שבע התורות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שבע התורות של הבעל שם טוב שנתגלו לאדמו"ר הרש"ב, הם תורות שאמר מורנו הבעש"ט בגן עדן בשנת תרנ"ב. בשמיני עצרת תרנ"ג סיפר אדמו"ר הרש"ב פרטי המאורע (ברבים או בסעודתו בלבד). ומאז כלל לא נזכר במשך יותר מארבעים שנה, ובשנת תרצ"ז נתגלה ונתפרסם לרבים על ידי אדמו"ר הריי"צ.

שייכות התורות לחסידות חב"ד בדווקא[עריכה]

אע"פ שחלק מז' התורות (ב' תורות הראשונות) נאמרו בהקהל, במעמד כל תלמידי הבעש"ט ותלמידי תלמידיהם והחסידים שלהם, מכל מקום, התגלותם למטה לא היתה על ידי שאר תלמידי הבעש"ט, אלא על ידי נשיאי חב"ד – אדמו"ר הרש"ב (ששמע בעצמו ז' התורות שאמר מורנו הבעש"ט בגן עדן), ואדמו"ר הריי"צ (שגילה ופירסם תורות אלו ברבים), ממלאי מקום של (רבותינו נשיאינו שלפניהם עד ל)אדמו"ר הזקן מייסד חסידות חב"ד.

ישנם הטוענים על חסידי חב"ד: היתכן ש"לוקחים לעצמם" גם את הבעש"ט וכן את תלמידו ממלא מקומו המגיד, בה בשעה שישנם עוד כמה וכמה תלמידי הבעש"ט?! – הנה טענה זו יש לה מקום רק בנוגע להתורות שאמר הבעש"ט בחיים חיותו בעלמא דין, שנמסרו גם לשאר תלמידי הבעש"ט, אבל בנוגע להתורות שאמר הבעש"ט לאחרי הסתלקותו בגן עדן, הרי לא נמסרו למטה על ידי שאר תלמידי הבעש"ט אלא על ידי נשיאי חב"ד דווקא.

ונקודת הענין – שבמשך הזמן הולך ומתגלה יותר הקשר והשייכות שבין תורת החסידות הכללית לתורת חסידות חב"ד, שאינם ב' ענינים בפני עצמם, אלא ענין אחד, שתורת חסידות חב"ד "היא היא תורת הבעש"ט", ועל ידה נעשה עיקר הענין ד"יפוצו מעינותיך חוצה"[1].

תיאור מעמד מסירת התורות[עריכה]

ביום ו' עש"ק י' אלול תרנ"ב התקיימה חתונת הרבנית מוסיא, השבע ברכות האחרונות היו ביום ה', ביום הזה נסע אדמו"ר הרש"ב על אוהל אדמו"ר המהר"ש. בבואו מהאוהל ביום ה' הנ"ל היה השבע ברכות ואמר מאמר שוש תשיש, ואמר כי הוא מאמר הל"ב שאמר אביו אדמו"ר המהר"ש אחר חתונתו.

ביום ו' עש"ק הנזכר נסע עוד הפעם על האוהל, והיה שם עד זמן מאוחר, ובבואו היה ניכר בעיניו כי בכה הרבה, אצל המקורבים הי' כל הענין לפלא בעיניהם נסיעתו ביום השבע ברכות על האוהל וגם למחרתו.

בש"ק תבוא היה מאמר והיה כי תבוא. אופן התפלה בש"ק כי תבוא הנ"ל היה שלא כדרך הרגיל ברשפי אש והתלהבות מיוחדת. דרכו היה בש"ק ללמוד שיעורים לפני הקידוש, וישנם שיעורים שהיה לומד לאחר הקידוש, ובעת הקידוש היה מברך על פירות העץ והאדמה להרבות בברכות, בש"ק ההוא מחמת גמרו התפלה בשעה מאוחרת הספיק רק לקדש ולהתפלל מנחה וליטול הידים לסעודת שבת.

בשמיני עצרת תרנ"ג בעת הפאַרברענגען סיפר אדמו"ר הרש"ב אודות היותו על האוהל ביום ה', ואמר כי דרכו אשר כל מאמר שרוצה לומר ברבים, הנה אחרי היגיעה בו אינו אומרו, עד שיש לו הוראה על זה (בכל ההוראה על פרסום מאמר ברבים היא "התעצמות" והבהרת המאמר בשכלו). ומכיון שהמאמר והיה כי תבוא, גם אחרי היגיעה בו לא נתעצם עמו, אמר: "אלך לבעל השמועה". ונסע להאוהל, ולא פעל, וכדבריו "שהענין עדיין לא נתעצם", ונסע למחר עוד הפעם על האוהל, ואז זכה שהענין נתעצם אצלו.

