עולם קטן

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

האדם נקרא ומתואר בכמה מקומות בשם עולם קטן.

המקור[עריכה]

המקור לכך מובא באבות דרבי נתן[1]:

י.png יצר באדם כל מה שברא בעולמו. ברא חורשים בעולם וברא חורשים באדם - זה שערו של אדם, ברא רוח בעולם, ברא רוח באדם - זה חוטמו של אדם, חמה בעולם חמה באדם - זה פדחתו של אדם; רקיעים בעולם, רקיעים באדם - זה לשונו של אדם. י.png

במדרש רבה איתא שהאדם כלול מן העליונים ומן התחתונים, שיש בו כל מה שיש בעולם. וכמו שיש בעולם ארבע יסודות אש רוח מים עפר, כך יש גם בנפש האדם ארבע יסודות (רוחניים). וכן כל מה שברא ה' בעולמו יש דוגמתו גם באדם.

י.png "כי תהיו אתם ארץ חפץ"[2], דרש רבי ברכיה בשם רבי שמעון בן לקיש: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא באדם ברא לארץ לדוגמא לו. אדם יש לו ראש, והארץ יש לה ראש שנאמר [3] וראש עפרות תבל. אדם יש לו עיניים, והארץ יש לה עיניים, שנאמר [4] וכסה את עין הארץ. אדם יש לו אוזניים, והארץ יש לה אוזניים שנאמר [5] והאזיני ארץ. אדם יש לו פה, והארץ יש לה פה שנאמר [6] ותפתח הארץ את פיה. אדם אוכל והארץ אוכלת, שנאמר [7] ארץ אוכלת יושביה. אדם שותה והארץ שותה, שנאמר [8] למטר השמים תשתה מים י.png
– קהלת רבה א, ד.

הסיבה[עריכה]

הסיבה לכך היא כי היות כל השתלשלות הבריאה היא בשביל האדם מישראל, לכן כל הקיים בבריאה פועל ומשפיע באדם ובא בו לידי ביטוי, וממילא יש באדם מדגם של כל החלקים והמדרגות שבעולם.

ועוד והוא העיקר: באדם מישראל, ובהתאם לנאמר לעיל, השם אדם הוא תואר היותר נעלה, והוא תואר השכל והחכמה, אשר בה ועל ידה יכול הוא האדם -היגע במוחו והעובד בלבבו - להגיע אל אותו היתרון - ביתרון בחיר הנבראים על כל החי והנמצא, לא רק בצבא הארץ כי אם גם בצבא השמים, כמו המלאכים המשרתים העליונים, ואף גם הנאצלים הראשונים.

והיתרון הוא בזה, אשר לאדם דוקא ניתנה אותה התעודה, ונמסרה אותה השליחות, להאיר מחשכי עולם התחתון באור תורה ומצוות ולעשותו מכון לשבתו יתברך ויתעלה. ולכן האדם נקרא בריאה התיכונה, שאין דוגמתו לא בנבראים העליונים ולא בנבראים התחתונים.

ובזה גופא שהוא כלול מהתחתונים ועליונים כנ"ל, דבר המאפשר לאדם שגם במוחו הגשמי ישיג ענייני אלוקות, הנה בזה עצמו הוא נעלה גם מהעליונים (המלאכים וכו'), שאינם מסוגלים -אפילו- להבין כיצד אפשר להשיג אלוקות במוח גשמי.

וכל זה הוא רק בהתהוות האדם בעולם למטה, בהתלבשות הארת הנשמה בגוף, שרק אז נקרא אדם, משום שרק אז יש לו שייכות לעולם ויש בו שינויים, שלפעמים הטוב גובר ולפעמים להיפך. וכשמתקן את עצמו, מתקן את כל העולם כולו. באופן דומה, כתבו חז"ל על הפסוק: " גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם", שתיקון העולם תלוי בתיקון לבו של האדם. אבל לא עצם הנשמה כפי שהיא למעלה, שהיא מופשטת ומושללת לגמרי מגדרי והגבלות הגוף והעולם.

שלימות בחינת האדם בזמן הגאולה[עריכה]

אמנם שלימות בחינת האדם יהיה בזמן הגאולה השלימה על ידי מלך המשיח, כאשר קיום המצוות יהיה בשלמות -"כמצות רצונך". ועוד זאת - בעבודתו של אדם מישראל, שלפיכך נברא האדם יחידי, ללמדך שכמו אדם הראשון, בבריאתו - היה הוא כל האנושות - שלא היה עוד אדם מלבדו, ובעבודתו את ה', הרי כל האנושות עבדה את ה', כך כל אחד מישראל - ערך עבודתו את ה' שוה לערך עבודת ה' של כל האנושות. והיינו שבעבודתו את ה' גורם לשלימות בכל האנושות ובכל העולם כולו. ולעומת זה - אם יש חיסרון בעבודתו, הרי החיסרון מתבטא בכל העולם כולו.

(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות").


הערות שוליים

  1. פרק ל"א.
  2. מלאכי ג, יב
  3. משלי ח, כו
  4. שמות י, ה
  5. ישעיה א, ב
  6. במדבר טז, לב
  7. שם יג, לב
  8. דברים יא, יא.