שיחה:שלמה גורן

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מה שכתב על הרבי[עריכה]

מה שכתב על הרבי לאחר ג' תמוז

מאז יסודה של תנועת חב"ד על ידי נשיאה הראשון, האדמו"ר הרב שניאור זלמן שניאורסון, עברו שבעה דורות של נשיאי חסידות חב"ד. והרב מנחם מענדל כיהן כנשיא השביעי של שולשלת חב"ד. כשביקר אצלו נשיא ישראל זלמן שזר ז"ל, שהיה חסיד לובביץ ותיק, לא פנה אליו האדמו"ר בתואר נשיא ישראל אלא הפרזידנט של ישראל, באשר הנשיאות של היהודים שייכת לנשיאי חב"ד. ואכן ראייה ממלכתית זו הנחתה את האדמו"ר בכל דרכו. לא לעסוק בקטנות אלא לפעול למען כל עם ישראל על שבטיו ועדותיו.

האדמו"ר עלה על כל נשיאיה הקודמים של חב"ד בזה שהצליח לבנות ולהקים אימפריה רוחנית חובקת עולם. אין פינה בעולם שמצויים בה יהודים, שידה של חב"ד לא השיגה אותם. מתוך מסירות נפש ונאמנות אין קץ למנהיגם, סיכנו חסידיו את חייהם, ופעלו ללא לאות בארצות המסוכנות ביותר לפעילות רוחנית זו.

אין ספק שהאדמו"ר עצמו ניחן בכוחות פיסיים ורוחניים על–אנושיים, בזאת נוכחתי בעצמי כמה פעמים, בשיחות יחיד שקיימתי עמו.

ארבע פעמים בארבע שנים – בזו אחר זו – נועדתי עם האדמו"ר הרב מנחם מענדל שניאורסון וכל פעם ביליתי במחיצתו יותר מארבע שעות. שעת הביקור שלי אצלו היתה תמיד 11:30 בלילה וישבתי אצלו עד קרוב לארבע לפנות בוקר. כאשר קמתי להיפרד ממנו מתוך טענה שאני עייף, הביע האדמו"ר את תמיהתו עלי, והוא הזקן ממני נראה רענן כאילו קם זה עתה משנת לילה.

בכל ארבעת ביקוריי אצלו, ששוחחנו בהם על חללו של עולם התורה ועל מדינת ישראל, סיימתי תמיד את שיחתנו בשאלה הקרדינלית שלא נתנה לי מנוח: למה אין האדמו"ר מבקר בארץ, שיש לו בה רבבות חסידים הצמאים למוצא פיו? ובכל שיחה במשך ארבע השנים נתן טעם אחר לאי-בואו לארץ. בפעם הראשונה ענה לי שאינו מבקר בארץ משום שמאז עלה לנשיאות שלו לא יצא מלובביץ, והוא מבטיח לי שאם יחליט לצאת מחצרו בלובביץ, המקום הראשון שייסע אליו יהיה ארץ ישראל.

תשובה זו הפליאה אותי מאוד ושאלתי מה פירושם של דברים. והרי הוא מתגורר בניו יורק, ב770 איסטרן פארקוויי, ולא בלובביץ אשר ברוסיה. ענה על כך: אנו העתקנו לכאן את לובביץ, ואין אנו מתגוררים כלל בניו יורק. חזרתי ושאלתי אותו: הרי כבודו נוהג להשתטח בכל יום שישי על קברו של חותנו, האדמו"ר הקודם? על זה ענה, שאנשי חב"ד יצרו מעין פרוזדור של לובביץ מבית המדרש עד לציון קברו של האדמו"ר השישי חותנו זצ"ל... בלעתי את הדבר איכשהו ונפרדנו לפנות בוקר. בשנה שאחריה שוב הוזמנתי להיפגש עם האדמו"ר באותן השעות ובאותו בית המדרש. חזרתי ושאלתי אותו, אם ארץ ישראל כל כך קרובה ללבו וקדושה לו למה אינו מבקר אף פעם בארץ. הפעם ענה לי האדמו"ר שהוא כבר היה מוכן לבקר בארץ, אבל אז לא יוכל לעזוב אותה עוד ותישאר עדתו הגדולה בגולה ללא מנהיג וללא נשיא. והוסיף על דבריו שלעזוב את ארץ ישראל, הקדושה בעשר קדושות ולצאת לחוץ לארץ, אין מעשה זה הולם את ההלכה. קיבלתי את דבריו בשתיקה. בשנה השלישית כשביקרתי בארה"ב, שוב הקדימה אותי הזמנה להיפגש עם האדמו"ר מלובביץ. הפעם היו לנו ויכוחים על מדינת ישראל ועל צה"ל. וכשהגיע זמן הפרידה בשעות הקטנות של הלילה שוב העליתי לפניו את תמיהתי הקבועה, למה אין האדמו"ר מבקר בארץ. הפעם ענה לי תשובה מורכבת, ואמר שבעצם הוא מוכן לבקר בארץ והתחיל לעשות הכנות לכך. תוך כדי ההכנות לנסיעה, נזכר שאף אחד מששת הנשיאים של חב"ד שקדמו לו לא עלה לארץ, ואיך זה יפרוץ הוא את הגדר ויבקר בארץ ישראל. הגבתי מיד על דבריו ואמרתי לו שאין ללמוד מהנשיאים שקדמו לו, משום שאז לא היתה מדינת ישראל קיימת ולא היו בארץ מיליוני יהודים. מה שאין כן עתה, כשמצפים לבואו רבבות חסידים וסתם עמך, וביקורו של האדמו"ר יעלה את רוחם ויביא לידי זרם חדש של עולים.

