ערב יום כיפור

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרבי בחלוקת מעות לצדקה ערב יום כיפור

ערב יום כיפור הוא יום ט' בתשרי הסמוך ליום הכיפורים החל בעשירי בתשרי. ביום זה מצווה להרבות באכילה ושתיה, נהוג לחוג יום זה כחג בתפילות ובמלבוש, מנהגים רבים נהוגים ביום זה החל ממנהג הכפרות שעושים באשמורת הבוקר, טבילה במקווה, סעודות היום, מרבים בצדקה, מנהג המלקות, ווידוי בתפילת המנחה, ברכת הבנים ועוד.

בבית המקדש[עריכה]

בזמן שבית המקדש היה קיים, הוקדש יום זה להכנות האחרונות של הכהן הגדול לקראת העבודות של יום הכיפורים.

בבוקרו של יום מפרישים על הכהן מי חטאת היות וזהו היום השביעי לטהרתו, ולאחר מכן מעמידים אותו בשער המזרח ומעבירים לפניו פרים אילים וכבשים כדי שיהיה רגיל בעבודה.

ביום זה מכניס הכהן גדול שלושה מנים מתערובת הקטורת אל המכתשת, ושוחק את הסממנין יפה יפה כדי שהתערובת תהא דקה מן הדקה.

במשך היום זקני בית דין מוסרים את הכהן הגדול לזקני כהונה שמעלים אותו לעליית בית אבטינס ומלמדים אותו את עבודת חפינת הקטורת, וכן משביעים אותו שלא ישנה מאומה ממה שלימדו אותו[1].

הלכות ומנהגי היום[עריכה]

הרבי בשחיטת תרנגול הכפרות בערב יום כיפור

כפרות[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כפרות

בערב יום כיפור באשמורת הבוקר מנהג לשחוט תרנגול לבן, כי בשעה זו חוט של חסד גובר בעולם ושוחטים אותו להמתיק הגבורות. ונקרא כפרה כמו שעיר המשתלח. ויש נוהגים לקחת תרנגול לכל אחד ואחד ויש הלוקחים לכמה יחד.

המנהג לומר בעת הכפר את תפילת "בני אדם..." ולאחר מכן אומרים "זה חליפתי זה כפרתי זה תמורתי..." ומסובבים את התרנגול סביב הראש.

מצוות אכילה[עריכה]

בערב יום הכיפורים מצווה לאכול סעודה כהכנה ליום הכיפורים שלא יזיק להם הצום[2] מצווה זו היא מצווה מדברי סופרים[3] אולם חכמים יסדו את תקנתם על דרש הפסוק:

"'ועניתם את נפשותיכם בתשעה' (ויקרא כג, לב.) וכי בתשעה מתענין והלא בעשור מתענין? אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי"
– תלמוד בבלי יומא פא, ב.

מדברי הגמרא משתמע שמעלת האכילה בערב יום כיפור אינה רק כהכנה לצום אלא נחשבת כהצום עצמו ושכרה גדול יותר שאינו דומה המקיים רצון ה' ואוכל למקיים רצונו וצם.[2] ובשל כך אף במקרה שיש צורך בצום כגון הרוצה לצום תענית חלום אינו נצרך לכך שהאכילה עצמה נחשבת לצום.[4] ומטעם נוסף תיקנו לאכול משום שיום הכיפורים הינו חג ומכיוון שאי אפשר לכבדו במאכל ומשתה צריך לכבדו בערב החג.[5]

ומצווה 'להרבות' באכילה ביום זה[6] (אולם חיוב האכילה אינו בכל רגע כבשבת שאסור בתענית אפילו לרגע אחד) וכמו שיעור ב' ימים[7] יש שפירשו שהכוונה שיאכל יותר משיעור יום אחד[8] אולם הרבי שולל ביאור זה שהרי כתוב "שיעור"[9] ולכן נהגו לאכול שתי סעודת ביום זה אחת סעודת היום ועוד לסעודת המפסקת.[דרוש מקור]

בסעודה זו נהגו במנהגים שונים: נוהגים לאכול 'קרעפכין'[10] וללא מלח.[11] ובידים או בשני ידיים[12].

