שלמה גורן

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב שלמה גורן (צילום: יעקב סער, לע"מ)
הרב שלמה גורן תוקע בשופר במעמד שחרור הכותל המערבי (צילום: לע"מ)

הרב שלמה גורן (במקור: גורונצ'יק); (כ"א בשבט תרע"ח - כ"ד בחשוון תשנ"ה), היה הרב הצבאי הראשי משנת תש"ח ועד תשל"א. שימש למשך תקופה קצרה הרב הראשי של תל אביב יפו ולאחר מכן הרב הראשי לישראל בשנים תשל"ב-תשמ"ג. הוא נפגש עם הרבי, שמר על ידידות חמה עם רבני וחסידי חב"ד בארה"ק. בעקבות פסקו בפרשת הממזרים הוא זכה לגינוי חריף מהרבי שקרא לו להתפטר מתפקידו.

תולדות חיים[עריכה]

נולד בעיר זמברוב שבפולין לאברהם וחיה ציפורה גורונצ'יק. בשנת תרפ"ה (1925) עלה עם משפחתו לארץ ישראל. בתחילה התגוררה המשפחה בכפר חסידים, שאביו היה בין מייסדיו, ושם למד בבית הספר של המזרחי[1].

לאחר מכן עברה משפחתו לירושלים, והרב עבר ללמוד בתלמוד תורה "עץ חיים", שם הוכר כ'עילוי'. בגיל 12 החל ללמוד בישיבת חברון בירושלים - מקרה חסר תקדים בישיבה זו. בגיל 17 נסמך לרבנות ופרסם את ספרו הראשון "נזר הקודש" (חידושים על משנה תורה לרמב"ם הלכות פסולי המוקדשים). בגיל 21 פרסם את ספרו "שערי טהרה", שבו ליקט את קטעי הבבלי והירושלמי השייכים למשניות של מסכת מקוואות (עליה אין תלמוד ערוך), וחיברם יחד למעין תלמוד על מסכת מקוואות. כל ימיו גילה חיבה מיוחדת לתלמוד הירושלמי, לו ייחס מסורת הלכתית שונה מן התלמוד הבבלי. בשנת תשכ"א אף זכה בפרס ישראל ליהדות על עבודתו בחקר התלמוד הירושלמי.

נשא לאשה את צפיה גורן, בתו של הרב דוד כהן (הרב הנזיר), שהיה מתלמידיו המובהקים של הרב אברהם יצחק קוק.

בשנים ת"ש - תש"ד למד באוניברסיטה העברית.

תקופת שירותו הצבאי[עריכה]

בשנת תרצ"ו, עם פרוץ "המרד הערבי הגדול", הצטרף לארגון ההגנה ונלחם בשורותיו באזור ירושלים.

כאשר הוקם צבא הגנה לישראל בשנת תש"ח, הקים הרב גורן את מערך הרבנות הצבאית, ושירת שנים ארוכות כרב הצבאי הראשי בדרגת אלוף. תוך כדי מלחמת העצמאות ולאחריה עסק רבות בהבאת חללי צה"ל לקבורה ובהתרת נשות החללים והנעדרים מעגינותן.

כרב הראשי הראשון לצה"ל, הרב גורן בנה את יסודותיה של הרבנות הצבאית, ובין השאר ידועות פעולותיו בנושאי הוצאת הסידור של צה"ל וקביעת נוסח צה"ל האחיד, מדידות ושרטוטים של הר הבית ופסיקה הלכתית תקדימית.

הרב גורן היה בין הראשונים שהגיעו להר הבית ולכותל המערבי במלחמת ששת הימים, שם אמר ברכת שהחיינו, 'אל מלא רחמים' והלל בברכה. את כניסתו לעיר העתיקה ואת התפילות ליווה בתקיעות שופר[2]. הרב גורן ונהגו היו הראשונים שהגיעו לקבר רחל בבית לחם ולמערת המכפלה בחברון[3].

באותה תקופה עלה בחשאי לכיפת הסלע שבהר הבית, המזוהה עם מקום קודש הקודשים, וצולם כשספר תורה בידו האחת ושופר בידו השנייה. בחזית הדרום עלה למקום המזוהה כהר סיני כשספר תורה בידו.

הרב גורן השתחרר מצה"ל בשנת תשל"א. ומחליפו כרב צבאי ראשי היה הרב מרדכי פירון.

