משתמש:קרייזי אבאוט משיח/מילת אברהם אבינו

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.png הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.

מילת אברהם אבינו נעשתה על פי ציווי ה' בשנת התשעים ותשע לחייו של אברהם, והוא מל את עצמו ואת כל בני ביתו הזכרים. בקשר עם המילה כרת ה' איתו ברית, הבטיח לו את ארץ ישראל, החליף את שמו מ"אברם" ל"אברהם" והתגלה אליו בגילוי מיוחד.

הציווי[עריכה]

כריתת הברית:

י.png וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים, וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי, הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים: וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד: וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו, וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹקים לֵאמֹר: אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ, וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם: וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם, וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ: וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד, וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם, וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ: וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם, לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקים, וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן, לַאֲחֻזַּת עוֹלָם, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹקים י.png
– לך לך יז, א-ח

המצווה:

י.png וַיֹּאמֶר אֱלֹקים אֶל אַבְרָהָם, וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר, אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם: זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, הִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר: וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם, וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם: וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם, יְלִיד בָּיִת, וּמִקְנַת כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן נֵכָר, אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא: הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ, וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם: וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ, אֶת-בְּרִיתִי הֵפַר י.png
– לך לך יז, א-ח

קריאת שמו "אברהם"[עריכה]

בקשר לברית המילה החליף הקב"ה את שמו של אברהם, כמתואר בפסוק:

י.png וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם, וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ י.png
– לך לך יז, ה

משמעות שינוי השם היא: עד המילה היה "אברם" במשמעות "רם", רוממות - היינו שלא היתה לו השפעה על הגויים, כיון שהערלה היוותה מסך וחציצה בין האור האלוקי של אברהם לבין עניני העולם והגויים. אמנם לאחר המילה נהיה "אב המון גויים", היינו ששולט עליהם, כי על ידי הסרת הערלה והמסך נכללו כל הניצוצות שבגויים בקדושתו של אברהם[1].

בזכות היותו של אברהם "אב המון גויים" הפסיקה המשכת נשמות גבוהות לאומות העולם (בשונה מהמצב שקודם המילה שאז היו גם בין האומות נשמות גבוהות, כגון מתושלח). וזו הסיבה שהוא נהיה "אב המון גויים" בפירושו "אב לגרים"[2] - כיון שלפני כן, כשהיתה המשכת נשמות גבוהות לאומות העולם, לא היה להם רצון להתגייר; רק לאחר המילה כאשר הפסיקו להיות אצלם נשמות גבוהות, אז נמשכים להתגייר. וזו הסיבה שמבני ישמעאל אין מוצאים כל כך גרים - כיון שהוא נולד לפני המילה, לפני שהחל ענין הגרות; בשונה מעשו שישנם הרבה גרים מצאצאיו, כיון שנולד אחר המילה[3].

הבטחת הארץ[עריכה]

ה' הבטיח לאברהם אבינו לרשת את הארץ בזכות ברית המילה. הקשר ביניהם:

החידוש שבהבטחת הארץ לאברהם בשעת המילה - אף שלפני כן הובטחה כבר בברית בין הבתרים - הוא, שבברית בין הבתרים הובטחה הארץ לעם ישראל באופן של "מתנה" או באופן של "מכירה", היינו, בדרגה כזו הקשורה עם מעשיהם ופעולותיהם של המקבלים. אך בזכות ברית המילה ניתנה הארץ באופן של "ירושה" (כלשון הפסוק "לאחוזת עולם"), שאינה תלויה כלל במעשיהם של עם ישראל - אלא הם זוכים לקבל את הארץ מצד הקשר העצמי שלהם עם הקב"ה[4].

הטעם שלא מל לפני הציווי[עריכה]

למרות שאברהם ושאר האבות קיימו את כל התורה עוד קודם מתן תורה[5], בכל זאת לא קיים אברהם אבינו את מצוות המילה עד שה' ציווה זאת עליו במפורש. כהסבר לתמיהה זו ישנם כמה הסברים מגדולי ישראל:

  • כיוון שאי אפשר למול יותר מפעם אחת, לא רצה אברהם למול את עצמו מראש כיוון שאז לא יוכל לקיים את המצוה לאחר הציווי ויפסיד את המעלה של "גדול המצווה ועושה"[6].
  • כיוון שקיום המצוות על ידי האבות היה רק הידור שקיבלו על עצמם. לאידך, היה ציווי מפורש שאסור עליהם לפגוע בגופם - "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש"[7], שבו נאסר לאדם לשפוך דם עצמו. וכמובן, אין ההידור שקיבלו על עצמם דוחה את הציווי המפורש, כל עוד שלא הצטווה גם על המילה במפורש[8].
  • מה שאמרו חז"ל שאברהם קיים את כל התורה - כוונתם רק לאחר שמל.
  • כיוון שהאומות היו עלולים להרגו לאחר המילה, לא יכול היה אברהם להסתכן ולסמוך על הנס - ורק לאחר שנצטווה במפורש היה יכול לא לפחד[9].
  • כיוון שכל עוד לא נאמר הציווי, לא היתה לערלה גדר של "ערלה", ולכן לפעולת המילה לא היה ערך; רק ציווי ה' החל על הערלה הגדרת איסור וממילא צורך במילה[10].

