משתמש:Men770/יחזקאל שרגא הלברשטאם

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם
האדמו"ר משינאווא
תאריך לידה כ' בשבט ה'תקע"ה
מקום לידה טרנוגרוד
תאריך פטירה ו' בטבת ה'תרנ"ט
תלמידיו רבי יחזקאל רבינוביץ "הכנסת יחזקאל" מראדומסק ואחיו רבי נתן נחום הכהן רבינוביץ הרבי מקרימילוב

רבי צבי הירש שפירא ובנו רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש רבי מאיר שלום רבינוביץ מקאלושין רבי מאיר הורוביץ מלינסק רבי שמואל הורוביץ מדמביץ רבי יוסף אריה לייב פרישרמן מטומשוב רבי יחזקאל רוטר מהאדאס רבי משה יצחק גווירצמן מפשעווארסק רבי יחיאל מאיר מאסטרובצה רבי משה פנט מדעש ובנו רבי יחזקאל פנט מדעש

השתייכות שינאווא

רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משיניאווה (כ' בשבט ה'תקע"ה - ו' בטבת ה'תרנ"ט) היה בנו הבכור של רבי חיים הלברשטאם מצאנז. אדמו"ר, רב, זקן צדיקי דורו ומייסד שושלת שינאווא. מכונה הדברי יחזקאל על שם ספרו.

תולדותיו[עריכה]

רבי יחזקאל שרגא נולד בטרנוגרוד, עוד שאמו הייתה בהריונה הגיעה לקבל ברכה מהחוזה מלובלין שעמד בפניה ואמר לה שהולד שבבטנה עתיד להאיר את העולם. מילדותו עבד את ה' במסירות נפש והתייגע בלימוד ובתפילה באופן מבהיל בגיל חמש-עשרה נישא לבתו של רבי אריה לייב ליפשיץ בעל ספר "אריה דבי עילאי"[1], ועבר לגור ליד חותן חמיו, רבי משה טייטלבוים בעיירה אויהל בהונגריה שממנו למד הרבה בעיקר לא לזוז נימה מפסקי השולחן ערוך וגם צפייה יום יומית לגאולה. כשנפטרה אשתו, לאחר תשע שנים נישא לאחייניתה, ממנה התאלמן לאחר שבע שנים. אחר כך הלך ללמוד חסידות ועבודת ה' אצל רבי אשר ישעיה מרופשיץ ואצל רבי צבי הירש מרמינוב ורבי שלום מבעלז, למרות שהיה מבקר אצל הרבה צדיקים ומחשיב את כולם בעיקר החשיב את השלושה הנ"ל ובעיקר את השר שלום מבעלז אותו ראה כרבו ולא היה זז מהנהגותיו.

כיהן כרב ברודניק אחר כך התחתן עם ביתו של רבי יהודה צבי מראזדלא שם למד מחותנו את חכמת הקבלה באופן מעמיק ובשנת תר"ח (1848) מונה לרב ברוזדול. לאחר מכן שימש כרב בשינובה, אחר כך התחתן עם חנה רחל קורבת משפחתו של השר שלום מבעלז ואחר כך התמנה לרב בסטרופקוב בשנת תרכ"ט ביקר בארץ ישראל ושהה בצפת ובירושלים. בצפת יסד בית כנסת ומקוה שקיים עד היום, וידוע כבית הכנסת צאנז. בשנת תרל"א חזר לגליציה[2].לאחר פטירת אביו היה לרב בצאנז למשך שנה ואז ויתר לאחיו. לאחר מכן חזר לשינובה וכיהן בה באדמו"רות ונודע כראש צדיקי גלציה ואחד מגדולי צדיקי הדור שהיו ואלפים ורבבות חסידים היו לו כולל גאונים ואדמור"ים התפרסם הן בגדלותו בתורה בנגלה ובנסתר ובעיקר בהיותו פוסק ובעיקר בעבודתו ותפילתו בקדושה ובטהרה שאלפים כולל גאונים וצדיקים התעוררו מתפילתו גם נודע כבעל רוח הקודש ובעל מופתים וכמתקן נשמות ומוציא דיבוקים הרבה עדויות היו על פעולתו בענין זה בעיקר בזמן שהיה מקדש על היין בליל שבת קודש.

בעיקר נודע במידת האמת ולא נשא פנים לאף אדם הן לעצמו והן לאחרים אפילו לאביו וחלק עליו בכמה פסקי הלכה ידועים ובכמה ענינים, אם זאת כבדו מאוד בתור גאון וקדוש. גם אביו כבדו וכתב בספרו שבנו לא ישקר אפילו עם יביאו לו כל חללי דעלמא.