כהונתו כרב הראשי לישראל[עריכה]

תשמ"ב כרב הראשי לישראל (משמאל הרב עובדיה יוסף)

בשנת תשכ"ח נבחר לרב הראשי של תל אביב אולם החל למלא את התפקיד רק בשנת תשל"א.

בשנת תשל"ב נבחר לרב הראשי האשכנזי לישראל, בהחליפו את הרב איסר יהודה אונטרמן, במהלך תקופת הבחירות ההיא דיבר הרבי בחריפות רבה נגד כל הענין של בחירות לרבנות, שזהו היפך ההלכה.

הרב גורן כיהן בתפקיד זה עד שנת תשמ"ג. תקופת כהונתו התאפיינה במחלוקות ומאבקים בלתי פוסקים בינו ובין הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף. מאבקי כוח אלה פגעו קשות בשמה הטוב של הרבנות הראשית.

הרב גורן פרש מתפקידו כרב ראשי בשנת תשמ"ג כאשר הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא החליפו.

המשיך לעורר מחלוקת גם לאחר פרישתו. בעשור האחרון לחייו הביע לא אחת אי נחת ממוסד הרבנות הראשית בתקופה שלאחר כהונתו שלו, ואף קרא לביטולו.

לאחר שפרש הקים סמוך לכותל המערבי בירושלים את ישיבת האידרא (המילה אידרא בארמית פירושה "גורן") ועמד בראשה עד לפטירתו.

נפטר בתל אביב בליל שבת פרשת חיי שרה תשנ"ה, ונטמן בהר הזיתים.

קשריו עם הרבי וחב"ד[עריכה]

הרב גורן משוחח עם הרבי במהלך התוועדות י"ט כסלו תשכ"ג

הרב גורן היה ביחידות אצל הרבי, ארבע פעמים, פעם בשנה, במשך ארבע שנים ברציפות. ובכל אחת מהפעמים שהה בחדר יותר מארבע שעות. היחידות שלו התחילה תמיד ב- 11:30 בלילה, ונמשכה עד קרוב לארבע לפנות בוקר.

בכל פעם היה הרבי מוסר בידו מסר של "דבר תורה" למסור לחסידים בכפר חב"ד.

באחת השנים הורה הרבי לעסקני חב"ד לסייע למינוי רבנים חב"דיים לקבל תפקידי רבני ערים. בין ראש הפועלים בעניין, היו ר' שלמה מיידנצ'יק ור' חיים זושא וילימובסקי, שעבדו בתיאום פעולה מלא. הם נסעו לערים שונות ודיברו עם עסקנים, גבאי בתי כנסת וראשי ערים מקומיים, כדי שאלו יפעלו למען מינויו של הרב שבדרך כלל פעל גם כשליח בעירו. בדרך כלל, לאחר שעבודתם הוכתרה בהצלחה והבחירה התקבלה, המשיכו לסייע לרב החדש והצעיר.

לרב גורן, שהיה אז הרב הראשי לישראל; היה קשר מיוחד עם ר' זושא, ורב גורן היה מסייע לו לסדר את ההליכים הנדרשים על מנת לקבל 'כושר' לרב עיר עבור רבנים רבים, הליך שבדרך כלל נמשך שנים רבות.

בשנת תש"נ ביקר הרב גורן באילת והיה אורח של צעירי חב"ד באילת לכבוד סיום הרמב"ם שהתקיים ברוב פאר והדר בהשתתפות מאות איש.

בביקורם באילת ביקרו הזוג גורן בגני ומוסדות חב"ד בעיר. באותו ערב התבטא הרב גורן על גדלותו של הרבי: "מלבד היותו גדול וענק בתורה הוא גם דואג להקים בתי חינוך כשרים בכל תפוצות העולם כולל כאן באילת כפי שראיתי היום בביקורי בגני חב"ד"[4].

פעם הוא נפגש עם כמה למדני בני ברק, והם ניסו לומר לו כי מכתבי ה'לומדות' של הרבי נכתבים על ידי המזכירים ולא מהרבי עצמו, הרב גורן הגיב להם מיניה וביה: רבי שיש לו כאלה מזכירים למדנים - ק"ו מה גדלותו של הרבי עצמו...[5].

