כביטוי לתביעת עם ישראל לגאולה שלימה על ידי מלך המשיח תיכף ומיד.

99

הרב ליפא ברענען שאל את הרבי ביחידות מה הוא יכול לענות לטענות חבריו שכאשר הוא לא אומר תחנון במועדים חסידיים וכדומה, כשהוא עובר בכך על איסור 'לא תתגודדו', והרבי השיב לו שהרי ההלכה אומרת שכולם הולכים אחרי בעל השמחה, כמו חתן, ולא להיפך...

100

ר' דוד מטולנא היה נוסע ליריד כי הרבה מחסידיו היו סוחרים שם. פעם ישב באכסניה וגבו אל החלון, ופתאום שאל מי האברך שעבר כעת בחוץ? אמרו לו שזהו בנו של הרבי הצמח צדק - הרבי מהר"ש. אמר ר' דוד מטולנא: "אני מקנא בממלא מקום שלו (כלומר, מקנא בצמח צדק שזהו הממלא מקום שלו). אמרו לו חסידיו: הוא הרי סוחר?! אמר ר' דוד שוב: "אני מקנא בממלא מקום שלו"

101

הרבי הצמח צדק אכל פעם דגים, וניסה לתקוע את המזלג בדג ללא הצלחה. כשחזר הדבר כמה פעמים אמר ה"צמח צדק": בדג זה התגלגלה נשמתו של אדם לץ גדול, וגם עכשיו הוא עדיין ממשיך בליצנות שלו, ועל כן אי אפשר לבררו על ידי אכילה.

102

כשהרבנית מנוחה רחל נסעה לארץ ישראל, אמרה לגיסה ובן-דוד הרבי הצמח צדק שהיא מפחדת מטיפות הגשמים. אמר לה הצמח צדק: מה הבעיה, אפשר ללכת גם בין הטיפות. מאז, מעולם לא נגעו בה טיפות הגשם.

103

שער ההגדה של פסח

בשנת תשל"ג יצאה לאור מהדורה חדשה של הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים בעריכת הרבי. ההערה בעמוד האחרון שחתם את ההגדה, הסתיימה במילים "משום צערא דינוקא". על מנת לסיים בדבר טוב, הורה הרבי ליצור חותמת גומי עם המילים "לשנה הבאה בירושלים", ולחתום במילים אלו בסיום ההגדה. חברי הועד להפצת שיחות עמדו במשך לילה שלם להחתים את כל ההגדות שהגיעו מהדפוס...

104

בשנת תשד"מ, אחרי הדפסת מהדורה חדשה של הספר ליקוטי תורה, הורה הרבי בהתוועדות בשבת קודש לקיים התוועדות גדולה ב-770, ונתן לאחראים על העריכה בקבוק משקה עבור ההתוועדות "כדי לערוך התוועדות חסידים גדולה, שבזה יעוררו אודות הוספה בלימוד התורה, ובמיוחד - בתורת החסידות, החל מלקוטי תורה וכו’".

בסיום ההתוועדות קרא הרבי למנהל ועד להפצת שיחות, ר' זלמן חנין ונתן בקבוק משקה נוסף עבור ההתוועדות.

105

פעם אחת הורה המגיד ממזריטש לאדמו"ר הזקן כי כשהולך לטבול במקווה קודם ספירת העומר, יטבול גם טבילה אחת עבורו (המגיד ממזריטש מיעט לטבול במקוואות מפאת חולשתו). אמר אדמו"ר הזקן, כי מכך הוא למד שני דברים. אחת, כי ניתן למנות שליח עבור טבילה במקוה. השני, כי יש מעלה לטבול במקוה לפני מצות ספירת העומר.

106

הרבי סיפר, כי כאשר נפרד אדמו"ר הזקן מהמגיד ממזריטש לשוב לביתו, פגש אותו רבי אברהם המלאך כשהוא עומד ליד הסוסים ומתכונן לעלות על המרכבה. אמר רבי אברהם המלאך, יש להכות את הסוס עד שלא יהיה יותר סוס. לפי גרסא אחרת: יש להכות עד הסוס עד שידע שהוא סוס. כאשר שמע זאת אדמו"ר הזקן, הוא החליט להשאר במזריטש תקופה נוספת.

107

גזירת הקנטוניסטים החלה בשנת תקפ"ז. 15 שנה קודם לכן, בשנת תקע"ג, אדמו"ר הזקן התנבא על גזירה זו, וכתב לחסיד ר' משה מייזליש: "וזה לכם האות שבקרב הימים . . יתחילו ליקח אנשי חיל מאחינו בני ישראל".

108

בי"ט כסלו של אחת השנים, שרו בתומכי תמימים ליובאוויטש את הניגון "שושנת חסידים" ובו המילים "ארור אביגדור" - המתייחסים לאביגדור מפינסק, שהלשין על אדמו"ר הזקן. המשפיע ר' שמואל גרונם העיר שלכאורה לא מתאים לומר 'ארור' על יהודי. הרבי הרש"ב פנה לעברו ושאל אותו בתמיהה: "און דער נוצרי?!..." ("והנוצרי?!", כשכוונתו לכך שביטויים מעין אלו נאמרים גם על ישו הנוצרי, שאף הוא היה יהודי, משמע אם כן שמותר להשתמש בלשון שכזו)

109

עם רכישת בניין 770, הפך החדר הנמצא בקומה הראשונה שלו בצד ימין של הנכנס לחדר בו ניהל הרבי הריי"צ את עבודתו, קיבל אנשים ליחידות, ואף היה נוהג לחזור בו מאמר חסידות בכל ליל יום שלישי. עם הצלתו של הרבי והגיעו לארצות הברית, העביר הרבי הריי"צ את החדר לרשותו על מנת שישמש דירה עבורו ועבור הרבנית חיה מושקא. כעבור זמן קצר עברו הרבי והרבנית לדירה שכורה, מאז החל חדר זה לשמש כמשרד לאירגון המרכז לענייני חינוך שהרבי עמד בראשותו במינוי הרבי הריי"צ. עם קבלת הנשיאות של הרבי, עברו משרדי המל"ח לחדר המזכירות, והחדר הפך לחדרו האישי של הרבי בו קיבל אנשים ליחידות, השיב לאנשים ששלחו לו מכתבים מכל רחבי העולם, וניהל את כל פעילותה של חסידות חב"ד.

110

פעם הגיע קצין משטרה אל רבי לוי יצחק שניאורסון (אביו של הרבי שליט"א) ובידו מסירה: שכיון שהוא נכד של אותו שניאורסון - אדמו"ר הזקן שאסף כסף בכדי לשלוח לחוץ לארץ (לארץ ישראל) ובכך מרד במלכות ואף ישב בכלא, כן גם נכדו מעורר מהומות והוא מורד במלכות ועל כן הוא צריך להישלח מהעיר.

אל כתב מסירה זה אף הוצמד מסמך המעיד על הנהגתו ה"גרועה", בו נכתב כי כשהיה בצ'רניגוב הלך ברחוב - לאחר התוועדות - כשהוא בגילופין וללא סירטוק.

111

בשנת תשל"ב - כאשר החלו לומר בפרק התהילים של הרבי את מזמור ע"א, שבו מופיע הפסוק "יפרח בימיו צדיק" - אמר ר' יעקב כ"ץ לרבי בדרך הלצה, כי במקום הפסוק "יפרח בימיו צדיק", היה ראוי להיות כתוב "יפרח בימינו צדיק" (כשהוא רומז, כמובן, לרבי מלך המשיח שליט"א).

השיב לו הרבי בחיוך: "אך אל תאמר זאת לבחורים, הם עוד עלולים לשנות את התהילים"...

