שלמה זלמן הכט

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף שלמה זלמן העכט)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ר' שלמה זלמן העכט היה שליח אדמו"ר הריי"צ והרבי לשיקאגו ומראשוני החסידים שחיו בארצות הברית.

תולדות חיים[עריכה]

ר' שלמה זלמן נולד לאביו ר' יהושע העכט, מראשוני החסידים בארצות הברית, ולאמו מרת שרה, בתו של ר' יהושע אסטער.

ר' שלמה זלמן הוא האח המבוגר בין ששת האחים לבין משפחת העכט. אחריו: משה יצחק, אברהם דוב, יעקב יהודה, פרץ, שלום.

בהיותו תלמיד בישיבת "תורה ודעת" התקרב ר' שלמה זלמן, יחד עם אחיו ר' אברהם דוב העכט לר' ישראל ג'ייקובסון, אשר היה מוסר אז שיעורים לקבוצת בחורים שהיו מגיעים אליו מספר פעמים בשבוע ללמוד תניא ושאר ספרי חסידות. הקבוצה נקראה 'אחי תמימים'.

חתונתו[עריכה]

בג' ניסן תרח"ץ, בא ר' שלמה זלמן בקישורי התנאים עם ב"ג, בתו של ר' ישראל ג'ייקובסון, מי שלימד אותו חסידות.

החתונה התקיימה בג' אלול באותה שנה. על פי ההסכם עם החותן לעתיד, מיד לאחר שמחת השבע ברכות, עלו הזוג הצעיר על האניה לכיוון פולין - החתן הצעיר נסע ללמוד בתומכי תמימים.

הנסיעה לאטוואצק[עריכה]

בשנת תרצ"ט, הודיעה השגרירות האמריקאית לאחים העכט כי עליהם לעזוב את אוטווצק, כיון שענני מלחמה מרחפים מעל אירופה. בברכת הרבי, עלו על האניה, כאשר אליהם מצטרפים בהמשך שאר הבחורים שהגיעו מאמריקה לישיבה. בחורים אלו, היו כמעט היחידים שניצלו מכבשן האש הנאצי. כמעט כל שאר תלמידי הישיבה, נהרגו במלחמה הארורה.

מיד לאחר הגעתו של ר' שלמה זלמן העכט לארצות הברית, זכה והתקיים בו הפסוק "ואת יהודה שלח לפניו גושנה". באותם ימים, ימי המלחמה הארורה, ניסה הרבי הריי"צ להוציא את ספריו מיבשת אירופה ולהעבירם לארצות הברית. על מנת כך, רשם הרבי את הספרים באופן חוקי על שם ר' ישראל ג'ייקובסון וחתנו ר' שלמה זלמן העכט. לאחר המלחמה, כאשר ניסה למצוא את הספרים, כתב על כך הרבי הריי"צ לורשה, בציינו כי כתבי היד רשומים על שם שני חברי אגו"ח.

שנים אחר כך, היה מכתב זה של הרבי הריי"צ לאחת הראיות המכריעות במשפט הספרים, כאשר הצד שכנגד טען כי הספרים היו רכוש פרטי ולא שייכים לאגודת חסידי חב"ד.

בשנת תש"ג נשלח לפעול להפצת היהדות בשיקגו על פי הוראת אדמו"ר הריי"צ, ולשמש כרב הקהילה המקומית.

בשיקאגו כיהן כרב כמעט כארבעים שנה עד ליום פטירתו, כ"ד מנחם אב תשל"ט.

בעבודת השליחות[עריכה]

ר' שלמה זלמן הגיע לשיקאגו בעקבות בקשתו של ר' שלום פויזנר מהרבי הריי"צ לשלוח אליו לעזר את שלמה זלמן. קודם לכן כבר ניסה ר' משה לייב רודשטיין לדחוף את ר' שלמה זלמן לרבנות שם, אך ללא הועיל. רק כעבור זמן מה, בעקבות חגיגת שנת היובל לבית הכנסת דר' משה לייב רודשטיין, שם הגיע כשליח מיוחד ר' שלמה זלמן, ומצא חן באנשי המקום, נבחר לרבה.

