מלאכת בונה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מלאכת בונה היא אדם העושה כל שהוא מבנין המחובר לקרקע (אין בנין וסתירה בכלים, אבל בבנין גמור יש אופנים שיש גם בנין בכלים).

גדרה[עריכה]

שונה היא מלאכת בונה מכל המלאכות, שגם כאשר אדם עושה פעולה זעירה למשל אדם שיש לו חור זעיר בקיר וסותם אותו, חייב הוא, משום שגם במשכן כאשר נפלה תולעת לתוך קרש היו נוהגים לסותמה על ידי שהתיכו לתוכה מתכת בשם "אבר".[1].

להלכה[עריכה]

וכך נפסק בשו"ע אדמו"ר הזקן[2]: התוקע יתד בכותל לתלות בו כלים וכיוצא בזה חייב משום בונה, ואפילו לא תקע היתד אלא שקדח חור בכותל לתקוע בו יתד חייב משום בונה על נקב זה, הואיל ונקב זה הוא מועיל לבנין דהיינו לתקיעת היתד, וכן העושה נקב בקרקע הבית כדי שיצאו המים חייב משום בונה, אבל העושה נקב בדבר תלוש אינו חייב אלא אם כן הנקב עשוי להכניס ולהוציא בו, כגון נקב שבלול של תרנגולים שאינו מחובר לקרקע שהוא עשוי להכניס האורה ולהוציא ההבל, שנקב זה הוא פתח גמור וחייבים על עשייתו משום תיקון כלי שהיא תולדת מכה בפטיש, כמו שכתב בסי' ש"ב, ובין שעשה הנקב בעץ בין במתכת בין בכלים חייב עליו משום מכה בפטיש אם הוא עשוי להכניס ולהוציא: וגזרו חכמים על כל נקב אפילו עשוי להוציא בלבד או להכניס בלבד שמא יבא לעשות נקב שחייבים עליו".

הערות שוליים

  1. צמח צדק על מסכת שבת תחי' פרק יב
  2. סימן שיד סעיף ב' - ג