אולם ישנם הגבלות אכילה ביום זה: אין לאכול בו אלא מאכלים קלים (כבשר עופות ודגים) הראויים להתעכל, בכדי שלא יהיה שבע ומתגאה ביום הכיפורים ואיסור זה הוא גם בסעודת הבוקר. כן אין אוכלים בו (גם בסעודת הבוקר) דברים המרבים זרע (כגון: שום וביצים). ואין אוכלים שומשמין שמעלה האוכל ביום הכיפורים. ובסעודה המפסקת אין לאכול מוצרי חלב וכן אין לאכול דברים המחממים את הגוף[13].

וביאר אדמו"ר הרש"ב שהאכילה בערב יום הכיפורים שייך לתענוג העצמי הבלתי מורגש[14].

יום טוב[עריכה]

אף שערב יום הכיפורים אין לו דין חג נהגו ישראל לעשותו חג. וישנם חילוקי מנהגים אם נוהג חג החל מליל ט בתשרי בצאת הכוכבים או מעלות השחר של ערב יום הכיפורים (אמנם לפני צאת הכוכבים ודאי אין נוהג חג, שלכן אומרים תחנון במנחה שלפניו בשונה מחגים אחרים).

ומצד היותו חג נוהגים בו ש:
  • אין אומרים בו תחנון ולא למנצח (משום שאינו 'יום צרה') ולא מזמור לתודה[15].
  • לא אומרים בו אבינו מלכנו לא בשחרית ולא במנחה.[15] (אלא אם חל יום הכיפורים בשבת שלא אומרים במשך השבת יש נוהגים לומר בשחרית של ערב יום כיפור[16] [17])
  • בנוגע לסליחות (לנוהגים לאומרן, מה שאין כן מנהג חב"ד, שאין אומרים בעשרת ימי תשובה.[18]) אלו האומרים ביום ממעטים באמירתן, אולם יש שמאריכים בסליחות קודם היום באשמורת הבוקר ולשיטתם נוהג יום טוב החל מתחילת יום כאמור לעיל.[15]
  • רבותינו נשיאנו נהגו ללבוש בגדי יום טוב בערב יום הכיפורים.[19]

חלוקת לעקאח[עריכה]

שוטר עובר לפני הרבי בחלוקת לעקאח בפתח חדרו

בערב יום הכיפורים המנהג 'לבקש' מיני מזונות - 'לעקאח' - וגם אוכלים ממנו.[10] נהוג בדרך כלל לבקש מאת הגבאים ושמשי בית הכנסת[דרוש מקור] עניינו הוא, שבאם נגזר על האדם שיזדקק לבריות, יצא ידי חובה בבקשת ה'לעקאח'.[דרוש מקור]

אצל החסידים המנהג לקבל מאת האדמו"ר ופעמים היה שהרבניות חילקו לעקאח[20] בערב יום הכיפורים נוהג הרבי לחלק לעקאח לכל אחד ואחד כשהוא לבוש בבגדי משי של שבת וחגור אבנט ומברך את כל אחד ואחד בשנה טובה ומתוקה.[10]

בשנת תשי"א סיפר הרבי, בשם אדמו"ר הריי"צ: הבעש"ט היה אומר שנתינת לעקאַח בערב יום הכיפורים הוא מנהג עתיק, ובעת נתינת הלעקאַח היה נוהג לומר "איך גיב דיר לעקאַח און דער אויבערשטער זאָל דיר געבן אַ גוט יאָר",(תרגום: אני נותן לך 'לעקאח' ושהקב"ה יתן לך שנה טובה) ואאמו"ר (אדמו"ר הרש"ב) היה מוסיף "אַ זיס יאָר" (תרגום: שנה מתוקה)[21]

