הקהל ומועדי השנה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף ראש השנה והקהל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בשיחותיו ומכתביו של הרבי הדנים במצות הקהל בימינו, ובעיקר בשיחות משנת תשמ"ח - שהיתה שנת הקהל - קישר הרבי כל מועד וחג עם מצות הקהל ותוכנה.

עובדה זו מצטרפת לגישתו של הרבי בתורתו, על יסוד מאמר אדמו"ר הזקן שצריך 'לחיות עם הזמן', ומהווה דוגמא ישירה להתבטאותו של הרבי שעל מצות הקהל להיות ה"שער" שעל ידו "עולים" ועוברים כל עניני התורה והמצוות במשך כל ימי שנת הקהל. שיחות ומכתבי הרבי בשנות הקהל האירו את עבודת השם ופעולת החסיד בימי שנת הקהל באור מיוחד, והוראות חדשות בעבודת השם לומדו ונלמדו בעקבות ותוך כדי "שנת הקהל".

ראש השנה[עריכה]

בראש השנה - מורה הרבי, יש לנצל את ההזדמנות - שכל אחד יהא מלך לסביבתו - ינצל את התעוררות התשובה ולעשות כינוסי הקהל רבים ככל האפשר.

ביחידות התבטא הרבי פעם - כמו שנראה ההקהל בראש השנה, כך הוא נראה כל השנה. (מפי השמועה).

כמו כן אמר הרבי שיש מן המשותף להקהל ול ראש השנה - כמו שב ראש השנה - בהמלכת המלך, בני ישראל ב"ביטול" ונהיים "נקודה אחת" להמליך המלך, כך בהקהל כולם נהיים לנקודה אחת - "ליראה את ה'".

צום גדליה[עריכה]

ענינה של שנת הקהל מתבטאת במיוחד בצום גדליה, בפן הרוחני והגשמי - במהות הצום ובחלותו ביום השלישי לתחילת השנה.

הקשר הרוחני[עריכה]

צום גדליה בא בעקבות פיזור בני ישראל, ביטול מלכות בית דוד וביטול חסד אומות העולם (שמינוי גדליה למלך ישראל היה בעקבות חסדו של נבוכאדנצר).

ו"הקהל" ענינו תיקון של שלושת הענינים: ב"הקהל" כל עם ישראל מתקבצים יחד, היפך מהפיזור אחרי מות גדליה; ההקהלה באה דווקא על ידי המלך; וזמן מצות הקהל הוא דווקא בחג הסוכות, אז מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם, וכשמכירים באומות העולם - זה מסייע להם להתחסד כלפי בני ישראל.

הקשר הגשמי[עריכה]

שנת הקהל מתחילה אמנם מראשית השנה, מיום ראש השנה, בסיום שנת השמיטה, כמו שכתוב "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה". ההבדל הניכר והגלוי בין שנת השמיטה לשנת הקהל הוא בעבודת האדמה, והיות שהבדל זה מתחיל וישנו רק מצום גדליה - ניכרת במיוחד התחלת ופתיחת שנת הקהל בצום גדליה, כי הוא הראשית הממשית והגשמית של שנת הקהל.

יום כיפור[עריכה]

ענינו של "הקהל", שהעם כולו נעשה קהל אחד ומציאות אחת, מתבטא גם ב"עיצומו של יום" - עיצומו של יום הכיפורים, שנקרא יום "אחת בשנה". יום כיפור הוא היחיד מכל מועדי התורה שהוא יום אחד, הן בארץ והן בחוץ לארץ.

את יום כיפור מסיימים כל עם ישראל בכל העולם בצורה אחידה, ומכריזים בהתעוררות עמוקה ובקול רם: "שמע ישראל", "ברוך שם", ו"ה' הוא האלוקים" - קבלת עול מלכות שמיים, שהוא תוכנה של מצות הקהל.

חג הסוכות[עריכה]

חג הסוכות והקהל הם ענינים המתקשרים בצורות רבות:

  • סוכות הוא גם עניין של הקהל ואחדות בארבעת המינים.

