שחמט

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חסידים משחקים שחמט בליל ניטל בזאל הגדול ב-770

שחמט הינו משחק מחשבה עתיק, שקיבל מעמד של כבוד ולאורך ההיסטוריה שיחקו בו אנשים בני מעמד האצולה, עד שהוא נקרא בשם משחק המלכים.

בשנת תרי"א הפך המשחק לספורט תחרותי, ובמשך רוב השנים מאז החלו להתקיים התחרויות אליפות העולם בשחמט הוחזקה על ידי שחמטאים יהודים.

המשחק זכה להתייחסויות רבות בספרי הקודש, והרבי אף ביאר את המשמעות הפנימית שלו ואת הלקח שאפשר לקחת ממנו לחיי היום יום בעבודת השם.

חסידים נוהגים לשחק משחק זה בליל ניטל, בו אסור ללמוד תורה כדי לא להוסיף חיות בקליפות ובסטרא אחרא.

המשחק אצל רבותינו נשיאינו[עריכה]

הרבי במשחק שח-מט עם אדמו"ר הריי"צ
שיר האשקוקי לרבי אברהם אבן עזרא

אֲשׁוֹרֵר שִׁיר בְּמִלְחָמָה עֲרוּכָה \ קְדוּמָה מִן יְמֵי קֶדֶם נְסוּכָה
עֲרוּכָה מְתֵי שֵׂכֶל וּבִינָה, \ קְבָעוּהָ עֲלֵי טוּרִים שְׁמֹנָה.
וְעַל כָּל טוּר וָטוּר בָּהֶם חֲקוּקוֹת \ עֲלֵי לוּחַ שְׁמֹנֶה מַחֲלָקוֹת,
וְהַטּוּרִים מְרֻבָּעִים רְצוּפִים \ וְשָׁם הַמַּחֲנוֹת עוֹמְדִים צְפוּפִים.

מְלָכִים נִצְּבוּ עִם מַחֲנֵיהֶם \ לְהִלָּחֵם וְרֶוַח בֵּין שְׁנֵיהֶם.
פְּנֵי כֻלָּם לְהִלָּחֵם נְכוֹנִים \ וְהֵמָּה נוֹסְעִים תָּמִיד וְחוֹנִים,
וְאֵין שׁוֹלְפִים בְּמִלְחַמְתָּם חֲרָבוֹת, \ וּמִלְחַמְתָּם – מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבוֹת,
וְנִכָּרִים בְּסִימָנִים וְאוֹתוֹת \ בְּפִגְרֵיהֶם רְשׁוּמוֹת וַחֲרוּתוֹת.

וְאָדָם יֶחֲזֶה אוֹתָם רְגוּשִׁים \ יְדַמֶּה כִּי אֲדוֹמִים הֵם וְכוּשִׁים.
וְכוּשִׁים בַּקֱּרָב פּוֹשְׁטִים יְדֵיהֶם, \ אֲדוֹמִים יֵצְאוּ אֶל אַחֲרֵיהֶם,
וְהָרַגְלִים יְבוֹאוּן בַּתְּחִלָּה \ לְמִלְחָמָה לְנֹכַח הַמְּסִלָּה.

וְהָרַגְלִי יְהִי הוֹלֵךְ לְנֶגְדּוֹ \ וְאֶת אוֹיְבוֹ יְהִי נוֹטֶה לְלָכְדוֹ,
וְלֹא יַטֶּה בְּעֵת לֶכֶת אֲשׁוּרָיו \ וְלֹא יָשִׂים פְּעָמָיו לַאֲחוֹרָיו,
וְאִם יִרְצֶה – יְדַלֵּג בַּתְּחִלָּה \ לְכָל עֵבֶר שְׁלֹשָׁה בַּמְּסִלָּה.
וְאִם יִרְחַק וְיָנוּד מִזְּבוּלוֹ \ וְעַד טוּר הַשְּׁמִינִי יַעֲלֶה לוֹ –
כְּמוֹ פָרָז לְכָל פָּנִים יְהִי שָׁב \ וּמִלְחַמְתּוֹ כְּמִלְחַמְתּוֹ תְחֻשַּׁב.

וְהַפָּרָז יְהִי מַטֶּה פְסָעָיו \ וּמַסָּעָיו לְאַרְבַּעַת רְבָעָיו.
וְהַפִּיל בַּקְּרָב הוֹלֵךְ וְקָרֵב \ וְהוּא נִצָּב עֲלֵי הַצַּד כְּאוֹרֵב,
כְּמוֹ פָרָז הֲלִיכָתוֹ – אֲבָל יֵשׁ \ לְזֶה יִתְרוֹן לְמַה שֶּׁהוּא מְשַׁלֶּשׁ.
וְהַסּוּס בַּקְּרָב רַגְלוֹ מְאֹד קַל \ וְיִתְהַלֵּךְ עֲלֵי דֶרֶךְ מְעֻקָּל,
עֲקַלְקַלּוֹת דְּרָכָיו לֹא סְלוּלוֹת, \ בְּתוֹךְ בָּתִּים שְׁלֹשָׁה לוֹ גְבוּלוֹת
וְהָרוֹךְ יְהַלֵּךְ מִישׁוֹר בְּדַרְכּוֹ \ וּבַשָּׂדֶה עֲלֵי רָחְבּוֹ וְאָרְכּוֹ
וְדַרְכֵי עִקְּשִׁים הוּא לֹא יְבַקֵּשׁ, \ נְתִיבוֹ מִבְּלִי נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ.

