עכו
העיר עַכּוֹ היא יישוב עירוני עתיק בצפון הארץ, על חוף הים התיכון.
העיר היא אחת מערי הנמל העתיקות ביותר בעולם, ושימשה נקודת מפתח במלחמות לכיבוש הארץ, והיא הוכרזה על ידי אונסקו עם אתרי מורשת עתיקים שבה כאתר מורשת עולמית.
תוכן עניינים
היסטוריה[עריכה]
העיר מוזכרת במפורש בתנ"ך פעם אחת[1], וחז"ל מספרים שבזמן המבול, כאשר הגיעו המים לחופי העיר ציווה עליהם הקב"ה "עד פה תבוא ולא תוסיף"[2], פה כמו כה – רמז לעכו בנוטריקון[3].
רוב העיר בנויה על פני שטח מישורי, כאשר עכו העתיקה בנויה בחצי אי קטן ברדיוס של כחצי קילומטר.
במשך רוב ההיסטוריה של ארץ ישראל, לא נחשבה עכו כעיר יהודית מובהקת, ושלטו בה ממלכות שונות, עד שחז"ל נחלקו האם היא נחשבת כחלק מארץ ישראל לעניין מצוות התלויות בארץ ועניני הלכה נוספים, ולפי חלק מהדעות תחום הגבול עבר באמצע העיר, כאשר חלקה נחשבת כארץ ישראל והחלק הנותר נחשב כחוץ לארץ.
בעיר פעלו דמויות דוגמת התנא רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו, תלמידו של רשב"י, רבי יהודה בן אגרא, האמוראים רבי תנחום בן רבי חייא ורבי אבא דמן עכו, ועוד, וכן בדורות מאוחרים יותר, הרמב"ם בעלייתו לארץ ישראל התגורר בה במשך חמישה חודשים, בתקופת בעלי התוספות התגורר בעיר ר' שמשון משאנץ, הרמב"ן עבר בעיר ולפי חלק מהדעות גם נפטר ונטמן בה.
לאחר שהעיר חרבה עד היסוד, ושוקמה בתקופה העותמאנית, התיישבו בעיר הרמח"ל ורבי חיים בן עטר בעל 'אור החיים' שהקים בה את ישיבת "כנסת ישראל".
בזמן המנדט הבריטי שימשה עכו כבירת המחוז, אך בהמשך חשיבותה פחתה בהדרגה לטובת העיר חיפה, ולאחר פרעות תרפ"ט פונו יהודי העיר, ולאחר סיום מלחמת העולם השניה מנו תושבי העיר כ-50 משפחות בלבד.
אף שהעיר נכללה בתחילה על פי תכנית החלוקה של האו"ם כחלק מהמדינה הערבית, בשל מתקפות ערביות על שיירות יהודיות החליט מפקד הצבא האזורי לכבוש את העיר ורוב תושביה ברחו ללבנון ולכפרים הערביים בגליל.
במשך השנים התרבו מספר התושבים היהודים בעיר, וכיום היא משלבת אוכלוסיה מעורבת בדו-קיום, כאשר האוכלוסיה היהודית מונה קרוב ל-70% מתושבי העיר.
לצד אתרי עתיקות רבים, קיימים בעיר אתרי תיירות יהודית מובהקים, דוגמת בית כנסת 'הרמח"ל', ובית כנסת התונסאי המתפרס על פני 4 קומות המחופים במאות משטחי פסיפס אומנותי הבנויים ממיליוני אבני פסיפס צבעוניות מרחבי הארץ.
קהילת חב"ד[עריכה]
ככל הידוע הפעילות הראשונה של חסידי חב"ד בעיר החלה בשנת תשט"ז כאשר הרב שלום בער ליפשיץ מייסד יד לאחים שהקים בה ישיבה ליוצאי צפון אפריקה, והוא מינה את הרב ברוך שמואל היישריק לשמש בה כמגיד שיעור שבהוראת הרבי נותר ללמד בה אף כשהוצעה לו משרה בישיבת תומכי תמימים לוד.
בשנת תש"מ התיישב בעיר הרב נתן יצחק אוירכמן שהחל לפעול בשליחות הרבי וייסד בית חב"ד.
עם סיום המחזור השני בלימוד הרמב"ם על פי תקנתו של הרבי בשנת תשמ"ה, פעל להכרזה של עיריית עכו על 'שנת הרמב"ם' במוסדות החינוך ובפעילות התרבותית בעיר, ובמעמד ראש הממשלה מר שמעון פרס וצמרת השלטון בעיר התקיים טקס חגיגי בו הוכרזת מגילת היסוד הוקראת לכלל תושבי העיר להצטרף ללימוד הרמב"ם על מנת להוסיף באחדות ישראל. במקביל, הוסב שמה של הכיכר הראשית בעיר מול העירייה ל'כיכר הרמב"ם'.
בשנים הבאות הגיע לפעול בעיר גם הרב שלמה יצחק פראנק שהתמנה לשמש כרב קהילת 'תפארת צבי', הקים מערך שיעורי תורה וחסידות, ובהמשך מונה לנהל את מחלקת הנישואין בעיר, וכן לשמש כרב שכונה ורב מרכז העיר.
בשנת תשמ"ט הצטרף הרב שמשון פיזם למערך שלוחי הרבי בעיר והחל לפעול בשכונת 'גבעת התמרים' ומשמש בה כרב, לצידו משמש גם הרב אריה לוי.
לאורך השנים הקימו שלוחי הרבי בעיר 2 מקוואות חב"ד[4], ארבעה גני ילדים[5]. בית חב"ד, מרכז רוחני ליהודי גרוזיה, בית ספר חב"ד, וכולל תפארת זקנים.
שלוחי הרבי מקיימים קשר הדוק וקרוב עם ראש העירייה הותיק מר שמעון לנקרי, המסייע ביד רחבה לצרכי קהילת חב"ד ופעילות שלוחי הרבי.
מנהל הפעילות של חב"ד בעיר הוא הרב אברהם הרוש, וסמנ"כל מוסדות חב"ד הוא הרב יוסף מקמל.
קישורים חיצוניים[עריכה]
הערות שוליים
- ↑ שופטים א' לא.
- ↑ איוב לח, יא.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים פרק ו' הלכה ב. לפי פירוש קרבן העדה על המאמר.
- ↑ אחד ברחוב הכרם והשני ברחוב הרב ניסים.
- ↑ גן מנחם, גן חיה מושקא, גן אהבת ישראל וגן שניאור.
| יישובים בארץ ישראל | |
|---|---|
| |
| (לפי סדר האל"ף בי"ת) |