בתמורה ליגיעה המרובה שהיתה לו להפצת תורת החסידות ולהבנת המאמר הנזכר, אמר לו אדמו"ר מהר"ש השבת ההוא היה ח"י אלול יום הולדת הבעש"ט, הבה נלך ונשמע תורה ממרן הבעש"ט, ולקחו עמו. ואז שמע באותו הש"ק מהבעש"ט שבעה תורות בזמנים מיוחדים.

שבע התורות[עריכה]

הראשונה[עריכה]

תורת הבעש"ט הראשונה היתה אחר קבלת שבת – על הפסוק והיה כי תבוא אל הארץ, ופירוש ארץ לשון מרוצה, כי בתיבת ארץ יש ב' פירושים, כדאיתא במדרש למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, וארץ לשון מרוצה.

והיה כי תבוא אל הארץ כאשר תבוא אל הרצון והמרוצה – אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה וירשתה – שהיא מתנה מלמעלה בירושה בכל אחד מישראל, העבודה בזאת היא וישבת בה, שיהיה בהתיישבות ולקחת גו' ושמת בטנא להלביש אורות בכלים, – והלכת אל המקום, הוא ענין השגחה פרטית אשר יבחר ה' אלקיך, כשיהודי הולך למקום, אין זה בשביל שהוא הולך אלא מוליכין אותו, ההשגחה העליונה. ואז הכוונה הנרצית היא לשכן שמו שם – לפרסם אלקות בעולם.

השניה[עריכה]

התורה השניה היתה אחר תפלת ערבית. אמר עוד הפעם התורה הקודמת והוסיף: והיה כי תבוא – בכדי לבא לגילוי הרצון שיש לכל אחד במתנה, הוא על ידי "לשכן שמו שם" - למסור נפשו לפרסם אלקותו בעולם. וכיצד? על ידי ברכה ופסוק תהלים.

ואמר: בעולם הזה, ההפלאה היא על ידי השכלה, אבל שם – ההפלאה היא על ידי חומש ותהלים.

השלישית[עריכה]

על הפסוק היום הזה מצוך הויה אלקיך לעשות את החוקים והמשפטים וגו', והקשה למה הקדים חוקים למשפטים, הסדר הוא קודם כל בשכל ולאחר מכן למעלה מהשכל.

הרביעית[עריכה]

על הפסוק משכיל לאיתן האזרחי, אשר הפירוש כבר מבואר בחסידות[2], ולבסוף התורה הוסיף הבעש"ט לאמר, כי זריחת פשיטות העצמות הוא אצל הפשוטים שבישראל יותר מכמו שהוא בבני תורה.

חמישית[עריכה]

כל התורה היא שמותיו של הקב"ה. בספר יצירה איתא שלשה אבנים בונות ששה בתים. תיבת צהר יש לה ששה צירופים, חמשה נגלים ואחד נעלם. הרץ, צרה רצה צהר. הרץ, שעל ידי שרצים לדבר מצוה נעשה מצרה רצה, והוא ע"ד יהי רצון להמשיך רצון חדש, עד שנעשה צהר, - נהיה מואר (עס ווערט ליכטיג). וסיים, לו ידעו כח שיש בצירופי אותיות התורה לא הי' אחד מישראל שלא הי' בקי בחומש ובתהלים.

שישית[עריכה]

על הפסוק אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון, ואמר, תכלית העבודה היא לב נשבר, תכלית אופן העבודה היא הצנע לכת, וממילא - אשרי העם יודעי תרועה, שיודעים איך להריע, כיצד להיות בשברות לב (ווי צו ברעכן זיך), שבפנימיות יהיה בלב נשבר, ובחיצוניות יהיה שמח שזכה להיות מעבדי השם, ועל כך הוא מבקש הוי"ה, הוי' דלעילא, באור פניך יהלכון, הם יהיו באור פניך.

שביעית[עריכה]

על פסוק קומי אורי כי בא אורך וכבוד הוי' עליך זרח, המאמר היה לנשיאי ישראל (תלמידי הבעש"ט שהיו במעמד), ואמר להם, אתם נשיאי ישראל שהינכם מניחים את התורה והעבודה שלכם בשביל טובת הרבים, מה יהיה אתכם בעצמכם? זו בחינת קומי אורי - "באור הפרטי להכללי" כי בא אורך . . . (חסר).

התורה השלישית היתה בסעודת חקל תפוחין קדישין, הרביעית והחמישית בסעודת עתיקא קדישא (שבת ביום), והשישית במנחה, והרביעית בסעודה שלישית.

לקריאה נוספת[עריכה]

  • קונטרס שבע התורות שאמר מורינו הבעל שם טוב בגן עדן, תשנ"ב.

הערות שוליים

  1. כתר שם טוב הוספות ק"כ
  2. ראה לקו"ת ר"פ ראה (יח, א). סה"מ: עטר"ת ע' תריא. תרפ"א ע' של. תרפ"ה ע' ס. תרפ"ו ע' קכה. תרח"ץ ע' סז. קונטרס לימוד החסידות פ"ג (אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ג ע' שלה).