משתמש:הנחה/טיוטה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אור אין סוף נקרא ההתגלות והתפשטות מעצמותו יתברך שלפני הצמצום. התגלות זו מכונה אור ככל הגילויים האלוקיים שכינו אותם המקובלים בשם אור, משום שהאור בכללותו - על דרך אור השמש - אינו חלק מעצם המאור והוא רק זיו והארה ממנו ויחד עם זאת הרי הוא קרוב למאור בזה שהוא דבוק ומחובר אליו וממילא הרי הוא מעין המאור ודומה לו.

כך גם באור אין סוף שהוא ההתגלות של העצמות שהתגלות זו היא בריחוק מהעצמות ואינה חלק מעצמותו אולם להיותה אור הרי היא דבוקה (וכלולה בו) וממילא אף דומה לו. שזו היא אף הסיבה לתכונת האין סוף שבה שהיא כתוצאה מדבקותה בעצמות.

מציאותו של אור אין סוף הוא ראשית נתינת מקום לבריאת העולם שלהיותו אור והתפשטות בלבד ישנה האפשרות שממנו ועל ידו יתהווה העולם. אולם עדיין אור זה כפי שהוא לפני הצמצום הוא נעלה באין ערוך לעולם שלפיכך הוצרך להיות באור זה צמצום.


ממוצע בין העצמות לעולם[עריכה]

אור אין סוף הוא ממוצע בין העצמות לעולמות לפי שהעצמות אינו מוגדר ומצויר ח"ו בשום ציור וממילא לא שייך שם התעורות רצון לעולמות ולא איזה שינוי ופעולה לברוא את העולמות.

ובזה (בחידוש זה על מציאות כזו המתפשטת מהעצמות והיותה אין סוף) מתורצת קושיה חזקה: שלצורך בריאת העולם יש צורך בכח אין סוף ואם נאמר שהבריאה יש מאין היא על ידי העצמות ממש יוצא שיש איזשהו שינוי בהעצמות שהוא בורא העולמות. ואם נאמר שהבריאה אינה על ידו אלא על ידי דרגה אחרת, מכיוון שהבריאה מוכרחת שתהיה על ידי כח אין סוף אם כן יוצא שישנו עוד מציאות שהוא קדמון שהרי עניינה של כח האין סוף הוא דווקא בקדמון.

ובחידוש זה שישנו מציאות של אור שהוא מתפשט מהעצמות ואינו קדמון ויחד עם זאת יש בו כח האין סוף מצד דבקותו בהעצמות מתורץ שהן הרצון והן הבריאה עצמה היא באור זה ולא בהעצמות ויחד עם זאת אינו קדמון אלא שכח העצמות שבו ניתן לו מהעצמות ואינו בו מצד עצמו.

[דרוש מקור][דרוש מקור][דרוש מקור][דרוש מקור][דרוש מקור][דרוש מקור][דרוש מקור]

הדרגות שבאור[עריכה]

הרצון שבו לעולמות[עריכה]

הספירות באור[עריכה]

באין ערוך לדרגות שלאחרי הצמצום[עריכה]

הצמצום שבו[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צמצום

צפייה לגאולה

גדולי ישראל מצפים[עריכה]

בין גדולי ישראל במשך הדורות ישנם שהתפרסמו בצפייתם המיוחדת לגאולה האמיתית והשלימה בינהם הוא הישמח משה[דרושה הבהרה][דרוש מקור] והחפץ חיים[דרוש מקור][דרושה הבהרה].

אצל הרבי ראו במוחש צפייה וכמיעה להתממשותה של נבואת הגאולה עוד מקטנותו מעיד על עצמו הרבי במכתב מיוחד "מיום הלכי לחיידר ועוד קודם לכן וכו'[דרושה הבהרה] בשיחותיו של הרבי הוא מקשר כל דבר לגאולה[1] ומסיים כמעט כל שיחה ומאמר בתפילה לגאולה בשיחות רבות ביקש והפציר הרבי כמדבר אל הקב"ה שימהר ויחיש את הגאולה..[2] פעמים שפרץ תוך כדי דיבור בבכי מר...[3] הרבי לא הסתפק בזה אלא קרא לכל יהודי שיתבע ויתפלל על הגאולה וטען בתוקף שבדורנו זירוז הגאולה תלוי בתפילת כל יחיד ויחיד.[4] במשך השנים עודד הכרזות עד מתי ווי וואנט משיח נאו (ועוד?)ואף טען שאילו הבקשה היתה נאמרת מתוך אמת "משיח צדקנו כבר מזמן היה בא".[5]

הערות שוליים

  1. יש שיחה בנ"א אודות זה שמי שמצפה מקשר כל ענין לגאולה (אולי ויחי נ"ב?)
  2. ראה לדוגמה סיום שיחה ד(?) יב תמוז תשמ"ד.
  3. ראה לדוגמה שיחת ט"ו שבט תשל"ט, הושענה רבה תשמ"ד.
  4. שיחת פורים תשמ"ז.
  5. כ"ח ניסן תשנ"א.