שבחי הבעש"ט

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שער הספר "שבחי הבעש"ט", מהדורה ראשונה, קאפוסט התקע"ה

שבחי הבעל שם טוב (בדרך כלל בקיצור: שבחי הבעש"ט) הוא קובץ סיפורים על חייו ופועלו של מייסד תנועת החסידות הכללית, רבי ישראל בן אליעזר, הבעל שם טוב.

חיבור זה, שהוא הראשון מבין קבצי הסיפור החסידית שנדפס (בשנת ה'תקע"ה, 1814–1815), אינו בגדר תיעוד היסטורי מסודר או יצירת ביוגרפיה, כי אם סיפור על קדושתו וגדולותו של הבעש"ט.

זהות המחבר ומקורות הסיפורים[עריכה]

זהותו של כותב סיפורי הקובץ ידועה משער המהדורה השנייה, מהדורת ברדיטשוב, שבו מצוין כי "כל אלו הסיפורי' נחקקו ונאמר' באמת מאחד קדוש מדבר ה"ה המופל' ומופלג בתור' ובירא' החסיד המפורסם מוהר"ר דוב בער במו"ה שמואל שוחט דק' לינץ שהי' מקדם חתן המנוח המפורסם נודע בשערים מוה' אלכסנדר שוחט נבג"מ". המחבר, ר' דב בער ב"ר שמואל, השו"ב (שוחט ובודק) מליניץ, היה חתנו של ר' אלכסנדר שוחט, ששימש סופרו[1] הראשון של הבעש"ט במשך שמונה שנים, ואשר מהווה מקור לסיפורים רבים בקובץ. לעיירה ליניץ, מקום ישיבתו של ר' דב בער, נודעת חשיבות לסמכותו של הספר, שכן בהּ שימש כרב גדליה מליניץ בעל "תשואות חן", מתלמידיו הקרובים של הבעל שם טוב, שהוא מקור למסורות רבות בספר ("מפי הרב דקהילתנו").

בראשיתם של רוב הסיפורים מצוין מקורם ("שמעתי"); נמצאים מקורות שונים לכל סיפור, ויש סיפורים שמקורם בשרשרת מסירה בעל-פה. מתוך כמאתיים וחמישים סיפורים הכלולים בקובץ, כמאה מהם מקורם ברבני קהילות; שלושה-עשר מהם מקורם במגידי מישרים של קהילות; ארבעה נשמעו מפי מנהיגים חסידיים; וגם מקורם של רבים מהסיפורים הנותרים באנשי ההנהגה הרוחנית ובכלי-קודש כגון שוחטים ומלמדים. יש סיפורים אחדים שמקורם בעדות מכלי ראשון, וסיפורים רבים נוספים שהם עדות מכלי שני או שלישי.

על פי מסורת חסידי חב"ד[דרוש מקור], שמע מחבר הספר את רוב הסיפורים מאדמו"ר הזקן.

תוכן כללי ומבנה[עריכה]

קובץ השבחים כולל כמאתיים וחמישים סיפורי שבח, המגוללים סיפורים על אודות דמותו של הבעש"ט, ובהם מאורעות חשובים בחייו לצד אנקדוטות המעידות על תכונותיו, וכן קבצים העוסקים בדמויות משנה מחייו. הקובץ מסודר פחות או יותר בסדר כרונולוגי, מלידתו ועד מותו של הבעש"ט.

ניתן לזהות בספר שתי חטיבות: החטיבה הראשונה היא 'סדר השתלשלות' מסודר ומעוצב על פי המסורת החב"דית. חטיבה זו מכילה שבעה-עשר סיפורים, שנושאיהם כדלהלן: אביו של הבעש"ט; לידת הבעש"ט והתפתחותו; ר' אדם בעל שם; העברת הכתבים שמסר ר' אדם לבעש"ט על ידי בנו של ר' אדם ומערכת היחסים בינו ובין הבעש"ט; הבעש"ט וגיסו רבי אברהם גרשון מקיטוב; הבעש"ט והגזלנים; הבעש"ט והצפרדע; והתגלותו של הבעש"ט בפני שני רבנים ודרכו לכת החסידים בקוטוב. היא מסתיימת בהצהרת המדפיס "ע"כ שמעתי בשם האדמו"ר נבג"מ סדר ההשתלשלות".

החטיבה השנייה - כתביו של ר' דב בער - מכילה למעלה ממאתיים סיפורים נוספים.

מטרת החיבור[עריכה]

בהקדמה לספר פורט המחבר את מניעיו בהעלאת סיפורי המעשה על הכתב, לתועלת בית ישראל. הוא מעיד כי מטרת חייו היא לאסוף את סיפורי המעשה על הבעש"ט ועל בני חוגו ולהעלותם על הכתב: "שני חיי שאני חי שנים הללו בחולשתי הוא הכל כדי שאכתוב לזיכרון סיפורים הללו". בשער המהדורה הראשונה (מהדורת קאפוסט) מוצהר כי מטרת הספר היא "ספורי נפלאות ונוראות מכבוד אור ישראל וקדושו [...] הרב האלקי מ' ישראל בעש"ט זיע"א [...] ורבוי התועליות הנמשכים מזה להלהיב לבות ב"א לעבודתו ית'." שער מהדורת ברדיטשוב מוסיף:

ורבוי התועליות הנמשכים מספורים אלו מבואר בהקדמה באריכות. יתעוררו הרעיונים ויתלהטו הלבבות עם כי ישימו עיניהם ולבם להבין להשכיל על כל פרטי הדברים והיו עמם וקראו בם כל ימי חייהם למען ילמדו ליראה את ה' אלהיהם ולעבוד בלב שלם את מלכיהם...

