שריקה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרבי מסמן לשרוק במהלך חלוקת כוס של ברכה

בהתוועדות א' דראש חודש חשוון תשל"ו, החל הרבי לשרוק ואף הורה לכל הקהל לשרוק. תמונת הרבי שורק פורסמה בעיתון "אלגמיינר ז'ורנאל", והיו חסידי חב"ד שהתביישו בפירסום התמונה, בטענה שאין זה "כבוד ליובאוויטש", ואף שלחו תגובות נזעמות למערכת העיתון.

התייחסות הרבי לפרשיה[עריכה]

" מיד כשהתפשטה השמועה על דבר השריקות - הסתובבו אובדי-עצות והחלו להתלחש זה עם זה: איי! מה עושים? היה כאן כשלון... הורו לשרוק, ופלוני בן פלוני הולך ומרעיש ששריקות הם ענין השייך, להבדיל, ל"שייגעץ" ברוסיה (כביכול) - ואילו כאן שרקו בפומבי, ולא עוד אלא שהורו גם לאחרים לשרוק... "

– מתוך השיחה

בהתוועדות פורים ה'תשל"ו, התייחס הרבי בהרחבה לפרשייה זו. בהתוועדות הרבי הסביר, שלעניין השריקות יש מקור בתנ"ך ובגמרא[1], וכמו כן, בעת השריקות נכחו יהודים שנראה במוחש שהשריקות גרמו להם חיות בענייני יהדות. ובכל מקרה, פוסק הרמב"ם שצריכה להיות הנהגה בדיוק כמו דוד המלך, שהתנהג באופן של "מפזז ומכרכר בכל עוז".

בנוסף, הרבי הסביר, שבמסכת חולין הובא הכתוב בתרי עשר, המבאר שבבוא זמן הגאולה יוציא הקב"ה בעצמו את בני ישראל מן הגלות. ומובא בהמשך, שהאופן שבו יקבץ את בני ישראל הוא על ידי שישרוק להם, וכפי שמבואר במפרשים לתרי עשר שם שהקב"ה ישרוק לבני ישראל "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁרֹק"[2].

הכתבה עם תמונת הרבי, אליה מתייחס הרבי בשיחה

בהמשך הרבי הבהיר, שלא ניסו להדמות לקב"ה חלילה, אבל אף על פי כן, בגמרא שם הובהר והובא מעשה בציפור ששרקה, ו"רחמה" שמה, ושריקתה עוררה סברא שזהו סימן על קירוב קץ הגאולה, והיו שחשבו שזוהי השריקה המדוברת בכתוב ההוא, עד שנודע שציפור זו דמיון היא, ושריקתה אינה שריקה הרצויה. כלומר, שרק מצד ענין צדדי הוכרח שלא זו השריקה האמיתית של הקב"ה.

ומגמרא זו יוצא, ששריקתו של הקב"ה אינה "שריקה ברוחניות" שתשמע רק ב"רקיע השמיני" או השביעי, כי אם, שריקה שתשמע באזני בשר. וכן, ששריקה זו יכולה להשמע אפילו מפי הציפור, על אחת כמה וכמה מפי "אחד הריקים", ועל אחת כמה וכמה על ידי אדם מישראל.

הרבי המשיך והסביר את הקשר בענין זה, אשר ידוע מאמר רז"ל ש"היו מכבדין את המצוות שהן שלוחי". ובמילא, מובן ופשוט שאין מקום כלל לשרוק להנאתו בחלל האויר, אך מה שאין כן בשעה שישנו ענין של שמחה של מצוה, שאז ישנו סיכוי שבאחד הנוכחים יהיה ענין של "גאולה"[3] מיצרו הרע, ולו במצוה אחת, אז מצוה לשרוק על הספק, ואפילו על ספק ספיקא, ואפילו על מאה ספיקות.

לקריאה נוספת[עריכה]

  • שורק על העולם, שבועון בית משיח גליון י"ז טבת תשפ"א עמוד 44

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. מסכת חולין
  2. ישעיהו ז יח
  3. על פי המובא מהגמרא בחולין.