משתמש:שיע.ק/ארגז חול

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משימות ומחסן:[עריכה]

פרוייקט ציטוטים מ'דבר מלכות'[עריכה]

ש"פ ויחי' י"ד טבת תשנ"ב. אות י'

  • ד' האמהות שרה רבקה רחל ולאה, וד' האמהות די"ב השבטים בלהה רחלז זלפה לאה

ש"פ ויגש ז' טבת תשנ"ב. אות י"ב

  • רואים כיום, איך שיהודים יכולים לעמוד בעניני היהודים עם ויש לומר, שזה גופא הוא הטעם לכך שרואים כיום איך שיהודים יכולים לעמוד בעניני היהודים עם כל התוקף והבעה"ב'תיות גם על אוה"ע – ואין הדבר תלוי אלא ברצונם – דכיון שעומדים מיד לפני הגאולה, שבה יתגלה בפועל כיצד "ודוד עבדי נשיא להם לעולם", "וידעו הגויים כי אני ה'" – לכן זה משתקף בפועל במצבשל דורנו, כהכנה המוליכה ישירות לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

שלונסקי[עריכה]

המשורר שלמד עם הרבי בחדר ● מיוחד כילד הוא למד עם הרבי בתלמוד תורה, אכל בבית הורי הרבי ונהנה עם קשרי המשפחה שלו עם משפחת הורי הרבי. לימים הפך למשורר ידוע והיה חבר לכל אנשי הבוהמה התל אביביים, אך עם זאת רוח חב"דית אותה ספג בילדותו, המשיכה לנשב בו כל העת ● בערוב ימיו שוב נוצר קשר ייחודי עם הרבי ואף שהה ביחידות כמה שעות כשבצאתו אמר: "אילו התמהמהתי עוד שעה קלה, הייתי יוצא משם מאמין מושלם וחסיד נלהב..." ● מאת שניאור ברגר באדיבות מגזין "בית משיח" ● לקריאה שניאור זלמן ברגר, בית משיח יג חשון התשע"ב (10.11.2011) שאָר רוח ושאֵר רוח

"אתו רב הסליחה שלא אשרתי גם בכתב קבלת מכתבו ברכה ליום ההולדת ותשורתו הכי יקרה – אוצר כתביו (בעשרה כרכים), שרצוני לפרש זה ככתבו בכרך הראשון שזהו סימן שביחד עם "שאר בשר" יש בזה "שאר רוח", אלא בשינוי – לא

"שאר רוח" (אלף קמוצה) כי אם גם בזה "שאר" (אלף צרוי')".

מילים חמות ומיוחדות אלו כותב הרבי מלך המשיח באגרתו אל המשורר אברהם שלונסקי – אבי השירה הישראלית המודרניסטית.

תוכן הדברים מהווה חידה במעט למי שלא הכיר את מערך המכתבים בין הרבי לבין מר שלונסקי, שהיה קרוב משפחתו של הרבי. מסתבר שמר שלונסקי שלח אל הרבי את ספריו שכתב ועליהם כתב הקדשה בזה הלשון: "לאדמו"ר .. ברכות מעומקא דליבא במלאות לך שבעים שנה – משאֵר בשרך ושאָר רוחָך".

ובעברית מדוברת: שאֵר בשר – פירושו אמנם קרוב משפחה, אבל מקור הביטוי הוא – הבשר שעל העצמות. שאָר רוח – נשמה יתירה, יכולת התעלות מעל שגרת היומיום.

הרבי בתשובתו פירש את שאָר רוח – שאֵר רוח – והכוונה, הבשר שעל הרוח ועל העצם הפנימי. בכך הרבי רמז לו, את מה שכתב במפורש בהמשך האגרת – הקונפליקט באישיותו של מר שלונסקי שמחד גיסא היה מאמין ומאידך גיסא מעשיו ודיבוריו שלו הוכיחו אחרת. עולה אפוא השאלה המתבקשת: מה העיקר? האם הבשר (המעשים החיצוניים) או הרוח והאמונה שבפנימיות? על כך משיב לו הרבי:

"והרי מובן אשר "רוח" ובמילא גם "שאר רוח" העיקר בזה הם הפנימיות והעצם.