בהקדמתו מספר המחבר כי רצה להוסיף בסוף כל סיפור מוסר השכל היוצא ממנו, אך ויתר על כך. בתוספת ל"הקדמת הכותב" מספר בנו, ר' יהודה ליב, כי אביו הטיל עליו את מלאכת העתקת כתב-היד, והורה כי לצד תיקונים לשוניים, יוסיף בסוף כל סיפור דבר תורה או דבר מדברי חז"ל (הוראה שבסופו של דבר לא נתמלאה). מכל מקום, בפעמים האחדות שכן מופיע מוסר ההשכל בסוף סיפור בקובץ, אין יודעים אם נכתב בידי המחבר או בידי בנו.

תולדות הספר ומהדורותיו[עריכה]

כתב-היד של ר' דב בער מליניץ הועתק מספר פעמים, עד שנדפס לראשונה בשנת ה'תקע"ה, כנראה במחצית הראשונה של השנה העברית (בין אמצע חשוון לאמצע ניסן; בשלהי שנת 1814 או בראשית שנת 1815) בקאפוסט שברוסיה הלבנה (בבלארוסית וברוסית: Копысь; כיום במחוז ויטבסק שבבלארוס) על ידי המדפיס החב"די ר' ישראל יפה, אשר הדפיס את המהדורה לפי אחד מהעתקי הקובץ, ולא לפי כתב-היד.

על אף שבהסכמת רבהּ של קאפוסט להדפסת הספר נאסר על הדפסתו במשך שש השנים העוקבות, הרי שכבר באותה שנה, ה'תקע"ה, יצאו לאור שתי מהדורות נוספות: בברדיטשוב (ברדיצ'ב) ובלאשצ'וב (בפולנית: Łaszczów), מה שמעיד על הביקוש הרב שלו זכה הספר. בהסכמות המובאות בראשית מהדורות אלה מסבירים הרבנים את הצורך להדפיסן (ולעבור על האיסור מן המהדורה הראשונה). בהסכמה למהדורת ברדיטשוב, שנדפסה בידי המו"ל והמדפיס ר' שמואל סג"ל, טוען ר' מאיר, המגיד מזעלווא, כי במהדורה הראשונה הובאו דברים העלולים לפגוע ביראת השמיים של קוראים שאין ביכולתם לרדת לעומקם, ושמוטב היה שלא נדפסו. ואכן, במהדורה זו הושמטו קטעים משני סיפורים ממקור אנונימי שנדפסו בדף האחרון, ובמקומם הובא סיפור קצר אחר. כן נכללים במהדורה מספר שינויי נוסח, שעל פי רוב (אם כי לא תמיד) אכן מתקנים נוסח שגוי או טעות דפוס מן המהדורה הראשונה. בהמשך נדפס הספר עוד במהדורות רבות.

כבר בשנת ההדפסה הראשונה של הקובץ, נדפס באוסטרהא תרגום שלו ליידיש. ההבדלים בין התרגום ליידיש לבין הספר העברי עוררו בקרב החוקרים מחלוקת בשאלה אם זוהי גרסה יידית המבוססת על הנוסח העברי שנדפס, או שמא מדובר בתרגום הנסמך על נוסח עברי אחר (ואולי קדום יותר). לדעת חנא שמרוק, אברהם יערי ואברהם רובינשטיין, קיימים הבדלים ניכרים בין שני הנוסחים, מה שמצביע על כך שאלו שתי גרסאות נבדלות. לדעת יהושע מונדשיין ועמנואל אטקס אחריו, ההבדלים בנוסח נובעים מכך שמדובר בתרגום לפשוטי העם (שכן קהל היעד לחיבור ביידיש שונה מקהל היעד של המקור העבר - בעיקר נשים ועמי ארצות), המיועד להיות 'קל יותר לעיכול'.

בנוסח הנדפס שרדו שיבושים שנבעו מטעויות העתק, השמטות של משפטים שלמים ואף תיקוני נוסח (שלא תמיד הם בחינת 'תיקון') שעשו המדפיס ואולי גם הסדר. בכתב היד של הספר, שהוציא מונדשיין לאור בשנת תשמ"ב, יש כדי להבהיר מקומות לא ברורים בנוסח שנדפס.

יחס אדמו"רי חב"ד לספר[עריכה]

כיוון שעל-פי המסורת מחבר הספר שמע את הסיפורים מאדמו"ר הזקן, הרי שרבותינו נשיאנו התייחסו אל הספר כאל אמין.

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצונים[עריכה]

הערות שוליים

  1. כלומר: כותב קמעות ועוזרו האישי