מגילת אסתר

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף קריאת מגילה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרבי בעת קריאת המגילה

מגילת אסתר היא אחד מעשרים וארבע ספרי הקודש, בחלק ה'כתובים' של התנ"ך המספרת את סיפור חג הפורים.

המגילה נקראת בברכה בחג הפורים בלילה ובבוקר.

בחסידות חב"ד נאמרו מאמרים רבים על מגילת אסתר וביאור סיפורה על דרך החסידות.

סיפור המגילה[עריכה]

מגילת אסתר
הרבי עם מגילת אסתר
הרבי עם מגילת אסתר
הרבי עם מגילת אסתר

המאורעות המתוארים במגילת אסתר אירעו במהלך גלות בבל, תחת מלכותו של המלך אחשורוש שמלך בפרס ומדי ושלט על 127 מדינות[1]. באותה תקופה עמד בית המקדש השני שמם - לאחר שהחל להבנות בשנת ג'ש"צ, אך בנייתו הופסקה עם עלות אחשוורוש לשלטון בשנת ג'שצ"ב.

מאורעות המגילה מתחילים בשנת ג'שצ"ה, שהיא השנה השלישית למלכותו של אחשוורוש, אז ערך את המשתאות והרג את המלכה ושתי[2] ; ממשיכה בגזירת המן שנחתמה בי"ג ניסן בשנת ג'ת"ד, שנת שתים עשרה למלכותו; בי"ד באדר בשנה שלאחריה - ג'ת"ה - ניצחו היהודים את אויביהם וכעבור שנה, בשנת ג'ת"ו (שהייתה השנה האחרונה למלכותו של אחשוורוש), נקבע יום זה לחג הפורים[3].

תקציר פרקי המגילה[עריכה]

  • פרק ראשון מתאר סדרת משתאות ראוותניים שערך המלך אחשורוש לשריו, שרי המדינות שבמלכותו, ולתושבי עירו - עיר הבירה שושן. במהלך המשתאות קרא למלכה, ושתי, להתייצב לפניו והיא סירבה. לאור זאת, הוציאה המלך להורג.
  • פרק שני מספר על ניסיונותיו של אחשורוש למצוא מלכה חילופית, שמסתיימים בשנה השביעית למלכותו (היא שנת ג'שצ"ט), אז הוא בוחר באסתר - בת דודו של מרדכי היהודי - כמלכה. הפרק מסתיים בהצלחתה של אסתר לסכל, בעזרת מרדכי, ניסיון התנקשות בחיי המלך על ידי שני סריסיו, בגתן ותרש.
  • פרק שלישי מספר על עלייתו לגדולה של השר המן, שפקד על כל הציבור להשתחוות לו; וכאשר סירב מרדכי לכרוע ולהשתחוות בפניו, החליט לגזור גזירת השמדה על העם היהודי כולו - באישור המלך.
  • פרק רביעי מתאר את פעולותיו של מרדכי לביטול גזירת ההשמדה הנוראית: ראשית, קריאת צום ותפילה; ושנית, קריאה לאסתר המלכה לבוא לעזרת עמה ולהכנס אל המלך לבקש את ביטול הגזירה.
  • פרק חמישי מספר על כניסתה של אסתר למלך, בה היא נושאת חן לפניו, והם מסכמים על מפגש למחרת למשתה של המלך, המלכה והמן. בינתיים מחליט המן לעשות עץ בגובה חמישים אמה, ולתלות עליו את מרדכי.
  • פרק שישי מספר כיצד נודדת שנתו של המלך בלילה שלפני המשתה, ואז קוראים לפניו בספר זכרונותיו בדיוק את הקטע המתאר כיצד הציל אותו מרדכי ממוות. המלך נזכר שמרדכי לא קיבל על כך גמול, ואז, כשמגיע המן לבקש מהמלך לתלות את מרדכי - מתהפך הגלגל, והמלך מצווה על המן להוביל את מרדכי על הסוס המלכותי ולקרוא לפניו "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו".
  • פרק שביעי מתאר את המשתה של המלך והמן אצל המלכה, בו מתחננת המלכה לבטל את גזירת המן כשהיא חושפת לפניו לראשונה את מוצאה היהודי. המלך מתכעס ומורה לתלות את המן על העץ שהכין למרדכי.
  • פרק שמיני ממשיך ומתאר כיצד נותן המלך לאסתר ולמרדכי את בית המן, ומוציא פקודה המתירה ליהודים להתגונן ולהתנקם בכל מי שינסה להשמידם. כמו כן נוחל מרדכי כבוד גדול בחצר המלך.
  • פרק תשיעי מתאר את היום שהיה מיועד להשמדת היהודים - י"ג אדר - בו "נהפוך הוא", והיהודים נוחלים ניצחון גדול בכל מושבותיהם. לאחר מכן מתואר כיצד נקבע יום המנוחה מהמלחמה, י"ד באדר, לחג הפורים ומעשה המאורעות נכתב על ידי אסתר כ"אגרת הפורים".
  • פרק עשירי חותם בקצרה בכך ששאר מאורעות מלכות אחשורוש נכתבו בספרי דברי הימים של פרס ומדי, ומתאר את גדלותו של מרדכי כמשנה למלך.

