עבודת השם

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עבודת השם היא אחת מן הציוויים הכלליים שבתורה, שנאמר: "וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹקיכֶם"[1]. היא מצווה כללית לכל מצוות התורה, שענינה הוא שהאדם יעבוד את הקב"ה בקבלת עול כעבד שעובד את אדונו[2]. ציווי כללי זה כולל גם את מצוות התפילה, כדרשת חז"ל על הפסוק "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם"[3] "איזו היא עבודה שבלב? זו תפילה"[4].

בשם עבודה כונתה עבודת הקרבנות כשהיה בית המקדש קיים, עד שנאמר כי "עבודה" היא אחת מן שלושה העמודים עליהם העולם מתקיים[5]. בזמן שבית המקדש אינו קיים, העבודה מתממשת בתפילה[6].

ענינה[עריכה]

עבודת ה' היא מהציוויים הכלליים שבתורה, המתחלקת לשני עניינים עיקריים: סור מרע ועשה טוב. סור מרע מתבטא במצוות לא תעשה, ועשה טוב במצוות עשה.

אחד היסודות העיקריים בעבודת השם הוא, שהעבודה אינה יכולה להגיע מנקודת הנחה שהידבקות באלוקות היא טובה ומתוך כך לעבוד את השם, שהרי עבד אינו עושה את רצון אדונו משום שהדבר נכון וטוב - אלא בקבלת עול מפני שהוא עבדו, ואף לימוד התורה - שהאדם אמור להבינו ולהשיגו בשכלו - הרי הוא צריך לעשות זאת לא כיוון שהוא נהנה מההשכלה שבלימוד התורה, אלא מפני שהקב"ה ציווה עליו ללמוד באופן של הבנה והשגה[2]. וכמאמר רז"ל: "בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ"[7] - שהאדם יכפה ויבטל את רצונו כביכול אין לו רצון אחר מלבד קיום מצות הקב"ה[דרוש מקור]. בקבלה ובחסידות נקראת עבודה זו: "כד אתכפיא סטרא אחרא ואסתלק יקרא דקודשא בריך הוא בכולהו עלמין" (בארמית:"על ידי עבודת האתכפיא(=כפיית וביטול הרצון) מתעלה ונמשך כבודו של הקב"ה בכל העולמות")[8].

מבואר כי עבודה היא מלשון "עיבוד עורות", שכן כמו שעיבוד עורות והכשרתם לבגד נעשה על ידי כך שדורכים עליהם, כך על האדם "לדרוך" - לכפות ולבטל - את רצונו האישי[9].

יסודותיה[עריכה]

יסוד חיוני בעבודת השם הוא על פי שיטת חסידות חב"ד השמחה, שהרי כמו שבגשמיות כששני אנשים מתאבקים זה בזה להפיל זה את זה, גם אם אחד מהם יהיה חזק יותר מחברו - הרי שאם יהיה שרוי בעצבות יגבר עליו החלש ממנו, כך גם בעבודת השם - בשביל לנצח ולהפיל את היצר הרע יש צורך בשמחה[10], כמו שאמרו הקנטוניסטים לצמח צדק: "למלחמה לא יוצאים בבכי, אלא במארש של ניצחון!"[11].

מבואר כי עבודה היא מלשון "עיבוד עורות", כמו שבשביל להכשיר עורות ולעבד אותם בכדי שיהיו ראויים להיות בגד יש לדרוך עליהם, כך גם בעבודת השם: בשביל לברר את המידות יש 'לדרוך' על רצון האדם ולהתגבר עליו - אתכפיא[9], וכמו שכתוב על מי שחוזר על לימודו מאה ואחת פעמים נקרא "עובד אלוקים"[12], לעומת זה שחוזר עליו רק מאה, שעליו נאמר "אשר לא עבדו"[12], כשהסיבה לכך היא שבזמנם היו רגילים לחזור על הלימוד מאה פעמים, ולכן בחזרה כזו לא היה עניין מיוחד שקשור לעבודת השם, אך מי שעושה מעבר לרגילותו ובניגוד לטבעו - באופן של אתכפיא - נקרא עובד השם[13].