ולהוסיף בהאמור, אשר אפילו מנקודת מבט של החיצוניות והארציות, גם בזה עם הארצות כפשוטה, שהרי סוף סוף הכרח הוא שהעצם והפנימי יתמרד בשכבה החיצונה המנגדת לו וימצא ביטוי לגלות עצמו" (אגרות קודש כרך כז ע' קלט).

שאר בשרו של הרבי

מר אברהם שלונסקי היה משורר גדול אשר הטביע את חותמו על חיי הספרות הארצישראלית והתפרסם כחדשן של השפה העברית. הוא אף היה מן המשוררים החשובים בשירה העברית החדשה, שהטביע את חותמו על חיי הספרות גם בתחומי התרגום, העריכה והמחזאות, וקנה את עולמו כחדשן של השפה העברית, והודות לכך זכה לכינוי "לשונסקי".

דוברי השפה העברית משתמשים ביום-יום במילים רבות שהוא הגה, המציא, חידש ולעיתים תרגם והכניסן לשימוש בעברית. הנה מקצת המילים שהגה והיום הן חלק בלתי נפרד מהשפה הישראלית: "התאפיין", "הודלף", "מנוע", "מרדף", "סובלנות", "מה העניינים?", "קשוח", "רוב תודות", "תאורה", ועוד מילים רבות. הוא גם תירגם ביטויים רבים משפות אחרות עד שהפכו למטבע לשון: "על טעם וריח אין להתווכח", ועוד.

לצד היותו משורר עברי ידוע, פיעמה בו כל העת רוח חב"דית; כמו גחלים עמומות אשר מתלהטות מפעם לפעם ומדליקות אש להבה יוקדת, כך גם אצלו, מדי פעם נשבה הרוח והציתה את אותם גחלים והפכה אותם לזמן מה לאש יוקדת ובוערת. בראיון ל'מעריב' בשנת תשי"ט לאחר זכייתו בפרס ביאליק, התייחס לדם החב"די הזורם בעורקיו:

"אני וחב"ד (אור חדש בעיניים, קמט ארוך לרוחב המצח, חיוך דק מן הדק) חייב אני לאבותיי, תודה גדולה על המורשה הזאת, מזג חב"די! דם חב"די! ניגון של חב"ד! השירה ביסודה הרי היא ירידה אל תוככי מרתפי הנפש, ואני אם אינני צורח – אלא שר, אם אני נתון במשטר מתמיד של ניגון – הרבה תודה וברכה לחב"ד שבי".

שורשיו החסידיים מחזירים אותנו למעלה ממאה שנה אחורנית, אל סב-סבו הרב אברהם דוד לאוואוט רבה של ניקולייב, מחבר ספרים נודע ובהם 'קב נקי' על הלכות גיטין ומגדולי רבני חב"ד בדורו. בחודש אדר תר"נ נפטר הרב לאוואוט וכעבור עשר שנים בחודש אדר תר"ס, נולד לטוביה שלונסקי נין הרב לאוואוט, בן ונקרא שמו אברהם דוד על שם סב סבו. פרופ' חגית הלפרין הוציאה לא מכבר את הספר "מאֶסטרו", ביוגרפיה מקיפה ומפורטת של המשורר אברהם שלונסקי, ותוך כדי הכנת הספר, עשתה רבות בכדי להתחקות אחר שורשיו. התברר כי זקניו הגדולים משני הצדדים הם חב"דיים והרוח החב"דית המשיכה לנשוב במשפחה חרף העובדה שהצאצאים נטו מדרך החסידות.

הסבא רבא, ר' דובער שלונסקי היה לפי הספר, "ה'חוזר' של הרבי בעיר קרמנצ'וג". "'החוזר' נחשב לאישיות מכובדת בחסידות חב"ד ורק למדנים גדולים בעלי זיכרון מעולה היו מתכבדים בתפקיד זה. על 'החוזר' הוטל לחזור בדייקנות על דברי הרבי למען אנשי הקהילה שלא הצליחו לשמוע אותו, ולעיתים אף להרחיב, להסביר ולפרש את הדברים העמוקים של הרב, שנאמרו בתכלית הקיצור".