דברי תורתו נאספו בספר "דברי יחזקאל" על ידי תלמידו רבי עקיבא הכהן ליבער מיאשניצא. הספר יצא לראשונה בשנת תרס"א. בספר יש תורות על התורה, חגים, תהלים, משלי, שיר השירים, תפילות, שבת, מסכת אבות, אגדות, אמירת תורה, מדרש רבה, וכן הערות שכתב על המשניות, גמרא, שו"ע, וספר 'בנאות דשא'. בסוף מצורפות מספר טיוטות של תשובות בהלכה ששלח (הטיוטות נשמרו אצלו מכיוון שהיו בהן טעויות[3]). רבי יחזקאל לא אמר תורה בקביעות שכן היה תמיד אומר שדברי תורה על דרך החסידות צריך לומר רק מה ששומעים מהשמים וכמו שמעידים בניו "כי טרם הוציא דברי תורה מפיו שקל במאזני צדק ובהתבודדות מחשבתו הקדושה ובדבקות רב ועצום, ונודע אשר לא הגיד כי אם את אשר נשלח לו מן השמים בלתי לה' לבדו".

רבי יחזקאל הוציא לאור את הספרים 'אור החמה' (פירוש לזוהר המהווה חלק שני מספר 'קריית ארבע' של ר' אברהם אזולאי) בשנת תרנ"ז ו'זהרי חמה' (ספר של ר' אברהם אזולאי המהווה קיצור של פירוש הזוהר של ר' אברהם גאלאנטי) בשנת תרמ"א. בסוף חנוכה תרנ"ט חלה בשיתוק במוחו ובו' בטבת תרנ"ט הסתלק על רגעי הסתלקותו כותבים בניו "ואשר ראו עיננו את העבודות והמסירות נפש והדבקות שהיה לו בעת פטירתו אי אפשר לעלות על הכתב ועליו בצדק נאמר קדוש מבואו ועד צאתו".

על אדמו"ר הזקן וספר התניא[עריכה]

פעם היו הרבה חסידים בבית מדרשו ולא היה מקום ואז אמר שגם שמי שבחוץ נקרא כאילו עומד בפנים והביא ראיה לדבריו ואמר "הרי לבעל התניא היו שמונים אלף חסידים וממילא גם שהיו מגיעים הרבה לא היה מקום לכולם והיו כאלה שעמדו בחוץ ובכל זאת נקרא שהיו בפנים".

פעם אחת למד אחד מחסידיו בספר התניא ומרוב התלהבותו אמר התניא הקדוש אמר לו רבי יחזקאל שקדוש אומרים רק לשלשה ספרים הזוהר השל"ה והאלשיך\האור החיים, אחר כך חשב שמא פגע בכבודו של ספר התניא וצם וסיגף את עצמו צומות הרבה.

פעם כשלמד שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אמר בקורת רוח "זהו פוסק".

הצפייה למשיח[עריכה]

כל ימיו ציפה למשיח ולגאולה וניסה להביאה ולהחישה והיה מתקן את חומות הדת ומחזק את קיום המצוות עד כדי כך שהיה בעצמו נוסע לאותם מקומות לתקנם. בסוף ימיו אמר שקץ הגאולה על פי הזוהר ומפרשיו הוא בתרס"ו הדבר גרם רעש גדול ואחרי פטירתו הוציא תלמידו "הדרכי תשובה" ממונקאטש קול קורא שאין לדעת את קץ והגואלה וזה נעלם מכולם אפילו מרבו. בנו רבי אברהם שלום טען שפעולה זו הרסה .

ילדיו[עריכה]

מאשתו הראשונה טאבע, בת רבי אריה לייביש ליפשיץ:

מאשתו השנייה דבורה בת גיסו הרב מרדכי זילברשטיין רבה של הולשיץ (חתן רבי אריה לייביש ליפשיץ):

מאשתו השלישית בריינדיל, בת רבי יהודה צבי הירש אייכנשטיין מראזלא בנו של רבי משה מסאמבור וחתן דודו רבי צבי הירש אייכנשטיין ה"עטרת צבי" מזידיטשוב לא נולדו לו ילדים.

מאשתו הרביעית חנה רחל[4] בת הרב צבי הירש רמר"ז רב בלשנוב (אחיה של הרבנית מלכה רוקח):

מאשתו החמישית שיינדיל בת הרב אברהם גבירצמן מגורליץ, נכדו של רבי אלימלך מליז'נסק וסבו של רבי משה יצחק גווירצמן מפשעווארסק; לא נולדו לו ילדים.

תלמידיו[עריכה]

רבי יחזקאל שרגא היה גדול אדמו"רי גליציה בדורו, ונסעו אליו אף אדמו"רים ובני אדמו"רים עד שקרא לו ה'דרכי תשובה': "הרבי של הרביים". בין תלמידיו היו:

הערות שוליים

  1. מייסד חסידות וישניצא
  2. על ביקורו זה ראו מרכבת יחזקאל, כולל חבת ירושלים, ברוקלין שבט תשע"ה.
  3. הקדמת בני המחבר
  4. אלמנת הרב סנדר רוקח בנו של הרב אלעזר בנו של השר שלום.