112

פעם הזדמן הסבא משפולי למקום אליו עמד להגיע אדמו"ר הזקן. כל תושבי העיר התכוננו לבואו, ובין היתר שטפו את רצפת בית הכנסת אליו יכנס אדמו"ר הזקן. והנה לתמהונם של כל הנוכחים הופיע הסבא משפולי השתוחח עד לרצפה, ובזקנו הקדוש כיבד אותו, ויצר מעין שביל עד ארון הקודש, בידעו ששם תדרוכנה רגלי קדשו של אדמו"ר הזקן. על שאלת אחד מהקהל השיב לו: "אוי, אינכם יודעים כלל במי מדובר!".

113

פעם היה הסבא משפולי (המכונה בשם: השפאלער זיידע) בליאזנא בעת נשיאות כ"ק אדמו"ר הזקן, והתארח באכסניה שב'עליה' (קומה שנייה). אדמו"ר הזקן הלך לקבל את פני האורח החשוב, וכשעלה אליו במדרגות, אמר אז הסבא משפולי: "מי יעלה בהר הוי' גו'". כאשר עלה למעלה, אמר הסבא משפולי לאדמו"ר הזקן בענווה ובביטול - "אתה הולכים אל הבהמה הזקנה". והתחיל לבזות את עצמו. כשסיפר זאת אדמו"ר הרש"ב הוסיף: ואמר לי כ"ק אאמו"ר (אדמו"ר מהר"ש) שמכיון ששורש נשמתו (של הסבא משפולי) לקוחה משם ב"ן שכנגד ספירת המלכות שתוכנה ומהותה ביטול גמור לספירות הקודמות המשפיעות לה - לכן קרא עצמו בשם בהמה בביטול גמור.

114

הרבי מהר"ש, אמר לאחד מגדולי חסידיו, משכיל חסידי שהיה בקי בכל ספרי החסידות הנדפסים ודיבר חסידות בביאורים והסברים עמוקים: עליך להסתכל על תפילתו של יעקב ליב השמש, תפילה אחת שלו שווה יותר מכל ההשכלה שלך.

115

ר' יעקב לייב מראססנע היה בוכה רבות באמירת סליחות. כששאלוהו: ר׳ יעקב לייב, מדוע אתם בוכים? ענה: חלילה, אינני בוכה, אני רק מנגב את הבוץ המתאסף במשך כל השנה. המלמד של אדמו"ר הריי"צ, החסיד רבי ניסן, סיפר על תשובתו זו של ר׳ יעקב ליב לאדמו"ר הרש"ב, שהגיב על כך: במאמרי הגמרא והמדרש המשבחים את היהודים הפשוטים, ישנן שתי התבטאויות. בגמרא כתוב: אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרימון. במדרש כתוב: הריקין שבכם רצוף תשובות כרימון. מצוות ותשובות הן יראת שמים והשכלה, יהודי ירא שמים פשוט הוא גם בעל השכלה, אלא שזה מתבטא בצורה עצמית פשוטה. בהסברו של אותו רבי יעקב לייב, מונח הסברו העמוק של אדמו"ר האמצעי על הפסוק "אם תכבסי בנתר", שישנן דמעות המיועדות לכיבוס הנשמה, ולא ההתרגשות בהם היא העיקר.

11

בספר העתיק והקדמון "רזיאל המלאך" שנכתב ברוח הקודש, מובאת תפילה ברוח הקודש להצלחת רבי לייב שרה'ס שהיה מתלמידי הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש, הרבי שליט"א מלך המשיח הכריע כי ללא ספק הכוונה היא אליו.

117

החסיד שמואל דובער מבוריסוב בא לליובאוויטש לשאול את אדמו"ר הצמח צדק ענין מסובך בדא"ח. אמר לו הצמח צדק שישאל שאלה זו את החסיד רבי זלמן קרלבניק, שהיתה לו השגה מועטת בחסידות והיה אומר מאריך בתפילה ובתהילים בבכיה. ואכן רבי זלמן הסביר לו את הענין בטוב טעם ודעת, כששאלו רבי שמואל דובער על כך אמר לו רבי זלמן - כי נתחנך אצל דודו שהיה מחסידי אדמו"ר הזקן כי העיקר הוא שעבוד הלב, וממילא באה גם ההשגה בחסידות!

118

אדמו"ר הרש"ב אמר כי בכל ענין אוהב הוא את המתינות, וגם בשירה ונגינה. כאשר אדמו"ר הרש"ב היה כותב מאמרים היה לפעמים מפסיק באמצע, מניח מטפחת על הכתב, ומנגן.

בהתוועדות י"ט כסלו תרס"ד הבחורים שהשתתפו בהתוועדות ניגנו מהר מכיוון שרצו להזדרז ולשמוע את המאמר, אך הרבי נזף בהם באומרו: "לא ייתכן לעסוק בענין ולחשוב כיצד להיפטר ממנו. התייחסות כזאת נוגדת את האמת".

119

אמר אדמו"ר הריי"צ: כשיהודי אומר את תפילת אלהי נשמה כראוי בניגון בנעימה ובשמחה, הרי חשוב אצל רבש"ע כמו יהודי אחר האומר אותה תפילה עם כוונות האריז"ל.

120

אדמו"ר הרש"ב לא אחז מלימוד ריבוי חסידות אלא העיקר שיהיה הכל עם עבודה, להתפלל עם חסידות. מכיון שבלימוד חסידות עיקר ההבנה היא מתוך השפעה רוחנית מלמעלה ולא מעצם הלימוד. אדמו"ר האמצעי אמר בשם אדמו"ר הזקן כי ללמוד חסידות בלי עבודת התפילה היא חוצפה, והרי זה כמעט כ"מעמיד צלם בהיכל"!

121

אצל אדמו"ר האמצעי היתה תקנה כי אסור ללמוד חסידות מפיו של חסיד שאינו מתייגע בעבודת התפילה, ואכן כך היה נהוג בפועל שלפני שחסיד רצה לדבר בחסידות היו שואלים עליו אם הוא מאותם שמותר לשמוע מפיהם חסידות. אדמו"ר הריי"צ אמר כי לשמוע חסידות ממי שאינו ראוי לכך, הרי זו היא סקילה רוחנית!

122

המוהל בברית של רבי משה בנו של אדמו"ר הזקן, היה רועה שאיש לא הכיר בשם "בצלאל". כאשר החסידים תמהו מדוע נבחר דווקא רועה זה לשמש כמוהל בברית, ענה להם אדמו"ר הזקן שיהודי זה בקי בכל התורה כולה, ואור הנשמה מאיר בו על ידי משניות, שכן "משנה" אותיות "נשמה".

123

על החסיד רבי משה וילנקר, שהיה ידוע כ"חסיד פנימי", אמר אדמו"ר האמצעי: אצל רבי משה, משועבדים גם הרגלים להשגת אלקות. לפני הסתלקותו אמר ר' משה על עצמו, שביכולתו לתת דין וחשבון על על מחשבותיו, דיבוריו ומעשיו בעשר השנים האחרונות.

124

החסיד רבי יקותיאל ליעפלי היה מתחילה בעל כשרונות חלשים ביותר, והוא הגיע לאדמו"ר הזקן בעת שאדמו"ר הזקן היה מלובש בתפילין דרבינו תם, קפץ מהחלון אל חלון חדרו שבקומה השניה, וזעק במרירות: רבי חיתכו לי את החלל השמאלי שבו שוכן היצר הרע, ורבינו הזקן הגיב: רבונו של עולם, ואתה מחיה את כולם כתיב. מאותה שעה נפתח לבו של רבי יקותיאל, והתהפך לאיש אחר בהשכלה ובעבודה

125

היו ימים שלימים שבהם לא היה החסיד רבי יקותיאל מליפעלי טועם מאומה מכיון שהיה עסוק בתפילות שחרית מנחה וערבית. הוא אמר שמכיון שהרבי בירך אותו באריכות ימים, אם כן יכול הוא להיות בריא גם מבלי לאכול.

126

בקשר עם הסכסוך בכולל חב"ד בענין אופן חלוקת כספי התרומות הנאספות בקופה בין עניי ארץ ישראל, התבטא אדמו"ר הרש"ב כי "אנשי ירושלים לא ראו מאורות מימיהם", ולכן אין להם יכולת הבנה ושיקול דעת נכון, כשכוונתו היא שהם מעולם לא ראו את רבותינו נשיאינו.