על הסבתא פסיה, אֵם אביו של המשורר, לא ידוע פרטים רבים מלבד זאת שהיתה צדקת גדולה ואף נהגה לצום יום בשבוע. בשם אביו של המשורר מובא בספר הציטוט הבא בהקשר לייחוסו של המשורר: "בן, בן בת בתו של חסיד".

אמו של המשורר, ציפורה, נולדה להוריה טוביה וחנה ברוורמן. חנה היא בת הרבנית בלה רבקה ינובסקי, בת הרב אברהם דוד לאוואט רבה של ניקולייב הנזכר. מכאן הקשר המשפחתי עם הרבי – חנה, סבתו של המשורר אברהם שלונסקי, הינה אחות הרב מאיר שלמה ינובסקי אביה של הרבנית חנה, אֵם הרבי. אמו של הרבי ואמו של המשורר הן אפוא בנות דודות ראשונות.

השורשים אמנם ליובאוויטשים לתפארת, אבל הענפים השתרגו והסתבכו, ועם כל זאת, המשיכו לינוק חיותם מן השורשים. הוריו של המשורר, טוביה וציפורה, כבר לא הלכו בדרך חב"ד, שכן אביו נמשך לציונות ואמו לסוציאליזם והקומוניזם. אף על פי כן, אביו זכר את חב"ד לטובה, כפי שמספרת פרופ' הלפרין: "כל חייו ניסה להעלות על נס את תרומתה של חב"ד כתנועה רעיוניות חשובה, הרבה לצטט מתורת חב"ד בהרצאותיו ובמכתביו לבניו דב ואברהם, וטען כי גדולי הסופרים העבריים כמו י"ל פרץ ומיכה יוסף ברדיצ'בסקי גרמו עוול לחסידות חב"ד. לדבריו, הסופרים נתנו "תמונות מזהירות מלאות שיר ופואזיה מחיי החסידים ורביהם, אבל פסחו על החלק היותר רציני על תורת חב"ד".

ב'חדר' עם הרבי

קריוקוב, פרבר של קרמנצ'וג, הוא ערש הולדתו של המשורר שהגדיר את העיר קרמנצ'וג בהגדרה קצרה וקולעת: "עיר חסידית של 'שפיץ' חב"ד".

כבר בהיותו ילד רך כבן חמש, עברה המשפחה להתגורר ביקטרינוסלב בעקבות פרעות שפקדו את האיזור. בשלב מסוים עברו לגור בבניין בו גרה קרובת משפחתם הרבנית חנה ובעלה רב העיר – הרב לוי יצחק שניאורסאהן ושלושת בניהם: הרבי, ר' ישראל אריה לייב ור' דובער. קשר טוב נוצר בין המשפחות והוא חודש ונותק לסירוגין במשך עשרות שנים.

בראיון שנתן שלונסקי לספר "יקטרינוסלב" סיפר על הקשר המיוחד שנרקם באותן שנים: "בבית כיבדו את המסורת, שמרו על החגים וכו', אך בעניינים של כשרות, למשל, לא דקדקו ביותר. כמה שנים, והם שנות ילדותי, גרנו בבית [בניין] אחד עם קרובנו הרב לוי יצחק שניאורסון רבה של יקטרינוסלב, דלת מול דלת. למדתי ב'חדר' אחד עם בנו מנדל (אז קראנו לו 'מאקה' והוא הרבי מליובאוויטש דהיום).

"הייתי שרוי שעות מרובות בצל קורת ביתו של הרב ונתבשמתי מעולמה של החסידות החב"דית [..] זוכר אני, כי יום אחד בימי הילדות ההם, הפסקתי לאכול בבית אמי מפני ש"זה לא די כשר" ואכלתי אצל הדודה חנה, אשתו של הרב לוי יצחק שניאורסון".

באותה תקופה נפטר סבו – אבי אביו, אשר לא הלך בדרכי התורה, ובעקבות הפטירה החליט אביו לשולחו ל'חדר', כפי שכתב זאת בטיוטה לשיר שכתב ופורסמה בספר 'מאסטרו':

"אך אבא אמר, כי סבא מת פא נון [פ"נ] חרות על הגדר [מציבה] אבא אמר הגיעה העת לילד שילך לחדר".

ב'חדר' למד עם בנו הבכור של הרב לוי יצחק שניאורסאהן, הלא הוא הרבי מלך המשיח.

השנים חלפו, הלימודים בחדר הסתיימו וגם השכנות עם משפחת שניאורסאהן נגמרה לאחר שמשפחת שלונסקי עברה לחלק אחר של העיר, והנער הצעיר החל לשקוע בעולמו של אביו שמרכזו היה בספריה הגדולה שהייתה בביתו, וזו הכילה גם ספרי חול רבים. אביו לא רצה שבנו ישאב לתרבות המודרנית ושלחו ללמוד בישיבה המקומית שנוהלה על ידי הרב פנחס גלמן. אחד מחבריו של שלונסקי היה הרב נחום גורלניק, לימים מחשובי חסידי כפר חב"ד.

תניא לבר מצוה

באותם ימים המשיך אברהם הצעיר לשאוב את רוח חב"ד ממקור נאמן אחר, והוא ביטאון 'האח' שיצא לאור בשנים אלו. שלונסקי היה קורא קבוע של הביטאון שיצא לאור על ידי 'תומכי תמימים' בליובאוויטש והיה מיועד לילדים יהודיים ברוסיה ומחוצה לה. השפעת רוח חב"ד הביאה את אביו לשאיפה להכניס את בנו לישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש, אך אמו התנגדה לכל קשר חב"די מהותי בביתם (מלבד העובדה שהרשתה לעצמה להיות ביחסי ידידות עם הרבנית חנה) והיא סירבה בתוקף לרעיון זה. היא המליצה לבנה ללמוד במוסד אקדמי בתוככי רוסיה. כצעד של פשרה הוחלט שאברהם יסע ללמוד בגימנסיה העברית בתל אביב.

משום מה, הנער הצעיר החליט כי עליו להודיע בביטאון 'האח' על פרידתו מרוסיה. במכתב בו פירט את השפעת הביטאון על חייו הרוחניים, סיפר על השפעתו מהעיתון ועל נסיעתו הצפויה לארץ ישראל. המכתב הקצר פורסם בגיליון כ"ג מנחם אב תרע"ב, במדור "מכתבי אחים":

לאחי[י] קוראי האח!

אני מקבל את העתון האח, אשר זה כבר שתי שנים יוצא לאור ע"י מ. רוזנבלום [הרב משה רוזנבלום]. על עתון זה מלא פי תהלות, כי הנני ראיתי ילדים שהיו זרים לדתם, זה עתה מתפללים בכל יום ופעמים באהבה שמע אומרים. אני קורא וקורא ולבי שמח, והנני רואה כי עוד לא נפל עמנו, כי עוד יקום משפלתו ויתקרב לדתו. אני זה כבר לומד עברית, למדתי שפת עבר מקרא ופוסקים (?). אחרי סוכות הנני נוסע לארץ ישראל, והנני מקוה כי בקרוב נחזה כולנו שלוה שם וכי יובילנו הגואל אותנו לארץ אבותינו.

אחיכם אברהם שליאנסקי

העליה לארץ ישראל התעכבה ובינתיים, תחילת חודש אדר תרע"ג, מלאו לו שלוש עשרה שנים. בחגיגת בר המצוה שלו נטלו חלק רבני העיר ובהם הרב לוי יצחק שניאורסאהון אשר העניק לו את ספר התניא קדישא.

"רואה אני את המשיח"

בשלהי שנת תרע"ג נסע לארץ ישראל. הניתוק מהבית ומהמחוזות המוכרים גרמו לו ככל הנראה לשינוי דרסטי בהתנהגות ובלימודים. את שנת הלימודים הבודדת והמיוחדת הזו, הזכיר לימים בעיקר בהקשרים של מעשי קונדס ושובבות. בתום שנה שב לביקור ביקטרינוסלב, ואז – בשלהי תרע"ד – פרצה מלחמת העולם הראשונה והוא נותר ברוסיה.