סעודת אחשוורוש[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סעודת אחשוורוש  •  ושתי המלכה

מגילת אסתר פותחת בתיאור סעודת אחשוורוש - סדרת משתאות שקיים המלך אחשוורוש, בעיר מלכותו שושן הבירה בשנה השלישית למלוכתו: המשתה הראשון נערך במשך מאה ושמונים יום, לשריו ועבדיו. והמשתה השני נערך במשך שבעה ימים, לתושבי העיר שושן. במקביל למשתה השני התקיים משתה נשים על ידי המלכה ושתי. בשתי המשתאות מתארת המגילה פאר ראוותני ושפע גדול אותו הציג אחשוורוש בפני המשתתפים, על מנת להראות את כבודו וגדולתו.

ביום השביעי למשתה קרא המלך למלכה ושתי לבוא לפניו כדי להציג את יפיה בפני הנוכחים. המלכה סירבה, ובשל כך קצף עליה המלך ולאחר התייעצות עם חכמיו, החליט להדיח אותה מכס המלכה ולהרוג אותה. כמו כן, הוציא פקודה לכל מדינות שלטונו בה קבע שהגברים יהיו השליטים על נשותיהם.

מלכה חדשה[עריכה]

לאחר שאחשורוש מתפכח מיינו, הוא מתאכזב על כך שהרג את ושתי, והוא מורה להוציא להורג את חכמיו, והוא מתאבל עליה. משרתיו מציעים לו לאסוף בתולות מכל העולם על מנת לחפש מביניהן אחת שתהיה ראויה למלוך תחת ושתי. אחשורוש תאב הזימה מסכים מיד, ומוציא צו להביא את כל הנערות הבתולות, ובהמשך נכללות בצו זה גם הנשואות. סדר הבחירה של הנשים הוא, שהן מובאות ל"בית הנשים" של המלך תחת השגחת הגא סריס המלך, ועליהן לעבור קודם תהליך של מירוק של שניים עשר חודש, ששה בשמן המור, וששה בבשמים ובשאר תמרוקי נשים. לאחר מכן הן מגיעות בלילה אל המלך, וחוזרות (לאחר אי בחירתן) בבוקר לבית הפלגשים, תחת השגחת שעשגז סריס המלך.

מרדכי היהודי שהיה מגולי ירושלים, ומזרעו של שמעי בן קיש אבי שאול, היה מתושבי שושן, ולאחר שהורי אסתר נפטרו הוא לקח אותה לאימוץ, או לאשה ("לבת" כפשוטו, או מלשון "לבית"). ובהמשך הימים היא נלקחה גם היא אל הארמון, היא מוצאת חן בעיני כולם, והיא מופלית בשל כך לטוב, אך היא לא מספר את מוצאה על פי פקודתו של מרדכי.