ועוד ועוד.

הושענא רבה[עריכה]

בהושענא רבא מודגש עניין הגאולה, ועל כן אומר הרבי שיש להוסיף בכל עניני הושענא רבא מתוך עניין הגאולה, ומתוך הדגשה מיוחדת על עניין של הקהל כהכנה להקהל בגאולה העתידה.

ובהושענא רבא כדאי שיוסיפו בהקהל בעיקר מתוך "איש את רעהו יעזורו".

וכיוון שהגאולה בפתח, אזי בחג שמרמז על הגאולה יש להרבות בהקהל - הכנה לגאולה, וזהו יזרז את הגאולה לבוא תיכף ומי"ד ממ"ש.

(התוועדויות תשמ"ח חלק א' עמ' 295)

שמיני עצרת שמחת תורה[עריכה]

מכיוון שבחג הסוכות יש עניין מיוחד של הקהל - הרי ביום השמיני עצרת שהוא המשך לו - יש גם עניין של הקהל, ואדרבא - באופן של עילוי יותר מזה - ש"מעלין בקודש".

כיוון שבחג הסוכות יש עניין של הקהל - ובשמיני עצרת שהוא המשך לו יש עניין גדול יותר - ש"מעלין בקודש" אזי ודאי שבשמחת תורה שהוא המשך להם יש גם עניין מצד עצמו -וגם מצד זה שהוא המשך לסוכות ושמע"צ - וכמו שאמרנו בשמע"צ אף שמחת תורה יותר נעלה - שהרי "מעלין בקודש" וכו'.

פרשת נח[עריכה]

בפרשת נח מספרת לנו התורה על ה"הקהל" המיוחד שהיה בתיבת נח - בתיבה שהו מין המדבר ומין החי, שהיוו הבסיס לעולם כולו ולדורות שבאו לאחר מכן. וממילא, היה זה "הקהל" של כל העולם כולו.

באי התיבה ראו את עונשם של דור המבול, ואת שאירע להם בעקבות חטאיהם ובעקבות כך שלא עשו תשובה - וזה פעל עליהם "ליראה את השם" בתכלית השלימות.

ומכיוון שהמבול היה שנה שלימה, שכוללת את כל העונות ואת כל שינויי הזמנים, הרי שפעולת יראת השם שנעשתה על ידי המבול היתה ל"כל הימים".

חודש חשוון[עריכה]

לראש חודש יש קשר מיוחד להקהל כיוון שראש החודש כשנותן חיות לכל החודש נותן גם תוספת כח למלך של הקהל - כל אחד ואחד מאיתנו בעניין ההקהל.

ובהדגשה מיוחדת בראש חודש חשוון כי מצוות הקהל הייתה בבית המקדש וסיום בניין בית המקדש (הראשון) היה בחשוון, וגם חנוכת בית המקדש השלישי תהי' בחשוון אכי"ר - ועניין ההקהל בחשוון יש לו יותר כח להביא לחנוכת הבית בו בחודש.

י"ט כסלו[עריכה]

י"ט כסלו הוא היום שבו נגאל אדמו"ר הזקן ממצב של "רבים" - פירוד מהקדוש ברוך הוא, ומעמד ומצב של ירידה, ישיבה במאסר - ונפדה בשלום. ענינו האמיתי של שלום הוא שכל הפרטים שלפני כן היו כביכול נפרדים - לא זו בלבד שאינם שוללים זה את זה, אלא יתירה מזו - מאוחדים ומתעלים ביחד לנקודה אחת.

גם ב"הקהל" - מחד מודגש ה"רבים", אנשים נשים וטף. ומאידך, כולם מתאחדים ושומעים תורה מפי המלך, שזה ענין הכי נעלה.

חנוכה[עריכה]

לחנוכה יש קשר מיוחד עם שנת "הקהל" ועם תוכנה של המצוה בימינו, כפי שהרבי מציין בשיחותיו הקדושות.