פעם לאחר שדיבר בהוסטל בכפר חב"ד שהמדינה היא אתחלתא דגאולה, שוחח עימו הרב דוד מאיר דרוקמן בנושא והרב גורן החל להסביר את עמדתו ונימוקיו, אך כאשר פרש הרב דרוקמן באוזניו את שיטת הרבי בנושא הנצמדת לדברי הרמב"ם הגיב בכבוד וחדל מהשמעת דבריו הקודמים[6].

למה לא עולה הרבי לארץ הקודש?[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבקשות מהרבי שיעלה לארץ ישראל

הרב גורן העלה ארבע פעמים לפני הרבי כשנכנס ליחידות את השאלה מדוע הוא אינו מבקר בארץ. בפעם הראשונה ענה הרבי, שאינו מבקר בארץ משום שמאז עלה לנשיאות שלו לא יצא מליובאוויטש, והוסיף והבטיח שאם יחליט לצאת מליובאוויטש, המקום הראשון שיסע אליו יהיה ארץ ישראל. הרב גורן שאל ושהרבי הרבי מתגורר בניו יורק ולא בליובאוויטש שברוסיה. הרבי השיב כי העתיקו את ליובאוויטש לכאן ואיננו מתגוריים בניו יורק. חזר הרב גורן ושאל את הרבי כיצד איפה נוסע הרבי אל האוהל של הרבי הריי"צ, והרבי השיב שאנשי חב"ד יצרו מעין פרוזדור של ליובאוויטש מבית המדרש עד לציון קברו של חותנו...

בפעם שלאחריה ענה הרבי שהוא כבר היה מוכן לבקר בארץ, אבל אז לא יוכל על פי ההלכה לצאת ממנה ותישאר החסידים ללא מנהיג וללא נשיא.

בפעם השלישית השלישית בה העלה את השאלה, הרבי ענה שבעצם הוא מוכן לבקר בארץ והתחיל לעשות הכנות לכך, אך תוך כדי ההכנות לנסיעה נזכר שאף אחד מנשיאי חב"ד שקדמו לו לא עלה לארץ, והוא אינו רוצה לשנות ממנהגם. הרב גורן טען שאין ללמוד מהנשיאים שקדמו לו, משום שאז לא הייתה המדינה קיימת ולא היו בארץ מיליוני יהודים, אומנם עתה מצפים לו בארץ חסידיו וביקורו יביא גל עלייה לארץ. הרבי השיב כי אילו הביקור בארץ היה חשוב מבחינת השקפת החסידות, היו הנשיאים שלפניו עולים לארץ במסירות נפש, ואם לא עשו כך סימן שישנם עיכובים משמים על עלייתם לארץ של נשיאי חב"ד.

כשהרב גורן הגיע לכפר חב"ד להתוועדות י"ט כסלו סיפר לקהל את דברי הרבי בסיום ההתוועדות שאל אותו הרב שניאור זלמן גרליק כי לא ייתכן שהרבי אמר כך שהרי הרבי הריי"צ ביקר בארץ.

בפעם הבאה שהגיע לרבי, הרבי עמד בפתח חדרו לקבלו ועוד בטרם שאמר משהו, אמר לו הרבי כי בוודאי התעוררה לו השאלה כיצד אמר שנשיאי חב"ד לא עלו לארץ והרי הרבי הריי"צ אכן ביקר בארץ. הרבי אמר כי הסיבה האמתית היא משום שעבודת הקודש של נשיאי חב"ד קשורה עם מקום מנוחתם כבוד של נשיאי חב"ד הקודמים, על ידי שהם מביאים את הבקשות שקיבלו אליהם. בימיו של הרבי הריי"צ לא היה לו ציון וקבר לשטוח עליהם את תפילותיו ובקשותיו, היות וכולם היו תחת שליטת ברית המועצות שאסרה עליו את הכניסה אליה. משום נאלץ הרבי הריי"צ לסוע לארץ ולשטח את הבקשות שקיבל על קברי האבות בחברון. אבל אנו יש לנו הציון של חותני, הנמצא כאן. עליו אנו יכולים לשטוח את הבקשות והתפילות, ולכן אין אנו זקוקים לבקר בארץ.