ובפנימיות הענינים:

  • בגלל מעלתה של מצות מילה, שכוללת אור אלוקי הנמשך מלמעלה שאינו בערך לעבודת האדם, וגילוי זה הוא נעלה יותר ממצוות התורה. אברהם לא היה בכוחו להגיע לדרגא גבוהה כל כך של קיום מצות מילה, אלא לאחר שהשלים את עבודתו מלמטה בקיום מצוות התורה, ואז זכה והתגלה אליו גילוי נעלה של "בעצם היום הזה"[11] (שהוא מעין הגילוי שיתגלה מלמעלה לעתיד לבוא, כאשר יתקיים "ומל ה' אלקיך את לבבך"[12]) - אז היה בכוחו למול[13].
  • מכיוון שמצוות מילה היא היחידה מבין המצוות שלפני מתן תורה שבהן חדרה הקדושה בגשמיות העולם, בדומה לביטול הגזירה בשעת מתן תורה - לכן היה אברהם צריך לקבל כח מיוחד לכך בציווי ה' מלמעלה[14].
  • מכיוון שבמצוה זו מתבטאת גדולתם של הצדיקים שיכולים לעשות יותר מהקב"ה עצמו. והנה, שייך שהאב יאמר לבנו שהוא גדול ממנו, אך לא שייך שהבן מעצמו יאמר שהוא גדול מאביו - ולכן לא יכול היה אברהם למול ללא ציווי[15].

המילה[עריכה]

זמן המילה[עריכה]

בפרקי דרבי אליעזר[16] נאמר שמילת אברהם היתה ביום הכיפורים, "ובכל שנה ושנה הקב"ה רואה דם הברית של מילה של אברהם אבינו ומכפר על כל עונותינו". ולפי רש"י[17], יום זה היה יום מלאת לו תשעים תשע בדיוק, ולישמעאל שלש עשרה שנה בדיוק - ולכך מתכוונת התורה בדיוק לשון הפסוק "בעצם היום הזה".

הרמב"ן[18] מקשה על כך ממה שנאמר במקום אחר ברש"י[19] שכאשר הגיעו המלאכים לאברהם - ביום השלישי למילתו - היה זה חג הפסח. ולכן, סובר הרמב"ן שלא היתה המילה בדיוק ביום הולדתם של אברהם וישמעאל - בחודש תשרי, אלא בחודש ניסן (ומה שנאמר בפסוק "בעצם היום הזה" - כוונתו להדגיש את מעלתו של אברהם אבינו, שלא התמהמה, ומיד ביום שקיבל את הציווי נימול עם כל 813 ילידי ביתו).

תוספות[20] מביא את שתי השיטות ודן בהן.

ההיתר לאברהם אבינו למול ביום טוב (של יום הכיפורים, או חג הפסח) - אף שמילה שלא בזמנה אינה דוחה יום טוב[21], ואברהם קיים את כל התורה גם קודם מתן תורה[5] - הוא מכיוון שבאותו יום נצטווה על כך על ידי הקב"ה, ולכן הרי זו כמו מילה בזמנה[22].

התייעצות עם ממרא[עריכה]

תוכן ההתייעצות: בשפתי חכמים[23] מביא כמה וכמה ביאורים למה התייעץ אברהם עם ממרא:

  • לראות אם נאמנים לו
  • להגדיל שכרו
  • בפרהסיא או בצנעה
  • כי מתו ענר ואשכול לפני שמל אברהם
  • כדי שיהיה מצווה ועושה

המילה[עריכה]

  • הקב"ה החזיק בידו ומל

התורה משבחת את ישמעאל על כך שלמרות היותו בגיל מבוגר לא נמנע מלמול[24]. מילתו של ישמעאל היתה קשה יותר משל אברהם כיון שערלתו לא התמעכה, מה שאין כן אברהם[25].

אברהם קיים את הברית "בעצם היום הזה", היינו בעיצומו של היום - ולא בלילה ובסתר, כאשר לא חשש מאויביו ובני דורו שלא יתנו לו למול[26].

כאשר מל אברהם את עבדיו ובני ביתו, הניח את כל הערלות ונוצרה מהן גבעה. לאחר שהתחממו על ידי השמש, התליעו. המדרש אומר שריח זה היה חביב לפני הקב"ה כקטורת וכקרבן עולה, והוא הבטיח שכאשר עם ישראל יצטרכו לרחמים, ירחם עליהם בזכות אותו הריח[27].

פריעה[עריכה]

לא ניתנה לאברהם[28], אבל קיימה כלא מצווה ועושה[דרוש מקור].

ע"ד החסידות: באגרות קודש[29] ובהנסמן שם.