127

בתקופת הבריחה הגדולה מקראון הייטס, התבטא הרבי בכאב על כך שהעסקנים נפגשים עמו ביחידות, מבטיחים הבטחות לחיזוק וביסוס השכונה, אך לא עומדים בהצהרותיהם. באחת ההזדמנויות אמר הרבי בפני קהל של אלפי חסידים בשעת ההתוועדות: "אם אתה לא רוצה - אל תפעל. מדוע הינך צריך לומר שקרים בחדר בו הרבי נשיא דורנו קיבל ליחידות?!"...

128

הרב מנחם צבי ריבקין עם העגיל באוזנו הימנית

כאשר החסיד ר' יחיאל נתן ריבקין, ששיכל את כל ילדיו בטרם עת, נסע לרבי המהר"ש לבקש את ברכתו לזרעא חיא וקיימא - בירכו הרבי מהר"ש בבן, ונתן לו עגיל שיענוד לבנו הנולד, כסגולה לאריכות ימים. בזכות ברכתו של הרבי נולד בנו, הרב מנחם צבי ריבקין, שאכן ענד את העגיל באוזנו עד סוף ימיו.

129

החסיד רבי משה שלמה מפאריטש נחלה אנוש באמצע חייו ואדמו"ר האמצעי לא הסכים לברכו בברכה לרפואה שלמה. רק כעבור שנתיים, בל"ג בעומר תקע"ו נאות הרבי לברכו, והוא נרפא מיד.

כשנפטר אדמו"ר האמצעי, בשנת תקפ"ח, עבר ר' משה שלמה והתיישב ליד קברו בעיירה ניעזין, ואדמו"ר הצמח צדק היה שולח לו מידי חודש כסף למחייתו.

130

כשהאדמו"ר רבי ישראל מרדכי טברסקי מרחמסטריבקא נכנס לחדרו של הרבי הוא לא רצה לשבת והמשיך לעמוד, והרבי אמר לו בפליאה: "מ'זעצט זיך ניט באַ מחותנים?!" (לא יושבים אצל מחותנים?!) יש המסבירים שכוונתו של הרבי הייתה לכך שאדמו"רי ליובאוויטש ואדמו"רי שושלת צ'רנוביל הם מחותנים, על ידי שרבי יעקב ישראל מטשערקאס נשא את בת אדמו"ר האמצעי. ויש המסבירים שהרבי החזיק את רבי ישראל מרדכי למחותנו, מכיון שבנו רבי דוד היה תלמידו כבנו של הרבי.

131

החסיד ר' אלחנן דב מרוזוב השם יקום דמו, שימש מספר שנים כמזכירו האישי של אדמו"ר הריי"צ. פעם פנה אליו אדמו"ר הריי"צ ושאלו: איפה המכתבים? שאל ר' חונייע: איזה מכתבים? מאצילות? השיב לו הרבי: די בריווען פון אצילות גייען ניט דורך דיר! [המכתבים מאצילות אינם עוברים דרכך!] .

132

היו זמנים אצל ר' יקותיאל ליעפלער מחסידיו של אדמו"ר הזקן שהיה מתפלל שחרית מנחה וערבית בזה אחר זה לא היה זמן להספיק ביניהם

133

הרב שמואל בצלאל שעפטיל - הידוע בכינויו 'הרשב"ץ' - זכה לראות בחייו שישה מרבותינו נשיאינו, בהיותו בחור צעיר זכה לראות את אדמו"ר הזקן, ובעת זקנתו היה המלמד של הרבי הריי"צ, נפטר בט"ו סיון תרס"ה.

134

בהתוועדות פורים תשי"ט אמר הרבי - בהתאם למנהג אמירת "פורים תורה" - ביאור על קריאת עם ישראל במגילה בשם "יהודים":

בין המן שצעק "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים", ובין מרדכי שצעק "ונהפוך הוא", "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" – החילוק הוא מן הקצה אל הקצה; וביניהם היו גם אחשורוש ושריו.

אמנם, כל הפלוגתא והמחלוקת היתה אם "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים", או "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר"; אבל "מיהו יהודי" – לא היה ספק לאף אחד!

135

בחלוקת הדולרים ביום ראשון ל' בניסן תנש"א, לאחר השיחה הידועה, עברה אשה חשובה שאינה חסידת חב"ד ואמרה לרבי שתמיד כשהיא מגיעה לרבי ה' נותן במחשבתה מה להגיד, והפעם איננה יודעת מה להגיד, ולכן זה סימן אצלה שהפעם הרבי צריך להגיד לה משהו.

הרבי ענה: "מה שאני צריך להגיד לך הוא, שאת תדאגי שהיהודים יעשו עבור הבאת המשיח, ולא לשלוח אלי. שיהיו בשורות טובות".

136

הרבי בסיום חלוקת הקונטרס 'דבר מלכות'

בט"ו אייר תנש"א, חילק הרבי את הקונטרס דבר מלכות בהוצאה מיוחדת, ובו שיחותיו בעניני גאולה ומשיח. הרבי הורה "שידפיסו כמו שהוא", היינו - להשתמש עבור החלוקה דוקא בשער ובעימוד של החוברת 'דבר מלכות' כפי שיצאה לאור אז בארץ, ולא במהדורה של החוברת "לקוטי שיחות בעניני גאולה ומשיח" כפי שיצאה לאור על ידי הועד להפצת שיחות. לאור זאת הודפסה החוברת עם השער 'דבר מלכות', ואפילו בלי לתקן את הטעויות שנפלו בהוצאה הקודמת... זו היתה הפעם היחידה בה חילק הרבי קונטרס בסתם יום של חול, בלי קשר למועד מיוחד כלשהו.

137

בהתוועדות בשבת קודש, ערב ל"ג בעומר של שנת תשל"ג, הודיע הרבי לתדהמתם של החסידים שלא יצא לתהלוכה למחרת, שלא כמנהגו בשנים שבהם חל ל"ג בעומר ביום ראשון. הסיבה לכך היתה מאורע של ההיפך מאהבת ישראל שאירע באותם ימים בשכונת קראון הייטס. הרבי סירב לצאת למרות כל תחנוניהם של החסידים השבורים והכואבים ואמר שהוא רוצה לצאת אפילו יותר מהם, אלא שאינו יכול - והתבטא בכאב: "סוגרים אותי בחדר כמו רשב"י במערה".

138

בהתוועדות עם הרבי בל"ג בעומר תשמ"ו, דיבר הרבי בשיחה בביטויים מיוחדים על הציפיה לביאת משיח - שצריכים "מאכן דעם אמת'ן געוואלד" [-לעשות צעקה אמיתית] ו"לדפוק על השולחנות כמו שצריך".

לאחר שיחה זו, ניגנו החסידים בעוז את הניגון "ווי וונט משיח נאו" - במשך שעה וארבעים דקות! את השיחה שלאחר מכן פתח הרבי ואמר שנהוג בהקפות של שמחת תורה להכריז "עד כאן הקפה א'", "עד כאן הקפה ב'", כדי שיוכלו להפסיק ולעבור להקפה הבאה...

139

כאשר הרבי מתוועד בשבת קודש, הוא נוהג לעסוק בשיחותיו בהרחבה בפרשת השבוע. יוצאות מן הכלל הן שתי שבתות שבהן לכל אורך השיחה לא מוזכרת פרשת השבוע כלל: שבת פרשת אמור תנש"א, ושבת פרשת וישב תשנ"ב. בשבתות אלו מוקדשת השיחה כולה לביאור עניני גאולה ומשיח.