כשהרב גורן סיפר את הסיפור הוא הוסיף: "אני אחוז התפעלות כיצד ידע הרבי על השאלה שקננה בליבי ולא נתנה לי מנוח והוא מצא לנכון להרגיענו מיד בכניסתי לחדרו."[7]

מדבריו על הרבי[עריכה]

מכתבו של הרב גורן לרבי לקראת י"א בניסן, יום הולדת השבעים של הרבי

לקראת י"א בניסן, יום הולדת השבעים של הרבי, כתב לרבי (בין השאר):

י.png יברך ה' מציון את עטרת תפארת ישראל, גאון התורה והדרה, אריה דבי עילאי, כבוד קדושת שם תפארתו נר ישראל עמוד הימיני, מוהר"ר מנחם מנדל שניאורסון שליט"א, האדמו"ר מליובאוויטש יצ"ו...

זכה האדמו"ר שליט"א להרבות בכבוד שמים ולקרב לבבות לאלפים ורבבות בכל קצוי תבל לאבינו שבשמים.. אין כמעט פינה בעולם היהודי ששם חב"ד לא ינשא לתהילה בכבוד ובהערצה. וגחלת ישראל שלא כבתה ברוסיה ובנותיה, גם היא בזכות מסירות הנפש של חב"ד...

בכותב וחותם בכל חותמי הברכות שבמקדש ושבמדינה,

שלמה גורן

י.png
– "מבית הגנזים"

לאחר ג' תמוז תשנ"ד הוא כתב על הרבי:

י.png .. האדמו"ר עלה על כל נשיאיה הקודמים של חב"ד בזה שהצליח לבנות ולהקים אימפריה רוחנית חובקת עולם. אין פינה בעולם שמצויים בה יהודים, שידה של חב"ד לא השיגה אותם. מתוך מסירות נפש ונאמנות אין קץ למנהיגם, סיכנו חסידיו את חייהם, ופעלו ללא לאות בארצות המסוכנות ביותר לפעילות רוחנית זו.

אין ספק שהאדמו"ר עצמו ניחן בכוחות פיסיים ורוחניים על–אנושיים, בזאת נוכחתי בעצמי כמה פעמים, בשיחות יחיד שקיימתי עמו.

.. אין ספק שהאדמו"ר לא הניח כמותו בעולם בגדולתו בתורה, בכל ענפי המחשבה היהודית, בכושר מנהיגותו ובתנופת העשייה שלו. ולא קם כמוהו גם בדורות הקודמים.

י.png
– הארכיון לאיסוף ושימור יחידויות

פרשת הממזרים[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פרשת הממזרים

בכסלו תשל"ג הוציא בית דין רבני מיוחד בראשות הרב גורן פסק הדין שטיהר את האחים חנוך ומרים לנגר מחשד לממזרות, וסיים פרשה ארוכת שנים שגרמה לסערה בישראל. מהלכיו של הרב גורן בפרשה הביאו לזעם גדול עליו בקרב הציבור החרדי ולהרחבת הקרע בין הציבור החרדי והרבנות הראשית לישראל.

חשד הממזרות עלה מכיוון שאמם של האח והאחות הייתה נשואה לגר. לאחר שנפרדה ממנו ללא גט התחתנה עם בעל שני, אביהם של האח והאחות. שאלת ממזרותם של האח והאחות הייתה תלויה בשאלה האם אכן התגייר הבעל הראשון גיור תקף. אם הבעל הראשון אינו נחשב לגר, לא היו נישואי האם עמו תקפים, ואין הילדים שנולדו לה מגבר אחר נחשבים לממזרים. על יסוד זה טיהר הרכב מיוחד וחשאי בראשות הרב גורן את האח והאחות מממזרותם, והפך בכך החלטות קודמות של בתי הדין הרבניים.

הרבי יצא בתוקף נגד המהלך, במיוחד הדגיש את העובדה שהרב גורן נבחר רק כדי שיפסוק את הפסק המקל, וגינה בחריפות את התערבות הממשלה בפסקי התורה, ואת הצהרותיהם של שרי הממשלה כי האח והאחות מותרים לבוא בקהל, וזאת עוד לפני פסק הרבנים, דבר המהווה התערבות גסה וחמורה בפסק התורה, התערבות שלו הייתה קוראת בכל בית משפט המתנהל לפי חוקי העמים, הייתה מזעזעת את הציבור הנאור בעולם כולו.

הרבי אמר כי ללא ספק ויתור זה של הרב גורן על ההלכה הוא רק הראשון, וללא ספק יפנו אליו ל"מצוא היתר" ל"בעיות" הלכתיות נוספות, כמו נישואי כהן עם גרושה וכדומה.