ענה לי על כך האדמו"ר כי אילו הביקור בארץ ישראל היה חשוב מנקודת השקפה של החסידות, היו הנשיאים שלפניו עולים לא"י במסירות נפש, ואם לא עשו כך סימן שישנם עיכובים מן השמים לנשיאי חב"ד שלא יעלו לארץ. מכיון שאינני בקי די צורכי בתולדות חב"ד בלעתי את דבריו ונפרדתי ממנו בשתיקה.

בכל פעם שהייתי נפגש בניו יורק עם האדמו"ר מלובביץ היה מוסר בידי מסר של "דבר תורה" למסור לכפר חב"ד. כך עשה גם הפעם, הוא מסר בידי חידוש בדברי תורה למסור באסיפת עם בכפר חב"ד. כאשר סיפרתי להם את הנימוק של האדמו"ר למה אינו עולה לא"י, בא אלי זקן רבני חב"ד, שהיה הרב בלובביץ, והביע פליאה על דבריו של הרבי, מכיון שחותנו של האדמו"ר ביקר בזמנו בארץ, השתטח והתפלל במערת המכפלה, ואיך זה נעלם מן האדמו"ר הנוכחי ביקור זה של חותנו האדמו"ר השישי בארץ.

במשך שנה החרשתי, עד שבשנה שאחריה שוב נסעתי לארצות הברית ושוב הריצו אלי הזמנה. האדמו"ר כבר חיכה לי בכניסה לבית מדרשו ועדיין בעמדו בפתח, לאחר שנתתי לו שלום והחזיר לי שלום, פתח ואמר: בוודאי יש לכבודו תמיהה על דברי בשנה שעברה, שאמרתי לו שלכן החלטנו לא לבקר בארץ משום ששישה נשיאים שקדמו לנו לא ביקרו בא"י, והרי חותני האדמו"ר זצ"ל ביקר בארץ והתפלל על קברי האבות בחברון. האדמו"ר המשיך ואמר – עדיין ליד הדלת – כעת אגלה לכבודו את כל האמת למה אין אנו מבקרים בארץ: משום שעבודת הקודש של נשיאי חב"ד קשורה עם הקברים הקדושים של נשיאי חב"ד הקודמים. כל הבקשות בכתב ובע"פ שאנו מקבלים אנו מביאין אותן לקברים הקדושים ודרכם אנו מפעילים את מידת הרחמים בשמים. בימיו של חותני לא היה לו ציון וקבר לשטוח עליהם את תפילותיו ובקשותיו, משום שהקברים של הנשיאים הקודמים נשארו ברוסיה ולא היתה לנו גישה אליהם. לכן לא היתה לחותני האדמו"ר השישי זצ"ל דרך אחרת אלא לנסוע לא"י ולהעביר לשם את כל הבקשות ולשטחן על קברי האבות בחברון.

אבל אנו (הכוונה לאדמו"ר עצמו), יש לנו הציון של קבר חותני, הנמצא כאן. עליו אנו יכולים לשטוח מדי שבוע את הבקשות והתפילות, ולכן אין אנו זקוקים לבקר בארץ.

בדבריו אלו הרגשתי שגילה את כל לבו, וניכר שאכן זאת היא סיבת הסיבות לאי ביקורו של האדמו"ר בארץ. מכאן ואילך הרפיתי ממנו ולא הטרדתי אותו עוד בשאלתי המתמדת. כשסיפרתי את הדברים לזקני חב"ד הודו כולם שנראה כי הודיע לי את האמת לאמיתה למה נמנע כל חייו מלבקר בארץ, ואין לחטט אחרי דברים אלו ולחפש סיבות אחרות.

מעולם לא גיליתי את ארבע תשובותיו בנדון. כעת, מצאתי לנכון לגלות דברים בשם אומרם.אין ספק שהאדמו"ר לא הניח כמותו בעולם בגדולתו בתורה, בכל ענפי המחשבה היהודית, בכושר מנהיגותו ובתנופת העשייה שלו. ולא קם כמוהו גם בדורות הקודמים. מעשיו וזכרו יישארו חרוטים על לוח לבם של המוני מעריציו.

(מתוך הארכיון לאיסוף ושימור יחידויות)

--שמואל מונקס - שיחה 09:33, 9 בפברואר 2012 (UTC)