פרסומי ניסא[עריכה]

עיקר הנס של חנוכה היה בענינים רוחניים - היות שמלחמתם של היוונים היתה "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך" - הפריע להם שזו תורתו של הקדוש ברוך הוא ומצוותיו של הקדוש ברוך הוא, ופרסום הנס הוא על ידי הוספה בלימוד התורה וקיום המצוות מתוך מחשבה על הקדוש ברוך הוא וזכירה תמידית מי הוא מורה התורה ומצַוֶה המצוות.

זהו גם תוכנו של "הקהל" - לעורר את כולם, אנשים נשים וטף להתחזק ביראה את השם תמיד כל הימים, וקיום רצונו בלימוד התורה וקיום המצוות.

חנוכה וסוכות[עריכה]

זמן מצות הקהל בזמן שבית המקדש קיים הוא במוצאי יום טוב הראשון של חג הסוכות, וימי חנוכה שייכים לימי חג הסוכות:

  • במספר - ימי הסוכות הם שמונה, וימי החנוכה הם שמונה.
  • באמירת ה"הלל" - הן בחג הסוכות והן בחנוכה "גומרים את ההלל".
  • בתוכנם - חנוכת בית המקדש הראשון היתה בחג הסוכות, וחג החנוכה נקרא על שם חנוכת המזבח ובית המקדש השני.
  • בהוספה - בימי חג הסוכות מוסיפים בכל יום פר בהקרבת הקרבנות באופן של "מעלין בקודש", ובחנוכה מוסיפים בכל יום נר בהדלקת נרות חנוכה, "מוסיף והולך".

שמן - ביטול[עריכה]

אחד מניסי חנוכה הוא מציאת פך השמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול.

שמן, כפי שמבואר בתורת החסידות, מורה על בחינת החכמה, שעל ידה נעשה ענין הביטול, "להיות יראת ה' על פניו יראה עילאה כו'". זהו תוכנו של "הקהל" -"ליראה את השם אלוקיכם".

נשים וטף[עריכה]

חנוכה קשור באופן ישיר לנשים וילדים. הנשים חייבות בנר חנוכה משום "שאף הן היו באותו נס" (שבת כג, א), ו"על ידי אשה נעשה הנס" (פירש"י שם), וחנוכה הוא חג החינוך - ששייך במיוחד לחינוך ילדי ישראל.

אף מצוות "הקהל" מיועדת גם לנשים וילדים (מלבד האנשים, כבכל המצוות) -"והנשים והטף".

נצחיות המצוה[עריכה]

על הבטחת הקדוש ברוך הוא לאהרון הכהן ש"הנרות הללו אינם בטלים לעולם", מבאר הרמב"ן (בפירושו על התורה, פרשת בהעלותך) שהכוונה היא לנרות חנוכה שקיימים בכל מצב - דהיינו, אף-על-פי שלעתיד לבוא מצוות בטלות, מכל מקום נרות חנוכה יהיו נצחיות.

כך גם בנוגע ל"הקהל" - היות שמהותה של מצוה זו קשורה לאחדות הציבור -"הקהל את העם, האנשים והנשים והטף", ועל ציבור אומרים חז"ל "אין מיתה בציבור", על כן גם מצוות הקהל, כמו חנוכה, שייכת לנצחיות.

צום עשרה בטבת[עריכה]

לעשרה בטבת יש קשר למהות מצוות "הקהל", משום שבעשרה בטבת מתגלה ה"עצם" שלמעלה אצל כל יהודי, בדיוק כמו שב"הקהל" מתגלה העצם שקיים אצל כל היהודים בשווה, ולכן מתקהלים "אנשים, נשים וטף" בלי שום חילוק.

כמו כן, המאורע של צום עשרה בטבת הוא בעקבות המצור על ירושלים עיר הקודש, שהיא עיר הבירה של כל עם ישראל בכל מקום שהם, ובה נמצא בית המקדש שבו התקיים ה"הקהל" - שם נתכנסו "אנשים נשים וטף" בזמן שבית המקדש היה קיים.