הרבי אמר כי השרים ה"דתיים", שרי המפד"ל הצהירו כי הם דואגים לעם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. על שלימות הארץ הם כבר ויתרו בויתורים המפליגים, על עם ישראל כבר ויתרו בחוק מיהו יהודי, וכעת ויתרו על תורת ישראל.

הרבי קרא להרב גורן להתפטר מתפקידו, ובכך לתקן מעט את המעוות[8].

בד' בשבט הגיע לביקור אצל הרבי נשיא המדינה דאז, מר שז"ר, הרבי אמר לו כי אין לו טענות אישיות לרב גורן. הוא מחזיק ממנו בתור תלמיד חכם, אבל סובר שהוא חייב לומר שאינו יכול לעמוד מול הלחצים, ושיחזור לכהן כרב הראשי של תל אביב, אבל רב הראשי לישראל הוא לא יכול להיות. הוא חייב להתפטר!

הרבי הוסיף ואמר, כי גם אם פסק הדין של הרב גורן כן היה לפי השולחן ערוך, בכל זאת היה עליו להתפטר, כי פסק הדין הגיע כתנאי והתחייבות לממשלה מראש, שנתפרש על ידי הציבור כ"פריצת דרך" בהלכה[9].

בכנס שהתקיים נגד המהלך ובמחאה האדירה שהתקיימה, השתתפו רבני חב"ד, ביניהם הרב יעקב לנדא שהדגיש את הנגיעה האישית שהייתה לרב גורן, שמונה לרב עקב הפסיקה המקילה שעליה הצהיר מראש, ואמר שפסק שיש לפוסק נגיעה בפסק אינו פסק על אחת כמה וכמה כאשר נעשה כדי למצוא חן בעיני חילונים. בנוסף השתתפו במחאה כל גדולי רבני הציבור החרדי ביניהם כל מנהיגי הליטאים, ביניהם הסטייפלר ששלח את נציגיו למעמד, הרב שלמה זלמן אוירבך כתב מכתב חריף, והרב יוסף שלום אלישיב על הפסק ש"לכדי ליצנות לא הגיע".

בעקבות מחאתו הנמרצת של הרבי, החל עיתון הצופה שבבעלות המפד"ל לבזות במאמרים רדודים את הרבי ותנועת ליובאוויטש, נגדה השתמשו במילים גסות ובוטות. גדולי ישראל מחו נגד חוצפה זו[10].

הרב גורן היה הראשון להוציא את נושא הגיורים מבתי הדין, והקים מינהלת גיורים מיוחדת שטיפלה בזה. עד אז מי שהתגורר בקיבוץ חילוני ורצה להתגייר, לא יכול היה לפתוח תיק גיור בבתי הדין הרבניים, מהסיבה הפשוטה - שהוא לא יוכל לשמור שם תורה ומצוות, והרי זהו תנאי בל יעבור בתהליך הגיור. המפנה שהוביל הרב גורן גרם לכך שגם גויים שהתגוררו בקיבוצים יכלו להגיש בקשה להתגייר.

ומאז הפרשה הפסיק הרבי את הקשר הישיר עם הרב גורן, אבל הרב גורן מצידו המשיך לעזור לחב"ד (כנ"ל במתן 'כושר').

הרב גורן סיפר פעם להרב דוד מאיר דרוקמן כי בשעה שעמד לעבור ניתוח לב רציני בארה"ב הוא פתח תנ"ך ויצא לו פסוק לא טוב, והוא השתוקק לכתוב לרבי ולבקש ממנו ברכה, אבל, הוא חש בושה כלפי הרבי לאור הפרשה הנ"ל[11].

שלימות הארץ[עריכה]

כדמות ציבורית בולטת במגזר הדתי תמך הרב גורן בהקמת יישובים מעבר לקו הירוק ובחיזוקם. התנגד למדיניות השלום של ראש הממשלה יצחק רבין, ובעת פולמוס החתימה על הסכמי אוסלו כינה את ההסכמים "שטניים" וקרא להרוג את יאסר ערפאת, מה שעורר דרישות להעמדתו לדין, ואף לשלול את דרגתו הצבאית ואת הגימלה הנובעת ממנה.