קרה והרבי חילק לעקאח גם לאחרי יום הכיפורים לאחד מאנ"ש שנכנס לבקש לעקאַח במוצאי יום הכיפורים - אמר הרבי: עכשיו אין זה הזמן להענין דנתינת לעקאַח שבערב יום הכיפורים, אבל אף על פי כן (הרבי נתן לו חתיכת לעקאַח, ואמר) הא לך, "פּאַשען זיך"... על כל השנה[דרושה הבהרה]. ובשנים אחרות היו מאנ"ש שלא הספיקו לקבל "לעקאַח" בערב יום הכיפורים, נתן הרבי "לעקאַח" בהושענא רבה (או בשמיני עצרת), ובירכם בהנוסח דערב יום הכיפורים.

חשיבות החלוקה אצל הרבי הייתה גדולה שבערב יום הכיפורים תשמ"א, כאשר נסע הרבי למקוה, הודיע המזכיר ר' לייבל גרונר כי הרבי אמר לו שלא ימנעו איש מלגשת לקבלת לעקאח, שהתור יהיה רצוף ושלא יתערבו בעניניו, וכיון שזהו ערב יוהכ"פ שלא "ישחקו" עמו[22].

פיוס חברים[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

טבילה במקווה[עריכה]

מלבד הטבילה בבוקר כמידי יום כפי הנהוג אצל חסידים[23], מוסיפים בערב יום כיפור טבילה מיוחדת.

שני טעמים הובאו לטבילה זו; משום טהרה מטומאת קרי, וכטבילה של גירות ותשובה. ומפני הטעם הראשון בלבד היתה מספיקה טבילה במים שאובים בלבד (או אפילו בהורקה של שלשה דליים עם מים בשיעור של תשעה קבים), ובאופן שידוע לו שלא נטמא בקרי פטור מטבילה (ונשים שאינם נשאות ובמקרים שאין להם חשש מפני טומאה זו, פטורות). אולם בשל הטעם השני שהוא משום גירות יש צורך בטבילה במי גשמים, שלשה טבילות כגר המתגייר, ואף נשים שאינם נשואות חייבות בה [דרושה הבהרה].[24]

לפועל המנהג להקפיד בטבילה זו על חפיפת השערות ונקיון הגוף ביותר,[דרוש מקור] וטובלים ארבע פעמים: פעם אחת לשם טהרה מטומאת קרי, ועוד שלוש פעמים לשם גירות.[דרוש מקור] על פי פנימיות התורה ארבעת הטבילות הללו הם גם כנגד ארבעת האותיות בשם הוי'.[דרוש מקור]

נוהגים לערוך טבילה זו לאחר חצות היום[דרוש מקור] ולפני תפילת מנחה.[25] אם כי רבותינו נשיאנו לא הקפידו על כך ברבות מהשנים, וטבלו רק לפני תפילת שחרית.[26]

במידת האפשר[דרוש מקור], נוהגים לטבול פעם נוספת לאחר סעודה מפסקת.[25]

מלקות[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

וידוי[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

ברכת הבנים[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ברכת התמימים

מנהג ישראל קדום הוא לברך את הילדים בברכת כהנים קודם שיוצאים לבית הכנסת. המנהג מופיע לראשונה אצל רבותינו האחרונים בספרו של רבי חיים בן בצלאל אחיו של המהר"ל מפראג[27].

בחלק מקהילות ישראל פשט המנהג לברך את הילדים בכל ערב שבת, ובחלקם רק בערב יום הכיפורים, כאשר האב סומך את ידיו על בניו כפי שעשה יעקב לנכדיו מנשה ואפרים, ופותח את הברכה בפסוק: "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה"[28], ולאחר מכן לומר את ברכת כהנים.

מנהג זה עורר פולמוס הלכתי כיון שאסור לישראל לברך את ברכת כהנים, ולכן יש שנהגו לעשות זאת בלא לסמוך את הידיים על ראש הבן.

על יסוד מנהג זה נהגו החסידים - הרואים את עצמם כבנים רוחניים של הרבי - להיכנס לרבותינו נשיאינו ולבקש את ברכתם בערב יום הכיפורים סמוך לזמן התקדש החג.