140

בחג הגאולה י"ב תמוז תשמ"ח הודיע הרבי בשיחתו על "הצעה חדשה" - שכל אחד יכתוב על פיתקה מיוחדת שלושה ענינים חדשים שפעל במעשה בפועל בשנה האחרונה, בהתאם לרצונו של אדמו"ר הריי"צ - בעל הגאולה. הרבי ביקש שאת הפיתקה יכניס כל אחד למעטפה מיוחדת ועליה האות "ח" - ראשי תיבות "חדש", וגם ראשי תיבות "חשאי", כיון שתוכנה נשאר חשאי ומיועד אך ורק למסירה באוהל אדמו"ר הריי"צ.

הרבי הסביר את מטרת ההצעה - "לעורר את אלו שכל הענינים שעד עתה לא פעלו עליהם, רחמנא ליצלן, שכולי האי ואולי יתביישו מעצמם שאינם יכולים למלא הצעה פשוטה זו!"

141

מסופר שפעם בהתוועדות קודש של הרבי הרש"ב הבחורים מרוב השתוקקות לשמוע את המאמר ניגנו את ניגון ההכנה למאמר בחיפזון. הרבי הרגיש בדבר והקדיש שיחה שלימה לעניין, ותוכנה, שיהודי בעבודתו צריך לעשות כל דבר בשלימות ובפנימיות. אפילו שהמדובר הוא אודות דבר שמשמש כהקדמה לעניין אחר - הרי בשעה שנמצא בהקדמה, הוא 'מונח' בזה לגמרי. ובכלל זהו עיקר גדול, שהיכן שנמצאים ואוחזים, שזה יהיה באמת.

142

בעת ילדותו של אדמו"ר המהר"ש, לאחר שבחנו מלמדו, התפלא מלמדו על טוב ידיעותיו, אמר לו הצמח צדק: "על תפארת שבתפארת אין זו פליאה" (לידתו היתה בב' אייר, ובספירת העומר יום זה מכוון לספירת תפארת שבתפארת, ספירת התפארת מכוונת כנגד לימוד התורה בשלימות פנימית וחיצונית).

143

בשנת תר"ג באו לליובאוויטש הרבנים הגאונים רבי דוד לוריא מביחאוו, רבי נחמיה מדוברובנה, רבייצחק אייזיק אפשטיין, רבי פרץ מבעשנקאוויטש ועוד, להתיעץ בעניני עסקנות הכלל. הרב דוד לוריא התפלפל עם אדמו"ר המהר"ש בלימודו והמהר"ש נצחו. בהיות הרב פרץ אצל הצמח צדק סיפר לו על דבר הוויכוח והנצחון, אמר לו הצמח צדק: הברית מילה שלו היה בתפארת שבנצח.

144

בשנת ה'תש"ב, שנת האבל של הרבי הריי"צ אחר אמו הרבנית שטערנא שרה התקיים מניין בביתו של הרבי הריי"צ - בשל הקושי של כ"ק בהליכה. מפני הכבוד, שלא יראו את הרבי מובל בכסא גלגלים, המתפללים היו מגיעים אחרי כניסתו של הרבי ויוצאים לפני יציאתו. באחד הימים אחר התפילה ביקש הרבי מהציבור להמתין. אחרי שסובבו את הכסא לעבר הקהל החל הרבי לומר, בזה הלשון: "מ'האט מיר איבערגעגעבן ומודיע גיווען מלמעלה (=מסרו והודיעו לי מלמלעלה...) - שביום שאין אומרים תחנון צריכים לומר אחר התפילה את פרק כ' בתהלים, לא בסדר התפילה, כי אם בסדר תחנונים.

145

מסופר כי הרבי המהר"ש אמר לאשתו הרבנית רבקה לפני הסתלקותו בשנת תרמ"ג: "אני הולך לעלות שלושים מדרגות למעלה, ואת הולכת לרדת שלושים מדרגות למטה". ובאמת כך היה אחרי זמן מה נסתלק הרבי המהר"ש ועלה שלושים מדרגות למעלה, והרבנית רבקה זכתה לעוד שלושים שנים באריכות ימים.

146

כאשר נאסר כ"ק אדמו"ר הזקן, שלח שליח לרבי לוי יצחק מברדיטשוב שיתפלל עליו, אך השליח שכח את שם אימו של אדמו"ר הזקן. כאשר הגיע לברדיטשוב ורבי לוי יצחק שמע את הבשורה ואת בקשתו של אדמו"ר הזקן, פתח את החומש ונפתח בפסוק "וירא יעקב כי יש שבר במצרים", אמר רבי לוי יצחק: "שבר" ר"ת - שניאור בן רבקה, אסור בידי מצרים.

147

בעת שחרור אדמו"ר הזקן ממאסרו, היו חסידים שרצו לכתוב 'מגילת י"ט כסלו', וכבר הכינו נוסח של מגילה. אדמו"ר הזקן לא קיבל את המגילה, ואמר שסיפור המאסר והגאולה אינו צריך להיות כתוב במגילה, מכיון שהוא ישאר חי לנצח בלב ישראל. וכך אמר: "זה היום יוקבע למועד תמידי בישראל, אשר בו יתגדל ויתקדש שמיה רבא, ויתעוררו אלפי לבבות בישראל בתשובה ועבודה שבלב. כי המעשה (=סיפור המעשה) חקוקה בלב ישראל דלעילא וכתובה בלב ישראל דלתתא".

148

כאשר אדמו"ר הריי"צ ביקר בפילדלפיה בעת מסעו לארצות הברית בשנת תר"צ, נערך לכבודו טקס קבלת פנים בהשתתפות אלפי אנשים, שנערך בהיכל העצמאות של ארצות הברית, וכיבדו אותו לשבת על הכיסא עליו ישב נשיאה הראשון של ארה"ב מר ג'ורג' וושינגטון, ולאחר מכן הובילו אותו במכונית בתהלוכה לפעמון הדרור, עליו הניח זר פרחים כשהוא מכריז: "חופש המבוסס על דת הוא החופש הכי חזק".

149

במשך מסעותיו של אדמו"ר הריי"צ בארצות הברית נהג לצום במשך יום שלם בכל מקום שנערך לכבודו טקס קבלת פנים. בשיחה עם מקורביו התבטא, שהלוואי שכל ההתלהבות להעניק לו כבוד תהיה כמו אש ששורפת עצים, המשאירה אחריה גחלים, ולא כמו אשר המכלה בנזין שלא נותר אחרי זה שום רושם, כשהוא מתכוון לכך שהוא מקווה שמהתלהבות זו לערוך כבוד לרב ומנהיג יהודי יהיו תוצאות מעשיות בהוספה בקיום התורה ומצוות בקרב יהודי אמריקה.

150

האדמו"ר הזקן ציווה לכתוב על בנו האדמו"ר האמצעי - "העניו באמת".

האדמו"ר הריי"צ הסביר: שהסיבה שלא השתמש בלשון "השפל" היא, כי מי שהוא שפל - הוא במצב של נמיכות בלבד; אבל עניו, כאשר נדרש - הוא מראה התנשאות.

151

הרבי מבקר בקעמפ גן ישראל, ט"ו תמוז תש"כ

כאשר ביקר הרבי במחנה הקיץ גן ישראל בט"ז תמוז תשט"ז, ערך התוועדות לרגל חנוכת הבית של קמפוס המחנה. בסיום ההתוועדות חילק מצות לנוכחים. באמצע חלוקת המצות, הכניס הרבי כמה חתיכות מצה לכיס הסירטוק, ואז המשיך בחלוקה. לאחר כמה זמן הודיעו לרבי על תאונת דרכים שאירעה לרכב בו נסעו כמה חסידים. הרבי לא נבהל ואמר: "נו, הכל יהיה בסדר!" ואז הוציא את חתיכות המצה מכיסו על מנת שימסרו אותם לנפגעים. לאחר מכן התברר, שבדיוק בשעת התאונה עצר הרבי את החלוקה והכניס את החתיכות לכיס...

