מלאכת עושה שתי בתי נירין

מלאכת הָעוֹשֶׂה שְׁתֵי בָּתֵּי נִירִין (וגם שְׁנֵי בָּתֵּי נִירִין) היא מלאכה מל"ט מלאכות שבת.

בעבר, נהוג היה לארוג בטכניקה שבה מתחו שני חוטים בין שתי קורות. בעליונה היו אחוזים החוטים לפני אריגתן, ובתחתונה היו מגלגלים את הבגד לאחר אריגתו, וזוהי מלאכת מיסך. האריגה הייתה נעשית על ידי מכונת האריגה שנקראת נול, ובה היו קבועים שתי מסגרות המחזיקות בתוכם את חוטי השתי לסירוגין, מסגרת אחת הייתה מחזיקה את כל חוטי השתי הזוגיים, ומסגרת שנייה הייתה מחזיקה את כל חוטי השתי הבלתי זוגיים. במסגרת היו מתוחים לאורכה חוטים, שבאמצעם הייתה קשר לולאה שמאפשרת מעבר חוט בתוכה, וכך היו תפוסים בהם החוטים, ובכך הייתה מעלה את החוטים התפוסים בה, מסגרות אלו נקראו בתי נירין.

לפי שיטת רש"י מלאכת עשיית שתי בתי נירין, היא הכנסת שתי חוטין, לתוך מקומם בכלי האריגה.

לפי שיטת הרמב"ם ורבי מנחם המאירי מלאכה זו, היא מתיחת החוטים במסגרות, דבר שאוסר לקלוע נפה או כברה או סל או סבכה או סריגת מיטה בחבלים. גדולי פרשני הרמב"ם, פירשו שגם כוונת רש"י היא כהרמב"ם.