אצל אדמו"ר הריי"צ היה נהוג שבירך את החסידים שנכנסו אליו לבקש את ברכתו בנוסח: "דער אויבערשטער זאָל מעורר זיין מיט אַ התעוררות [=שהקב"ה יעורר בהתעוררות] תשובה אמתית מתוך פנימיות ונקודת הלב".

החל משנת תשי"ב (שהיתה הפעם הראשונה של ערב יום כיפור לאחר שהרבי קיבל על עצמו בגלוי את הנהגת חסידות חב"ד) הנהיג הרבי את מעמד 'ברכת התמימים', בו מברך הרבי קודם כל נדרי את כל הבחורים הלא נשואים השוהים בחצר הרבי. בנוסף לברכה הנהוגה, נושא הרבי בדרך כלל שיחה קצרה במעמד זה, ומיד לאחר מכן יורד לתפילת כל נדרי עם הציבור. בשנים הראשונות בירך הרבי את הבחורים בחדרו, ובעקבות ריבוי הבחורים, נערך המעמד בזאל הקטן.

מהותו של יום ועבודתו[עריכה]

עניינו של ערב יום הכיפורים הוא הכנה והתחלה של כל העניינים שביום הכיפורים עצמו, ובעבודת ה' ביום זה אפשר לפעול כבר את העניינים שפועלים בעבודת יום הכיפורים.

עניין זה מתבטא בכך שצום יום הכיפורים מתאפשר רק אודות לאכילה והשתייה שביום זה, עד שאמרו חז"ל שהוא עצמו נחשב לתענית 'כל האוכל..כאילו התענה'. ובעומק יותר כבר בערב יום כיפור מתחילה עבודת יום כיפור (ולא רק הכשרה), והוא על פי המבואר בקבלה שצום ביום כיפור עניינו 'סוד אכילה ושתייה פנימית' - שביום זה האכילה היא לפנימיות הלב והנשמה.[29], שזה עניין 'להחיותם ברעב' שעל ידי העינוי יש מאכל לפנימית הלב.[30] אמנם אכילה זו (הפנימית) היא דווקא על ידי שקודמת לה האכילה שבערב יום כיפור, שאז כשה'אכילה חיצונית' לחיצונית הלב כבר נעשתה בשלימות אפשרי שתהיה אכילה פנימית לפנימיות הנפש.[31] ויוצא שתחילת המשכת ה'חיות' ('להחיותם ברעב') שביום כיפור הוא בערב היום על ידי האכילה אלא שבערב היום הוא בחיצוניות הנשמה וביום כיפור עצמו הוא לפנימיות הנשמה.

אולם ישנו מעלה בערב יום הכיפורים אפילו על יום הכיפורים עצמו ובכמה פרטים ועניינים:

  • שהעבודה היא באכילה גשמית, ווכמה מעלות בזה:
א. שהגילויים של יום הכיפורים (גילוי היחידה) נמשך בגשמיות העולם.[32]
ב. שורש ההמשכה שפועלת העבודה הנעשית בדברים גשמיים הוא ממקום גבוה יותר מעבודה ברוחנית.[33][34]
ג. מצד 'עבודת הבירורים' שבאכילה גשמית. שבאכילה הוא מברר ומגלה את הניצוצות שבמאכל ששורשם ממקום גבוה ביותר.[35]
ד. עבודת יום הכיפורים בכלל מדגישה את החשיבות שיש דווקא במציאותו הגשמית של יהודי. שלכן עיקר המצווה ביום כיפור הוא עינוי הגוף - אי אכילה אי שתיה וכן הלאה - אף שישנו אופן שעינוי זה מפריע ומחליש את העבודה הרוחנית..) וסיבת הדבר הוא כי ביום כיפור מתגלית דרגת היחידה שבנפש, שמצד מעלתה התגלותה חודרת בכל דרגות הנפש ועד שנרגשת ומתבטאת בעיקר בדרגות הנמוכות.[36]
עניין זה מתבטא גם בערב יום כיפור במצוות האכילה לפי שהטעם הפשוט למצוות האכילה (והוא טעם עיקרי) הוא בכדי "שתוכלו להתענות..שלא יזיק להם העינוי".[37] כלומר על אף שכל יהודי חש ומרגיש תענוג באי האכילה ביום הכיפור להיותה רצון ה' (ואכילה רוחנית) למרות זאת דואגת התורה להרגשתו הגשמית (מצד גופו) שגם 'מצידה' יהיה נקל יותר לקיים המצווה ולכן מצווה התורה לאכול. (דבר זה ממחיש את התגלות ה'יחידה' במצוות שבערב יום כיפור שלכן נוגע מאוד מצב הגוף ושייכותה שלה לתורה ומצוות).[38]
  • ועוד מעלה מצד עבודת האדם, על פי הידוע שבגילוי של יום הכיפורים אינו נוגע כל כך עבודת האדם (לפי שעניין התשובה הוא רק להסיר המונעים לגילוי של "עיצומו של יום"[39]) אמנם בערב יום כיפור ישנו עניין זה מצד (עבודת) האדם. שכל ענייני היום - תשיעי ועשירי, כולל העניין של "עיצומו של יום מכפר"[40] נפעלים על ידי האכילה, לכן אמרו: "כל האוכל...כאילו התענה תשיעי ועשירי".[34]
  • ומעלת ההתחלה, העינוי והאכילה שביום הכיפורים (שגם בו ישנו אכילה של פנימיות הלב) והעינוי והאכילה שבערב היום (שגם בו ישנו עינוי - "כאילו התענה") הוא חיבור הופכים (שעניינם בעבודת האדם חיבור סור מרע ועשה טוב לנקודה אחת) חיבור זה הוא תוצאה של גילוי היחידה שבה נמצאים כל ענייני העבודה והנפש בבחינת 'נקודה'. ו"תחילת" החיבור הוא בערב יום כיפור עוד לפני התקדש היום.[41]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ספרים[עריכה]

מולטימדיה[עריכה]

הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערות שוליים

  1. מחשש הצדוקים בתקופת בית המקדש השני שקנו את הכהונה הגדולה בכסף אך לא האמינו בשלימות בתורה שבעל פה.
  2. 2.0 2.1 רא"ש מסכת יומא פרק ח סימן כב ושוע"ר סימן תר"ד בתחילתו.
  3. שוע"ר סימן תר"ח סעיף א במוסגר.
  4. לבוש סימן תרד סעיף א ושעו"ר שם.
  5. בית יוסף סימן תר"ד דיבור המתחיל ואם תאמר ושוע"ר שם.
  6. שולחן ערוך סימן תר"ד סעיף א' וראה דיוק הלשון בשו"ר סימן תר"ח ובסידורו.
  7. סידור אדמו"ר הזקן ד"ה בערב יום הכיפורים.
  8. אשל אברהם מבוטשאטש לשולחן ערוך סימן תר"ד.
  9. לקוטי שיחות חלק כט עמוד 313 הערה 10.
  10. 10.0 10.1 10.2 ספר המנהגים - חב"ד עמוד 58.
  11. הוראת אדמו"ר הרש"ב - ספר השיחות תרצ"ז עמוד 157-8.
  12. הנהגת אדמו"ר הזקן - ספר בית רבי. הנהגת הרב לוי יצחק שניאורסון - המלך במסיבו חלק ב עמוד קיב-ג. שיחת ברכת ערב יום הכיפורים תשמ"ה נדפסה בלקוטי שיחות חלק כ"ט עמוד 319.
  13. שוע"ר סימן תר"ח בסופו.
  14. ספר השיחות תרצ"ז עמוד 157.
  15. 15.0 15.1 15.2 רמ"א סימן תר"ד סעיף ב ושוע"ר סימן תרד.
  16. רמ"א סימן תר"ד שם והוא מהגהות מהרי"ל הלכות ערב יום כיפור.
  17. ומנהג חב"ד כפי הנראה שלא אומרים; בספר שבח המועדים כתב שלא אומרים, (באוצר מנהגי חב"ד עמוד קעט כתב שאומרים אבל ברור שהוא טעות הדפוס עיי"ש - וכ"F הרשדב"ל דלהלן) וכך כותב גם הרשדב"ל בהערות וביאורים שלא אומרים (וראה ביומנו של ר' שלום דובער שור לחודש תשרי תשל"ד (ספר זכרון דברי שלום עמוד לח) שנהגו לראשונה בשנה ההיא לומר) ובגליון התקשרות כתבו מהשערה שהוא מנהג שנהג רק לשעתו. ולהעיר מהוראת הרבי (שיחת ו תשרי תשל"ה) שלא אומרים אבינו מלכנו רק כשאומרים תחנון.
  18. ספר המנהגים - חב"ד עמוד 58.
  19. אוצר מנהגי חב"ד עמוד קע"ז.
  20. ראה באוצר מנהגי חב"ד עמוד קפ"א ואילך.
  21. תורת מנחם תשי"א
  22. יומן שנת הקהל תשמ"א
  23. אותה טובלים לאחר הכפרות ולפני התפילה (ראה בקובץ הלכה מאת הרב ברוין תשרי תשע"ז.
  24. שולחן ערוך רבינו סימן תר"ו.
  25. 25.0 25.1 מהרי"ל הלכות ערב יום כיפור, שולחן ערוך רבינו סימן תר"ו סעיף יג.
  26. אוצר מנהגי חב"ד אלול-תשרי עמוד קעח.
  27. ספר החיים, פרנסה וכלכלה פרק ו.
  28. אצל הנוהגים לברך גם את הבנות, נוהגים האבות לומר ישימך אלוקים כשרה רבקה רחל ולאה.
  29. עץ חיים שער יום הכיפורים פרק א, סידור האריז"ל ושער הכוונות.
  30. לקוטי תורה שיר השירים יד, ב.
  31. לקוטי שיחות חלק כ"ט עמוד 313.
  32. לקוטי שיחות חלק כד עמוד 564.
  33. ועל דרך המעלה שבפורים שהיא באכילה גשמית על יום הכיפורים (תורה אור מגילת אסתר צה, ד ועוד).
  34. 34.0 34.1 לקוטי שיחות חלק כ"ט עמוד 318-9.
  35. לקוטי שיחות חלק כד עמוד 573.
  36. לקוטי שיחות חלק כט עמוד 524 (באידיש) (מתורגם).
  37. שולחן ערוך רבינו תחילת סימן תר"ד.
  38. לקוטי שיחות חלק כט עמוד 330 ואילך.
  39. ראה ליקוטי שיחות חלק ד עמוד 1149.
  40. רמב"ם הלכות תשובה א, ג.
  41. לקוטי שיחות חלק כט עמוד 330.
יום הכיפורים
ערב יום כיפור
כפרות · ברכת הבנים · ברכת התמימים
סדר התפילות
ערבית · שחרית · תפילת יזכור · סדר עבודה · אלה אזכרה · תפילת נעילה · המארש · קדיש בימים נוראים · קריאת התורה · מפטיר יונה · אבינו מלכינו · מוצאי יום כיפור
ענינים כלליים
אחת בשנה · עצמו של יום מכפר · להחיותם ברעב
קרבנות היום
הקטרת הקטורת בקודש הקודשים · פר ושעיר של יום הכיפורים · שעיר לעזאזל · העבודה במקדש ביום כיפור
ניגונים ליום כיפור
כי הנה כחומר · כי אנו עמך (א) · כי אנו עמך (ב) · דרכך אלוקינו · אתה הבדלת · שובו שובו · ארשת שפתינו · מכלכל חיים · רחמנא דעני · אשרי איש שלא ישכחך · ניגון קודם קדיש מוסף· היום תאמצנו · האדרת והאמונה (צרפת והב') · ניגון קדיש (ברדיצ'וב) · ניגון טעמים