רצח יד החמישה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית הספר החקלאי. כאן נרצחו התלמידים

רצח יד החמישה אירע בליל יום חמישי, אור לא' אייר תשט"ז, בערך בשעה שמונה בערב, הותקף חדר הלימוד והתפילה של בית הספר למלאכה בכפר חב"ד, על ידי מחבלי ה'פידאיון'. בטבח האכזרי נהרגו מדריך וחמשה תלמידים. לזכרם הוקם בית הדפוס הנקרא על שמם: 'יד החמשה'.

רצח בפרדס[עריכה]

לאירוע זה קדם רצח אחר. ביום חמישי, כ"ח כסלו תשט"ו, יצא אחד מתלמידי ישיבת תומכי תמימים לוד, ישראל אריה דברוסקין, לכיון כפר חב"ד, בו שימש בתפקיד "משפיע רוחני" בבית-הספר למלאכה. כשצעד ברגל מן הכביש הראשי - בדרך מתל אביב - לכיון הכפר, פגעו בו מחבלים ערבים, גררוהו לפרדס האתרוגים הסמוך, שם קשרו אותו לעץ וירו בו. רק כעבור שלושה ימים, ביום ראשון א' בטבת, גילו את הגופה.

רצח בבית הספר החקלאי[עריכה]

המדריך הרב מאיר פרידמן מביט על שלוליות הדם

שנה וחצי אחרי הרצח של ישראל דברוסקין, הגיעו שוב מחבלים וביצעו פיגוע ירי. בערך בשעה שמונה בערב, באולם בית הכנסת של בית ספר החקלאי, הממוקם בכניסה לכפר, שם עמדו כחמישים תלמידים ומדריכיהם באמצע תפילת שמונה עשרה של ערבית. כשליח ציבור עמד המדריך ר' מאיר פרידמן תושב הכפר.

לפתע כבה האור ושלושה מחבלים נכנסו דרך הכניסה הראשית, וירו על המתפללים. התלמידים התחילו לברוח מהחלונות. התלמיד אשר קדוש שי' מכפר חב"ד עמד ליד החלון ו"זרק" תלמידים החוצה, בסיועו של מנהל המוסד הרב ישעיהו גופין. לאחר מספר שניות נמלטו המחבלים בחשכת הלילה דרך אחד הפרדסים שסביב הכפר.

מאוחר יותר התברר כי למקום הגיעו שלושה מחבלים. אחד המתין ברכב, השני הוציא את ה"פקקים" מארון חשמל והשלישי עמד בפתח בית הכנסת ירה כמה צרורות ואז השניים נכנסו במהירות לרכב וברחו.

כאשר נדלק שוב האור התגלה כי המדריך שמחה זילברשטרום וארבעת התלמידים: ניסים עסיס, משה פרץ, שלמה מזרחי ואלברט אדרי - שהתפללו מול הדלת - נהרגו מהירי ושוכבים בתוך שלוליות דם, וחמישה תלמידים אחרים נפצעו.

רק כעבור שעה הגיעו כוחות הביטחון ואנשי הרפואה. הפצועים הועברו למרכז הרפואי הסמוך, 'צריפין'.

בהלוויותיהם של המדריך והתלמידים השתתף קהל עצום. זילברשטרום, עסיס ומזרחי נקברו בהר המנוחות. השניים האחרים נקברו בעכו ובטירת הכרמל.

כעבור זמן קצר נפטר תלמיד נוסף בשם עמוס אוזן, שעמד אף הוא מול דלת בעת ההתקפה ונפצע קשה מאוד. עמוס נקבר בתל אביב.

חסידי חב"ד, ובמיוחד תושבי הכפר, עברו אז משבר קשה מאוד.

הרב פנחס טודרוס אלטהויז מראה לרב ניסים את הסידור המוכתם בדם
הרב הרצוג בביקור

שלושה ימים לאחר הרצח, הגיעו לבקר בכפר חב"ד (בנפרד) הרבנים הראשיים לישראל, הרב יצחק אייזיק הרצוג והרב יצחק נסים, על מנת לחזק ולעודד את התושבים.

התייחסות הרבי לאירוע[עריכה]

קבוצת השלוחים ששלח הרבי לעודד את תושבי הכפר לאחר האירוע

הדבר היחיד שהחזיק את האנשים היו הוראותיו החד משמעיות של הרבי: איש בל יזוז ממקומו. הרבי לא הותיר מקום לספק "לא לנוס מהמערכה", "להרחיב הכפר ומוסדותיו", כי "במקום שנתגלתה מידת הדין - תתגלה עתה מידת הרחמים".

הפחד הגדול נפל על תושבי כפר חב"ד וגם על תלמידי הישיבה בלוד, והרבי הורה לא לעזוב את מבנה הישיבה בלוד, ולא את כפר חב"ד.

הימים הבאים, במשך שבועות רבים היו מושפעים במכתבי עידוד והדרכה של הרבי לתושבי כפר חב"ד. הם עודדו וחישלו את רוחם של תושבי הכפר והביאו למפנה ולנקודת זינוק בהתפתחות הכפר ומוסדותיו. מכתבים אלו נדפסו בכרך אגרות קודש של הרבי חלק י"ג.