אסתר נכנסת אל המלך בחודש טבת בשנה השביעית למלכותו. היא מוצאת חן בעיניו, והוא שם כתר בראשה וממליכה תחת ושתי. והוא עושה משתה לרגל נישואיו אשר נקרא "משתה אסתר", ונותן הנחה במיסים לכל תושבי המדינות. אך אסתר עדיין לא מוכנה לספר מהו מוצאה.

ניסיון התנקשות[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בגתן ותרש

לאחר מכן מרדכי מתמנה להיות פקיד ב"שער המלך", והוא שומע באחד הימים את בגתן ותרש, שנים משומרי שער הארמון מתכננים להתנקש בחיי אחשורוש. הם מנהלים ביניהם שיחה בטרסית, בכדי שאף אחד לא יבין, אבל מרדכי שהיה חבר בסנהדרין הכיר את כל השבעים לשון, וכאשר הוא שמע, הוא אמר לאסתר לומר למלך.

אסתר מגיעה למלך, ומספרת לו בשם מרדכי על התכניות, המלך בודק, ואכן יש רעל באוכל, והוא מורה לתלות את בגתן ותרש. וכן לכתוב בספר זיכרונותיו שמרדכי גמל לו טובה בזה.

עליית המן[עריכה]

לאחר מכן המן בן המדתא מזרע אגג מלך עמלק עלה לגדולה, המלך מינה אותו לשר הכי גבוה בממלכה, ומורה לכולם להשתחוות אליו. המן מנצל את ההזדמנות ושם צלם עליו, בכדי להכשיל את בני ישראל בעבודה זרה.

יהודים רבים נכשלו, אך מרדכי הקפיד שלא להשתחוות אליו. כאשר באו אליו עבדי המלך, הוא אמר להם שהוא יהודי, ועל כן הוא לא יכול להשתחוות להמן. המן שומע וכועס, והוא לא כועס רק על מרדכי, אלא על כל בני ישראל אשר בממלכה.

הגזירה[עריכה]

המן מחליט להשמיד את כל היהודים באשר הם. והוא מפיל גורלות על החודש, ועל היום, וכאשר נופל הגורל על חודש אדר, הוא שמח כיוון שאז אין שום זכות במזל לבני ישראל (בניסן - טלה - קרבן פסח וכו'), והמזל הוא דגים - שהדגים הגדולים בולעים את הקטנים, וכן שמשה רבינו נפטר בחודש זה.

המן ניגש לאחשורוש ומציע לו עסקה - אני אתן לך עשרת אלפים כיכרי כסף, ותיתן לי רשות להרוג את כל היהודים. אחשורוש נותן לו את טבעתו שבה הוא חותם על הגזירות, ואומר לו - אין לי צורך בכסף, אני גם כן מעוניין להיפטר מהיהודים, ותעשה מה שאתה רוצה.

הוא אוסף את הסופרים, ומורה להם לכתוב אגרות להורות לכל העמים להתכונן לתאריך שבו הם ישמידו את היהודים, את האגרות הוא שולח על ידי רצים לכל המדינות, ומתיישב עם אחשורוש לשתות.

כשהגזירה נודעת למרדכי הוא קורע את בגדיו ויוצא לרחוב שעל יד שער המלך לבוש שק ואפר. הצו בינתיים מגיע גם ליתר היהודים באימפריה שגם כן מתאבלים וצמים. מרדכי יוצר קשר עם אסתר ומנסה לשכנעה להשפיע על המלך שיבטל את הצו. זוהי משימה מסוכנת, שכן מי שניגש אל המלך ללא הזמנה חייב ברגיל מיתה. לאחר דין ודברים נענית אסתר לדרישתו של מרדכי. היא מתקבלת אצל המלך ומבקשת ממנו שתערוך משתה לו ולהמן. במשתה עצמו מבקשת אסתר מן המלך לקיים משתה נוסף אתו ועם המן למחרת היום. המן שב אל ביתו מן המשתה הראשון כשהוא מרוצה, אך שהוא פוגש במרדכי שמסרב להשתחוות בפניו הוא מתמרמר. בעצת זרש אשתו ואוהביו הוא מכין עץ בגובה חמישים אמה (כ-25 מטר) כדי לבקש מהמלך לתלות עליו את מרדכי בהקדם האפשרי.

