קרלביץ

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קרלביץ היא עיירה הממוקמת בצפון אוקראינה בסמוך לעיירה קונוטופ. קרלביץ' נחשבת מעין 'מרכז' עבור כפרי הסביבה בגלל התחנה בה עוברת הרכבת שנוסעת בקו קייב-מוסקבה. בעבר היתה קרלביץ עיירה יהודית הספוגה בניחוחות חב"דיים. התגוררו בה יהודים תמימי דרך, כולם שומרי מצוות - חלקם תלמידי חכמים ובני-תורה וחלקם יהודים פשוטים. כשהמכנה המשותף ביניהם היה קרבתם לחסידות חב"ד. נוסח התפילה בבתי הכנסת היה על פי נוסח האר"י, והמנהגים היו מנהגי חב"ד. לא פלא שרבים הגדירו את קרלביץ בכינוי "עיירה חסידית".

האוכלוסיה בקרלביץ מנתה כעשרת אלפים נפשות, מתוכם כמאתיים משפחות יהודיות. בין היהודים והגויים שררו יחסים תקינים בדרך-כלל. בכלל, האווירה בקרלביץ הייתה רגועה.

הווי העיירה[עריכה]

תושבי קרלביץ היו אנשים עמלי כפים, לא עשירים במיוחד אך גם לא עניים מרודים. בעיירה היו בתי אבן ישנים צמודי קרקע וחצר קטנה סביבם. רבים גידלו בחצר בעלי-חיים, ואף גידלו אי-אלו ערוגות ירקות, שהיוו מקור מחיה נוסף.

התשתית לקתה בחסר. כמעט ולא היו בה כבישים סלולי-אבן. הדרכים היו שבילי עפר בלבד, ובימי החורף, כשירדו גשמים עזים, הפכו הדרכים לשטחי בוץ ענקיים בעוד הילדים נהנו לשחק בערימות השלג והבוץ שנערמו בחוצות העיירה.

בקצה העיירה זורם נחל, וסמוך לו טחנת הקמח שסיפקה את תוצרתה לתושבי העיירה ולתושבי הכפרים הסמוכים. בימי הקיץ החמים היו הילדים יוצאים לרחוץ במי הנחל.

לפרנסתם היו מקצת אנשי העיירה עובדים בשוק העירוני. רבים מהגברים מצאו את פרנסתם דווקא מחוץ לעיירה. בתחילת השבוע הייתה העיירה מתרוקנת מרוב הגברים. התגרים והרוכלים נסעו עם מרכולתם לירידים שבערים הגדולות, בעוד האומנים ובעלי המלאכה יצאו לחפש את פרנסתם בערי וכפרי הסביבה.

חיי הקהילה[עריכה]

ארבעה בתי כנסת היו בעיירה: "בית הכנסת הישן", "בית הכנסת החדש", "בית הכנסת של השוק" ו"השטיבל". ה"שטיבל" היה מבנה מפואר ומהודר, והיה מלא במשך היום במבוגרים ובילדים תושבי העיירה. רב העיר והחסידים הנכבדים התפללו בדרך כלל בשטיבל. בכל ימות השבוע היו שאר בתי הכנסת ריקים יחסית. תפילת שחרית הייתה נערכת במהירות ומיד בסיומה אצו האנשים לעמלם היומי לפרנסת בני ביתם. רק עם רדת יום התקבצו אי-אלו מניינים דלילים לתפילת ערבית ומעט נשארו גם לשיעורי תורה. אך בשבתות, באין עבודה ועיסוקים, היו בתי הכנסת מלאים מפה לפה, שוקקים חיים. המבנה בו שכן ה'תלמוד תורה' של העיירה הה עתיק ומיושן, והיו בו כמה חדרים בהן למדו כל ילדי הקהילה.

חלק בלתי נפרד מהווי החיים בקרלביץ, היה סביב השמחות המשפחתיות. שמחה אצל אחת המשפחות, הייתה לשמחתה של כל הקהילה. הסכם לא רשמי היה קיים שנים רבות בקרב נשות הקהילה, כאשר בכל שמחה משפחתית היו כולן נחלצות לעזרה בבישול ובאפייה. הנשים היו שולחות חלק ניכר מהכיבוד הדרוש. את החופות העמידו ברחבה הגדולה הסמוכה לבית הכנסת, והשמחות נמשכו שעות ארוכות אל תוך הלילה מתוך שירה וריקודים.

