מים התחתונים

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מים

ביום השני לבריאת העולם, חילק הקב"ה את המים שבעולם לשמים וימים, מהם נוצרו המים העליונים והמים התחתונים.

בתיקוני זהר[1] נאמר על המים התחתונים: "מים תחתונים אינון בוכין ואמרין: אנן בעינן למהוי קדם מלכא". (=המים התחתונים בוכים ואומרים: אנו רוצים להיות לפני המלך הקב"ה).

השתוקקות המים למצווה[עריכה]

קודם שהפריד הקב"ה את המים, וחילקם לשתיים, היו המים - רוחניים. הבעל שם טוב מסביר את האימרה המובאת בתיקוני הזוהר:

י.png כל המעינות, הנה מן היום אשר הקב"ה הבדיל בין מים למים, הנה המים התחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא קדישא, (כלומר:) שיעשו בהם ועל ידם דבר שבקדושה, כמו רחיצת ידים קודם התפלה, טבילת מצוה, טבילת טהרה לתפלה ולתורה, נטילת ידים עם ברכה בהזכרת שם שמים, מים לשתיה ומברכין עליהם לפניהם ולאחריהם.

מאז ברא הקב"ה את המים, והבדיל בין מים למים, הנה מים תחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא קדישא להיות תשמישי מצוה ותשמישי קדושה וטהרה, ובכייתם הלזו של המעיינות יכולה להמשך מאות ואלפים בשנים עד אשר אחד היהודים עובר עליהם ורוחץ ידיו ומברך על נטילת ידים, או שותה לצמאו ומברך תחלה וסוף.

י.png

אופן ירידת המים[עריכה]

בתורת החסידות מובא[2] משל מחבית שהיו בה שמרים מעורבים ביין. וכאשר מפרידים את השמרים מהיין, היין נעשה צלול יותר, והשמרים נעשים גסים יותר.

הנמשל הוא בהפרדת המים העליונים מהתחתונים: כאשר המים היו מעורבים, הייתה מציאות מסויימת, אך לאחר ההפרדה, המים העליונים נעשו "דקים" ו"עדינים" יותר, והמים התחתונים ירדו ונתגשמו, ונהפכו למציאות של מים גשמיים, ועד שיכולים להצמיח תענוג גשמי[3].

בבית המקדש[עריכה]

מלח

בבית המקדש נעשו שתי עניינים בגלל בכיית המים:

  • על כל קרבן היו מפזרים מלח, כמו שכתוב: "על קרבנך תקריב מלח".

הרבי מסביר למה בזמן שאיבת המים הייתה שמחה גדולה יותר ממליחת הקורבנות:

י.png כי, אין במלח אלא התחלת התיקון, דאינם אלא תולדות המים ולא המים עצמם. וגמר ושלימות התיקון הוא בניסוך המים כמו שהם בלא שינוי. ועושין שמחה בגמרו של תיקון, כמובן. י.png

כלומר, שמבין ב' מצוות אלו, המליחה לא נעשית במים עצמם אלא בדבר שיוצא מן המים, ולכן לא שמחים כל כך, שהרי זה לא גמר הבירור של המים, אלא רק דבר שמגיע מן המים. אבל בסוכות שמנסכים את המים בעצמם, הרי נשלם הבירור במים עצמם, וממילא המים שמחים ששבו לפני הקב"ה, ובזה אנו שמחים יחד איתם.

אופן עשיית המצווה[עריכה]

את המים היו שואבים ממעיין[5].

ונמצא, שניסוך המים מורה על הנתינת כח מלמעלה לבטל את ההבדלה שבין מים תחתונים לעליונים, בין גשמיות לרוחניות, וזאת כיון, שמיד כשנעשתה הבדלה זו - בבריאת העולם - היה הענין ד"(מחצתי ו)אני ארפא", היינו, שניתנה גם הרפואה לזה עוד קודם לזה - שהרי קדמה תורה לעולם, ועוד קודם שנברא העולם, היתה מצווה זו שנותנת כח בכדי שיוכלו לחבר התחתונים והעליונים (גשמיות ורוחניות), ועד ש"מים תחתונים" יוכלו להגיע למעלה יותר מכפי שהיו מצד עצמם בתחילת הבריאה, קודם ההבדלה".

קיום המצוות[עריכה]

מים תחתונים נקראים סוף מעשה, דהיינו, שהם בחינת קיום המצות בגשמיות בפועל ממש. ועליהם נאמר "מלכותך מלכות כל עולמים".

ואף על פי שירדו למטה לעולם, מכל מקום נאמר בפסוק "מלכותך", כלומר המלכות שלך, שעדיין הם בשייכות עם מקורם העליון, שהוא מלכות דא"ס, שנמשכת למטה להיות מלכות כל עולמים, ובחינת מים התחתונים.

ואת שלמות ההמשכה פועלים על ידי המצוות, שהם מעלים את הדבר הגשמי שהוא המים שירדו, ומעלהו לקדושה ובכך הופכו לכלי לגילוי מלכות דא"ס.

אותיות הדיבור[עריכה]

כמו שמים מגלים את מקורם שהוא המעין, כך האותיות מגלים את השכל שהוא מקורם. ובזה יש ב' סוגים מים עליונים שהם אותיות המחשבה; ומים התחתונים שהם אותיות הדיבור.

וכיון שהאותיות - המים ירדו למטה, הרי שיתכן לדבר בהם דברי חולין, וכאשר מדברים דברי חולין, אזי המים התחתונים בוכים, מדוע עליהם לרדת למקום כל כך נמוך (על ידי הדברי חולין[6]), ובכייתם היא - שרוצים שהאדם ידבר דברי תורה וקדושה, ועל ידי זה הם יתעלו "קמיה מלכא" (לפני המלך), שישובו ויתכללו בקדושה.

בסדר ההשתלשלות[עריכה]

הים הוא מקום שבו בנברא בטל לגמרי במציאות לגבי מקורו, מכיון שהוא מרגיש אותו. אך ביבשה אין הנברא בטל מכיון שאינו מרגיש את מקורו.

המים העליונים נקראים עלמא דאתכסיא, כיון שהם כמו בים שהכל מכוסה ובטל. אבל המים התחתונים שירדו למטה למדרגת יבשה - עלמא דאתגליא, אזי הם בוכים, שאינם רוצים לקבל חיות באופן של ישות ומציאות, שהוא היפך מציאותם האמיתית.

ראה גם[עריכה]

הערות שוליים

  1. תיקון ה' (יט, ב).
  2. לקוטי תורה שלח דף מב, עמ' ב'.
  3. "כי המים מצמיחים כל מיני תענוג" - פרק א' בתניא
  4. מקור הדברים נלמד בגמרא מיתור של אותיות בפרשת הקרבנות.
  5. דווקא מעיין, כיוון שגמרא מוסבר שמי המעיין מגיעים ממי הגשמים, המחלחלים בעובי האדמה. אחרי שהגיעו לעומק התהום, עולים מ"גידי האדמה" (כלומר, דרך שכבות הקרקע השונות), ובעת המעבר ב"מיצר" דגידי האדמה, מזדככים המים ומקבלים את המעלות שישנם במי מעין - "מים חיים".
  6. ראה תניא פרקים ז-ט - שהוא מגיע מהקליפות וכו'.