באותם ימים הועלתה הצעה להכריז על תענית שעות ביום חמישי, בו תסתיים ה'שבעה' של ראשוני הנפטרים מהרצח הנתעב.

ביום ראשון ד' באייר שיגר הרבי מברק אל הרב שניאור זלמן גרליק רבו של כפר חב"ד ובו הוראות בנוגע לתענית שעות:

"התענית ביום החמישי עד לאחר חצות היום לגדולים בריאים. ומהנכון שכן יעשו גם הגדולים בריאים אשר בכל מוסדות חנוך וישיבות חב"ד שבארץ הקודש תובב"א".

בהמשך המברק, באים דברי עידוד: "והשי"ת ישמרם כל אחד ואחת כדברי רבנו הזקן במידת הרחמים שהיא גדולה ממידת החסד נחלה בלי מצרים". (אגרות קודש חלק י"ג עמוד י).

כעבור שלושה ימים שיגר הרבי שני מברקים נוספים. הראשון מוען אל: "כל אחד ואחת מאנ"ש, תושבי כפר חב"ד, המוסדות אשר שם, וביחוד בתי ספר למלאכה וחקלאות, התלמידים, המורים, המנהלים, העסקנים וההורים". (אגרות קודש חלק י"ג עמוד ל).

במברק זה מעודד הרבי להרחיב את המוסדות, ולהתגבר על המניעות.

המברק השני מוען אל "ישיבה, לוד", ובו מורה הרבי להתחיל לבנות במרץ בבניין החדש של הישיבה, ומאידך לסדר שהתלמידים בישיבה בלוד, ימשיכו ללון ב"פרדס (לוד)", אבל עם שמירה. (אגרות קודש חלק י"ג עמוד לא).

בעניין העתקת הישיבה מלוד, שיגר הרבי מכתבים אל ראשי אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש, ובהם הרב אליעזר קרסיק. באחד מהם כתב:

"... אם בכל מקום ומקום, הנה לא ינום ולא יישן שומר כל אחד ואחת מישראל, על אחת כמה וכמה בכפר חב"ד שנתייסד על ידי מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל ומנהלו גם עתה. והוא הדין לישיבת תומכי תמימים בלוד... והנה אין מענייני להפחיד חס ושלום. אבל המקום המשומר עתה ביותר בארץ הקודש ת"ו, הוא כפר חב"ד. והרשות בידו לפרסם דעתי זו ברורה, לכל שימצא לנכון. וגם אנ"ש בכלל". (אגרות קודש חלק י"ג עמודים לא-לד).

בתגובה לטבח, ביקש הרבי מראשי כפר חב"ד ומעסקני ציבור להרחיב את כפר חב"ד, ולהמשיך בפיתוחו ובניינו.

ואכן, במלאת שלושים לרצח התקיימה עצרת אזכרה בשילוב הנחת אבן פינה לבניין בו אמור היה להפתח אגף הדפוס שנקרא "יד החמשה" לזכר חמשת התלמידים והמדריך שנרצחו. בכדי לגייס מימון לבנייה, התארגן ועד ציבורי שהורכב מרבנים חשובים, ואישי ציבור ידועי שם.

ר' אשר ור' מאיר קדוש, מציינים כי דברי הרבי נסכו עידוד רב בתלמידים ובהורים, כאשר רוב מוחלט של התלמידים בחרו בסופו של דבר, להישאר ללמוד בכפר חב"ד.

ביום ב' של חג השבועות דיבר הרבי לראשונה בהתוועדות פומבית על אלו המסבירים מדוע אירע הרצח:

"לא צריכים להתפעל משום נסיונות, גדולים או קטנים, ובפרט מהניסיון היותר אחרון. ישנם כאלה שרוצים לבאר זאת על פי הענין של 'בקרובי אקדש', אבל באמת אין זה ביאור, וכפי שכתוב שם גופא "וידום אהרון". ההבנה ד'בקרובי אקדש' - גם זה אין יודעים, ולהסביר אנין אחד הבלתי מובן על ידי עוד ענין הבלתי מובן - הרי זה תנחומין של הבל. וידום אהרון.

"בודאי שאסור להרהר אחר מידותיו של הקב"ה, אבל אין פירוש הדבר שהענין עצמו מובן בשכל. לעת עתה לא מצאתי ביאור על זה, אבל ודאי הדבר, שמזה יהיה כפלים לתושיה".

בהתוועדות ביקש הרבי שכל אחד מהחסידים הנמצאים בחוץ לארץ, צריך להשתתף בהחזקת כפר חב"ד בנשמתו, בגופו ובממונו, על ידי הוספה בלימוד החסידות והנהגה בדרכי החסידות, ולהשתתף בממונו כפשוטו.

זמן קצר לאחר מכן, שלח הרבי קבוצת שלוחים מיוחדים לארץ ישראל, שתפקידם היה לחזק את כפר חב"ד ואת ישיבת 'תומכי תמימים' בלוד, ובכלל - להרים את רוחם השפופה של חסידי חב"ד בארץ הקודש.

כמו כן הוקם בית ספר לדפוס שנקרא על שמם "יד החמשה".

קישורים חיצוניים[עריכה]