בעקבות ההסכמים הוציא פסק הלכה האוסר על פינוי יישובים[12], לפיו יש לסרב לפקודת פינוי יישובים או בסיסי צבא והעברתם לידי הפלסטינים.[13]. ""אין לציית לפקודה צבאית הנוגדת את מצוות התורה, והרי ברור שמצוות ישוב ארץ ישראל היא חמורה... ברור איפוא שפקודה מהצבא, המפירה את המצווה החמורה הזאת, אין לה תוקף."" הוא כותב[14].

בספרו של הרב אליעזר מלמד 'פניני הלכה בעניני העם והארץ' מובא מדבריו:

""ערביי ארץ ישראל מעולם לא הייתה להם יישות לאומית עצמאית בארץ, לא נקראו בשם פלשתינאים, ולא התיימרו לרשת את זכויות הפלישתים בארץ... והנה קם ראש ממשלת ישראל, שדגל תמיד בשתי גדות לירדן ובשלימות הארץ, וביצע כביכול תחיית מתים לעם הפלשתי, ויצר במו ידיו ישות לאומית חדשה לערביי ארץ ישראל ששמה העם הפלשתינאי. בזה שחתם על מסמך בהסכם קמפ-דייויד שממשלת ישראל מתחייבת לספק את הזכויות הלגיטימיות של העם הפלשתינאי גרם בכייה לדורות... דווקא ראש המשלה היהודי הימני הקיצוני כביכול, הוא אשר יצר יש מאין, והוליד בחתימת ידו, עם חדש בארצנו הקדושה. עם שאבד עליו הכלח זה למעלה מאלפיים שנה, ביצע בו מר מנחם בגין תרגילי החייאה, והציג אותו בשם העם הפלשתינאי""[15].

משפחתו[עריכה]

הרב והרבנית גורן במוסדות חב"ד באילת (תש"נ)

אשתו, הרבנית צפיה גורן נולדה להוריה הרב דוד כהן (המכונה "הרב הנזיר") ולרבנית שרה בד' באלול תרפ"ה (1925). את שמה המיוחד נתנו לה הוריה על שם הציפייה לגאולה ולנבואה שהרב הנזיר שאף אליהן כל ימיו. השם ניתן לאחר שרבו של הרב הנזיר, רבה הראשי של ארץ ישראל הרב אברהם יצחק קוק, הסכים לו במכתב מלא רמזים וברכות מפליגות שכתב ממקום חופשתו במוצא.

בפני מכריה, חסידי חב"ד תמיד סיפרה כיצד הרבי כיבד אותה ואף קם בפניה כאשר התלוותה לבעלה שכיהן אז כהרב הראשי לצה"ל. הרבי אמר לה שהוא מכיר להם תודה על היותם נכדי הרב מלוגה הרב הרב חנוך העניך אטקין, שהרבי הסתתר אצלם. הרבי בחר להשתכן אצל הרב מלוגא דווקא בשל העובדה שלא התפרנס ממלאכת הרבנות אלא התפרנס מעבודתו ככורך וכך לא חשד בו השלטון הקומיניסטי ולא הרבה לבקר אותו.

היתה מזכירה בערגה את ביקוריהם של הרב זושא וילמובסקי (הפרטיזן) והרב שלמה מיידנצ'יק כשהיו נכנסים באמצע הלילה לביתם כשניגון חב"ד בפיהם ואליהם מצטרפים רבני חב"ד שהרב תמיד היה שמח לעזור להם.

נפטרה בכ"ה באייר תשס"ח (2008) ונטמנה בהר הזיתים, בסמוך לבעלה.

חתנה, הקרדיולוג הפרופסור ישראל תמרי שבמסגרת השתלמות ברפואה היה בארה"ב הגיע להשתתף בהתוועדות שבת פרשת שופטים תש"נ ב-770, בהפוגה שבין השיחות הורה לו הרבי לומר לחיים כשהרבי מסמן בידו הק' שישתה את כל הכוס ויהפוך אותה - קירוב לא מצוי באותם השנים. ייתכן שהיה זה בזכות היותו נשוי עם נינתו של הרב מלוגא (שכנ"ל הרבי הסתתר אצלו) ולא בגלל חמיו עימו ניתק הרבי קשר ישיר.

אחיה של הרבנית גורן הוא הרב שאר ישוב כהן, הרב הראשי וראב"ד לחיפה ונשיא מוסדות "אריאל" זכה אף הוא למכתבים מהרבי, והיה ביחידות.

