מצוות ביכורים

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מצוות ביכורים היא מצוה שחלה בזמן שבית המקדש היה קיים, שכאשר הפרי הראשון בתבואה צומחת, יש לסמנו וכאשר הוא מוכן - יש להביאו לבית המקדש ולומר וידוי מעשרות.

הלכותיה[עריכה]

דעת רבי שמעון היא שלא די בקריאת שם הביכורים בעוד הפירות על העץ, אלא ש"חוזר וקורא אותם ביכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע" (ביכורים רפ"ג). וההסברה בזה מבאר הרבי: לפי שכל זמן שהפירות מחוברים עדיין לאילן ולקרקע השדה, אינם נקראים בשם "פירות", אלא "שדה" (כל אשר בשדה), ולכן ס"ל לר"ש שעדיין אי אפשר לקדש אותם לשם ביכורים. דוגמת מעיין שכאשר המים נמצאים בתוך המעיין, עדיין אינם מציאות של מים, כי אם מציאות של מעיין, שמורכב מחלקים מסויימים שמהם יכולה להיות אחר כך מציאות של מים. ולכן מי מעיין שנפסקו ממקום חיבורן, ושוב אינם זוחלין, אלא נקווים ועומדים - פשיטא לכל הדעות שמטהרים באשבורן. אבל כאשר המים נמצאים בתוך המעיין - יש קס"ד בתוספות[1]שמטהרים דוקא בזוחלין ולא באשבורן.

מי שיש לו שני אילנות מביא ואינו קורא, מי שיש לו שלשה אילנות מביא וקורא (בספר נועם אלימלך לרבי אלימלך מליז'נסק[2] מפרש כי הכוונה על פי פנימיות התורה היא כי ישנם שלשה דרגות בעבודת ה' המשולים כנגד חב"ד חג"ת נה"י, ומצות ביכורים מיוחדת למי שזכה לכל שלשת הדרגות דהיינו לעבוד את ה' בפנימיות).

בימינו[עריכה]

מצות ביכורים במשמעותה הפשוטה אינה קיימת כיום, אך בספרי חסידות מובא כי כאשר האדם מקדש את החלק החשוב והראשון של היום כשקם משנתו הוא מקיים בכך מצות ביכורים.

בנוסף מובא בגמרא [3]: תניא ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו וכי אלישע אוכל בכורים הוה? אלא לומר לך כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו מקריב בכורים.

אצל אדמו"ר הזקן[עריכה]

חסידים מספרים שפעם הלכו חסידים לאדמו"ר הזקן, ובלכתם בדרך התווספו אליהם אלפי חסידים מכמה וכמה מקומות, ולקחו שור וציפו את קרניו בזהב, כסדר הבאת הביכורים, ש"השור הולך לפניהם וקרניו מצופין זהב", וכך באו לאדמו"ר הזקן. כאשר אדמו"ר הזקן ראה אותם מהחלון נכנס לחדרו והתגלגל על הארץ ואמר: מהם רוצים ממני? ואמרה הרבנית - הם רוצים לשמוע ממך מה ששמעת מרבך. אמר אדמו"ר הזקן: אם כן אומר ואומר!

ואז אמר אדמו"ר הזקן תורה על מאמר המשנה "החליל מכה לפניהם" כי החליל הוא מלשון חלל ומקום פנוי, ומכה הוא לשון כהה (טונקל), וזהו החליל מכה לפניהם שהחלל ומקום פנוי נעשה כהה לפני מביאי הביכורים מגודל האר המצוה דהבאת ביכורים[4].

אצל הרבי[עריכה]

גם אצל הרבי היו חסידים שהביאו ביכורים, כך למשל החסיד ר' חיים נחמן קובלסקי היה מביא ביכורים לרבי מדי חג השבועות.

כמו כן מסופר כי אחד מהחסידים הגיש לרבי מעטפה בתוכה פ"נ ובה תמונה הממוסגרת של כל בני משפחתו. כשפתח הרבי את המעטפה התבונן בתמונה, וכשהוא מוציא את התמונה מהמסגרת אמר לו (תוכן בתרגום חופשי): בית המקדש היו מביאים ביכורים. העשיר היה מביא את הביכורים בכלים של כסף והעני בכלים עשויים קש. לעני היו לוקחים הכוהנים את הכול, ואילו מהעשיר היו לוקחים רק את הפירות בעוד שאת הכלים היו מותירים אצלו. גם אני, הוסיף הרבי, לוקח רק את התמונה ומחזיר לך את המסגרת".

ביאורי הרבי[עריכה]

העניים מביאים את הבכורים בסלים פשוטים וזולים[5], ונוטלים את הסלים מהם כחלק מהבאת הקרבן, בניגוד לכך, העשירים מביאים בכלים של זהב וכסף, אך משאירים את הכלים אצלם על כך אומרת הגמרא במסכת בבא קמא[6]: היינו דאמרי אינשי, אחרי עניותא אזלא עניותא.

הרבי חוקר האם הבאת הביכורים בסל היא חלק מחיוב נתינת הביכורים או חלק ממעשה הנתינה, או שהוא חיוב נפרד, ובכך הוא מסביר קושיות רבות המתעוררות בסוגיא ובדברי הרמב"ם[7]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ביכורים. ענינה - הודאה. לקוטי שיחות ח"ט עמ' 153 (עמ' 181)

הערות שוליים

  1. ד"ה שמא - בכורות נה, ב. וראה אגרות-קודש להרבי, חלק י"ב ע' שמ.
  2. פרשת כי תבא
  3. כתובות דף קה ב
  4. משיחת חג השבועות תשי"ג
  5. פ"ג מ"ח.
  6. צב, א.
  7. לקוטי שיחות חכ"ט עמ' 145 (עמ' 160).