מלאכת טוחן

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מלאכת טוחן היא אחת מל"ט מלאכות שבת.

בהלכה[עריכה]

בשו"ע הרב[1] נפסק כי הצריך לדוך פלפלין וכיוצא בהם ליתן לתוך המאכל בשבת מותר לכתוש אותו בשינוי גדול מדרך החול, כגון ביד של סכין וכיוצא בו אפילו הרבה ביחד, אבל לא במדוך אפילו אינו של אבן כדרכו בחול אלא של עץ וכיוצא בו, ויש אומרים שצריך גם כן שידוך גם כן בתוך הקערה וכיוצא בה.

וכן לא ידוש במכתשת אף על פי שכותש ביד של סכין וכיוצא בו, ויש מתירין לכתוש במכתש (וטוב להחמיר במקום שאפשר) אבל אסור לחתכם בסכין אפילו כדי לאכול מיד והוא הדין לכל התבלין שאין דרך לאכלם אלא על ידי תערובת.

אבל כל דבר הראוי לאכילה כמות שהוא ואינו גדולי קרקע שאין במינו טחינה כלל, כגון בשר מבושל או צלי או גבינה וכיוצא בהם מותר לחתוך דק דק אפילו שלא לאכול מיד מפני שאין טחינה באוכלין, ואפילו היא גבינה קשה מאד מותר שהרי אפשר ללעסה בקושי ושם אוכל עליה, אבל אסור לגוררה דק דק במורג חרוץ בעל פיפיות (שקורין רי"ב אייזי"ן בל"א) אפילו כדי לאכול מיד, דכיון שהכלי מיוחד לכך הרי זה דרך חול כמו שחיקת תבלין במדוך ובמכתשת והוא הדין בכלי אחר המיוחד לכך.

אבל בשר חי הואיל ואינו ראוי אלא למי שדעתו יפה לכוס אותו שלא כדרכו אין שם אוכל עליו לענין זה, ושייך בו טחינה ולכן אסור לחתכו דק דק לפני העופות ואף על פי שהוא ראוי לכלבים אין שם אוכל עליו, בשביל כך הואיל ואינו עומד לכלבים אלא לאדם או לעופות מחמת חשיבותו ולהם אינו ראוי בלא חתיכה זו.

וכל זה בדבר שאינו גידולי קרקע, אבל כל דבר שהוא מגידולי קרקע, אפילו הוא אוכל גמור יש בו משום טוחן הואיל ויש במינו טחינה, דהיינו בתבואה וקטנית, ולפיכך אסור לחתוך הירק דק דק כדי לאכלו וכן גרוגרות וחרובים לפני זקנים ואם חתך דק דק חייב משום טוחן אבל מותר לפרר הלחם דק דק לפני התרנגולים ואין בזה משום טוחן, הואיל וכבר נטחנה התבואה שממנה נעשה הלחם ואין טחינה אחר טחינה, וכל זה בחותך ומניח ואינו אוכל לאלתר אלא לאחר שעה, אבל מותר לחתוך דק דק כדי לאכול לאלתר או בשביל אחרים שיאכלו לאלתר או בשביל תרנגולים שיאכלו לאלתר, מפני שלא אסרו על האדם לאכול מאכלו בחתיכות גדולות או קטנות אם כן דרך אכילתו כך הוא לאכול גם בחתיכות קטנות וכל שהוא דרך אכילה אין בו משום מלאכה, ויש מפקפקים על היתר זה, ונכון לחוש לדבריהם ליזהר לחתוך את הירק (שקורין שלאטי"ן) לחתיכות גדולות קצת שאז אין בו משום טוחן לדברי הכל, אבל במדינתנו נהגו לחתוך הצנון דק דק מאד, וכן בצלים ויש להם על מי שיסמכו, ועל כל פנים צריכים ליזהר שלא יתחילו עד אחר יציאה מבית הכנסת שצריך שיהא סמוך לסעודה ממש כמו שנתבאר בסי' שי"ט לענין בורר:

וכל זה לחתוך דק דק בסכין אבל לדוך במדוך אפילו של עץ אסור אפילו כדי לאכול מיד, ואפילו באוכל גמור כמו גרוגרות וחרובים לפני זקנים וכן שום ושחליים וכיוצא בהם מאוכלים הנידוכין אסור לדוך אותם אפילו לאכול מיד אבל מותר לרסקן בשינוי גדול כגון בעץ הפרור או ביד של סכין וכיוצא בו כמו שנתבאר בפלפלין.

בחסידות[עריכה]

עבודת הטחינה בעבודת ה' הוא בחינת לב נשבר ונדכה. - ונדכה מלשון דכו במדוכה. וכמו כן ענין הטחינה שטוחן ומפרר החטה עד אשר דק כקמח. (וכענין שכתוב בהדכת הקטורת - ושחקת ממנה הדק).

בחינה נוספת היא בענין לימוד התורה שבה כתיב גרסה נפשי, וגם לשון הגמרא הוא "גרסינן" - מלשון ריחיים של גרוסות. (ואח"כ בחינת הלישה והוא שנותן מים בקמח לחברם לעשות גוף אחד ועיסה אחת). וכך צריך לעורר את האהבה לדבקה בו יתברך ולהיות משוך אחריו כמים שלא יהיה בבחינת פירוד ח"ו.[2].

הערות שוליים

  1. או"ח סימן שכא
  2. ליקוטי תורה מ, א