152

כשביקר פעם ר' שלמה מקרלין אצל אדמו"ר הזקן, סיפר בהתפעלות על אחד מתלמידיו שזוכה לגילוי אליהו. אדמו"ר הזקן השיב לו וכאן עומד ר' בנימין קלעצקער, הוא אוחז כעת במהלך התפילה בברכת 'שים שלום' ואצלו מאיר היחידה שבנפש והוא צוחק מהגילוי אליהו של תלמידך.

153

באחת היחידויות של הרב מרדכי שמואל אשכנזי המרא דאתרא בכפר חב"ד אצל הרבי, ביקש ברכה עבור בחור מכפר חב"ד שלא למד בישיבה, שיצליח להיפטר מהדרישה לשרת בצבא. כמענה, הרים הרבי את עיניו מהפתק ושאל אותו: 'מהיכן ההיתר על-פי דין למי שלא לומד תורה שלא ישרת בצבא 'מאי חזית דדמא דידך סומק טפי [מה ראית שהדם שלך אדום יותר]?!'...

154

למעלה מחצי שנה לפני שרבי מאיר שפירא מלובלין הכריז בכנסיה הגדולה של אגודת ישראל על תקנת 'הדף היומי', קדמה לכך תקנתו של אדמו"ר הריי"צ בהתוועדות י"ט כסלו תרפ"ג שכל אחד ילמד עמוד גמרא ביום.

155

בערב ראש חודש אב תשל"ה הרבי ערך התוועדות יוצאת מגדר הרגיל, והסביר שלמרות שיש שאלה על התוועדות בשלושת השבועות, הרי כמו שבעל מלאכה שמתפרס מלנגן מותר לו לנגן בשלושת השבועות, כך גם מותר לו לערוך התוועדויות - היות וזו המלאכה שלו.

156

בשנת תש"מ נערכה 'הכנסיה הגדולה' של התנועה העולמית 'אגודת ישראל' בירושלים. לקראת הכנסיה שיגר הרבי מכתב בן שתי עמודים שעסק בנושא שלימות הארץ, אך בעקבות השפעתו של נציג הליטאים בכנס, נמנעה הקראת המכתב. כאשר שמע על כך רבי שמחה בונים אלתר האדמו"ר מגור, יצא במחאה מהאסיפה וביקש שלא יזמינו אותו יותר, ואכן היתה זו הכנסיה האחרונה שנערכה מטעם 'אגודת ישראל'.

157

מסופר על ר' בנימין קלעצקער, שבעמדו פעם בנמל של העיר ריגא ליד רפסודות העצים שאותם עמד להשיט - שקע בהתבוננות בחסידות משך חמש שעות רצופות. כאשר הביעו לאחר מכן פליאה באזניו על כך, הגיב: מה הפלא? בעיני פליאה גדולה היא העובדה שאומרים "אחד" בעת קריאת-שמע וחושבים אז על העצים בנמל ריגא?!

158

אתר האינטרנט הראשון עלה לאויר העולם בכ"ט אב תשנ"א, וזמן קצר לאחר מכן דיבר הרבי כמה וכמה פעמים על הפצת משיח באופן הכי רחב.

159

לאמירת לחיים על משקה חריף בהתוועדות נאמרו על ידי אדמו"ר הריי"צ שני טעמים: א. כמו שמשקים את הבהמה לפני השחיטה כדי שיהיה קל יותר להפריד את העור, כך משקים את 'הנפש הבהמית' לפני שמתחילים בהתוועדות - כדי שיהיה קל יותר להפריד את השכבות החיצוניות המכסות על טוהר הנשמה. ב. כמו שמשקים את הבהמה כדי שיהיה קל לבדוק אם יש סירכה בריאה, כך גם אומרים לחיים - כדי שיהיה קל יותר לבדוק בהתוועדות אחר המומים ולתקן אותם.

160

פעם הלכו חסידים לאדמו"ר הזקן, ובלכתם בדרך התווספו אליהם אלפי חסידים מכמה וכמה מקומות, ולקחו שור וציפו את קרניו בזהב, כסדר הבאת הביכורים, ש"השור הולך לפניהם וקרניו מצופין זהב", וכך באו לאדמו"ר הזקן.

כאשר אדמו"ר הזקן ראה אותם מהחלון נכנס לחדרו והתגלגל על הארץ ואמר: 'מה הם רוצים ממני'? ואמרה הרבנית: 'הם רוצים לשמוע ממך מה ששמעת מרבך'. אמר אדה"ז: 'אם כן אומר ואומר'!

אז אמר אדמו"ר הזקן תורה על מאמר המשנה "החליל מכה לפניהם" כי החליל הוא מלשון חלל ומקום פנוי, ומכה ל' כהה (טונקל), וזהו החליל מכה לפניהם שהחלל ומקום פנוי נעשה כהה לפני מביאי הביכורים, מגודל הארת המצווה של הבאת ביכורים.

161

הרבי מקפיד במאוד להשתמש בשפה נקיה, ומתרחק משימוש בביטויים שליליים ונוהג לומר תחתם "היפך הטוב" וכדומה. אחד מהביטויים אותו טבע הרבי היה 'יהודי שאינו שומר תורה ומצוות לעת עתה' במקום להשתמש בביטוי 'חילוני'. בשיחה שנשא הרבי בענין 'מיהו יהודי' התבטא על כך: "לאמיתו של דבר כל היהודים הם "דתיים", ולפעמים, אצל אלו שקוראים עצמם "בלתי דתיים", יש דתיים יותר מאשר אלו שקוראים עצמם "דתיים"...".

162

חסידים מספרים אודות כח ההתעמקות של רבי בנימין קלעצקער, שאירע פﬠם ביום השוק בהלכו מבית הכנסת ﬠם הטלית ותפילין, התﬠמק במחשבתו, הניח הטלית ותפילין ﬠל עגלה אחת שﬠמדח בשוק, ובﬠמדו, הרים רגלו על ציר גלגל העגלה, והתﬠמק במחשבתו. בעל העגלה, גמר ﬠסקיו ונסﬠ בﬠגלה, ור' בנימין קלעצקﬠר נשאר, עומד בשוק, ורגלו (שהרימה ﬠל ציר גלגל הﬠגלה) באויר. אח"כ הורידה, אבל לא הרגיש מאומה. ורק כשהגיﬠ זמן תפלת המנחה נתﬠורר ממחשבתו.

163

לאחר אמירת התשליך בשנת תש"ה פנה הרבי לרב יעקב יהודה העכט והורה לו להכריז: "הרחמן הוא יברך את אדוננו מורנו ורבינו", והוא חשש לעשות זאת. כאשר הרבי ראה שהוא מתלבט, זירז אותו להכריז ואמר לרב העכט שאם הוא לא יגיד, לא תישאר לו ברירה והוא יצטרך לומר זאת בעצמו, ורק אז אמר זאת בלית ברירה.

164

מבין עשרות התקנות והמבצעים וההוראות של הרבי, היו רק כמה בודדים מתוכם שהתייחדו בכך שהרבי התבטא עליהם שזוהי 'בקשה נפשית', ביניהם: מינוי עשה לך רב, הקמת בתי חב"ד, הוספה באהבת ישראל, ארגון תהלוכות ל"ג בעומר, מסירת ברכת שנת טובה לחיילי צה"ל, עיסוק במבצע מזוזה, הדפסת התניא, הדפסת קובץ (קובץ סיום הרמב"ם) בו יוכללו כל הדרשות שנאמרו בסיום הרמב"ם, ועריכת התוועדויות בחג הגאולה י"ב תמוז.

165

כאשר המגיד ממעזריטש רצה לצוות על אחד מתלמידיו לכתוב שולחן ערוך באופן של 'הלכות בטעמיהם', היה בדעתו חמשה מתלמידיו שניתן להטיל עליהם עבודה זו; אדמו"ר הזקן, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי אלימלך מליז'נסק, רבי פנחס בעל ההפלאה ואחיו רבי שמואל מניקלשבורג, ובסופו של דבר הטיל את העבודה על אדמו"ר הזקן שהיה באותה שעה בגיל 25 בלבד, ששקד במשך מספר שנים על כתיבתו, וכאשר פרסם אותו נודע בשם 'שולחן ערוך הרב', זכה לתפוצה רחבה, והתקבל בברכה אצל כל גדולי ישראל.