הבעל שם טוב חידש שהיות וכל דבר הוא בהשגחה פרטית, הרי שכל דבר שהאדם רואה ושומע צריך להפיק ממנו לקח והוראה בעבודת השם[14].

הרבי הריי"צ התבטא פעם, כי הבעל שם טוב לימד כיצד צריכים לעבוד את ה', ואדמו"ר הזקן הראה כיצד ניתן לעבוד את ה'[15].

עבודה והשכלה[עריכה]

בחסידות חב"ד קיימות שתי דרכי עבודה מרכזיות:

  • עבודה - כינוי לעבודת התפילה וההתבוננות בתפילה באחדות ה' ופרטיה על פי החסידות שלמדו. חסידים שמשקעים בהורדת הדברים לפועל, תוך שימת דגש על כך בתפילה ועבודה על מידותיהם מכונים עובדים.
  • השכלה - לימוד והעמקה בתורת החסידות והחקירה האלוקית בתוך מאמרי ודרושי חסידות חב"ד והבנת הסוגיות בתורת הנסתר המופיעות בהן. חסידים המתמקדים בכך מכונים משכילים.

הדרך האמיתית והנכונה היא להתמקד בעבודה. אמנם כהקדמה לכך נצרכת ההשכלה, אך ההשכלה לבדה וכשלעצמה אינה מטרה, וכפי שהתבטא על כך הצמח צדק:

י.png מי שעוסק בהשכלה של חסידות בלבד, ואינו עוסק בעבודת התפילה לפי ערך ואופן ידיעתו בהשכלה של חסידות - הינו עשיר הפורט את עשירותו למטבעות מזוייפות י.png
– מובא על ידי הרבי הריי"צ בספר השיחות ה'ש"ת עמוד 165

ביטויים חריפים נוספים מובאים בדברי רבותינו נשיאנו על מי שמתמקד בהשכלת החסידות, אך אינו מתעסק בעבודת השם בהתאם לנלמד: "אלו שלומדים חסידות ואינם עוסקים בעבודת התפילה באריכות ובמידות טובות – הלימוד שלהם מבוזבז . . הוא מחלל את כבוד רבותינו נשיאנו ואת כבוד החסידות"[16]. "העוסק בהשכלה ללא עבודה - הרי הוא מעמיד צלם בהיכל החסידות!"[דרוש מקור].

כמו כן התבטא הרבי הרש"ב על ההבדל בין משכיל לעובד: "'משכיל' הולך על הראש, 'עובד' על הרגליים".הרבי הריי"צ הסביר את כוונתו, שה"משכיל" מגיע מנקודת הנחה כזו שכל מטרת החסידות היא ההשכלה שבה - ובמיוחד כשהוא מחדש בה משהו, ומתוך כך הוא עלול להסיק סברות לא נכונות בחסידות, ולהגיע לידי גאווה. לעומתו ה"עובד", מגיע מנקודת הנחה שמצבו אינו טוב, וכך הוא משתמש בחסידות כמינוף ודרך לשיפור מעשיו והנהגותיו, ולכן לא רק שדרכו הישרה אינה מחדירה בו גאווה אלא אף מכניסה בו ענווה ושיפלות, ולכן דרכו הנכונה והיציבה מכונה "הולך על הרגליים"[17].

עם זאת, העבודה אינה פועלת שפלות, שכל עניינה הוא מרמור על המצב הקיים ללא שיפור, אלא פועלת שלאחר שהוא יודע את מצבו האמתי הנחות - הוא מתייגע על מנת לשפר אותו[18].

כמו כן מוסבר שה"עובד" מבין גם את ההשכלה בחסידות טוב יותר מה"משכיל" - מאחר שהשכלה אמיתית נמדדת לפי התוצאה שלה ברגש הלב, ובמילא למעשה בפועל[19].