וְהַמֶּלֶךְ מְהַלֵּךְ עַל צְדָדָיו \ לְכָל רוּחוֹת וְיַעְזֹר אֶת עֲבָדָיו,
וְיִזָּהֵר בְּעֵת שִׁבְתּוֹ וְצֵאתוֹ \ לְהִלָּחֵם וּבִמְקוֹם תַּחֲנוֹתוֹ,
וְאִם אוֹיְבוֹ בְּאֵיבָה יַעֲלֶה לוֹ \ וְיִגְעַר בּוֹ – וְיִבְרַח מִגְּבוּלוֹ.
וְאִם הָרוֹךְ בְּאֵימָה יֶהְדְּפֵהוּ \ וּמֵחֶדֶר לְחֶדֶר יִרְדְּפֵהוּ –
וְיֵשׁ עִתִּים אֲשֶׁר יִבְרַח לְפָנָיו \ וְעִתִּים יֵשׁ לְסִתְרוֹ לוֹּ הֲמוֹנָיו.

וְכֻלָּם הוֹרְגִים אֵלֶּה לְאֵלֶּה, \ וְזֶה אֶת זֶה בְּרֹב חֵמָה מְכַלֶּה,
וְגִבּוֹרֵי שְׁנַיִם הַמְּלָכִים \ חֲלָלִים מִבְּלִי דָמִים שְׁפוּכִים.
וְעִתִּים יִגְבְּרוּ כוּשִׁים עֲלֵיהֶם – \ וְיָנוּסוּ אֲדוֹמִים מִפְּנֵיהֶם,
וְעִתִּים כִּי אֱדוֹם יִגְבַּר – וְכוּשִׁים \ וּמַלְכָּם בַּקְּרָב הֵם נֶחֱלָשִׁים.

וְהַמֶּלֶךְ יְהִי נִתְפָּשׂ בְּשַׁחְתָּם \ בְּלִי חֶמְלָה וְיִלָּכֵד בְּרִשְׁתָּם,
וְאֵין מָנוֹס לְהִנָּצֵל וּמִפְלָט \ וְאֵין מִבְרָח לְעִיר מִבְצָר וּמִקְלָט!
וְעַל יַד צַר יְהִי נִשְׁפָּט וְנִשְׁמָט, \ }וְאֵין מַצִּיל – וְלַהֶרֶג יְהִי מָט.
וְחֵילוֹ בַּעֲדוֹ כֻּלָּם יְמוּתוּן \ וְאֶת נַפְשָׁם פְּדוּת נַפְשׁוֹ יְשִׁיתוּן,
וְתִפְאַרְתָּם כְּבָר נָסְעָה וְאֵינָם \ בְּשׁוּרָם שֶׁכְּבָר נִגַּף אֲדוֹנָם,
וְיוֹסִיפוּ לְהִלָּחֵם שְׁנִיָּה – \ וְיֵשׁ עוֹד לַהֲרוּגֵיהֶם תְּחִיָּה!

אצל אדמו"ר הרש"ב[עריכה]

אדמו"ר הרש"ב היה נוהג בליל ניטל לשחק שחמט, או לעמוד בסמוך למשחקים ולהעניק עצות שונות[1].

באחת מההזדמנויות בהן שיחק בנו אדמו"ר הריי"צ עם החסיד ר' אלחנן דב מרוזוב, ניגש אדמו"ר הרש"ב והעניק להם עצות שונות בקשר למשחק, ולאחר מכן הסביר להם כיצד הדברים מתבטאים בעבודת השם ומה אפשר ללמוד מכך.

על עצות אלו התבטא הרבי: "אצל אדמו"ר הרש"ב זה היה באופן של מלמעלה למטה. הוא ראה את הדברים כפי שהם ברוחניות, ומזה הוא ידע כיצד מתנהל המשחק בגשמיות"[2].

הרבי ואדמו"ר הריי"צ[עריכה]

בשנת תרצ"ז אדמו"ר הריי"צ היה נתון בחולשה בריאותית ועל פי הוראת הרופאים נסע לפוש בנאות דשא בעיירה פרכטולדסדורף שבאוסטריה. במהלך שהותו במקום, נהג הרבי לבקר אותו לעיתים תכופות בהם היה משוחח איתו בעניני תורה וחסידות, ומקבל ממנו הוראות בעניני עסקנות הכלל.