166

כאשר שהה אביו של הרבי, רבי לוי יצחק שניאורסון, בגלותו בצ'יאלי ולאחר מכן באלמא אטא שבקזחסטן היו כמה מחסידי חב"ד ששהו אז באיזור ששימשו אותו ודאגו לצרכיו. לימים, הביע הרבי הכרת טובה בהזדמנויות רבות לאותם חסידים - שהרי החובה לעזור לאביו היתה מוטלת עליו בתור כיבוד אב, אלא שנמנעה ממנו בעקבות יציאתו מרוסיה הקומוניסטית.

באחת ההזדמנויות, בהתוועדות שבת פרשת עקב, כ' באב תשד"מ - יום מלאת ארבעים שנה להסתלקותו של רבי לוי יצחק - הודיע הרבי שיחלק לנוכחים בהתוועדות שזכו לשמש את אביו משקה, מבקבוק מיוחד שנשלח אליו מהתוועדות חסידים מאחורי מסך הברזל.

לאחר השיחה ניגשו לקבל משקה החסידים: ר' יוסף נימוטין, ר' יעקב יוסף רסקין ובניו ור' גרשון מענדל גרליק.

167

מסופר, כי הרבנית רבקה בהיותה כבת שמונה עשרה שנה חלתה, ציוה עליה הרופא שתאכל תכף ומיד עם קומה בבוקר משנתה, הרבנית רבקה לא רצתה לטעום קודם התפילה, והייתה מתפללת בהשכמה, ואחר התפילה הייתה אוכלת פת שחרית. כשנודע הדבר לחותנה, האדמו"ר הצמח צדק, אמר לה: יהודי צריך להיות בריא ובעל כוח, על מצוות נאמר "וחי בהם", הפרוש של וחי בהם: יש להחדיר חיות במצוות, בכדי שיוכלו לעשות זאת חייבים להיות בעל כוח ולהיות בשמחה. וסיים: אינך צריכה להיות על בטן ריקה. עדיף לאכול כדי להתפלל, מאשר להתפלל כדי לאכול, וברכה האדמו"ר הצמח צדק באריכות ימים. היא נולדה בשנת תקצ"ג והסתלקה בשנת תרע"ד.

168

במענה ליהודי ששאל את הרבי כיצד הוא יכול לתקן החסרה באמירת השיעורים היומיים, השיב לו הרבי: "חרטה על העבר, קבלה טובה על להבא. לימוד השיעור ההוא פעמיים. ב' פעמים ח"י מטבעות (סענט) לצדקה".

169

עם הקמת תנועת החסידות, כינה הבעל שם טוב את תלמידיו ובני חבורתו בשם: אוהבים, ידידים, חברה אהובים, חברה ידידים. רק כאשר התעוררה ההתנגדות לתנועה שהלכה והתפתחה קראו להם המתנגדים בשם 'חסידים'.

אדמו"ר הזקן התבטא על כך: "אך" - טוב לישראל!...

170

לאדמו"ר האמצעי היה בילדותו מורה פרטי. לאחר חודש תשרי של שנת תקמ"ז, התברר לו שכבר אין ביכולתו ללמד אותו - מכיוון שבהנחת התפילין בתחילת החודש (חודשיים קודם הבר מצווה) בירך אותו אביו שתפילין של יד יפעלו בו פתיחת הלב ותפילין של ראש פתיחת המוח, ומאז הוא השתנה לבלי הכר.

171

ידוע בשם הבעל שם טוב שמכל דבר שיהודי רואה או שומע צריך לקחת הוראה בעבודת ה'. פעם שאלו את הבעל שם טוב מה אפשר ללמוד מאפיקורס, והשיב: כשיהודי מבקש ממך עזרה, עליך לחשוב שרק אתה יכול לעזור לו!

172

בהתוועדות ו' תשרי תשל"א, התקיים במהלך ההתוועדות של הרבי (בנוסף לשידור הרגיל מ-770 לכל העולם) שידור מכפר חב"ד ל-770, במהלכו אמר החסיד רפאל נחמן הכהן 'לחיים' לרבי בשם כל הקהל בכפר חב"ד ובשם כל הקהל בארץ הקודש שהאזינו לשידור. לפני תחילת השידור היו כמה בעיות טכניות שעיכבו את תחילתו של השידור, ואז הרבי אמר להגיד את הפסוק מספר תהילים (צ, יז) 'ויהי נועם וגו", באומרו, שבאחרונים (ס' מטה משה דיני שופר ותקיעות סי' תת"ח) כתוב, שכאשר לא מצליחים לתקוע בשופר, אזי יאמרו פסוק זה, ויועיל להנ"ל. ואחרי כמה שניות השידור התחיל לעבוד.

173

י"א ניסן ב' אלפים תפ"ח היה היום הראשון של בני ישראל בארץ ישראל, ובאותו יום מל יהושע בן נון את כל בני ישראל.

174

כאשר בני ישראל הלכו במדבר, החל השליו לרדת בשעת רעווא דרעווין בשבת קודש י"ד אייר, ובתורת החסידות מבואר שהטעם הפנימי לכך היה מכיון שהשליו מורה על פנימיות התורה, השייך במיוחד לזמן רעווא דרעווין.

175

בשנת האבלות לאחר הסתלקותו של הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסאהן אביו של הרבי, התפלל הרבי את כל התפילות בציבור, והקפיד שיהיו במנין לפחות עשרה אנשים בנוסף אליו.

הפעם הראשונה בה אמר קדיש על אביו במחיצת חמיו אדמו"ר הריי"צ, היה בראש השנה של שנת תש"ה, וכאשר הרבי אמר את מילות הקדיש, גם הוא וגם אדמו"ר הריי"צ הזילו דמעות.

176

כאשר הוקמה שכונת נחלת הר חב"ד עבור גל העולים מברית המועצות, דחף הרבי באופן נמרץ את עסקני חב"ד לדאוג לפיתוחה וביסוסה של השכונה החדשה, ואף הציע שיקראו לה כפר חב"ד ג'.

177

כאשר אדמו"ר הריי"צ הגיע לארצות הברית בפעם השניה בט' אדר ת"ש לאחר הצלתו מאירופה הבוערת, הכריז מיד כי 'אמריקה אינה שונה'. באסיפת קבלת פנים בהשתתפות מקורביו שנערכה מיד לאחר מכן במלון, ניסו להניא אותו מלהתאמץ עקב גילו המתקדם ומצבו הבריאותי והקושי הבלתי אפשרי להצליח לבנות יהדות בארצות הברית כפי שהיה באירופה שלפני השואה, אך הוא השיב שעבודתו היא באופן מסודר, ואדם מסודר מצליח פי עשר.

178

מסופר כי אדמו"ר האמצעי הורה לחסיד שלא היה לו ילדים לאכול פת שחרית. לשנה בא החסיד ואמר שיש לו תאומים. אמר הרבי: כנראה שאכלת חתיכה יתירה. ואין זה פשוט! חתיכה יתירה זה מתנגד... ואכן, אחד מהבנים היה מתנגד חריף, לעומת השני שהיה חסיד...

179

בהקריאה והקדושה כתב הרבי הריי"צ את תולדות כל אדמו"רי חב"ד, כולל אלו שלא היו חב"ד-ליובאוויטש, כאשר הנוסח בשניהם הינו כמעט שווה. החילוק היחידי הוא שבאדמו"רי חב"ד אחרים כתב "פעל רבות למען חסידי חב"ד" ואילו אצל רבותינו נשיאנו כתב "פעל רבות למען כלל ישראל מלבד מה שעשה לחסידי חב"ד".

