נתן אדלר

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי נתן הכהן אדלר (י' בטבת תק"ב, 16 בדצמבר 1741 - כ"ז באלול תק"ס, 17 בספטמבר 1800) היה אחד מגדולי ישראל לפני כמתאיים שנה ויותר היה מפורסם בחכמתו בנגלה ובנסתר ובקדושתו היה רב בפרנקפורט שבגרמניה והיה רבו של החתם סופר.


תולדות חייו[עריכה]

נולד בפרנקפורט דמיין, לצרלה ולרב יעקב שמעון, נצר למשפחה מיוחסת שחיה מאות בשנים בעיר זו והתייחסה לר' שמעון הדרשן מחבר ילקוט שמעוני.

בילדותו נודע כמחונן וכבעל כשרונות נדירים וכנוטה להתנהג במנהגי קדושה ופרישות, בביקור שערך החיד"א בפרנקפורט בשנת תקי"ב הראו לו חכמי העיר את הילד כמי שמופלג בתורה ושוקד עליה ומתנהג בקדושה גדולה וביראת שמיים נפלאה, דבר שגרם לו לאחר לפעמים לתפילת שחרית ולהגיע בזמן אמירת עלינו לשבח, בעקבות זאת החיד"א קרא עליו את הפסוק[1] "הנה נא ידעתי כי איש אלקים קדוש הוא עובר עלינו תמיד".

היה תלמידם של בעל פני יהושע ורבי משה ראפף, רבו המובהק היה רבי דוד טעבלי כ"ץ שיף שנהיה לימים רבה האשכנזי של לונדון. הוא למד קבלה אצל רבי אברהם אבוש שהיה רב העיר.

עם תלמידו המובהק החת"ס[עריכה]

היה רבו המובהק של החת"ם סופר, שכינהו 'החסיד שבכהונה' בשל חסידותו וקדושתו וגם היה קורא לו הכהן ולרבו השני בעל ההפלאה הלוי .החת"ס נוהג להביא את דברי רבו הרבה פעמים הן בהלכה והן באגדה ושכשהסתלק רבו הספיד אותו בפישוט ידים ורגלים אך הערצתו הגדולה לרבו שאמר לבנו שרבו רבי נתן

י.png יודע מה קורא בשבילי דרקיעא יותר מהמלאכים בעצמם י.png
ופעם ראה את בנו כותב על רבי נתן מלאך ה' צבאות אמר החת"ס
י.png מורי ורבי לא היה מלאך הוא היה יותר ממלאך הוא היה בדרגת "ותחסרהו מעט מאלקים" י.png

הנהגתו הקדושה הקבלית והחסידית[עריכה]

הרב אדלר חי כל חייו בצער עמוק על החורבן והגלות. הדבר בא לידי ביטוי הן באבלות תמידית, כאשר גם בימי שמחה וחג היה נוהג להעלות ולבטא את זיכרון החורבן וחוסר השמחה השלמה, והן בהנהגות רבות אשר בהן לא נהג כמנהג שאר קהילות אשכנז[2] אלא כמנהג בני ארץ ישראל. הרב אדלר נהג לדבר, להתפלל וללמוד בהברה ספרדית ולא בהברה אשכנזית, ואף אירח בביתו לתקופה ארוכה את הרב חיים מודעי בעת שהותו בגרמניה, על מנת לשוחח עמו בהברה ספרדית. הוא היה הראשון שהתיר לעבור מנוסח אשכנז לנוסח הספרדים (הקרוב יותר לנוסח האר"י), כדי לכוין את כוונות הקבלה של האר"י שמכוונות לנוסחו, ולא חשש בעניין זה ל"אל תיטוש תורת אימך". עוד היה נוהג כי הכהנים יברכו ברכת כהנים בכל יום, כנהוג בארץ ישראל, ובשונה מהמנהג המקובל באשכנז.
כמו כן היה בקיא בסדר קדשים ואף אמר שהוא מוכן לעבוד בבית המקדש ברגע שיבנה.

הרב אדלר היה מקובל אלקי ובעל מופת מלומד בניסים, והחתם סופר העיד עליו שראה בעיניו שהשתמש ועשה פעולות בשמות הקודש.[3] למרות זאת החתם סופר העיד באוזני תלמידיו שרבו היה יכול לעשות מופתים גם בלי שמות קודש כמו קפיצת הדרך[4] .

החרם עליו והסתלקותו[עריכה]

בשנת תקמ"ב-1782, נאלץ הרב אדלר לעזוב את עירו בעקבות חרם שהטילו עליו רבני הקהילה, אשר נרתעו מהנהגתו בחסידות ופרישות בצורה שלדעתם מוגזמת היא, ומהשמועות על שימושו התמידי בקבלה מעשית, ומהחשדות באשר לטיבן החסידי של הנהגותיו. הרב אדלר עזב את עירו ונענה להצעה לשמש כרב העיר בוסקוביץ' שבמורביה (היום: בצ'כיה). החתם סופר הצעיר גלה עם הרב נתן אדלר מפרנקפורט למורביה. אך גם שם לא הצליחו הרב ותלמידיו להניח את דעת ראשי הקהילה שכתבו מכתב מחאה חריף לקהילת פרנקפורט, על שלא הודיעו להם על החרמתו של הרב אדלר.

בשנת תקמ"ו-1785 שב לעיר מולדתו פרנקפורט. החתם סופר ליווה אותו עד העיר פיורדא הסמוכה לנירנברג שבמדינת בווריה, שם הכתיב הרב נתן אדלר לחתם סופר, בשעת פרידתם, את חשבון זמן לילה ויום של כל השנה[דרושה הבהרה], כפי שציין זאת החתם סופר במפורש, בסוף המסמך. בפקודת רבו, לא חזר החתם סופר עמו לפרנקפורט, אלא המשיך את דרכו למדינת מורביה והשניים לא התראו עוד עד יום מותו של הרב נתן אדלר.

תקופה קצרה לאחר חזרתו, התעוררה ההתנגדות כלפיו מחדש והרב נפל למשכב. ביום י"א באלול ה'תק"ס הגיעה הודעה על ביטול החרם כנגדו, אך לאחר תקופה קצרה ביום כ"ז באלול נפטר הרב.

רבה של העיר באותה התקופה הרב פנחס הורביץ הספידו בקוראו עליו את הפסוק

י.png "כי לא אדם הוא להנחם" י.png
.

הרבי מדבר על השפעתו של ר'נתן על החת"ס[עריכה]

הרבי אמר כי בספרי החתם סופר, מובאים מאמרים חסידיים רבים, מכיון שהוא היה תלמיד מובהק של רבי נתן אדלר, ותלמידו המובהק של רבי פנחס הורביץ בעל ההפלאה מתלמידי המגיד ממזריטש[5].

הערות שוליים

  1. מלכים ב' פרק ד' פסוק ט'.
  2. בעקבות כך נוצר החרם עליו (ראו להלן)
  3. שו"ת חתם סופר חלק א' (אורח חיים) סימן קצ"ז.
  4. פעם שהחת"ס היה בסעודה עם תלמידיו והיה חסר יין אמר לתלמידיו שאם הוא ישתמש בכוחו של רבו רבי נתן יכול הוא להוציא להם בקבוק יין מהקיר רק שאין הוא רוצה בדרך זו
  5. שיחות קודש תשי"א.