ארבע משפחות שהפכו לשבט[עריכה]

בקרלביץ התגוררו ארבע משפחות חב"דיות ענפות שקשרו ביניהן קשרי משפחה רבים: קרסיק, שפירא, דוברבסקי ורובינסון. במשך השנים הפכו ארבע המשפחות לשבט גדול ומסועף. הותיקה מביניהם הייתה משפחת קרסיק. כתשעים שנה התגוררה משפחת קרסיק בקרלביץ. הראשון מבני המשפחה שהגיע להתגורר בעיירה היה הרב דוב-בער קרסיק, ששמו המקורי היה רובינסון ושינה את שמו מפני אימת הצבא. הוא בא לעיר בשנת תרי"ג, וכיהן בה כרב, ומני אז התגוררו צאצאיו ויוצאי חלציו וגם אחייניו ובניהם ממשפחת רובינסון בקרלביץ במשך כתשעים שנה, עד שנת תש"ב, עם חיסול יהודי העיר על-ידי הנאצים ימ"ש.

רבני העיירה[עריכה]

במשך כל השנים כיהנו בקרלביץ רבנים חב"דיים. הרב דובער קרסיק, החזיק במשרה זו משנת תרי"ג ועד שנת תר"ס והיה הדמות המרכזית שסביבה סבבו חיי הקהילה היהודית בקרלביץ, לאחר פטירתו, מילא את מקומו חתנו הרב שמריהו מדליה, אף הוא מחשובי חסידי חב"ד, ולימים רב בויטבסק ובמוסקבה. אחריו עלה על כס הרבנות הרב ועלוול וולפסון, שהיה חסיד גדול ואדם מוכשר. בשנת תר"צ עלה הרב וולפסון לארץ ישראל. אחריו כיהן ברבנות באורח בלתי רשמי הגאון הרב מנחם מענדל דוברבסקי.

המהפיכה הקומוניסטית[עריכה]

לאחר שהקומוניסטים עלו לשלטון, הם סגרו את החדר וגם אסרו על קיום שיעורים ולימודי יהדות. גם בתי הכנסת שבעיר נסגרו על ידם. לאחר תקופה קצרה, נפתח מנין תפילה חשאי בביתו של בן ציון רובינסון. בשנת תרפ"ד אף הוקם שם מקווה טהרה, לבניית המקוה סייע אדמו"ר הריי"צ. בחורף תרפ"ז שיגרו תושבי קראלביץ לאדמו"ר הריי"צ בקשת עזרה לתקן את המקווה.

כנופיית רוצחים בעיירה[עריכה]

בעקבות מלחמת אזרחים שהתחוללה ברוסיה, הסתובבו ברחבי המדינה ובעיקר בעיירות הקטנות כנופיות פורעים. וכדרכם של שונאי ישראל מדורי דורות, הקרבנות הראשונים היו היהודים. בבוקר חורפי אחד, נשמעה זעקת אימה בעיר - "הם באים". כולם נמלטו לבתיהם, הגיפו דלתותיהם ותריסיהם והמתינו בחשש מפני הבאות. כמה מהפורעים באו לביתו של הרב מנדל קרסיק. על שאירע בבית, סיפר ר' אייזיק קרסיק: "נשמעו דפיקות איומות על דלתות ותריסי ביתנו, צעקות רמות ומחרישות אוזניים: 'פתחו מיד את הדלת!' "בבית היו הסבא הישיש חיים בן-ציון, אשתו סבתא מנוחה, אמי מרים, אני ואחיותיי. אבי מענדל, לא היה בבית באותה שעה. "פחד ואימה נוראים נפלו על כולנו. האחת והיחידה שגילתה תושייה, קור-רוח ועזות נפש הייתה סבתא מנוחה. היא לקחה גרזן בידה, נעמדה ליד מפתן הדלת וצעקה: 'אני מניפה גרזן בידי, מי שיעז להיכנס לביתנו, אכרות את ראשו!' "ואז אירע הלא יאומן - אותם שודדים גיבורים, חזקים ועזי נפש, נבהלו מדבריה של סבתא, ברחו ונמלטו".

מלחמת העולם השניה[עריכה]

תקופת מה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, עזבו חלק מחסידי חב"ד את קרלביץ, ובזכות כך חייהם ניצלו. במנחם אב תש"א, נכנסו הנאצים ימ"ש לקרלביץ והחלו מיד בהשמדת היהודים שנשארו. בתחילת תש"ב ריכזו הנאצים את יהודי העיירה בחצר מרכז הרפואי, שם נורו כולם למוות.


עיירות באוקראינה
אזור ווהלין: מחוז דנייפרופטרובסק - דנייפרופטרובסק · דנייפרדרז'ינסקמחוז ז'יטומיר - אוורוטש · ברדיצ'ב · ז'יטומיר · לוצק · קוריץ · רובנומחוז חמילנצקי - אניפולימחוז חרסוןמחוז לבובמחוז מיקולאייבמחוז סומי - רומנימחוז פולטובה - האדיטש · קרמנצ'וגמחוז צ'רניגוב - קרלביץ · ניז'יןמחוז רובנו - אוסטרוה · מזריץ'מחוז חרקוב · מחוז צ'רקאסי · אלכסנדריה · קריבוי רוג
עיירות ברוסיהעיירות בבלארוסעיירות בליטאעיירות בלטביהעיירות בפולין
‏‏