אור הסובב כל עלמין
אור הסובב כל עלמין הוא האור המהווה ומחיה את העולמות, אך באופן שאין הם מרגישים זאת ועד שכלל אינם מודעים אליו.
שורש אור הסובב הוא בטהירו עילאה שהוא הרשימו הנותר במקום החלל הפנוי שנוצר לאחר הצמצום.
אור הסובב כל עלמין הוא אור אין סוף הבלתי בעל גבול שלמעלה מסדר ההשתלשלות.
ענינו[עריכה]
יש להזהר מפני עיוות במחשבה - שלא ליחס תכונות גשמיות באלקות.
אור זה לא נקרא סובב ומקיף כי אינו נמצא בעולמות[1], אלא מפני שהוא כל-כך רוחני ומופשט עד שאף אחד אינו יכול להשיגו ולחוש בו, מפני שהוא סובב ומקיף את תחושת ה"מקבלים" והשגתם. בלשון החסידות נקרא דבר זה השפעה בבחינת ריחוק - מכיוון שהוא נעלה בלי ערך לכל העולמות הרי הוא מקיף אותם בשווה, והשפעתו שווה בכולם.
לפיכך יש לציין באור זה כמה פרטים:
א) אור הסובב אינו בא בהתלבשות בעולמות המוגבלים להיותו בלתי בעל גבול, והשפעתו בעולמות הוא בבחינת העלם. ב) העולמות המקבלים את האור אינם "כלים" לאור זה, כי מצד הגבלתם - אינם מסוגלים לקלוט את האור בפנימיותם - בהשגתם והרגשתם. ג) מכיון שאור הסובב אינו מותאם לפי ערך העולמות והנבראים, והמצאותו בהם היא רק בדרך "מקיף", לפיכך הוא נמצא בכל העולמות בשוה.
נמצא, שמחד - הוא נמצא בכל העולמות, ומאידך - אינו מתלבש ואינו מורגש באף אחד מהעולמות. ולפיכך אין חילוקי מדריגות באור הסובב, כמו באור הממלא כל עלמין.
ד) השפעתו בנבראים היא עצומה, כי עיקר ההתהוות, קיום וחיות הנבראים - הוא מאור הסובב כל עלמין הבלתי בעל גבול, כי רק הוא - שמציאותו מעצמותו ואין לו שום עילה וסיבה הקודמת לו ח"ו - בכוחו ויכולתו להוות יש מאין ואפס שקדם לו.
והיינו, שהתהוות הנבראים בדבר ה' (אור הממלא) - אפשרית רק מצד כח האין-סוף הפועל בו, בגלל היות ה"דבר ה'" נמשך (על ידי הצמצום) מן האור אין-סוף הסובב כל עלמין.
מקורות לעיון:[עריכה]
- תניא פכ"ג, פמ"ו, פמ"ח
- שער היחוד והאמונה פ"א, פ"ז
- אגרת הקודש יז'
- באתי לגני ה'שי"ת ס"א ואילך
- באתי לגני תשי"ג ס"ג.
- (חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")
הערות שוליים
- ↑ אדרבה, מפאת היותו אין סוף - בלי גבול, הרי לית אתר פנוי מיניה (אין מקום פנוי ממנו), ונמצא למטה כמו למעלה - גם בארץ הלזו הגשמית.
