קיסטא דחיותא

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קִיסְטָא דְּחַיּוּתָא הוא לשון הזוהר המתאר את מעט החיות הנשארת בגוף בזמן השינה.

וכך הוא לשון הזהר פרשת לך לך (דף פג, א):

"נַפְשָׁא דְּבַּר נָשׁ, כָּד (איהו) סָלִיק לְעַרְסֵיהּ, נָפְקַת מִנֵּיהּ וְסָלְקָא לְעֵילָא. וְאִי תֵימָא דְּכֻלְהוּ סָלְקָאן. לָאו כָּל חַד וְחַד חָמֵי אַפֵּי מַלְכָּא, אֶלָּא נַפְשָׁא סָלְקָא וְלָא אִשְׁתָּאַר בָּהּ בַּהֲדֵי גוּפָא בַּר חַד רְשִׁימוּ דְּקִיסְטָא דְּחַיּוּתָא דְּלִבָּא"

תרגום ללשון הקדש: נֶפֶשׁ הָאָדָם, כְּשֶׁהוּא עוֹלֶה לְמִטָּתוֹ, יוֹצֵאת מִמֶּנּוּ וְעוֹלָה לְמַעְלָה. וְאִם תֹּאמַר שֶׁכֻּלָּן עוֹלוֹת - אֵין כָּל אֶחָד וְאֶחָד רוֹאֶה אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא הַנֶּפֶשׁ עוֹלָה וְלֹא נִשְׁאָר בָּהּ עִם הַגּוּף, רַק רֹשֶׁם שֶׁל הַמִּדָּה שֶׁל חַיּוּת הַלֵּב.

בתלמוד (פסחים קט, א) קיסטא היא מִדַּת לֹג.

בעולמות[עריכה]

בזמן הלילה "תרעין דגן עדן אסתימו", ואין מלכות דאצילות יורדת להחיות את עולמות בי"ע בבחינה פנימית אלא בחיצוניות בלבד. וענין שפע זה הנמשך בחיצוניות הוא ענין "ותתן טרף לביתה", שהוא רק קיסטא דחיותא הנמשך לקיום העולמות.