"בלילה ההוא נדדה שנת המלך"[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בלילה ההוא נדדה שנת המלך

באותו לילה נודדת שנתו של המלך והוא מבקש שיקראו בפניו ב"ספר דברי הימים" של פרס. הספר נפתח באקראי במקום שבו מסופר על הצלתו מהתנקשותם של בגתן ותרש, ואחשוורוש מבקש לגמול למרדכי על המעשה. הוא מתייעץ לשם כך עם אחד השרים העומדים לשרתו, במקרה המן, שהגיע למקום באותה שעה כדי לבקש מן המלך לתלות את מרדכי על העץ שהכין. אחשוורוש שואל אותו "מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו", ומאחר שהמן סבור שהמלך מתכוון אליו, הוא מפרט בפניו שורה של מחוות כבוד יוצאות דופן: הלבשת האיש בבגדי המלך, הרכבתו על סוסו של המלך והולכתו ברחובות העיר על ידי אחד משרי המלך הגבוהים ממנו תוך קריאה: "ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". אחשוורוש מצוה על המן לעשות כפי שתיאר למרדכי, ושהוא עצמו יהיה השר שיוליכו ברחובות העיר. לאחר המעשה שב המן לביתו ומספר לאשתו וליועציו על השפלתו, והם עונים לו: "אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו".

ביטול הגזירה[עריכה]

בקושי מספיק המן לחזור אל ביתו מן המשימה המבזה והוא מובהל בחזרה אל המשתה השני שעורכת אסתר. במשתה שואל אחשוורוש בפעם השלישית מהי בקשתה ויינתן לה עד חצי המלכות. אז מבקשת אסתר להציל את חייה ואת חיי עמה. אחשוורוש אינו מבין את פשר דבריה של אסתר ומבקש הסבר. בתגובה, מגלה אסתר את מוצאה היהודי ומצביעה על המן כ"אִישׁ צַר וְאוֹיֵב, הָמָן הָרָע הַזֶּה". המלך קם בכעס ויוצא אל הגינה, המן מנסה לנצל זמן זה על-מנת לבקש את נפשו מאסתר אך בטעות נופל למרגלות מיטתה בדיוק כשאחשוורוש חוזר מהגינה. כאשר חוזר המלך ומוצא את המן בתנוחה זו עם המלכה, מתגבר כעסו. בדיוק אז מגיע חרבונה, מסריסי המלך, ומצביע על העץ אשר הכין המן למרדכי. המלך מצוה ללא שהיות לתלות את המן עליו "על ששלח ידו ביהודים", ורק אז נרגע מכעסו.

המלך נותן לאסתר את בית המן, וכשנודעת לו קרבתו של מרדכי לאסתר, אף מעביר בי"ג באדר את טבעתו - אשר עד אז הייתה אצל המן - למרדכי. אסתר ממנה את מרדכי כאחראי על בית המן ומתחננת לפני המלך להחזיר את ספרי הגזירה שנשלחו לכל רחבי הממלכה. אחשוורוש בתגובה אומר כי בעקבות בקשתו להשמיד את היהודים, ייתן בידיהם לנקום ולתלות את המן על העץ, אך שאין באפשרותו של איש להשיב את צו המלך שכבר נכתב, נחתם ונשלח בשם המלך. אחשוורוש מציע במקום לבטל את החוקים הראשונים לכתוב חוקים נוספים - וחדשים, ובהם לתת בידי היהודים להתגונן מפני שונאיהם. את ההרשאה לכתוב את אשר יחפצו בו נותן אחשוורוש בידי אסתר ומרדכי לכתוב ליהודים תחת שם, צו וחתימת המלך. וכך נעשה, הכתבים הראשונים שנכתבו בכ"ג בסיון ושגזרו על השמדת היהודים ביום המיועד י"ג באדר, יותר משלושת רבעי שנה לפני תאריך התפוקה, לא בוטלו. אך נבנו התשתיות; נכתבו והוכנו (אם כי לא נשלחו עד הי"ג באדר) צווים חדשים שיתירו ליהודים להתגונן בפני אויביהם.

