פדיון נפש

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף פ"נ כללי)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרבי קורא "פדיון נפש" באוהל אדמו"ר הריי"צ

פדיון נפש (נקרא בקיצור פ"נ) הוא מכתב של חסיד לרבי מפעם לפעם, לעורר רחמים על נפשו.


פ"נ[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כתיבה לרבי

פ"נ (ראשי תיבות של 'פדיון נפש') הינו מכתב בקשת ברכה מהחסיד אל הרבי. בלשון חסידי חב"ד מכתב זה נקרא ‘פדיון נפש', ואילו אצל חסידים אחרים נקרא ‘קוויטל'.

הלשון ‘פדיון נפש' נגזר מלשון 'פדיה' ו'חליפין'; כמו במצוות פדיון הבן ופדיון פטר חמור שמצוותם היא לתת לכהן תחליף לבן או - להבדיל - לחמור השייכים לכהן מדין תורה, כן העניין הוא בפ"נ. לפדות ולהחליף. אם ח"ו נגזר משהו בלתי רצוי על האדם - הרי שבקריאת הפ"נ על ידי שהצדיק - פודים ומהפכים את הרע לטוב.

הרבי התבטא פעם בקשר למעלת הפ"נ הנכתב לחמיו, הרבי הריי"צ[1]: "כ"ק מו"ח אדמו"ר יצא ממקומו גן עדן וילך אל בית דין של מעלה על מנת לבקש..." היינו שבזכות הפ"נ, הצדיק מבקש כביכול מבית דין של מעלה לתקן ולשנות את דינו של כותב הפ"נ מרע לטוב.

כתיבת 'פדיון נפש' נעשית בעיקר בזמנים מיוחדים, כדוגמת ערב יום הדין ראש השנה[2], ויום ההילולא.

לפ"נ ישנה גם משמעות נוספת והיא - ביטוי התקשרות של חסיד לרבי. כשחסיד כותב לרבי פ"נ הוא מעיד בכך על התקשרותו וקבלתו המוחלטת את מרות הרבי בנפש רוח ונשמה ויותר מכך. מאידך - כשהרבי מקבל את הפ"נ וקורא אותו - זהו אות כי הרבי מקבל את החסיד כאחד ממקושריו, ו'פורש את חסותו' על החסיד.

כיצד כותבים[עריכה]

  • נטילת ידיים טרם הכתיבה.
  • ראוי לכתוב דווקא לאחר התפילה, וזאת כדי להוסיף בזכויות.
  • לפני תחילת הכתיבה "מציירים (במחשבה) תואר פני הרב".
  • כתיבה בכתב ברור[3].
  • לכתוב על צד אחד של הדף[4].
  • לחתום בסוף את השם הפרטי ושם האם[5].
  • נהוג לצרף דמי פדיון נפש (אותם היה הרבי מעביר למחנה ישראל).

נוסח כתיבת הפ"נ[עריכה]

בעבר היה נהוג בקרב חסידים לכתוב בתחילת הפ"נ את הנוסח אנא לעורר רחמים ממקור הרחמים ע"ד מכניסי רחמים כמו שכתוב בתשובת מהרי"ב, אולם הרבי הורה שלא לנהוג כן, כי אין זה מן הראוי לתת לרבי הסבר מפורט מאיפה להמשיך את ההמשכות[6].

הנוסח המקובל כיום הוא: פ"נ, לכ"ק אדמו"ר שליט"א, אנא לעורר רחמים רבים על נרנח"י של (השם הפרטי ושם האם), ומוסיפים בקצרה בקשה לברכות מיוחדות.

אצל חסידים מקובל שלא לכתוב את המילה "אני" בנוסח הפ"נ אלא להתנסח בצורה אחרת, כי "אני" מסמל את היפך הביטול, וכל ענינו של הכתיבה לרבי הוא ההתקשרות והביטול לרבי.

בפ"נ כותבים הן בקשות גשמיות והן בקשות רוחניות. הרבי התייחס לכך בכמה התוועדויות.

באחת מהן[7] אמר הרבי:

"יש מקשין: מה שייך בכלל לבקש מהרבי, הרי זהו ענין של "ממוצע"?

אחרים שואלים זאת בקשר לעניני יראת-שמים. - משולח אחד ("פון היינטיקע משולחים") היה נוהג שכאשר ביקשו למסור "פדיון" בקשר לענינים גשמיים - הי' לוקח, אך "פדיון" בנוגע לענינים רוחניים - לא היה לוקח, באמרו, שאפילו הקב"ה אינו עושה זאת, כמאמר "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". -

והמענה על זה:

כשם ש"ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד", היינו לא רק שישראל מתקשרים באורייתא ואורייתא בקוב"ה, אלא "חד" ממש, כך גם ההתקשרות בין חסידים לרבי, שאינה כשני דברים המתאחדים, אלא נעשים "כולא חד" ממש. והרבי אינו "ממוצע מפסיק" כי אם "ממוצע מחבר". ובמילא, אצל חסיד הוא והרבי והקב"ה - כולא חד".

