משתמש:Sh12/ארגז חול
| תיבת ניווט - ארגזי חול
ראשי - משני - תבניות - תיבות משתמש |
--שניאור · (פארבריינגען) 08:56, 16 במרץ 2010 (UTC)
החסיד ר' משה אקסלרוד נולד בשנת תרנ"ג בעיירה החסידית דאקשיץ בליטא. בגיל 9 התייתם מאביו, ואבי אמו שהיה מחסידי הצ"צ נטל על עצמו לתת לו את החינוך החסידי במקום אביו. שנתיים שלש שהה עדיין במחיצת המשפחה, ואז שלח אותו הסבא ללמוד בליובאוויטש. תחילה למד ב'מכינה' של ישיבת "תומכי תמימים" בשצעדרין, שם גם נערכה לו חגיגת הבר מצווה, ואח"כ עבר ללמוד בליובאוויטש עצמה, שם קנה דעת ויראת ה' ושם גם עוצבה דמותו הרוחנית-חסידית. אנו אומרים "דמותו הרוחנית-חסידית"... מאחורי המילים הללו עמד קשר שהלך והתהדק בין משה הצעיר ובין כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע. האברך המתבגר מצא בכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב אב רוחני, וידוע שכ"ק אדמו"ר הרש"ב גמל לו ב"אהבת נפש". גם אמא מצא לו האברך הצעיר בליובאוויטש, וידוע שהיה בן בית אצל הרבנית רבקה נ"ע, אשת כ"ק אדמו"ר המהר"ש. "הקירוב היה עד כדי כך", מעיד הרה"ח ר' רפאל כהן, שבאותם ימים ניטש בין ה'תמימים' ויכוח, בדבר הסיבה לקירובו המיוחד של ר' משה לבית רבנו. היו שאמרו כי סיבת הדבר הייתה מינויו להיות מדריך ומחנך של אחד מנכדי אדמו"ר המהר"ש, והיו שאמרו שהדבר נעוץ בהיותו הממונה והאחראי על 'קופת הבחורים', שר' משה היה ם מגייס הכספים שלה וגם זה שהלביש בדמי הקופה בחורים חסרי אמצעים ודאג למחייתם של אלו שלא היה להם מה לאכול. ר' משה ידע לתת באהבה, בלי לבייש, והבחורים היו מכנים אותו "די מאמע פון די בחורים" (האמא של בחורי הישיבה)... ובכל זאת, מסיים ר' רפאל כהן, למרות עיסוקיו בדברים אלו, הוא מצא את הזמן הדרוש ללימוד, הוא היה הוגה בתורה יומם ולילה, והצליח להקדיש מספר שעות בכל יום גם לעבודת התפילה. למרות שבליובאוויטש הייתה שמירה קפדנית על זמני הלימוד, ר' משה היה בין הבחורים הבודדים שקיבלו היתר להגיע באיחור ל'סדר' הלימודים מחמת שהתפללו באריכות...
בשנת תרע"א, כאשר היה כבן 18 שנה, הוסמך ר' משה להוראה ע"י רבה של ליובאוויטש הרה"ג הרה"ח ר' דוד יאקובסאהן ע"ה. כעבור ארבע שנים, כאשר הגיע לאחר נישואיו לליובאוויטש, לראש השנה תרע"ה, נכנס ליחידות לרבי הרש"ב, והרבי נ"ע הורה לו לקבל על עצמו את עול הרבנות. ר' משה החל להתנצל שהוא צריך עדיין להשתלם בלימוד התורה, ומה גם שחותנו הבטיח לו שיחזיק אותו על שולחנו מספר שנים ואין עליו דאגות הפרנסה, אולם הרבי (הרש"ב) נ"ע ענה לו ש'תמים' צריך לדאוג גם לזולת, והורה לו לפנות לרוסיא התיכונה ולחפש שם משרת רבנות. ר' משה הזכיר שאפשר להתגורר באותם ערים רק אם מקבלים היתר מיוחד מטעם השלטונות, והרבי ענה לו על כך, "יהיה היתר".
מובטח בברכה זו החל ר' משה לתור אחר משרת רבנות.
באותו זמן התקבלה ידיעה שבעיירה בליוב בפלך טולא מחפשים רב, ר' משה שאל את חוות - הדעת של הרבי נ"ע, וכשקיבל את ברכתו הק' נסע לשם להכתרה הרשמית, ונהיה לרב העיירה. בבליוב שהה ר' משה מספר שנים בלבד ומשם עבר לפי הוראת אדמו"ר הרש"ב נ"ע לז'לובין. התברר שהרב שכיהן בז'לובין לפניו, נאלץ לעזוב את העיר בגלל סיכסוך עם הקצבים. "ואילו עתה", אמר לו הרבי, "הנך מסוגל ללכת עם כולם במועצות חכמה, בתקיפות ובנועם כאחד, ולבטח תמצא את הדרך שכולם יקבלו אותך".
באותם ימים כבר החלו רדיפות הדת של השלטון הקומוניסטי בכל רחבי רוסיא ובכל-זאת, מאז הגיע ר' משה לכהן בעיר הרבנות, החלו בה חיים
תוססים של יהדות ותורה.
