משתמש:קרייזי אבאוט משיח/יום הדין הגדול

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יום הדין הגדול הוא מאורע המתואר בדברי הנביאים שייערך אחרי תחיית המתים, בתחילת תקופת העולם הבא. על מהותו של יום הדין ישנם מקורות שונים בדברי חז"ל, ומהן עולות כמה אפשרויות: שיישפטו בו עם ישראל הקמים לתחיה, מי מהם זכאי לעולם הבא ומי לא; שיישפטו בו רק אומות העולם; או שלא ייערך בו משפט כלל, ויום הדין משמעותו יום עשיית משפט ונקמה באומות העולם שהצרו לישראל בגלות.

במקורות[עריכה]

על קיומו של יום הדין מופיעות כמה נבואות בספרי הנביאים והכתובים. בספר מלאכי[1] מופיע: "כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא . . וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ". על כך מסבירים חז"ל[2] שהשמש, שכיום מוגנת על ידי נרתיק על מנת שלא תחמם מידי את העולם, תצא מנרתיקה על ידי הקב"ה, "רשעים נידונין בה וצדיקים מתרפאין בה".

דניאל התנבא אודות יום הדין[3]: "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ, אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם".

חז"ל מפרטים וקובעים כי הנשפטים בדין יתחלקו לשלושה כיתות: צדיקים גמורים - שיזכו לחיי עולם הבא, רשעים גמורים - שיעברו לגיהנום, ובינונים - שלדעת בית שמאי ירדו לגיהנום לשעה קלה, ולדעת בית הלל יוטה דינם לחסד ויזכו גם הם מיד לעולם הבא[4].

לפי אחד ההסברים, נבואת מלאכי[5] "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" מתייחסת גם היא ליום הדין הגדול, וביאתו של אליהו הנביא תהיה לפני יום הדין, במטרה לזרז את ישראל להיות ראויים לחיי העולם הבא[6].

מהותו[עריכה]

בהתאם למקורות חז"ל, ישנן שלושה שיטות לגבי מהותו של יום הדין הגדול[7]: א) שיישפטו בו עם ישראל הקמים לתחיה, מי מהם זכאי לעולם הבא ומי לא; ב) שיישפטו בו רק אומות העולם; ג) שלא ייערך בו משפט כלל, ויום הדין משמעותו יום עשיית משפט ונקמה באומות העולם שהצרו לישראל בגלות.

השיטה שייערך משפט לישראל[עריכה]

שיטת הרמב"ן[8]. הרס"ג[9]. אך קיים הבדל בין שיטת הרס"ג לשיטת הרמב"ן: לפי הרס"ג, אין הנפש מקבלת כל שכר ביציאתה מהגוף, אלא היא ממתינה עד למשפט ביום הדין הגדול, שרק אז תבוא על שכרה או על עונשה; אך לפי הרמב"ן, ישנו דין לנשמה בצאתה מהגוף, שבו זוכה לגן עדן או נענשת בגיהנום, ודין נוסף בתחיית המתים.

לשיטה זו ניתן למצוא סימוכין רבים בדברי יונתן בן עוזיאל בתרגומו, שפעמים רבות מזכיר את עונשן של עבירות שונות ב"יום דינא רבא" [= יום הדין הגדול][10].

בכמה מקומות בתורת החסידות מוזכר המשפט שייערך מי יזכה לעולם התחיה ומי לא, ולכאורה מתאימים הדברים לשיטה זו[11].

גם לפי שיטה זו, אין סתירה למאמר "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"[12]. ההסבר לכך[13].

כמו כן אומר הרבי הריי"צ על דין זה:

משיח עצמו יהיה השופט, ועל כך אומר הפסוק "לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח", אלא ייכנס לחיים הקשים של בני ישראל בגלות, יעורר רחמים עליהם וימצא זכות עליהם שהם לא רצו לחטוא, אלא לא היה בכוחם להתגבר על היצר הרע

לקוטי דיבורים (מתורגם ללה"ק) חלק ב', ע' 423

השיטה שייערך משפט לאומות העולם[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

השיטה שתיערך נקמה באומות העולם[עריכה]

האברבנאל בספרו מעייני הישועה[14] מביא את השיטה שייערך משפט לקמים לתחיה, ומאריך לדחותה - שהרי אין על מה לשפוט את הקמים לתחיה, שלא עשו שום מצוות או עבירות מאז מותם. מסיבה זו הוא מפרש את כל המקורות המדברים על הדין לעתיד לבוא במובן של נקמה, שה' יקום באומות על מעשיהם הרעים בזמן הגלות. את דברי חז"ל אודות הנשפטים שיתחלקו לצדיקים, בינונים ורשעים מפרש האברבנאל על יום הדין שאחר המיתה.

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. ג, יט-כ.
  2. עבודה זרה ג, סע"ב.
  3. דניאל יב, ב.
  4. ראש השנה טז, סע"ב.
  5. שם, כג.
  6. מצודת דוד מלאכי שם, ועוד.
  7. הובאו באריכות בספר נשמת חיים, מאמר א פרק יז; הובא ע"י הרבי מלך המשיח שליט"א באגרות קודש חלק ב', אגרת ר. ולהעיר משיטת הרמב"ם בנושא, שבדבריו אודות שכר ועונש (הלכות תשובה פרק ג, ועוד שם) לא התייחס כלל ליום הדין הגדול; והרמב"ן (דרשה לראש השנה) כתב על כך: "ונראה מדבריו שלא דקדק בכך".
  8. דרשה לראש השנה, ובאריכות - שער הגמול.
  9. האמונות והדעות מאמר ו פרק ז.
  10. נח ט, ו. יתרו כ, ו. ועוד - הובאו בנשמת חיים שם.
  11. המשך תער"ב חלק ב, ע' תשפ. ספר המאמרים ת"ש ע' 45. ספר המאמרים תש"א ע' 41.
  12. בסה"מ ת"ש שם: "והגם שיהי' בזה דין ומשפט, ועוד קשה יותר מכמו הדין ומשפט שעל הגילוים דג"ע, אבל מקיימי התומ"צ הנה בכלל יזכו להגילוי דתחה"מ".
  13. אגרות קודש חלק א', אגרת פה.
  14. מעיין ח, תמר ז, ד"ה וההודעה הו'.