180

כאשר הובילו את אדמו"ר הזקן לקבורה בהאדיטש, נעצרה העגלה באמצע הדרך והיה נראה שאדמו"ר הזקן הגביה את עצמו וכאילו שוכב באויר. המלווים נבהלו מאוד ואז הם שמו לב שחיה טמאה נכנסה תחת העגלה. הם גירשו אותה ואדמו"ר הזקן חזר לשכב כמקודם.

181

בראש חודש כסלו תשמ"ח, כאשר התקיים כינוס השלוחים העולמי הראשון, הרבי חילק את קונטרס "ר"ח כסלו תשמ"ח" במיוחד לשלוחים, והקפיד שהמקבלים יהיו אך ורק שלוחים. כמה וכמה פעמים במהלך החלוקה שאל את העוברים בחלוקה: "דו ביסט א שליח?" [=הינך שליח?] כאשר אחד העוברים אמר שהוא משפיע, ענה לו הרבי (בערך): "פאר מיר אליין נעם איך ניט" [=בשביל עצמי אינני לוקח]...

182

לאחר ראש חודש כסלו תשל"ח שאל ד"ר וייס את הרבי מה יש לו לומר. הרבי ענה לו שהוא שמח שיוכל לחזור עכשיו למנהגו לשתות כל יום כוס תה עם הרבנית, שזה חשוב לו כמו הנחת תפילין.

183

הספר 'דרך אמונה' בהוצאת קה"ת

ביום שני, ב' כסלו תשמ"ח, לאחר חזרתם של הספרים שנגנבו מספריית ליובאוויטש ל-770, הורה הרבי בהפתעה להוציא לאור את ספר הקבלה דרך אמונה - אחד משלושת הספרים הראשונים שהובאו לרבי בהיותו באוהל - במהדורה מחודשת בהוצאת קה"ת, עד יום חמישי של אותו שבוע, לפני נסיעתו לאוהל. העורכים עמדו במשימה הבלתי אפשרית, והספר הודפס תוך שלושה ימים. בהוראת הרבי, נמכר הספר לציבור במחיר דולר אחד.

בהתוועדות בשבת שלאחר מכן, פרשת ויצא, התייחס הרבי בשיחה הרבי לתוכנו של הספר 'דרך אמונה' וביאר ענין בקבלה המובא בתחילת הספר.

184

לאחר האירוע הבריאותי בליל שמיני עצרת תשל"ח, דרש הרבי מהחסידים באמצעות המזכירים כי יוסיפו בשמחה באומרו שהריקודים השירים והשמחה מוסיפים לו בבריאות.

כאשר הושלמה החלמתו הניסית של הרבי והוא יצא לביתו הפרטי בראש חודש כסלו, ניגנו החסידים לילה שלם את הניגון החסידי שבהמשך הוצמדו אליו המילים 'וביום שמחתם . . ותקעתם בחצוצרות', ורק בשנת תשמ"ג הולחן והתקבל הניגון המכונה כיום ניגון לראש חודש כסלו.

185

אדמו"ר האמצעי הוא היחיד מבין נשיאי חב"ד שאין לו שום תמונה או ציור, ואין כל דרך לדעת כיצד היה נראה תואר פניו.

באחת ההתוועדויות הזכיר הרבי את הוראת חז"ל שבשעת לימוד התורה "יהא רואה בעל השמועה כאילו הוא עומד כנגדו", והסביר שאצל כל רבותינו נשיאנו אפשר לקיים זאת על ידי שמציירים בדמיון את תואר פניו; אך גם אצל אדמו"ר האמצעי אין חסרון בענין, מכיוון שהוא הכניס את עצמו בתוך תורתו (כמו שאמרו חז"ל לגבי הקב"ה שהכניס את עצמותו בתורה), ועל ידי לימוד תורתו באופן של ראיה, הרי לא רק "כאילו הוא עומד כנגדו", אלא בעל השמועה עומד כנגדו ממש!

186

יום הסתלקותו של אדמו"ר האמצעי הוא בדיוק ביום הולדתו, ט' בכסלו. הרבי מבאר שישנה מעלה גדולה בכך שצדיק מסתלק ביום לידתו, כדברי חז"ל: "הקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש, שנאמר: את מספר ימיך אמלא".

בשיחת ט' בכסלו תשמ"ט הוסיף הרבי ואמר, שאדמו"ר האמצעי הוא מהיחידים שזכו ל"ממלא שנותיהם" כפשוטו, מבין הצדיקים שידוע לנו על יום הולדתם; "מה שאין כן אצל הצדיקים שלא יודעים יום הולדתם - יש להעמיד על ה"חזקה", שכנראה נולדו באותו יום שבו נסתלקו, "ממלא שנותיהם . . מיום ליום"".

187

כששמעו את קריאת פרשת מלחמת עמלק מפיו של החסיד ר' בנימין קלעצקער, השתנה מראה פניו של ר' בנימין, כולו הפך להיות אדום, מלא שנאה וכעס על 'עמלק'. פעם נכח שם ר' זלמן זזמר שפנה אליו ושאלו: "מה רע עשה לך עמלק יותר מאשר לכל יהודי אחר, שכל כך עצומה שנאתך איליו? מהיכן 'לקחת' את זה?" ובמקום להשיב לו על כך אמר לו ר' בנימין: "סע לליאזנא לרבינו הזקן". ואכן כך עשה ר' זלמן ומאז נהפך לחסיד.

188

לאחר גאולתו של אדמו"ר הזקן ממאסרו בפטרבורג, היו חסידיו נתונים בהתלהבות ובשמחה גדולה. כתוצאה מכך היתה עבודת ה' שלהם בהתפעלות הלב, והיו יוצאים אל השדות להתפלל שם בצעקות.

בחג הגאולה הראשון, בשנת תק"ס, אמר אדמו"ר הזקן את המאמר "ברוך שעשה נסים", שבו הוא מרומם את מעלת העבודה בהתפעלות השכל - על מנת להסיר את החסידים מהתפעלות הלב. בתחילת המאמר, פתח "ברוך שעשה נסים לאבותינו - הבעל שם טוב ורבינו הרב המגיד, בימים ההם - פורים וחנוכה, בזמן הזה - י"ט כסלו".

בשנת תשי"א הוציא הרבי לאור את המאמר כפי שנכתב על ידי אדמו"ר הצמח צדק, בתוספת הערות ומראי מקומות משלו, ולאחר מכן הוא נדפס באור התורה.

189

המגיד ממזריטש קבע שאדמו"ר הזקן ור' אברהם המלאך ילמדו בחברותא. אדמו"ר הזקן היה מלמד את רבי אברהם המלאך תורת הנגלה, ורבי אברהם היה מלמד אותו את הנסתר שבתורה. אדמו"ר הזקן היה תמיד מזיז את מחוגי השעון אחורה כדי שיוכל ללמוד כמה שיותר עם רבי אברהם.

190

במשך שנים רבות, במוצאי שבת פרשת משפטים, היה מתקיים בקראון הייטס דינר (ערב התרמה) לטובת גמ"ח שומרי שבת. דינר זה זכה ליחס מיוחד מהרבי: הרבי כתב עבורו אגרת קודש מיוחדת, וכמו כן בהתוועדות השבת היה מזמין את מנהל הגמ"ח, הרב שמעון גולדמן, שיאמר דבר תורה כשלראשו חבוש שטריימל. הרב גולדמן היה נוהג, בדרך כלל, לשלב בדבר התורה סיפור חסידי בעל מוסר השכל הנוגע להתקשרות לרבי. לפעמים התייחס הרבי לתוכן הסיפור, במפורש או במרומז.

191

קופת צדקה של כולל חב"ד

קופות הצדקה הביתיות, הנפוצות כיום בכל בית יהודי, הן חידוש של אדמו"ר האמצעי, קודם לכן היה מקובל להחזיק קופות הצדקה רק במוסדות ציבור כמו בתי כנסת. בתחילת נשיאותו החלו השד"רים של כולל חב"ד בהפצת קופות צדקה ביתיות, כאשר הכספים שהיו מצטברים בקופות היו נאספים מידי תקופה על ידי השד"רים.