בחודשים הבאים, במהלך שנת תרע"ה, כאשר העולם הזדעזע מהמלחמה הקשה, ישב אברהם הצעיר (בן 15) וכתב את אחד משיריו הראשונים, לו קרא "המשיח", ובו הוא מספר כי ראה את המשיח בכבודו ובעצמו:

בדממת הנצח שמעתי דפיקה כמו מכה כמו גניחה, פתאום נפתחו השמיים לפניי וראיתי ניצוץ של אור. האדמה כאילו רוחצה נרדמתי. והנה אני חולם חלום: רואה אני את המשיח והנה הוא לפניי כבול באזיקים מברזל והוא גונח ובוכה, והוא קורע את האזיקים אבל לשווא, אין עדיין בעם ישראל אנשים שיביאו תועלת, שיצילו מעול הדיכוי.

באותה תקופה הוא ראה גם ראה את מי שעתיד להיות המשיח, אז גר ביקטרינוסלב בבית אביו הרב לוי יצחק שניאורסאהן.

רוח חב"ד נותרה תמיד

מספר שנים חלפו ושלונסקי הצעיר שוב עלה לארץ הקודש כחלוץ, והחל לעבוד בקיבוץ עין חרוד. כשנה לאחר מכן זנח את החלוציות והשתקע בתל אביב, בה התערה בחיי התרבות. הוא החל בכתיבת פזמונים והמשיך בשירים, ספרים מחזות ועוד. עם הזמן קבע לעצמו מקום מרכזי בין בכירי אישי התרבות בארץ ישראל, רובם ככולם דגלו בדרכי הכפירה בה' ותורתו. שלונסקי לא זרם יחד עם כולם; בנפשו נשבה כל העת הרוח החב"דית שהתלהטה מדי פעם ואפילו התבטאה לעתים בשיריו.

כדי לנבור בנבכי נפש המשורר, נפתח בדברים שאמר חודש לאחר שמלאו לו שבעים. בראיון הנזכר שנתן לספר 'יקטרינוסלב', הסביר את הרושם הליובאוויטשי העז שנצרב בנפשו בעת שהותו בבית משפחת שניאורסאהן: "הייתה לי זו גירסא דינקותא שלי, עולם ילדותי, והיא נותנת בי אותותיה עד היום, בהתרוצצות הפנימית, באי השקט בנפשי".

אישיות שגרמה לליבוי הרוח החב"דית בנפשו, היה אביו מר טוביה שלונסקי, חרף העובדה שגם האבא עצמו היה רחוק מלהיות חסיד. אביו ביקשו ללמוד תניא לפחות כמו ספרות אחרת, אך הוא לא שעה לדברי אביו. אף על פי כן, דברי אביו וגם הדוגמא החיה שנתן לו אביו, הוזכרה בשיריו פעמים בודדות ובאחד השירים כתב בפירוש על לימוד התניא: "אבא שח על תניא", ובין החרוזים שילב גם את הלבטים בארון הספרים של אביו, לבטים שביטאו את הלכי הרוח של אביו:

..והילד שומע בחוש, כי בארון מתנגחים מוהר"ר מלאדי עם אלכסנדר סרגיביטש פושקין [גדול המשוררים הרוסיים]

לאחר שאביו עלה לארץ ישראל, המשיך להפיח בבנו רוח חב"דית. בשנים ההן שלונסקי כבר היה מעורכי כתב העת "כתובים", ביטאון לנושאי ספרות ואמנות, ואביו שכנעו לפרסם בין דפיו אודות את חג הגאולה י"ט כסלו. וכך, בעמודו הראשון של כתב העת, כ' כסלו תרפ"ח, התפרסמה תמונת אדמו"ר הזקן ולקט פנינים מתוך ספר התניא.