נשיאי חב"ד הורו לשמוע ביאור בתורה בכלל ובתורת החסידות בפרט רק מחסיד "עובד", ולא לקבל מחסיד "משכיל"[20].

הרבי המהר"ש התבטא פעם, כי 'השכלה' ו'עבודה' הם שני עולמות שונים, ו'משכיל' ו'עובד' הם שני אנשים. כך היה מיום שנברא העולם. כשבא אדמו"ר הזקן, חיבר את שני העולמות ואת שני האנשים, ודרך זו היא דרך ושיטת חסידות חב"ד בעבודת השם[21].

מאמרי עבודה והשכלה[עריכה]

החילוק בין העבודה להשכלה קיים גם במאמרי חסידות: ישנם מאמרי השכלה, המתמקדים יותר בעניינים מופשטים ועמוקים, ופחות בהוראה למעשה בפועל העולה מכל האמור; ומאמרי עבודה, בהם מדובר בעיקר על מדרגות שונות ודרכים בעבודת השם, ומושגי החסידות שבהם מוסברים בצורה מוחשית ומעשית בנפש האדם ובעבודתו[22]. אמנם, פעמים רבות שני הסוגות כוללות זו את זו, ולרוב מאמרי עבודה מבוססים על השכלה, ובמאמרי השכלה מופיעות הוראות בעבודת השם - וכפי שהתבטא פעם הרבי: "מכל אות יכולים לעשות בכן!"[23]. כמו כן התבטא הרבי שמאמר מיוחד הוא מאמר ש"מדבר בשפתה" של הנפש הבהמית, ומסביר בבהירות ופשטות את צד העבודה שבו[24].

השוני בין המאמרים נבע לפעמים מהתקופה שבה נאמרו וקהל היעד שלהם. הרבה ממאמרי ההשכלה נאמרו בזמנים שהשומעים היו מסוגלים להכיל ולהבין אותם, כמו ה"המשכים" העמוקים של הרבי הרש"ב לתלמידי ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש. לעומת זאת, כשהגיע הרבי הריי"צ לארצות הברית, מול יהודי ארצות הברית שהתקשו להבין את המאמרים העמוקים, אמר הרבי הריי"צ לפעמים מאמרי עבודה פשוטים יותר.

הרבי הריי"צ הורה ללמוד מאמרי עבודה[25]. וכן הרבי הורה כן[26] והדגיש שיש ללמוד מאמרים אלו בפרט בדורנו[27].

ראו גם[עריכה]