הרבי אף הורה לכתוב קבלת החלטה טובה בתור עשיית "כלי" והכנה לברכה.

מאחר וישנם הוראות ומנהגים נוספים בכתיבת פ"נ, על כל אחד להתייעץ עם המשפיע שלו כיצד לנהוג.

מי בכוחו לקרוא פ"נ?[עריכה]

על מנת לקרוא פ"נ צריך ‘לדעת' לקרוא פ"נ. רק בכוחם של צדיקים ‘לקרוא' פ"נ. (מובן שאין הכוונה לקריאה גשמית של הטקסט הכתוב, אלא לעצם ההתקשרות עם נשמת המבקש והפעולה להמתיק את ענייניו בשורשם.) ישנם סיפורים מאדמור"י פולין ש'לימדו' אדמו"רים אחרים לקרוא פני"ם ('קוויטל'), ובכך בעצם העבירו להם את שרביט ההנהגה.

אדמו"ר הריי"צ התבטא פעם, כי בקריאת פ"נ אפשר להיווכח אם החסיד טבל במקווה קודם לכן, ועל כן יש להזהר בזה. ועוד ביטוי: שבפ"נ קוראים לא רק מה שכתוב, אלא גם מה שלא נכתב בין השורות...

בחסידות חב"ד היתה קריאת הפ"נ אחד מסימני המלוכה וההנהגה של הרבי (מלבד אמירת דא"ח). לכן, היה אחד מן ההפצרות של החסידים בממלא מקום היה לנסות להגיע בכל דרך לכך שהממלא מקום ייאות לקבל פני"ם. קבלת הפ"נ על ידי הרבי וקריאתו, היתה סימן מובהק לכך שהרבי מקבל על אחריותו את אותו חסיד בכל רבדי גופו ונפשו עד בחינת ה'יחידה' שבו, ומקבל את את ענין התקשרותו של החסיד אליו כחסיד אל רבי. כשרבי החל לקבל פני"ם - היה זה אות וסימן מובהק כי הרבי בעצם קיבל עליו את עול הנשיאות, ובוודאי בהמשך יצא הדבר בגלוי לעין כל.

לאחר הסתלקות אדמו"ר הרש"ב, סירב בנו הרבי הריי"צ לקבל עליו את עול הנשיאות, ובכלל זה לקבל פני"ם. אמנם מדי פעם קיבל פני"ם, אך אמר במפורש שהוא רק שליח לקרא אותם באוהל אביו, ותו לא.

פדיון-נפש כללי[עריכה]

חתימה על פ"נ כללי ב-770
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פדיון נפש כללי בראש השנה

פדיון-נפש כללי" נכתב על ידי מספר חסידים יחד, למטרה משותפת. לראשונה כתבו חסידים פ"נ כללי בסוף מלחמת העולם השנייה, כאשר זקני החסידים ניגשו אל אדמו"ר הריי"צ) ונתנו לו פ"נ כללי עבור הרבי וביתו, ועבור כלל ישראל.

בערב ראש השנה מידי שנה בשנה נכנסו זקני החסידים אל הרבי והגישו לו 'פ"נ כללי', ובו ביקשו "לעורר רחמים רבים על כללות בית חיינו ועל כ"ק אדמו"ר בעצמו..."

סגולת הפ"נ[עריכה]

אדמו"ר מוהר"ש אמר פעם לבנו אדמו"ר הרש"ב: העולם סובר שלקיחת פדיון הוא דבר קשה ושייך רק לרבי, האמת היא שזה ביכולת כל יהודי, על ידי אמירת שבח על השני, אלא שזה צריך להיות מתוך אמת. מאות מלאכים מחכים בראש השנה, שיהודי יאמר שבח על השני, שכן המלאכים יודעים, שהקב"ה מתאוה לשבחם של ישראל, לא לתפילתם של צדיקים, כי אם לשבחם של ישראל[8]

קישורים חיצונים[עריכה]

הערות שוליים

  1. אגרות קודש אד"ש חלק ד' ע' תכד.
  2. החסיד הרב יחזקאל פייגין, שהיה גם מזכירו של הרבי הריי"צ, סיפר בעצמו, כי במשך כל ימות השנה חששו החסידים לשלוח פ"נים לרבי, שמא ייתפסו בקשר עם ה'שניאורסאהנים'. אולם בחודש תשרי התעלו כולם מעל החשש, ושלחו פ"נים כדי להתברך: "ריבוי המכתבים המתקבלים בחודש תשרי, והעיקר מרוסיא, אשר כל השנה יראים, ובחודש זה גם המה כולם ישלחו פ"נ".
  3. בקשת הרבי מהנהלת הישיבה בארה"ק להעביר לתמימים, ראה ימי תמימים ח"ד עמ' 108
  4. מקדש מלך א. עמ' 84
  5. מקדש מלך א. עמ' 84
  6. תורת מנחם תש"י עמ' 34, ראה בספר ר' שלמה חיים ח"ב עמ' 665
  7. אחרון של פסח תש"י.
  8. ספר השיחות ה'תש"ד בלשון הקודש עמוד ו.