על אודות האמונה הלוהטת שבערה בו, מעיד גם אחיינו מר יונתן שלונסקי שכיהן בעבר בתפקידי עריכה בכירים ב'ידיעות אחרונות' וב'מעריב'. זה פרסם אשתקד באינטרנט מאמר נוקב בו הוא מבהיר בחדות כי דודו המשורר היה מאמין גדול באלוקים:

"ניגוד לחשיבה הקלישאית על אברהם שלונסקי, שהיה כאילו שמאלני בכל רמ"ח אבריו – האמת הפשוטה היא, שהוא היה מאמין גדול באלוקים והיה קשור בכל נימי נפשו לעולם היהודי לאורך כל חייו. כל ספריו של אברהם שלונסקי שזורים 'כלי קודש', שאותם ספג בילדותו". האחיין אף מביא כמה ציטוטים מהספר יקטרינוסלב על הקשר המשפחתי עם משפחת הרב לוי יצחק שניאורסאהן, ומוסיף: "אברהם שלונסקי היה קשור בכל נימי נפשו לעוד שני עולמות: עולם התנ"ך ועולם תור הזהב היהודי בספרד. עולם התנ"ך שזור בכתביו כמעט בכל דף: מוטיבים תנ"כיים, הלשון התנ"כית, אוצר המילים, שממנו שאב בשקיקה גדולה".

ואילו חגית הלפרין בספרה 'מאסטרו' מסכמת את הלכי הרוח הסותרים לכאורה של המשורר: "האווירה החב"דית שספג שלונסקי באותה תקופה חלחלה בכל הווייתו והשפיעה עליו כל חייו. גם כאשר פנה לה עורף וכפר בה – עדיין המשיכה להעסיק אותו. הנושא של משיח, משיחיות, גאולת האדם וגאולת העולם היו נושאי תשתית בשירתו. הפתרונות שהציע היו שונים, אך עצם העיסוק באידיאות שהיו לב לבו של עול ואדם – היו המשך למורשת חב"ד".

ציטוטים ועובדות אלו, הובאו כאן כמבוא – על אודות הקשר המתחדש עם חב"ד בארץ הקודש, המכתבים והביקורים אצל הרבי מה"מ וגם הקשר עם בית הרבנית חנה שניאורסאהן.

מתרגם 'קול קורא'

קשר אישי ומיוחד היה למשורר שלונסקי עם העסקן החב"די הנודע ר' פינייע אלטהויז, ויש הטוענים אף שהיו קרובי משפחה. כך או כך, לידידות זו הייתה שורשים עמוקים, שכן שניהם ילידי ניקולייב ואולי הכירו שם כבר כילדים קטנים. מפעם לפעם היה שלונסקי מגיע עם רעייתו לסעודות שבת בבית אלטהויז בתל אביב, ובימים הנוראים היה פוקד את בית כנסת חב"ד ברחוב נחלת בנימין בתל אביב.

בימי מלחמת העולם השניה התבקש על ידי ר' פינייע לתרגם את ה'קול קורא' "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה" שכתב אדמו"ר הריי"צ, ותרגומו פורסם בעותקים רבים בכל רחבי הארץ.

עיתון "פנים אל פנים" לאחר פטירת ר' פינייע בחודש אייר תשכ"ג, מתאר מעט את הקשר בין השניים: "הוא רץ אל ידיד נעוריו אברהם שלונסקי, המשורר המפ"מי .. והזמינו לבוא לחגיגה [התוועדות י"ט כסלו בכפר חב"ד]. 'איי אברום' – לחש הוא בודאי לשלונסקי תוך טפיחת כתף חברית – 'עשה קצת נחת רוח לזקנך ר' אברהם דוד לאבוט, שאתה נקרא בשמו ובוא לזכך קצת את נשמתך בכפר חב"ד".

שום פגם

לא ברור מתי וכיצד חודש הקשר של שלונסקי עם הרבי, אבל ההתייחסות הראשונה הנמצאת בכתובים, היא מ'יחידות' של העיתונאי המקורב לחב"ד ר' שמואל אבידור הכהן ביום כ' במר חשוון תשכ"ד, בה אמר לו הרבי כי הוא מתפלא איך שלונסקי הגיע למפ"ם אחרי שהכיר אותו בתור צעיר שלא היה בו שום פגם וכן בספריו אין פגם, ממילא לא מובן איך הוא הגיע למפ"ם.

באותן שנים (שנות הכפ"ים המאוחרות) ביקר שלונסקי אצל הרבנית חנה בניו יורק (לקמן יובאו פרטים על כך), אך אין תיעוד אם באותה הזדמנות נכנס גם ל'יחידות'. כמו כן בתקופה זו שלח את אחד מספריו לרבי.

