שניאור זלמן ברונשטיין

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ר' זלמן ברונשטיין

ר' שניאור זלמן ברונשטיין, (תרע"א - ט"ז תמוז תשס"ד) נולד לאביו החסיד הרב חיים עזרא ברונשטיין שכונה "עזרא הסופר", בעיר צ'רקאס.

ילדותו[עריכה]

את שנות ילדותו עשה בעיר צ'רקאס, אליה נשלח אביו בשליחות הרבי הרש"ב כדי להפיץ שם את תורת החסידות.

במשפחה היו ארבעה ילדים. ר' זלמן, מיכאל, עטי ובלומה. הילדים מעולם לא הלכו לבתי הספר הממשלתיים, וזו היתה מסירות נפש עצומה מצד ר' חיים עזרא. השלטונות הערימו עליו קשיים רבים אין-ספור. במשך תקופה ארוכה שיחד בכסף רב את שומר הבנין כדי שלא ידווח על ילדיו על זה שאינם הולכים לבית הספר. גם כשנודע הדבר, והשלטונות הערימו קשיים - ר' חיים עזרא עמד על שלו.

במשך תקופה מסויימת למד ר' זלמן בעיר, אך כשהגיע לגיל 11 ואחיו מיכאל היה בן 9 בלבד, נסעו לישיבת 'תומכי-תמימים' בקרמנצ'וג. חלק מהדרך לשם עשו באוניה. ר' חיים עזרא שמח מאוד כשהגיע לישיבה ופגש שם את חבריו החסידים מספסל הלימודים בשבתם תחכמוני בליובאוויטש; ביניהם היו ר' יחזקאל הימלשטיין, ר' ישראל נח בליניצקי ועוד, שלימדו שם.

הלימודים התקיימו במחתרת תוך פחד תמידי. התנאים שלמדו שם היו קשים מאד, אבל לא היה בפני מי להתלונן. ר' זלמן אכל 'טעג' אצל חסידישע בעל'בתים. אבל העוני באותם ימים היה כה גדול, שהיו ימים שפשוט לא אכל כלום...

לאחר שהישיבה בקרמענצ'וג נסגרה, נסעו ה'תמימים' לפלוצק שם עמדו על פרשת דרכים; היו שנשארו בעיר והיו שהלכו לנעוול. ר' זלמן המשיך לישיבה בנעוול בעוד אחיו מיכאל נשאר בפלוצק.

בנעוול היה רק שנה אחת, תרפ"ז. למדו שם כחמשה-עשר תלמידים בעזרת הנשים של אחד מבתי הכנסת אצל החסיד ר' יהודה עבער.

לקראת יום כיפור, נסע יחד עם שאר ה'תמימים' להיות עם הרבי בלנינגרד, וגם כדי להפרד ממנו קודם שעזב את רוסיה.

לאחר נעוול למד בוויטבסק, ומשם המשיך בבריחות ממקום למקום, לאחר שהישיבות נחשפו ונסגרו בקצב מהיר יחסית.

בגיל 20 לא היתה לו ברירה, ור' זלמן עזב את הישיבה והתחיל לעבוד. ר' זלמן היה בניקולייב ועבד בטריקוטז'.

במוסקווה התחתן עם בת דודו ר' הרשל ברונשטיין. לאחר שהתייתמה מהוריה, לקחה אחד מדודיה לביתו במוסקבה. החתונה התקיימה במחתרת בביתו של ר' שלמה חיים קסלמן. בחתונה השתתפו חסידים גדולים כמו ר' פינייע ראקשיקער, ועוד רבים.

כשפרצה מלחמת העולם השניה נאלצו לברוח מהעיר, ולאחר נדודים ארוכים הגיעו לטשימקנט שבקזאחסטאן, הסמוכה לגבול עם אוזבקיסטאן. מייד לאחמ"כ עברו לכפר מונקנט, אף הוא בקזאחסטאן. כעבור מספר ימים הצטרפו אליהם גם הוריו של ר' זלמן.

גיוסו לצבא האדום[עריכה]

לא רבים מאנ"ש והתמימים גוייסו לצבא. הסכנה היתה גדולה, וכל מי שיכל לברוח ולהימלט מאימת הגיוס - נמלט על נפשו. את ר' זלמן גייסו בע"כ, ובמשך כארבע שנים רצופות שירת בצבא הרוסי בקרבות קשים מול הגרמנים. מיד לאחר שגוייס, נשלח לשרת בגדוד 123. גדוד זה עמד בהכון בתור עתודות רזרבה.

לא היה קל ליהודי להיות בצבא, שכן האנטישמיות היתה גדולה. בתקופה הראשונה לשהותו בצבא היו עימו זוג התפילין, אבל לא היה פשוט להניחן. למרות הפחד והסכנה שבהנחת התפילין ר' זלמן לא ויתר. מידי בוקר, כשכולם עדיין היו שקועים בשנתם עמוק בבונקר, היה מתכסה בשמיכה ומניח תפילין. בתקופות שהיו שוהים ביער, היה משכים קום ומניח את התפילין במהירות בין עצי היער. כך עשה מידי בוקר, עד שאיבד את התפילין. במשך כל 4 שנות השירות בצבא, ר' זלמן מעולם לא אכל אוכל מבושל, והסתפק בלחם ובירקות בלבד. לאחר גילגולים רבים נלקח ר' זלמן ל'מקהלה הצבאית' בזכות קולו הנדיר ובכך ניצלו חייו.

לאחר שחרורו מהצבא ארגן במסירות נפש שתי 'עשאלונים' (רכבות משא) כשבכל 'עשאלון' היו כשבעים משפחות ביניהם היו ר' שלמה חיים קסלמן ומשפחתו, ר' ישראל נח בליניצקי ומשפחתו ועוד גדולים ורבים. ב'עשאלון' השני היה גם הוא ומשפחתו.

הם עברו את הגבול לפולין ומשם לאוסטריה. באוסטריה שהו במשך כשנה והתגוררו במחנה פליטים מיוחד שהקימו האמריקאים. תקופה מאוחרת יותר הגיע לצרפת שם היה עוד כשנה.

בשהותו בצרפת כתב לרבי הריי"צ שנמאס לו מהטלטולים בגלות והוא רוצה לעלות לארץ ישראל. כעבור זמן קיבל מכתב מהרבי שם כתב הרבי "נכון הדבר וטוב הדבר".

בשנת תש"ט עלה לארץ באוניית 'קדמה', והגיע לחופי הארץ ימים מספר לפני חג הפסח. מיד הובאו למחנה עולים בפרדס-חנה ואז הקימו וועד שמנה את ר' זלמן פלדמן, ר' אייזיק קרסיק ור' זלמן ברונשטיין, וביחד עם אגו"ח התחילו לחפש מקום נאות עבור מגורי החסידים שעלו זה עתה לארץ, בשיתוף פעולה של הסוכנות ומשרדי הממשלה.

לא עברו ימים רבים עד שמצאו את 'ספריא' (היום, כפ"ח), ועברו להתיישב בו ולהפריח אותה משממותיה.

נפטר בט"ז תמוז תשס"ד, ונטמן בהר הזיתים.

משפחתו[עריכה]

בניו:

בנותיו: