שריפה (בחסידות)

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שריפה היא התפשטות לא מבוקרת של בעירה הנוצרת בדרך כלל באופן טבעי לא מכוון, וגורמת לנזקים גדולים עד שמצליחים להביא לעצירת התפשטות, עד לכיבויה ודעיכתה הסופית, באמצעות שפיכת מים על מוקדי הבעירה.

בעבר, מערכת הובלת המים לא היתה מפותחת, והבתים היו בנויים מחומרים דליקים כגון עץ, והשימוש באש כמקור חום, היה נפוץ. כתוצאה מכך פרצו שריפות רבות, והם גרמו לנזקים גדולים.

כיום, בכל אזור מיושב ישנה תחנת כיבוי אש, שתפקידה למנוע התפשטותן של שריפות, וצמצום הנזקים שהן מחוללות.


התייחסות רבותינו נשיאינו לשריפות[עריכה]

כאשר חסידים כתבו לרבי והודיעו על שריפה שאירעה בביתם, עודד אותם הרבי[1], וציטט להם את דברי אדמו"ר הצמח צדק בספרו דרך מצוותיך: "אחרי שריפה מתעשרים", כשהוא מסביר שסדר ההנהגה האלוקית בעולם הוא על פי סדרן של המידות האלוקיות חסד, דין ורחמים. כך שלאחר שמתעוררת מידת הדין על האדם ופוגעת ושורפת את ביתו, מתעוררת לאחר מכן מידת הרחמים, וממשיכה לאדם שפע אלוקי, המתבטא בעשירות ובהרחבה גשמית.

שריפות אצל רבותינו נשיאינו[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – השריפה הגדולה בליובאוויטש

השריפה הראשונה שאירעה אצל רבותינו נשיאינו, היתה כבר בזמנו של אדמו"ר הזקן בשנת תק"ע, שאז נשרפו חלקים רחבים מתורתו וכתב ידו של אדמו"ר הזקן, וביניהם חלק מהשולחן ערוך שלו, 'ספרן של צדיקים'[2], וספרים נוספים[3].

בשנת תקע"ב, כאשר אדמו"ר הזקן נטש את ליאדי בבריחתו מפני נפוליון, לקח עימו את כל חפציו, ולאחר מכן, כשהשיירה עימה נסע כבר הייתה מרחק ניכר מליאדי, חזר לשם בעגלה מהירה, והבעיר את הבית כולו על מנת שלנפוליון (שהיה בעל שליטה בכוחות טומאה רוחניים) לא תהיה אחיזה בשום חפץ ששייך אליו.

בזמנו של אדמו"ר הצמח צדק אירעה שריפה נוספת בליובאוויטש שהחריבה בתים רבים, ובתוכם את בתיהם של אדמו"ר הצמח צדק ומשפחתו, יחד עם מאות אלפי גליונות של תורת הנגלה והחסידות בכתב ידו של הצמח צדק.

בשנת תרס"ח פרצה שריפה בזאל הקטן של הישיבה בליובאוויטש, ותלמידי הישיבה שנכחו במקום כיבו אותה לפני שתספיק להתפשט ולגרום נזק ממשי. בעקבות שריפה זו עבר אדמו"ר הרש"ב לומר חסידות בזאל הגדול[4], בשנת תרע"ז פרצה שוב שריפה, והפעם פגעה בבתיהם של בחורי הישיבה.

לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה שבעקבותיה עזב אדמו"ר הרש"ב את העיירה ליובאוויטש, פרצה בשנת תרפ"א שריפה נוספת בעיירה, וכילתה את כל חצר רבותינו נשיאינו.

השריפה כמשל[עריכה]

השריפה משמשת בחסידות כמשל לנושאים רבים ומגוונים, הן בעניני עבודת ה' והן בעניני השפעה והפצת המעיינות:

שריפת הנר[עריכה]

פסקה זו לוקה בחסר. הינכם מוזמנים להרחיב אותה

הצלה רוחנית[עריכה]

הרבי המשיל את מצבו הרוחני הירוד של הדור שלנו למצב של שריפה[5], שכאשר העיירה בוערת ובכל רגע ורגע נשרפים חפצים נוספים, אין זמן לשבת ולתכנן מה להציל קודם ומה להציל לאחר מכן, אלא רצים ומצילים בזריזות את מה שמצליחים להציל ראשון.

במטפאורה זו השתמש הרבי על מנת להסביר מדוע הוא מורה לכל אחד ואחד להתעסק עם השפעה על יהודים אחרים וקירובם ליהדות מבלי להתחשב במצבו הרוחני של האדם עצמו, ולהעדיף פעולות ומעשים על פני עבודה בה מודגש הסדר ההיררכי.

יחד עם זאת הדגיש הרבי, שלמרות שאין להקפיד על הסדר של הצלת נשמות בני ישראל בדור זה, יש להקפיד לנהוג אך ורק על פי כללי התורה, וזאת על מנת למנוע מצב בו משתמשים לכיבוי השריפה עם נפט במקום עם מים, כלומר שבמקום לכבות את השריפה הרוחנית, גורמים להגדיל אותה כאשר לא נוהגים על פי כללי ההלכה[6].

הערות שוליים

  1. ראו לדוגמא מכתב מתאריך ח' שבט תשי"א. י' שבט תשט"ו.
  2. ספר התניא נקרא בשם 'ספרן של בינונים' הואיל והוא נועד בשביל כלל העם היהודי, שכולם יכולים להתעלות למדריגת בינונים. במקביל לספר זה עמל אדמו"ר הזקן על כתיבת 'ספרן של צדיקים', שנועד להדריך בעבודת ה' גם את צדיקי הדור.
  3. אצל חסידים מסופר ששריפה זו היתה קשורה עם פטירתו של הסבא משפולי, ראו מכתב הרבי בזה, יו"ד מנחם אב תשי"ד.
  4. זכרון לבני ישראל, פרק ג'.
  5. ראו לדוגמא שיחת ליל ב' אייר תש"י, מכתב הרבי ג' אייר תשי"ב.
  6. ראו לדוגמא שיחת ליל ב' דחג הפסח תשי"ד, מכתב י"ט תשרי תשט"ז.
'