"נגד הזרם"

לרגל מלאת שבעים לשלונסקי, נערכו לכבודו חגיגות רבות ורישומן פורסם גם בעיתונות. לרגל מאורע חשוב זה שחל ביום ה' באדר שני תש"ל, שיגר לו הרבי מכתב אישי ומיוחד בו מבקשו להתחיל בקיום מצוות מעשיות.

ב"ה, י"א אדר שני, ה'תש"ל ברוקלין, נ.י. מחו'[תני] מר אברהם שי' שלום וברכה!

נזדמן לי [...] לקרוא על דבר יובל השבעים שלו. ואצטרף לקהל מברכיו לאחל לו אריכות ימים ושנים טובות [...] יהי רצון שהתזוזה והתנועה של "שיבה אל המקור", תתבצר בחייו במעשה בפועל, בחיים המעשיים כל יום. ובפרט אשר השפעה לו בכגון זה בחוג מסויים שספק אם יקבלו השפעה ממישהו אחר, ופעולה מקורית (תרתי משמע) ומפתיעה מצדו – בודאי שהרבה ממנו יראו וכן יעשו.

"[...] וכיון שבמשך כמה שנים ביקטרינוסלב היה מחפש דוקא זה שהוא נועז ונגד הזרם, אין לך נגד הזרם בחוג מעריציו – ממפנה ושינוי בכיוון האמור. פשוט שאין מתחילים להדר בקיום מצוות מעשיות בכדי להראות שיכולים ללכת נגד הזרם וכו', אבל בתור מסייע הרי גם תכונת נפש זו פעילה היא.

"ולהתמי'[ה] מה יום מיומיים, המענה (באם יש צורך בזה) – יובל שבעים שנה".

בשולי המכתב מבקשו הרבי לשלוח "מפרסומיו" (אגרות קודש חכ"ו ע' צז).

הרבי לא הסתפק במכתב שכתב בעצמו אל שלונסקי, וביקש את המשורר החב"די צבי יאיר (שטיינמיץ) לשגר איחולי ברכה ליום הולדת. והנה ברכות צבי יאיר לשלונסקי:

"לרגל יום הולדתך השבעים, שא נא ברכתי מקצווי ניו-יורק לשיבה טובה ורעננה. [...] באמריקה נתקרבתי לחוגי חב"ד והנני יוצא ונכנס בחצרו של האדמו"ר מלובביץ שליט"א – שסיפר לי על ילדותכם המשותפת. הוא גם כן עוררני לכתוב לך עכשיו. הרבנית חנה שניאורסון ע"ה סיפרה לי שבועות אחדים לפני פטירתה, על ביקורך אצלה ועל הרושם שעשתה עליה הפגישה עמך".

שלונסקי השיב בדברי תודה ואף הוסיף בקשר לרבנית חנה: "...נתרגשתי למקרא דבריך על הרבנית חנה ז"ל, שהיתה אהובת ביתנו, ושימים רבים מילדותי קשורים בה ובדמותה החכמה ('התקשרות' גל' 820).

שנתיים חלפו, ומכל קצווי תבל נשלחו ברכות לרבי לרגל מלאת לו שבעים. לקראת י"א בניסן תשל"ב שלח שלונסקי ברכה אל הרבי ובה תפילה לגאולה לאלתר. לאיחוליו צירף עשרה כרכים ובהם כל פרסומיו בעברית ובתרגום לאנגלית:

"לכבוד האדמו"ר הלאבאוויצ'י, מוהר"ר מנחם מנדיל ב"ר לוי יצחק שניאורסון

"לוואי ומצאתי מערכי לשון כדי להביע את מערכי הלב במלאות לך שבעים שנה. תפלה אחת בלב כולנו – גאולה שלמה לאלתר – גאולת ר' ישראל בתוך כלל ישראל, יהי רצון שתתקבל תפלתנו, אמן.

באהבה, "אברהם שלונסקי

"בשמחה רבה אני שולח לך את עשרת הכרכים – יבול עמלי הרוחני בשדה השירה (מקור ותרגום) א.ש."