כדבר ראשון במעלה יסד ר' משה בעיר ת"ת וישיבה וקרא לישיבה בשם
"מערכת תומכי תמימים דליובאוויטש אשר בז'לובין". אגב, באגרות מהתקופה ההיא, מבקש אדמו"ר הריי"צ מר' משה לדווח לו על רבנים מאנ"ש שאין להם הכנסה מספקת, כי ברצונו לתמוך בהם. ואכן, כספים רבים עברו דרך ר' משה לרבנים וכלי קודש שונים. הישיבה בז'לובין הצליחה לקרב צעירים רבים לתורה, ור' משה שלח חלק מהם ללמוד ב'תומכי תמימים'. בין אלה יש לציין במיוחד את החסיד והמשפיע המפורסם ר' ניסן נעמנוב ע"ה שלא היה ממשפחה חסידית, ור' משה קירב אותו והביאו לביתו. תחילה למדו השניים ביחד נגלה וחסידות, וכעבור זמן-מה שלח אותו ר' משה ל'תומכי תמימים'. משום מה, ר' ניסן לא נקלט וחזר לז'לובין. ר' משה המשיך ללמוד איתו, עד ששלח אותו בשנית, ואז התעלה שם ונהיה ל"ר' ניסן" המפורסם... באותו תקופה פעל ר' משה גם בסתר, לר' משה היה כבר ניסיון בשליחויות מטעם אדמו"ר מוהרש"ב, שבאחת מהם, הוטל עליו לנסוע בין ישובי אנ"ש ביחד עם המשפיע הרה"ח ר' זלמן הבלין ע"ה ועוד אחד מהרבנים תלמידי תומכי תמימים, כדי לייסד ולחזק שיעורים ברבים בגמרא, בעין יעקב ובחסידות.
כל אחד משלושת השלוחים לקח על עצמו אזור מסוים, שבו היה עליו לעבור מבית כנסת אחד למשנהו, ולעורר את הציבור. אין צריך לומר, שהשלושה ביצעו את השליחות בהצלחה.
בנתיים החמירו רדיפות הדת ובאחד מאותם ימים קשים נקרא ר' משה בדחיפות אל בית אדמו"ר הריי"צ תוך הוראה חמורה שלא להודיע לאף אחד להיכן הוא נוסע. כשהגיע, מצא שם עוד תשעה חסידים שנקראו אל הרבי (הריי"צ), וכל העשרה נשבעו אמונים שהם מוכנים ללכת באש ובמים כדי לעמוד על משמר היהדות בכל רחבי רוסיא. למרות הרדיפות ר' משה אסף 12 בחורים ופתח בעיר סוראז' ישיבה מחתרתית, הסיכון היה יום יומי, ובסופו של דבר הגיע גם תורו של ר' משה. הי' מי שהלשין עליו כי הוא מלמד תלמידים במחתרת ובחורף תרצ"ב ר' משה נאסר. אך לפועל הוא ישב במאסר רק שבועיים ושוחרר ממש בדרך נס: המלשין שמסר על פעילותו נתקף בנקיפות מצפון, בא למשרדי הג.פ.או. והודיע שרק עלילה העליל על הרב. בדרך נס החוקרים האמינו לדבריו, שחררו את ר' משה וביקשו לשפוט את המלשין. ר' משה התערב, הודיע שהוא סולח לו וביקש שלא יאשימוהו. לאחר שהשתחרר ירד ר' משה למחתרת אך המשיך בפעולותיו הרבות בהקמת חדרים מחתרתיים וייסוד ישיבות. בד בבד עם פעולות אלו היתה לו שליחות מחתרתית נוספת שהייתה כרוכה בסכנות לא פחותות מהעבודה החינוכית. הוא היה מאתר מקוואות בערי רוסיה הלבנה, את הטעונים תיקון הוא היה מתקן את הנעולים הוא היה פותח מחדש. את כל זאת עשה ר' משה במסווה של מפקח מטעם משרד הבריאות של הממשלה... ה'תרגיל' הזה הי' כרוך בסכנת נפשות, והי' על ר' משה תמיד למהר ולברוח מהעיר, לפני שמעשיו יתגלו. כשנודע לכ"ק אדמו"ר הריי"צ שהשלטונות המרכזיים ברוסיה עלו על תחבולותיו של ר' משה והם מבקשים את נפשו, הודיע לו הרבי שיעשה כל מאמץ ובלבד שיעזוב את רוסיה. במשך השנתיים תרצ"ד-תרצ"ו עשה ר' משה הרבה מאמץ להשיג רשיון יציאה מרוסיה כשבמהלכם עלו השלטונות על עקבותיו וביקשו ממנו תעודה מזהה, אך למזלו הם לא ידעו את שמו האמיתי וחשבו ששמו הוא "משה לאהויסקער" וכיון שבתעודה היה כתוב ששמו הוא משה אקסלרוד, הם עזבוהו לנפשו... בסופו של דבר הצליח ר' משה בחסדי ה' לקבל סרטיפיקט עבורו ועבור בני משפחתו, ובקיץ תרצ"ו הם נסעו ברכבת עד אודסה ומשם המשיכו בספינה עד לארץ ישראל. בא"י כיהן ר' משה בתפקידים חינוכיים רבים וביניהם כיהן כמנהל ישיבת תות"ל שנפתחה בת"א. 24 שנים דר ופעל ר' משה בארץ הקודש וביום כ"ח שבט תש"כ נלב"ע ת.נ.צ.ב.ה. - לסיום אנו מביאים משפט שאמר הרבי הריי"צ על ר' משה והוא מבטא הכל על דמותו ופעילותו של ר' משה: "אילו היו לי עוד כמה משה'ס הייתי הופך את רוסיה"...