פעולות ה"הקהל" ביום זה - הם ביתר שאת ויתר עוז, על מנת לתקן את ה"הקהל" של הלעומת-זה - של הבבלים - על ירושלים.

פורים[עריכה]

כל נס פורים היה על ידי הקהל - כאשר נגזרה גזירת המן אמרה אסתר למרדכי - "לך כנוס את כל היהודים" - מרדכי כנס את כל הילדים ולמד עימם תורה - וכך התבטלה גזירת המן.

וההוראה לימינו: כאשר "עומדים עלינו לכלותינו" - התשובה היא כמה שיותר כינוסי הקהל, וכך נינצל.

פסח[עריכה]

את חג הפסח חוגג כל עם ישראל מידי שנה, ונזכר בחירות ובהשתחררות מעול פרעה ומצרים בפסח הראשון. אז, יצאו כל בני ישראל מארץ מצרים - האנשים, הנשים והטף, כפי שכתוב "בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו", במטרה לקבל את התורה ולהיות קשורים אל הקדוש ברוך הוא בלב ונפש - "בהוציאך את העם ממצרים, תעבדון את האלוקים על ההר הזה".

בשנת הקהל, משתחרר היהודי מכל המגבלות המונעות אותו לעבוד את השם, ומתאחד עם כל היהודים בהתקשרות והתאחדות עם הקדוש ברוך הוא. הוא מתאמץ להפנים את המסר של מצות הקהל, "ליראה את השם" ולקיים את מצוותיו מתוך תחושה של חורין מהיצר הרע ומ"מצרים" שמונעים ממנו לקיים את רצון הבורא ו"לקבל את התורה".

ובכח זה, מקיים היהודי את כל מצוות התורה של הקדוש ברוך הוא, מתוך קבלת עול, ומקבל את חג הפסח בהתרוממות רוח. התנהגות זו מהווה הכנה ראויה לגאולה האמיתית והשלימה - או אז נקיים את מצות הקהל בשלימותה, ולא רק בגשמיות - בהתכנסות כל עם ישראל יחדיו בבית המקדש - אלא גם ובעיקר ברוחניות, משוחררים מכל עול של "מצרים" ושל "פרעה", קשורים ודבוקים בקדוש ברוך הוא בצורה המוחשית ביותר, "תמיד כל הימים".

סעודת משיח[עריכה]

סעודת משיח נערכת ב"אחרון של פסח". ושנת הקהל היא במוצאי שביעית - זמן המסוגל לביאת המשיח.

פסח שני[עריכה]

פסח שני היא מצוה שלא היתה כתובה בתורה מלכתחילה, עד שבאו היהודים שלא יכלו להקריב את הקרבן בפסח הראשון, ועל ידי טענתם, דרישתם ותביעתם - זכו וקיבלו מצוה נוספת של "פסח שני" בו יכלו להשלים את קיום מצות הקרבת הקרבן, ולהקריבו חודש אחרי פסח הראשון.

מיני אז, קיבלה מצוה זו תוקף נצחי, וכל עם ישראל קיבל מצוה נוספת במנין המצוות וזוכה לחגוג בכל שנה את פסח שני.

מעובדה זו נמצינו למדים על כוחו של כל אחד מלך כל אחד מישראל, אשר ביכולתו לפעול על כמה שיותר יהודים - אנשים, נשים וטף - להוסיף בקיום המצוות באופן נצחי, בדיוק כשם שפעלו הבודדים בהיותם במדבר, בפסח שני הראשון.

וזהו הרי תוכנה של מצות הקהל בימינו - בכוחו של יהודי לפעול על יהודי שני להוסיף בקיום המצוות באופן נצחי, וכפי שכתוב בפסוק: "תמיד כל הימים".

ל"ג בעומר[עריכה]

בל"ג בעומר הגיע התיקון לענין "על שלא נהגו כבוד זה בזה", ותלמידי רבי עקיבא פסקו מלמות. מובן, כי התיקון על כך הגיע על ידי חיזוק יראת שמיים, אהבת התורה ואהבת ישראל, חיזוק הקשר הנצחי המאחד את היהודים עם הקדוש ברוך הוא, התורה ועם ישראל, שהם "כולא חד".