לפני נסיעתו, נכנס ר' שלמה זלמן, שם התווה לו הרבי את הדרך בה הולכים שלוחי חב"ד עד עצם היום הזה: "כל עבודתך שם צריכה להיות רק עם קירוב".

במשך ארבעים שנות שליחותו בשיקגו, השפיע ר' שלמה זלמן העכט על חייהם של אלפים, ועורר בהם את ניצוץ חיי היהדות עם החום והחיוניות החב"דיים שלו. בכל אותו הזמן בו הסתובב בין משרדיהם של בעלי בתים ושאר אנשים חשובים ועד לשיעורי תורה ליהודים שלא יודעים כמעט כלום, נשאר בו הציור של 'תמים', חסיד שמקושר לרבי ומה שמעניין אותו הוא לימוד החסידות.

באחד ממכתביו, הציע ר' שלמה זלמן לרבי הריי"צ שאגו"ח תצא בקול קורא ללימוד הלכות שבת ביום השבת. הרבי קיבל את הרעיון, אלא שכתב לו כי עדיף שהקול קורא יצא על ידי מחנה ישראל שהוא שם כללי, ולא על ידי אגו"ח שהוא ארגון המיועד רק לחסידי חב"ד. הרבי ביקש ממנו לדאוג לכך ש'מרכז הרבנים' יוציא קריאה בנידון.

כאשר יצא הרבי במבצע מזוזה, החל ר' שלמה זלמן העכט באופן מיידי במבצע גדול ורחב בכל שיקגו. בתוכניות הרדיו השבועיות שלו, בהם סקר בהרחבה נושאים במחשבה היהודית, וכמרצה מבוקש, ניצל ר' שלמה זלמן בצורה יוצאת דופן את כושר הנאום שלו, והגיע ליהודים מכל שכבה ורקע.

מפורסמות במיוחד היו ההתוועדויות שאותם ערך בכל מוצאי שבת מברכים בימות החורף. חייהם של רבים השתנו מהתוועדויות אלו בהם היה ר' שלמה זלמן מרצה בשטף על תורת החסידות, כשהוא מתבל את דבריו בסיפורים על רבותנו נשיאינו. בכל פעם שהרבי יצא עם הוראה חדשה, התמקדה ההתוועדות בהוראה זו.

פטירתו[עריכה]

ערב שבת קודש פרשת ראה, כ"ד מנחם אב תשל"ט.

בשעות הבוקר הגיעה למזכירות הידיעה כי ר' שלמה זלמן נפטר. על הפתק שמסר המזכיר בשם אחיו ר' יעקב יהודה, כתב כי לא יוכלו לסדר את ההלויה היום. הרבי כתב על אותו פתק מענה אותו ביקש שימסרו תיכף ומיד: "?! וראה כתובות קג: כו' ובפרש"י שם" [לכאורה כוונת הרבי למאמר הגמרא שם: "מת בערב שבת סימן יפה לו", וכפי שמפרש רש"י: "שיכנס למנוחה מיד"].

בסופו של דבר הצליחו לסדר שהלוייה תתקיים אכן באותו היום. הרבי הורה למזכיר ר' לייבל גרונר למסור להנהלת הישיבה שלא בשמו שרצוי שתלמידי הישיבה ישתתפו בהלויה, ולומר לחברא קדישא לפרסם לאנ"ש בשמו שיעשו כל שביכלתם בכדי להשתתף בלויה.

לאחר מכן, התברר כי לא יספיקו להעביר את הארון משדה התעופה לקראון הייטס, אלא יקחו אותו ישירות לבית החיים 'מונטיפיורי'. הרבי אמר כי אם יתברר שיוכלו לחזור לקראון הייטס קודם הדלקת נרות, יסע אף הוא לבית החיים. וכך היה - הרבי נסע לבית החיים בשעה ארבע וחזר בשעה עשרה לשש, אולם לא נכנס לתוך בית החיים אלא עמד במשך כל הזמן בחוץ מול מקום הקבורה. היתה זו אחת מבין מספר לויות בודדות ביותר, שבהם נסע הרבי לבית החיים ובמיוחד אחרי האירוע בלב בשמחת תורה תשל"ח, שאז הפסיק הרבי בכלל לצאת ללוויות.