הרופאים אסרו על אדמו"ר הריי"צ להתאמץ והורו לו לנוח מעיון שכלי בלימוד התורה, ובשל כך ניצל אדמו"ר הריי"צ את אחת ההזדמנויות בהם ביקר אצלו חתנו והתיישב לשחק איתו שחמט.

בהתוועדות י"א ניסן תש"ז, בעת ביקורו של הרבי בפריז, הרבי סיפר שלאחר הסיבוב הראשון חשב הרבי הריי"צ שהרבי מסובב את המשחק ע"מ שהרבי הריי"צ ינצח. ומשום כך הרבי הריי"צ ביקש לשחק סיבוב נוסף, בו זכה הרבי[3].

בשנת תשנ"ה ערך הרב שמואל קראוס מחקר מקיף על התמונה המתעדת את המשחק, ממנה ניסה להסיק את המהלכים בהם נקט הרבי כדי להגיע לנצחון. המחקר פורסם בשבועון בית משיח.

משמעותו הפנימית של המשחק[עריכה]

בשנת תש"ח היה שחמטאי יהודי בשם שמואל רשבסקי שזכה באליפות ארצות הברית בשחמט, והיה נוהג לפקוד את בית מדרשו של אדמו"ר הריי"צ ב-770.

על פי הוראתו של אדמו"ר הריי"צ, היה הרבי מתוועד בכל שבת מברכים עם צעירי החסידים, ובאחת מהתוועדויות אלו נכח במקום גם השחמטאי היהודי, ובשל נוכחתו במקום החל הרבי לדבר על משמעותו הרוחנית של משחט השחמט והמסר הרוחני שאפשר להפיק ממנו לחיי היום יום של היהודי.

את הלימוד ממשחק השחמט ביסס הרבי על דברי הבעל שם טוב שמכל דבר שיהודי שומע או רואה יכול וצריך הוא ללמוד הוראה בעבודת השם[4].

באותה התוועדות הסביר הרבי שמשחק השחמט מסמל את המלחמה בין ממלכת הקדושה לממלכת הסטרא אחרא בעולם, כשכל אחד מהצדדים מעוניין לכבוש את הצד השני ולהכניע אותו ולצורך המלחמה ישנם סוגים שונים של כלים המסמלים את אנשי הצבא, ולכל סוג מאנשי החיל בצבא ישנם את המעלות שלו ואת המגבלות שלו:

  • החייל הפשוט - ביכולתו לבצע רק מהלכים פשוטים ותפקידו הוא ללכת צעד אחד צעד מבלי לסטות מהמסלול שנקבע לו. באם הוא מבצע את ההוראות בדייקנות והולך בדרך הישרה מבלי לדלג - ביכולתו להתעלות בדרגתו ולהגיע עד לדרגה הגבוהה ביותר בין אנשי הצבא, אך אין באפשרותו להגיע לדרגתו של המלך. החייל הפשוט רומז לנשמות ישראל שירדו למטה על מנת הרחיב את גבולות ממלכתו של הקב"ה ולהכניע את הסטרא אחרא.
  • המפקדים (פרשים, רצים וצריחים) - יש ביכולתם לבצע פעולות שונות ולהתקדם מספר צעדים בבת אחת, אך לכל אחד יש את האפשרויות המיוחדות לו, והוא יכול ללכת רק בכוחות שניתנו לו. המפקידם מסמלים את המלאכים שיש בהם סוגים שונים וכל אחד עובד את הקב"ה באופן העבודה המיוחד לו. בשונה מהחיילים שיכולים לשנות את תפקידם ולהתעלות בדרגתם, המפקדים [= המלאכים] נשארים תמיד באותה מדריגה מבלי יכולת להשתנות.
  • המלכה - יכולה להחליף את אופן הצעידה שלה ולהתקדם באיזה אופן שהיא רוצה. המלכה מסמלת את ספירת המלכות של עולם האצילות שהיא זו שמעניקה את הכח לכל החיילים ויכולה להתלבש בכל נברא ונברא לפי תכונתו ומעשיו.
  • המלך - אין תפקידו להילחם, וצעדיו מבוצעים רק כאשר ישנו הכרח. המלך מסמל את הקב"ה בעצמו, שאין ענינו להילחם, אך יחד עם זה במקום סכנה כאשר המערכה נקלעת לקשיים, המלך יורד אל העם, נמצא עמם בשדה המערכה.

לקראת הוצאתו לאור של הספר ימי בראשית בשנת תנש"א על ידי מערכת אוצר החסידים, הגיה הרבי עבור הספר שיחה זו, והיא נדפסה בתור הוספה לספר.

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. שיחת שבת פרשת וישב תש"נ.
  2. ימי בראשית עמוד 338.
  3. שיחות קודש ה'תרפ"ט-ה'שי"ת ע' 99.
  4. כתר שם טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סרכ"ג ואילך.