בעקבות המילה[עריכה]

בהמשך למילת אברהם, זכה לביקור מיוחד מהקב"ה כביקור חולים שלושה ימים לאחר מילתו, כמתואר בהתחלת פרשת וירא. ........... לא היה לפני, בכדי לא לרפאותו לפני קושי היום השלישי (לקו"ש חלק ה')

הקב"ה התגלה אליו והוא "יושב" ולא "נופל", כמו שהיה עד שלא מל..

הגילוי האלוקי בעקבות המילה[עריכה]

  • בגיל צ"ט שנה מחליט למול את עצמו מגיע לו שה' יראה אליו
  • לאחר המילה יכול לקבל "והוא יושב"
  • הוי' נעלה יותר
  • חודר בבשר הגשמי - לכן יכול היה אליעזר להשבע
  • הכנה למתן תורה ונתינת כח לכל המצוות. (ואף על פי כן גם היא נכללת ב"ריחות"[30]).
  • תוספת שלמות ותמימות, והחילוק ביניהם. לקו"ש ח"ל שיחה ב.

מילת אברהם אבינו ומצוות מילה כיום[עריכה]

כתב הרמב"ם[31]:

י.png ושים לבך על העיקר הגדול . . שכל מה שאנו מרחיקים או עושים היום, אין אנו עושין אלא במצות הקב"ה ע"י משה רבינו ע"ה, לא שהקב"ה אמר זה לנביאים שלפניו . . וכמו כן אין אנו מלין מפני שאברהם אבינו ע"ה מל עצמו[32] ואנשי ביתו, אלא מפני שהקב"ה צוה אותנו ע"י משה רבינו שנמול כמו שמל אברהם אבינו ע"ה י.png

נתבאר בלקו"ש[33]

לקריאה נוספת[עריכה]

הערות שוליים

  1. תו"א לך לך יב, ב ד"ה ולא יקרא. שם יג, ב סוף ד"ה והבדילה הפרוכת. סהמ"צ להצ"צ מצות מילה סוף פרק ה'.
  2. כמ"ש הרמב"ם הלכות בכורים פרק ד, הלכה ג.
  3. מאמר ד"ה אני הנה בריתי אתך, תשד"מ.
  4. לקוטי שיחות חלק לה, ע' 48.
  5. 5.0 5.1 יומא כח, ב. קידושין פב, א.
  6. ריב"א על התורה סוף פרשת לך לך. מהרש"א יבמות ק, א. ועוד. מעין תירוץ זה הובא בלקוטי שיחות חלק ט"ז ע' 215. וראה בלקוטי שיחות חלק ה' (דלהלן הערה הבאה) בהערות, שמבאר שהסבר זה אינו מתאים לפשוטו של מקרא.
  7. נח ט, ה.
  8. פנים יפות לרבי פנחס הלוי הורביץ, פרשת וירא. לקוטי שיחות חלק ה', ע' 146.
  9. ארבעת התירוצים האחרונים הובאו בשל"ה חלק תורה שבכתב פרשת לך לך. שלושת הראשונים הביא בשם מפרשים קודמים, והאחרון שלו.
  10. מובא בשם הגרי"ז מבריסק. ומעין זה מבואר בלקוטי שיחות חלק ט"ז הנ"ל.
  11. לשון הפסוק לך לך יז, כו.
  12. נצבים ל, ו.
  13. תו"א לך לך יג, ב ד"ה בעצם היום הזה. תורת חיים לך לך צג, ב ד"ה בעצם היום הזה. ועוד.
  14. לקוטי שיחות חלק ה' ע' 79 הערה 25.
  15. קדושת לוי לרבי לוי יצחק מברדיצ'ב, פרשת וירא.
  16. פרק כט.
  17. לך לך יז, כו.
  18. לך לך יז, כו.
  19. וירא יח, י.
  20. ד"ה אלא - ראש השנה יא, א.
  21. שבת קלב, ב.
  22. לקוטי שיחות חלק י"ז ע' 126 הערה 16. חלק כ"ה ע' 86.
  23. וירא יח, א.
  24. רש"י שם טז, טז.
  25. בראשית רבה מז, ח. רש"י שם יז, כה.
  26. בראשית רבה מז, ט. רש"י שם יז, כג. וראה בתו"א לעיל פירוש החסידות על "בעצם היום הזה".
  27. בראשית רבה מז, ו.
  28. יבמות עא, ב.
  29. ח"א אגרת כ"ו.
  30. לקו"ש ח"ה ע' 89 בהערה. חל"ה ע' 48.
  31. פירוש המשניות חולין סוף פרק ו.
  32. דיוק הלשון "מל עצמו" נתבאר בלקוטי שיחות חלק טו (ע' 75 הערה 7), שבכך רומז שמילת אברהם - כמו המצוות שלפני מתן תורה - היתה חסרה את כח הבורא שלמעלה מהבריאה, ולכן הרי זה כאילו המצווה נעשתה בכוחו של אברהם. ע"ש.
  33. לקוטי שיחות חלק י, ע' 44. ל, ע' 53. חלק לה, ע' 48.