מלאכת מוחק

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שבירת עוגה שיש עליה אותיות כרוכה באיסור מוחק מדרבנן
עוגה עם מספרים
חתיכת עטיפה שיש עליה אותיות נחשבת למלאכה

מלאכת מוחק היא אחת ממלאכות שבת וגדרה מחיקת אותיות כתובות על מנת לכתוב במקומם אותיות אחרות.

פסק אדמו"ר הזקן[עריכה]

הכותב והמוחק על מנת לכתוב במקום שמחק, מאבות מלאכות הן שכן היו כותבין על קרשי המשכן לסימן לידע איזה בן זוגו ופעמים שטעה והיה מוחק מה שכתב וחוזר וכותב במקומו אבל למחוק שלא על מנת לכתוב לא היה במשכן, ואין זו מעין מלאכה כלל.

והואיל וחיוב המוחק הוא משום שעושה כן על מנת לכתוב דהיינו שמתקן מקום לכתיבה, לפיכך אפילו לא מחק אותיות אלא טשטוש דיו בלבד או שעוה שנפלה על הפנקסמח דהיינו לוחות חקוקין וטוחין בשעוה, וחוקקים עליהם בעט ברזל, ונפלה עליה שעוה אחרת ומחקה והסירה משם כדי לחקוק במקומה על השעוה שתחתיה הטוחה בלוח חייב, והוא שיהא במקומו כדי לכתוב או לחקוק ב' אותיות וכן הכותב או המוחק אותיות אינו חייב אלא על ב' אותיות אבל על אות אחת פטור אבל אסור מן התורה כשאר חצי שיעור, וכן הדין במוחק ומסיר שעוה מן הקלף כדי לכתוב במקומה.

מדרבנן[עריכה]

מדברי סופרים אסור אפילו למחוק שלא על מנת לכתוב, ולכן אסור לשבור עוגה שעשו עליה כמין אותיות אף על פי שאינו מכוין רק לאכילה מפני שהוא מוחק, אבל מותר ליתנה לתינוק לפי שקטן העושה להנאתו א"צ להפרישו.

ספרים שכתוב בצידי הדפים אותיות[עריכה]

ספרים שכתוב עליהם אותיות בראשי חודי הדפים יש אוסרין לפתחן בשבת משום מוחק וכן לנעלן משום כותב ואף שאינו מתכוין לכך פסיק רישיה ולא ימות הוא, ויש מתירין לנעלן לפי שכיון שהאותיות הן כתובות כבר אלא שמחוסרין קריבה בעלמא אין בזה משום כותב כיון שאפשר להקריבן בקל בלי עשיית מעשה חדש הרי הן כמקורבים ועומדים ואינו עושה כלום בקריבה זו וכן מותר לפתחן מטעם זה ואינו כמוחקן כיון שכתיבתן קיימת ואפשר להקריבן בקל והרי הן כמקורבין וכן נוהגין.[1].

אדמו"ר הצמח צדק בחידושיו על המשניות מביא ראיה ניצחת לכך שמותר לסגור ספר שכתובים עליו אותיות. מכיון שההלכה היא שהכותב שני אותיות בשני ערים על שני דפים חייב הוא, מכיון שהאותיות ראויות להצטרף יחד ואינן מחוסרות אלא כתיבה. ואם כן רואים אנו שקריבה בעלמא אינה נחשבת מעשה לענין שבת. ואם כן הוא הדין להקל, שמותר לסגור ספר שכתובים עליו אותיות.

בחסידות[עריכה]

כתיבת אותיות אסורה. הטעם על פי תורת החסידות הוא מכיון שבשבת לא קיים צמצום מחודש על מנת להוריד את האור העליון לבריאה, צמצום הנעשה על ידי הורדת האור באותיות התורה. ומכיון שכך, מחיקת האותיות נמשלת לעבודת התשובה שאסורה בשבת, וכמו שמובא במאור עינים שהציווי שיהיו כל חפצים עשויים בעיניך הרי זה אפילו במלאכת שמים לענין עבודת התשובה.

הערות שוליים

  1. שוע אדמו"ר הזקן סי' שמ סעיף ג'