סודו של הרבי
הספר סודו של הרבי הוא ספרו של ד"ר יחיאל הררי, ספר ביוגרפיה-מחקרי המנסה "לפענח את סוד כוחו של הרבי מליובאוויטש"[1].
הספר יצא בהוצאת "ידיעות ספרים" והפך לרב מכר ימים ספורים לאחר השקתו, אך בד בבד קיבל ביקורות וגינויים ממקומות שונים.
תוכן עניינים
תוכן הספר[עריכה]
הספר נכתב כתגובת נגד לספר "הרבי בחייו ובחיים שלאחר חייו" של פרופסור פרידמן והיילמן.
ביום שישי, בשבוע להשקת הספר, דירג אתר "הארץ" את הספר במקום הראשון ברשימת רבי המכר ברשת חנויות הספרים "צומת ספרים". הדירוג במקום הראשון נמשך באתרים שונים גם שלוש שבועות לאחר צאת הספר לאור.
הביקורת על הספר[עריכה]
במגזר הישראלי זכה הספר לביקורות חיוביות, כשמעל הכול עומדת העובדה שהפך לרב מכר תוך ימים ספורים מאז השקתו[2]. גם בטורי ביקורת ספרים בעיתונים שונים נכתבו ביקורות מפרגנות כמו בידיעות אחרונות וב"טיים אאוט"[3].
לעומת זאת בקרב חסידי חב"ד חלוקה הדעה לגבי ההתייחסות אל הספר. רבים טוענים כי הספר כלל לא מתאים לחסיד והוא נכתב בצורה שאינה מתאימה לרוח היהדות והחסידות.
הספר כלל לא משקף את דמותו של הרבי כאדם רוחני מורם מעם, אלא הופך אותו לאדם גשמי, אנושי, כמו כל בשר ודם אחר, דבר היוצר את האשליה כי כביכול הוא יכול לטעות או להתבלבל - דבר הנוגד באופן מהותי ועקרוני את אמונת החסידים ברבי, שהינו איש קדוש ששכינה מדברת מתוך גרונו, וכל דבריו הינם אמת נצחית ומוחלטת.
במהלך הספר לא מוזכר דבר על קדושתו, נבואותיו והיותו נשיא הדור משיח שבדור ולנצחיות חייו של הרבי. יתרה מכך, כל אזכור הקשור לבשורת הגאולה, ולאמונה במשיחיותו של הרבי- מושמט בכוונה תחילה תוך סילוף דברים ועובדות.
"אנשי המפתח" שעומדים מאחורי הספר שנויים במחלוקת בדבר אמינותם ואמונתם לגבי הרבי.
מספר דוגמאות[4]:
- הקורא בספר מתרשם כאילו הרבי הוא אדם ברוך כשרונות, רחב אופקים בצורה מדהימה, פתוח מאד למדע ולכל מה שהעידן המודרני טומן בחובו (חילוניוּת). ואילו: קדושה, טהרה, דבקות בה', רוח הקודש (מופתים)? - אין זכר לזה בספר.
- היות הרבי כפסוק[5]: "משה איש האלקים" - מחציו ולמטה איש ומחציו ולמעלה אלקים, והתפשטותו של משה שבכל דור, אין זכר לזה בכל דפי הספר.
- לאורך פרקי הספר עד קבלת הנשיאות מוזכר הרבי בשמו הפרטי בלבד בלי שום תואר, וכך הוא גם בנוגע לרבנית חיה מושקא - וכך הרושם שמתקבל אצל הקורא הוא, שהרבי (במהותו) הוא כנראה אדם מן השורה, חבר שלנו, (קטן) כמונו. (לדוגמה: "מנחם מנדל היה אוטודידקט")
- במבוא דן המחבר בגישותיהם של מחברים שונים שחלקם, לדבריו, חשודים בקידומו של "השקר המועיל" "כלומר לשקר להמון חסר התבונה כדי לקדם את עמדות שלדעתם יועילו לחברה כולה", ובהערה 14 מציין כי "ליאו שטראוס טוען כי הרמב"ם, כמו שפינוזה[6] ממשיך דרכו במובן זה, השתמש במכוון בכתיבה אזוטרית ובכלל לשון כגורם של זהירות"[7].
- "מנחם מנדל היה סבור שכל מה שהוא רואה אצל חמיו ואצל אביו הכל מדויק בתכלית. החשיבות של המנהגים של שני האישים האלה נובעת מכך שעל פי הבנתו אין לייחס להם מעשים סתמיים".
- "הספר חושף מיהו הרבי בעיני מאמיניו, ומי היה באמת".
- "מה היה מקומה של אשתו בחייו . .ומה היה טיב היחסים ביניהם".
- בעניין משיח
- "אם לדייק אפשר להמר ולומר שאילו הרבי היה פועל כמעט בכל תקופה אחרת בהסטוריה, היה גורס שאותה תקופה היא הזמן המתאים לבואו של המשיח"[8].
- בפרק האחרון העוסק ב"השנים האחרונות והתסיסה המשיחית" מובאות דעות המטילות ספק בעניין היותו של הרבי מלך המשיח ובעניין נצחיות חייו. [9].
קישורים חיצוניים[עריכה]
- גילויים מתוך הספר "סודו של הרבי", בעיתון ישראל היום, תשע"ג.
הערות שוליים
- ↑ לשון המחבר במבוא לספר, עמוד 13.
- ↑ הארץ: "סודו של הרבי" בראש רשימת רבי-המכר בישראל.
- ↑ צילומי כתבות באתר [col].
- ↑ עיקרי הדברים הובאו בפורום חב"ד אינפו, אשכול ראשון; אשכול שני
- ↑ תהלים צ'
- ↑ שם רשעים ירקב.
- ↑ במבוא, עמוד 14.
- ↑ עמוד 205.
- ↑ שם, עמ' 259; עמ' 260; עמ' 269; תחילת עמ' 270. וראו שם עמ' 256 גם דעה מסתייגת בנוגע לתשובות שניתנו אחרי כ"ז אדר [אם כי לצידה מופיעה דעת חסידי חב"ד שאינה כך]. ועוד.