מספריו[עריכה]

  • נזר הקדש: חידושים על הרמב"ם הלכות פסולי המוקדשין, ירושלים תרצ"ה.
  • שערי טהרה: תלמוד על מסכת מקוואות מלוקט מתלמוד בבלי ירושלמי והסיפרות התנאית ירושלים ת"ש.
  • משיב מלחמה: שאלות ותשובות בענייני צבא, מלחמה וביטחון (ג' כרכים).
  • הר הבית: גבולות הר הבית והלכותיו (משיב מלחמה ד').
  • קובץ פסקי הלכות צבא, בהוצאת הרבנות הצבאית, תשי"ט.
  • תורת המועדים: מחקרים ומאמרים על מועדי ישראל לאור ההלכה, הוצאת א' ציוני, תשכ"ד.
  • מועדי ישראל
  • פסק הדין בעניין האח והאחות, בהוצאת הרבנות הראשית לישראל, תשל"ג.
  • תורת השבת והמועד, בעריכת שלמה שמידט, בהוצאת ההסתדרות הציונית, תשמ"ב.
  • תורת המקרא: דרשות על פרשת השבוע, בעריכת הרב מיכה הלוי, הוצאת האידרא רבה, תשנ"ו.
  • תורת המדינה: הלכות מדינה.
  • ספר משנת המדינה: מחקר הלכתי היסטורי בנושאים העומדים ברומה של מדינת ישראל מאז תקומתה, בעריכת ישראל תמרי, הוצאת האידרא רבה, תשנ"ו.
  • תורת הפילוסופיה: לקט הרצאות בפילוסופיה יהודית, הוצאת האידרא רבה, תשנ"ח.
  • תורת הרפואה: מחקרים הלכתיים בנושאי רפואה, בעריכת חתנו ד"ר ישראל תמרי, הוצאת האידרא רבה, תשס"א.
  • תרומת הגורן: שאלות ותשובות אורח חיים א', תשס"ה
  • הירושלמי והגר"א: על חידושי והגהות הגר"א.
  • ירושלמי ברכות: פירוש ובירור של מסכת ברכות בירושלמי, מוסד הרב קוק ירושלים תשכ"א.

ראו גם[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

  • הרב שלמה גורן - בעריכת אבי רט (הוצאת ידיעות אחרונות, ידיעות ספרים)

קישורים חיצוניים[עריכה]

הקודם:
הרב איסר יהודה אונטרמן
הרב הראשי האשכנזי
ז' חשוון תשל"ג - א' ניסן תשמ"ג
הבא:
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא

הערות שוליים

  1. חלק מהחומר מויקיפדיה
  2. בספר "הר המריבה" הביא נדב שרגאי עדויות לפיהן שקל הרב גורן לאחר כיבוש הר הבית את האפשרות של פיצוץ המסגדים ואף שיתף אישים נוספים מצמרת צה"ל ברעיון זה. הרב גורן עצמו לא חזר על רעיון זה בשנים שלאחר מכן והכחיש כי אי פעם שקל ברצינות אפשרות מעין זו ('הר המריבה', כתר, 1995, עמ' 30-29).
  3. ראיון עם הרב גורן באתר מערת המכפלה
  4. 'כשהרב גורן ביקר בחב"ד'
  5. מפי הרב דוד מאיר דרוקמן.
  6. מפי הרב דוד מאיר דרוקמן.
  7. מפי הרב שמעון אייזנבך שליח הרבי באילת, ששמע זאת מהרב גורן בעצמו כששהה במלונו באילת בשנת תש"נ - 'מדוע הרבי נמנע מלעלות לארץ'
  8. הפרדס שנה מ"ז עמ' 27.
  9. ה'אלגעמיינעם זשורנאל' מדווח על ביקורו של שז"ר.
  10. הפרדס שנה מ"ז.
  11. מפי הרב דוד מאיר דרוקמן.
  12. עם זאת, במהלך פינוי ימית פעל גורן למען הרגעת הקיצוניים שבין מתנגדי הפינוי, ואף זכה להוקרה מצד מנחם בגין על פעילותו במקום.
  13. ירון אונגר, גבולות הציות והסרבנות לפקודה צבאית, אתר הכנסת קובץ PDF
  14. תשובות הרב גורן, נספח בספר פניני הלכה בעניני העם והארץ, עמ' 265
  15. תשובות הרב גורן, נספח בספר פניני הלכה בעניני העם והארץ, עמ' 246-247