בהגיע היום, י"ג באדר, אשר בו היה אמור להתבצע הטבח ביהודים, יוצאת ההודעה המתירה ליהודים להגן על עצמם מפני אויביהם. כשההודעה הגיעה היהודים חגגו את כניסת הצו, ולאחר מכן התאגדו בכל מדינות המלך אחשוורוש על מנת לנקום באלו שהרעו להם. עוד באותו היום, י"ג באדר, עם הגעת ההודעה, היוצרות מתהפכות והיהודים החיים בערים הקרובות לבירה ובערים ללא החומות קמים, נלחמים בחזרה ומנצחים את הקמים עליהם ואת שונאיהם. היהודים ניצלים מאבדון וחוגגים את נס הגעת צו המלך החדש המתיר להם להתגונן, דבר שגרם גם להרבה מעמי הארץ לצדד ולהצטרף בהגנה על היהודים. כשהיתר לא הצטרפו לטבוח ביהודים ולא התערבו לטובת הטובחים כי נפל עליהם פחד מהיהודים. זאת על הנס שקרה בעצם העמדת צו המלך החדש ברגע האחרון, אשר אפשר להם להתגונן. זאת בנוסף לפחד שנפל עליהם ממרדכי היהודי ששמו התפשט ברחבי הממלכה כיועצו החדש והבכיר ביותר של המלך (כשלא כדאי להסתכסך עם אדם במעמדו אם יש רצון להתחבב על המלך ועל אנשי חצרו).

המגילה אינה מונה את מספר ההרוגים היהודים אך מפרטת כי מספר ההרוגים (בי"ג באדר) בשושן הבירה עמד על חמש מאות איש מאויבי היהודים, ובנוסף עשרת בני המן. אסתר מבקשת יום נוסף להמשך הלחימה בשושן הבירה, ובאותו יום (י"ד באדר) נתלים עשרת בני המן שנהרגו ביום האתמול, ונהרגים עוד שלוש מאות איש בשושן. על אף שבצווים המלכותיים הותר ליהודים במפורש שלל האויבים, המגילה מדגישה ש"בביזה לא שלחו את ידם". המגילה מונה כי בשאר מדינות המלך הרגו היהודים (בי"ד באדר) שבעים וחמישה אלף איש ושוב לא שלחו את ידם בביזה;

כפי שסיפור המגילה מתחיל בשמחה (משתה) הוא מסתיים בשמחה (משתה). היהודים היושבים בערי הפרזות (ערים שאינן מוקפות חומה) חוגגים ומקיימים משתה ביום שבו נחו מהלחימות הוא יום י"ד באדר; והיהודים היושבים בשושן, אשר בה נמשכו הלחימות בדומה לערים מוקפות החומות עד י"ד באדר, חוגגים בט"ו באדר. החגיגות כוללות שמחה ומשתה, משלוח מנות איש לרעהו, ומתנות לאביונים.