וזהו הרי תוכן מצות הקהל - חיבור כל עם ישראל באמצעות חיזוק הקשר לקדוש ברוך הוא, חיזוק היראת שמים, אהבת התורה ואהבת ישראל בהתקהלותם יחד. ואם כן, בל"ג בעומר שבשנת הקהל מודגש במיוחד תוכן מצות הקהל הנצחי, לחזק את הנשמה האלוקית שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש", בכזו צורה ש"תמיד כל הימים" יהיה היהודי קשור עם הקדוש ברוך הוא.

חג השבועות[עריכה]

לחג השבועות ולמצות הקהל תוכן משותף, שכן בקבלת התורה נטלו הנשים חלק פעיל, וכמו כן במצות הקהל נטלו הנשים חלק פעיל.

א) בימים שקדמו למתן תורה - התאחד עם ישראל כולו, "כאיש אחד בלב אחד", האנשים והנשים והטף. כמו כן במעמד הקהל, הציווי הוא "הקהל את העם, האנשים הנשים והטף".

ב) בהכנות למתן תורה אמר הקדוש ברוך הוא למשה רבינו "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבית ישראל", וכפי שמפרשים על אתר שראשית כל פונה הקדוש ברוך הוא אל הנשים ("בית יעקב"), ואם כן בקבלת התורה מודגש מעמדה המרכזי של האשה, כפי שמצינו במצות הקהל בה מודגש מעמדה המרכזי בהשתתפות במצוה בצורה מיוחדת שלא מוצאים במצוות אחרות.

חודש סיון[עריכה]

בראש חודש סיון, בשנת היציאה ממצרים, התכנסו כל בני ישראל וחנו "נגד ההר", אל מול הר סיני בו תתרחש מתן התורה - "כאיש אחד" משום שהיו "בלב אחד".

והיות שבכל שנה חוזרים הדברים על עצמם כפי שהיו בפעם הראשונה, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בשנת הקהל, כאשר בשנה זו כל יהודי עושה את כל המאמצים לקיים את מצות הקהל בנפשו ולהתאחד עם יהודים נוספים, הרי שבראש חודש סיון במיוחד מודגש תוכן שנה זו - להתאחד על מנת לקיים את מצוות הקדוש ברוך הוא ביחד, כל עם ישראל לסוגיו - הן האנשים, הן הנשים והן הטף.

צום תשעה באב[עריכה]

הגמרא מדגישה: "וכשחרב הבית אותו היום תשעה באב היה... מוצאי שביעית היה".

ומזה שהגמרא מדגישה זאת - הרי שהיא מרמזת לכך שבניית הבית מחדש תהיה על ידי הוספה באחדות ישראל ובעניני הקהל - אשר תבטל את החורבן ותהפוך את תשעה באב ל"ששון ולשמחה".

אלול[עריכה]

עבודת חשבון הנפש בחודש אלול של שנת הקהל מקבלת מימד עמוק ומיוחד, כאשר הסיכום של עבודת היהודי במשך השנה החולפת היא באופן שהוא מאחד, מקהיל ומקבץ את כל ה"מחשבה, דיבור ומעשה" הפרטיים שלו ב"בית המקדש" הפנימי שלו תוך התמסרות מלאה אל המלך - הקדוש ברוך הוא, על מנת להתכונן כראוי ליום הראשון בשנה הבאה ראש השנה, ימים בהם יתבטא ביתר שאת יראת השם אותה ספג היהודי במשך שנת הקהל, באופן של "פעולה נמשכת".

כמו כן, כיוון שהוא החודש האחרון של שנת הקהל, יש לנצל אותו כיוון שהוא הזמן האחרון והימים האחרונים של שנת הקהל - להרבות בו בענינים של הקהל.

וכל זה מתוך דגש על עניני של חודש אלול - עניין התשובה.

ראו גם[עריכה]