192

בשנת תשל"ט, כאשר התחוללה באיראן מהפכה קיצונית שסיכנה את חייהם של יהודי המדינה, הבריחו שלוחי הרבי קבוצות גדולות של מאות נערים ונערות מהמדינה. הנערים הפרסיים נקלטו בשכונת קראון הייטס, כאשר הרבי ליווה את תהליך קליטתם ועודד רבות את העסקנים שטיפלו בהם. החביבות שרחש להם הרבי הגיעה לשיאה בליל הסדר, כאשר הרבי ביקר באולמות שבהם נערכו הסדרים עבורם ובירך אותם (בנוסף למקומות בהם נהג לבקר מידי שנה: ישיבת תומכי תמימים המרכזית ומכון חנה).

בערב פסח, הרב יעקב יהודה הכט - ראש העוסקים בפעילות למען הנערים - ניגש לקבל מהרבי מצות בחלוקת המצות עבור ליל הסדר של הנערים. להפתעתו, ביקש ממנו הרבי שיתנו לו שמונה 'כזיתים' מהמרור של הנערים הפרסיים דווקא!

193

אוהל אדמו"ר הרש"ב בבית העלמין החדש ברוסטוב

בשנת תרצ"ט הרסו שלטונות רוסטוב את בית העלמין היהודי הישן בעיר, בו היה אוהל הרבי הרש"ב. החסידים במקום פתחו במבצע חשאי להעברת גופו הקדוש של הרבי הרש"ב לבית העלמין החדש. ההעברה בוצעה על פי הוראותיו של רבי לוי יצחק שניאורסון, אביו של הרבי. אחד החסידים - שתיעד את ההעברה במכתב לרבי הריי"צ בשנת תש"ח - העיד שגופו הקדוש של הרבי הרש"ב היה שלם, וגם הטלית שכיסתה אותו.

194

לאחר הוראת הרבי בו' באייר תנש"א, להוסיף בלימוד עניני גאולה ומשיח - הוציאו לאור הועד להפצת שיחות מהדורה מיוחדת של לקוטי שיחות בעניני גאולה ומשיח, בכותרת 'קונטרס דבר מלכות י"ב', שחולקה על ידי הרבי. מיד לאחר מכן הכינו חוברת שניה של שיחות בעניני גאולה ומשיח, אך להפתעתם, לאחר שהכניסו לרבי את החוברת - על מנת שיוסיף את תאריך ההוצאה לאור ב'פתח דבר' (ובכך יאשר את החוברת, כנהוג) - הרבי עיכב את החוברת ולא הוציאה. רק כשמונה חודשים אחר כך, בג' בשבט תשנ"ב, הוציא הרבי מענה "מהיר": "באם לא הוצא לאור עדיין - להוסיף עוד מכל הנ"ל דשנה זו". רק אחרי שהוסיפו מן השיחות האחרונות שנאמרו בעניני גאולה ומשיח, הוציאו לאור הועד את החוברת השניה.

195

בי"ד באדר א' תשמ"ו קנו כמה גבירים חב"דיים מכונית "קאדילק" חדשה ונוחה יותר עבור הרבי. כאשר יצא הרבי לנסוע לאוהל, וראה את המכונית, פנה למזכיריו יהודה לייב גרונר וחיים יהודה קרינסקי בתמיהה. לאחר שהסבירו לרבי שקנו עבורו מכונית חדשה, סירב הרבי לנסוע בה - בהסבירו ש"שונא מתנות יחיה" - והמתין במשך יותר משתי דקות במקומו, כשפניו רציניות, עד שהובאה בחזרה המכונית הישנה.

בשיחת שבת פרשת קדושים באותה שנה התייחס הרבי לנושא, ואמר: "כל המושג של מכונית חדשה אינו תופס מקום אצלי כלל, אין לי שום מושג בזה"!

196

הספר לקוטי תורה לג' פרשיות הוא ספר המלקט מאמרי חסידות של אדמו"ר הזקן מספרו תורה אור, עם הגהות וביאורים מאדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש. הספר הוכן לדפוס על ידי אדמו"ר המהר"ש, אך הוא הסתלק לפני שהספיק להוציאו לאור וקרוב משפחתו, ר' משולם רייך, נשלח לווילנה לטפל בהדפסה. עקב רשלנותו הצליחו מתנגדי הרבי המהר"ש, חסידי קפוסט, להחליף את מאמרי הרבי המהר"ש במאמרים אחרים - וכשיצא הספר שמו אותו ללעג וקלס. האדמו"ר רבי שלמה זלמן מקאפוסט יצא במכתב מחאה נגד הספר. מאז לא יצא הספר שוב, והמאמרים שבו נכללו בסדרת אור התורה של הצמח צדק.

197

התמונה שצולמה בהוראת הרבי

הרבי מקפיד מאוד לרשום בראש כל דף 'ברוך השם', ונהג כך גם כאשר כתב על פיסות נייר קטנות, או כאשר קיבל תמונות של חסידים.

בשנת תשל"ג הורה הרבי לחסידי חב"ד בארץ לעשות מבצעים עם חיילי צה"ל, בדגש על פעילות עם הטנקים בצה"ל, ולצלם את הפעילות. חסידי חב"ד בעפולה צילמו את עצמם על טנק עם כרזה על חמשת המבצעים, ושיגרו את התמונה לרבי. הרבי הוסיף 'ברוך השם' בצד האחורי של התמונה. בהמשך, היתה התמונה תלויה זמן רב בחדר המזכירות.

198

הרבי אומר שיחה ביחידות לגבירים

פעמיים בשנה, בתחילת חודש תשרי וחודש ניסן, היתה נערכת יחידות לגבירים תומכי מוסדות חב"ד, חברי הקרן לפיתוח מחנה ישראל. במהלך היחידות היה זוכה כל אחד מהגבירים, עם בני משפחתו, לשוחח עם הרבי בפרטיות. החל משנת תשמ"ח, נפתחה היחידות באמירת שיחה מהרבי. בפעמיים הראשונות נאמרה השיחה באנגלית; ובפעם השלישית - בח' בתשרי תשמ"ט - דיבר הרבי בתחילה כמה דקות באנגלית, ולאחר מכן אמר: "מכיון שנפגשנו יחד הרבה שנים, אני מאמין שיהיה לכבוד לכם שאעריך את כל אחד ואחד מכם כפי שאתם באמת, ואדבר אתכם בשפת היידיש, שפה הקרובה למשפחתכם, שפת ה'מאמע לשון' שלכם"... מכאן עבר הרבי לנאום ביידיש, ובמפגשים הבאים - דיבר ביידיש בלבד.

199

'קונטרס אהבת ישראל' הוא לקט מקורות מנגלה וחסידות בנושא אהבת ישראל, שיצא לאור במהדורה מיוחדת בשנת תשל"ז. הרבי הודיע שיחלק את הקונטרס, בחתימת ידו הקדושה, לכל אחד מהמשפיעים - שהציע אז למנות בקהילות חב"ד. בהתוועדות שבת פרשת בא תשמ"ג, התייחס לכך הרבי וטען שאיש אינו מעוניין להתעסק בהשפעה, כפי שביקש, ולכן מלבד מתי מספר - כמעט אף אחד לא פנה לקבל את הקונטרס!

ביום הולדתו, י"א בניסן תשמ"ט, הודיע הרבי שיחלק את הקונטרס לכל החסידים שמעל גיל בר מצוה. מכיון שהעותקים שחולקו היו רק אלו שנשארו מההדפסה בשנת תשל"ז, רק כ-200-300 העוברים הראשונים הספיקו לקבל את הקונטרס מהרבי, ולעוברים הבאים חילק הרבי דולרים לצדקה בלבד.

200

ציצית

לבעל שם טוב היתה חיות כל כך גדולה בעשיית המצוות, שחדרה גם בחפצים הגשמיים שהיו שייכים לו, עד שראו על הציצית שלו כאילו היא זזה מעצמה.