קביעת החג[עריכה]

סופה של המגילה משקף את תהליך החלת חגיגות הפורים והמשתה (ברוח מנהגי הפרסים) בחברה היהודית בגולה, תוך משלוח האיגרות פעמיים לרגל קביעת החג בקרב כל יהודי הממלכה (זאת לשם הדגשת חשיבותו וההכרח שבכיבודו). כשהחגיגות נקבעו לסמל את הישרדות עם-ישראל שלא נמחק ולא ימחק ("וְזִכְרָם, לֹא-יָסוּף מִזַּרְעָם") ואת ה"נהפוך הוא" - החודש שהפך מסמל לעצב ולאבל (על גזירת ההשמדה); לשמחה וחג (על נס ההצלה). כשהשם פורים נקבע על שם הפור שהפיל המן לקביעת יום תחולת הצו המורה על השמדת היהודים.

כותבה[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

שמה[עריכה]

מגילת אסתר נקבעה על שמה שהיא בעיקר התעסקה בכתיבתו ובקביעתו כמסופר בגמרא[4] אודות בקשתה מהחכמים "כתבוני לדורות".[5]

ביאורי החסידות במגילת אסתר[עריכה]

שם השם במגילה[עריכה]

הטעם שלא נזכר שם הוי' בכל מגילת אסתר, הוא לפי שבפורים הוא גילוי אור אין סוף, שלמעלה מהויה.[6]

ענין זה שבכל מגילת אסתר לא נתפרש שמו של הקב"ה - מורה על ההעלם וההסתר של זמן הגלות, כך, שכאשר "קוראים את כל המגילה", לא מוצאים - טוענים עיני בשר - "שמו של הקב"ה" גם לא פעם אחת.

נמצינו למדים, שגם בזמן כזה אין מצבם של בני ישראל תלוי בחוקי הטבע, אלא בקיום התורה ומצוות, שלכן: כאשר "נהנו מסעודתו של אותו רשע" - נתהפך ממצב טבעי הכי בטוח לגזירה הכי איומה ר"ל, מעומק רום לעומק תחת; וכיצד נעשה ביטולה של גזירה הכי איומה זו - דוקא על ידי עמידה במסירות נפש על היותם "יהודים"[7], "כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי"[8], שאז, נעשה ביטול הגזירה גם בניגוד לחוקי המדינה ש"כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב"[9].

מגילת אדמו"ר המהר"ש[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מגילת אסתר של אדמו"ר המהר"ש

מבין רבותינו נשיאינו, אדמו"ר המהר"ש היה היחיד שעסק בפועל בכתיבת סת"ם בהוראת הרופאים, ואף העניק מגילת אסתר לכל אחד מבניו.

בידינו נשתמרה המגילה שהעניק לבנו אדמו"ר הרש"ב, וחלקים ממנה התפרסמו על ידי הרבי בספר התולדות של הרבי המהר"ש, על מנת שילמדו ממנה.

מבצע פורים[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע פורים

מבצע פורים הוא מבצע שהרבי יסד, ובו יוצאים חסידי חב"ד בעולם להביא את שמחת חג הפורים לאחרים ולזכות יהודים רבים ככל האפשר במצוותיו: משלוח מנות ומתנות לאביונים, ובין היתר לקרוא את המגילה לאלו שלא שמעו קריאת המגילה באותו היום, ולהוציא אותם ידי חובת המצווה.

לקריאה נוספת[עריכה]

  • לקיים את אגרת הפורים הזאת, שבועון בית משיח מדור 'והבט פני משיחך' גליון י' אדר תש"פ עמוד 50

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. ועל פי הסבר הגמרא, כלל שלטונו את העולם כולו.
  2. לאחר שסירבה להתיצב לפניו
  3. על פי מגילה יא, ב. סדר הדורות חלק א', שנת ג'שצ"ה ואילך.
  4. בבלי מגילה דף ז ע"א.
  5. ראה לקוטי שיחות חלק טז שיחה לפורים (א).
  6. תורה אור דרושים על מגילת אסתר ק, ב. קכא, רע"ג. ובכ"מ.
  7. ראה תורה אור מגן אברהם צז, א. צט, ב.
  8. מסכת מגילה יג, רע"א.
  9. תורת מנחם תשי"ז חלק ב' עמ' 166.