"מזל שיצאתי"

על הברכות ומשלוח הספרים השיב הרבי באגרת ארוכה, בה הוזכר "שאר רוח" ו"שאר בשר" כפי שנזכר בפתיחת הכתבה, כאשר במכתבו מציין הרבי "בהמשך למה שדברנו בעת ביקורו כאן". מכאן עולה כי שלונסקי ביקר אצל הרבי, ואולי היה זה באותו ביקור בניו יורק במהלכו נפגש עם הרבנית חנה. הרבי הדגיש במכתב – אשר השכבה הפנימית, דהיינו הרצון הפנימי של שלונסקי לקיים מצוות, יגבר על השכבה החיצונית המתבטאת במעשיו ובחברה בה הוא נמצא (אגרות קודש חלק כ"ז).

עוד על ביקורו או ביקוריו אצל הרבי, ניתן ללמוד מדברים שפורסמו בשמו ב'ידיעות אחרונות', בכתבה שפורסמה בט' ניסן תשל"ב לקראת יום הולדתו השבעים של הרבי:

"המשורר אברהם שלונסקי הוא חבר נעורים של הרבי, עוד מיקטרינוסלב. פעם אחת השתתף שלונסקי בישיבת מרכז מפ"ם שדן באותן השנים על "האופיום של הדת" ועל הסכנה הנשקפת ל"קידמה" בארץ ישראל מצד המפלגות הדתיות ופעולותיהן. אמר להם שלונסקי הפיקח: אל דאגה, שום סכנה אינה נשקפת למחנה החילוני ולדעות האפיקורסיות שלנו מצד 'הפועל המזרחי'. אם בכלל קיימת סכנה שכזאת, מקורה ברבי מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מלובאביץ'. הוא ורק הוא מסוגל להפוך כופר ליהודי מאמין ולשומר תורה ומצוות"...

מהיכן שלונסקי ידע את כוחו של הרבי להפוך דעות? התשובה מגיעה בהמשך הכתבה: "לפני כמה שנים בא שלונסקי לאמריקה וכדרכו סר ל'איסטרן פארקווי' כדי לראות את חברו – הרבי. כחמש או שש שעות עשה שלונסקי 'בפנים', בחדר התיחדותו של הרבי. בצאתו משם בשעות הקטנות של הלילה, אמר: מזל שיצאתי, אילו התמהמהתי עוד שעה קלה, הייתי יוצא משם מאמין מושלם וחסיד נלהב..."

קדיש

כשנה עברה מאז קיבל שלונסקי את האגרת של הרבי עד שהלך לעולמו ביום ט"ז באייר תשל"ג. בהלוייתו נראו ראשי המדינה לצד סופרים ואמנים רבים. בעיתונות הכללית פורסמו כתבות והספדים רבים.

היה גם מי שדאג לפן הרוחני – אמירת קדיש ולימוד משניות. זמן קצר לאחר פטירתו, פנה הרב חודקוב (כנראה בהוראה 'מלמעלה') אל הרב אפרים וולף, מנהל ישיבות 'תומכי תמימים' בארץ הקודש, והורה לו לסדר לימוד משניות ואמירת קדיש לעילוי נשמת אברהם שלונסקי. הרב וולף ביצע את ההוראה ודיווח על כך אל הרבי:

"כ"ז אייר תשל"ג

כ"ק אדמו"ר שליט"א

ע"ד בקשת הרב חדקוב שי' לסדר לימוד משניות ואמירת קדיש, לע"נ אברהם דוד בן טובי' שלונסקי סידרנו הדבר".


מקורות: אגרות קודש, ביטאון האח, התקשרות, מבית הגנזים, דובר שלום, ימי תמימים, ימי מלך, תולדות לוי יצחק, יקטרינוסלב, הרבי – שלושים שנות נשיאות, כתובים, ידיעות אחרונות, פנים אל פנים, מעריב, קונטרס לאלתר לגאולה (בהוצאת "חיילי בית דוד"), הספריה הלאומית ועוד. בהכנת הכתבה נעזר הכותב במיוחד בספר 'מאסטרו' מאת פרופ' חגית הלפרין ולה התודה והברכה. צילום כתב העת "כתובים" – באדיבות הספריה הלאומית ירושלים.