הערות שוליים

  1. שמות פרק כ"ג פסוק כ"ב
  2. 2.0 2.1 "כל המצוות - גם אלו שהשכל מחייבם - צריך לקיימם מתוך קבלת עול כמו חוקים... הן אמת שהאדם צריך להבין את התורה בשכל, אבל דבר זה עצמו הוא עושה בקבלת עול - לא בגלל התענוג שלו, אלא בגלל שהקב"ה ציווה עליו ללמוד באופן של השגה", ליקוטי שיחות חלק ג' עמוד 1012 (בתרגום ללשון הקודש: עמוד 275)
  3. דברים פרק י"א פסוק י"ג
  4. מסכת תענית דף ב' עמוד א'. כך פסק הרמב"ם להלכה בהיד החזקה ספר אהבה, הלכות תפילה פרק א' הלכה א'
  5. " עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים" מסכת אבות פרק א' משנה ב'. על פי ביאור הירושלמי במסכת תענית פרק ד' הלכה ב'
  6. על פי הפסוק "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ" הושע פרק י"ד פסוק ג'. נלמד במסכת מגילה דף ל"א עמוד ב', ומסכת מנחות דף ק"י עמוד א', מדרש תנחומא פרשת צו סימן י"ד
  7. מסכת אבות פרק ב' משנה ד'
  8. מבוסס על דברי הזוהר בפרשת חוקת על גודל הנחת רוח שיש לקב"ה על ידי התגברות על הסיטרא אחרא. רעיון המובא באריכות בליקוטי אמרים - פרק כ"ז ובקיצור בליקוטי אמרים - פרק ל"ו, קונטרס ומעין מאמר ט"ו פרק ג'
  9. 9.0 9.1 תורה אור משפטים דף ע"ו עמוד א', ליקוטי תורה פרשת ויקרא דף ב' עמוד ד', תורת חיים שמות חלק ב' רע"ט, ד, שם פרשת משפטים רעח, ד, דרך מצותיך מצות דין עבר עברי, פג, א, ספר המאמרים (אדמו"ר הצמח צדק) ספר תרט"ו בהוספות, מאמר דיבור המתחיל "איתא בגמרא בסוטה כו' ואמאי קאי עלמא" רסו, מאמר דיבור המתחיל באתי לגני תשל"א, אות י', מאמר דיבור המתחיל להבין עניין תחיית המתים תשמ"ו, אות ה', מאמר דיבור המתחיל "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" תשי"ב, אות י"א.
  10. תניא ליקוטי אמרים - פרק כ"ו ואילך
  11. תורת מנחם תשי"ב חלק א', עמוד נ"א, מובא גם באגרות קודש כרך יז איגרת ו'רלח, שם כרך י"ט איגרת ז'תיא ועוד.
  12. 12.0 12.1 "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹקים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ" מלאכי ג' פסוק י"ח
  13. ליקוטי אמרים - פרק ט"ו
  14. כתר שם טוב - הוספות רכ"גאידיש), ליקוטי שיחות חלק ל"ד ע' 166, תורת מנחם חלק ל"ה עמוד 126, ועוד. ראה דוגמה לכך בהיום יום לי"א סיון
  15. אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ב', עמוד שסה
  16. אגרות קודש הרבי הריי"צ, חלק י' עמוד שצ, בשם אביו הרבי הרש"ב.
  17. הרבי הריי"צ, לקוטי דיבורים (מתורגם ללה"ק) חלק ג', עמודים 607-608.
  18. ספר השיחות תש"ג בתרגום ללשון הקודש, עמוד פח.
  19. ליקוטי דיבורים [מתורגם] חלק ה' עמוד 1071.
  20. אגרות קודש חלק י' שם. ספר השיחות תש"ז עמוד 114
  21. מובא בליקוטי דיבורים חלק ג', עמוד 740
  22. ראה את דברי הרב שלמה יוסף זוין על כך בספרו סופרים וספרים חלק ג', עמוד 242. סוג נוסף של מאמרים הוא הדרוש - ביאור פסוקים ומאמרי חז"ל על פי החסידות.
  23. ביחידות לרב דוד רסקין, שהעלה את הדברים על הכתב והכניס לפני הרבי להגהה. ראה כאן תמליל וצילום
  24. שבועון כפר חב"ד מספר 1756, עמוד 16.
  25. אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק י"ב עמוד רנ"ה
  26. "ידוע בכמה מקומות בשיחות כ"ק רבותינו הקדושים, שעיקר הלימוד ובפרט לימוד דא"ח הוא ענין העבודה" (אגרות קודש אדמו"ר שליט"א כרך ו' עמוד שנה).
  27. "בוודאי הנך יודע מה שמובא הרבה בשיחות כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שההשכלה הגדולה ביותר בחסידות צריכה להביא 'בכן' בפועל ממש במחשבה דיבור ומעשה. מכייון שלא תמיד קל להוציא 'בכן' ממאמרי השכלה של חסידות ובפרט בדורנו זה, לכו מוכרח ללמוד מאמרי חסידות של עבודה, ששם רואים את ה'בכן' ללא השתדלות יתירה" (אגרות קודש אדמו"ר שליט"א כרך י' עמוד פב).