שושבינא דמלכא

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שושבינא דמלכא הינו כינויו של משה רבינו בספרי הקבלה.

מקור הביטוי הוא בספר הזוהר[1], שם מתואר משה כשושבין המוליך את החתן לחופה, ואהרון הכהן כשושבין המוליך את הכלה.

ביטוי זה, מקביל להתייחסות הכללית לקשר בין בני ישראל והקב"ה, שנמשל לקשר שבין חתן וכלה. כמו שבמעמד החופה ישנם שושבינים המוליכים את החתן לקראת הכלה, וישנם שושבינים המוליכים את הכלה לקראת החתן, כך גם ב'חתונה' של הקדוש ברוך הוא ובני ישראל, ישנו את סוג הצדיקים המוליכים את הקב"ה לעולם הגשמי, וישנו את סוג הצדיקים שתפקידם הוא לרומם את בני ישראל, ולהעלות אותם אל ה'חתן' - הקדוש ברוך הוא.

משה, נקרא בשם 'שושבינא דמלכא' שפירושו הוא 'שושבין המלך'[2], היות שתפקידו הוא להוריד את הקב"ה מלמעלה למטה, דבר שהתבטא גם בכך שהוא הוריד את התורה מלמעלה למטה במעמד הר סיני.

ביטוי זה מבואר רבות בתורת החסידות, ובפרט במאמרים הקשורים עם מתן תורה וחג השבועות.

ראו גם[עריכה]

שושבינא דמטרוניתא

הערות שוליים

  1. זוהר ח"ג, דף כ ע"א: "אמרו מארי מתניתין, משה שושבינא דמלכא הוה, ודא תפארת, מתמן סנהדרי גדולה, אהרן שושבינא דמטרוניתא, ודא מלכות, ה"א, זעירא קרינן לה". וכן במקומות נוספים.
  2. להרחבה, ראו לקוטי תורה במדבר, דף ב עמוד ד.